עיסקה של גזלנים

השלטון במדינת ישראל בעצם מציע לשליטי ערב: אתם תהנו מן הרכוש היהודי ואנחנו מן הרכוש הפלסטיני, אבל בלי לחלק דבר לפליטים. דותן לשם על התביעה להכיר ביהודי ערב כפליטים, ומדוע היא מחייבת חלוקה מחדש של קרקעות והון
דותן לשם

היסטוריון של שיטות מחשבה כלכלית ופוליטית

התביעה הנוכחית להכיר ביהודי מדינות ערב ובצאצאיהם אזרחי מדינת ישראל כפליטים, הינה תסמין נוסף לאובדן התבונה המדינית של ממשלת ישראל. אף כי היא מציגה עצמה, בקריצה, כפלפול משפטי שיאפשר למדינת ישראל להמשיך ולדחות את יום הדין בו תאלץ להתעמת עם שאלת זכויותיהם של הפליטים הפלסטינים, התביעה ממחישה שוב כיצד ממשלת ישראל, כמנהגה מימים-ימימה, מכפיפה את מעמדם האזרחי של יהודי ישראל לשיקולי חוץ וביטחון.

השלטון במדינת ישראל מציע עסקת גזלנים לשליטי ערב, כמו אומר להם: בואו נלבין את עסקת החליפין. אתם תהנו מן הרכוש היהודי ואנחנו מן הרכוש הפלסטיני, זאת מבלי לחלוק אותו עם הפליטים, לא שלנו ולא שלכם. זוהי עסקת גזל משום שכל שלטון נוטל לרשות עצמו את הרכוש האבוד של תושביו/אזרחיו במקום לחלוק אותו עם הפליטים. ויש לקוות שהתקוממות עמי ערב על שליטיהם תמנע הכרה רשמית בעסקה שכזו.

‫השלטון בישראל, אם היה כן בהצעתו לעסקת חליפין, היה לכל הפחות נותן ליהודי ערב נחלה בישראל תוך היענות לתביעה המזרחית לחלוקה צודקת של קרקעות הלאום. מההצעה לעסקת החליפין משתמע במפורש שאדמת הארץ נקנתה במחיר רכושם של יהודי ערב, ופתרון "הבעיה הדמוגרפית" נקנה במחיר פליטותם. כיוון שכך, התביעה המזרחית לצדק חלוקתי כבר אינה ניתנת להכחשה. אם מדינת ישראל מאמצת את פליטותם של יהודי ערב כ"מגש הכסף עליו לך ניתנה מדינת היהודים" מתחייבת מצעד כזה חלוקה מחדש של קרקעות והון. בעוד שאשכנזים שתפסו בתים פלסטינים בשכונות ירושלמיות הפכו לבעליהם מבחינת המדינה, דיירים מזרחים בבתים פלסטינים אחרים מוגדרים כיום כפולשים.

צילום מסך מ- The Forgotten Refugees

אם השלטון בישראל היה כן בהצהרותיו כי הוא מעוניין להביא לפתרון צודק ל"בעיית הפליטים" הוא היה, ראשית כל, פותח את ארכיוניו ומסייע בידי ההיסטוריוניות לרדת לחקר האמת ההיסטורית, כמו גם משתף את אזרחיו, ובראשם המזרחים, בחיבורו מחדש של הסיפר המכונן את זהותם האזרחית. מעמדם האזרחי של המזרחים במדינת ישראל הוא ראשית כל שאלה פוליטית ומעמדם האזרחי של יהודי ערב וצאצאיהם בארצות מוצאם הוא קודם כל שאלה היסטורית.

לצערנו המדינה אינה נוהגת כך, והתביעה הקנטרנית מבהירה שוב כי בעיני הממשלה, מעמדם האזרחי של יהודי ישראל הוא תוצר בלעדי של עבודת המטה לביטחון לאומי; נכון לעכשיו השלטון מתייחס אלינו, אזרחיו, כפיונים במשחק אותו הוא מנהל בחוסר תבונה.

מחר (רביעי) יוקרן בסינמטק תל אביב במסגרת "מפגשים מזווית כהה" הסרט "סוד הכספים האבודים", העוסק ברכושם האבוד של יהודי ערב. לפרטים

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דרור בל"ד

    ציטוט זה של משה דיין, המופנה אל עבר בן פורת – יו"ר ארגון ווז'אק, המופיע במאמרו של יהודה שנהב – "הזהות המפוצלת של מזרחים במחוזות הזכרון הלאומי", בתוך: מזרחים בישראל, הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר, 2002, עמ' 116, הינו תמצית האידאולוגיה הציונית-אשכנזית כולה מראשיתה ועד ימינו אלה.

    משפטים כמו "השלטון בישראל, אם היה כן בהצעתו לעסקת חליפין, היה לכל הפחות נותן ליהודי ערב נחלה בישראל תוך היענות לתביעה המזרחית לחלוקה צודקת של קרקעות הלאום", מניחים איפוא הנחה היפוטתית שאין לה שום אפשרות ריאלית להתממש במסגרת השלטונית הקיימת. יחד עם זאת, המשפט הזה ממעיט בערכה של תשוקתם של המזרחים עצמם לחלוקת השלל בשוד הקרקעות הגדול ביותר במאה ה20 (כך בשארה). התביעה המזרחית לחלוקת קרקעות אינה צודקת, בניגוד למה שקובע הכותב כאן ובהמשך:

    "אם מדינת ישראל מאמצת את פליטותם של יהודי ערב כ"מגש הכסף עליו לך ניתנה מדינת היהודים" מתחייבת מצעד כזה חלוקה מחדש של קרקעות והון". בין אם מדינת ישראל, או ליתר דיוק המשטר הציוני-אשכנזי, מאמץ ובין אם אינו מאמץ, מתחייב מצעד זה (שוד הקרקעות הגדול ביותר במאה ה20) חלוקה מחדש של קרקעות והון. תביעה זו נוסחה ע"י מאיר עמור במאמרו שם – "אזרחות ישראלית: מרב תרבותיות לבין תרבותיות", ובמאמרים שהתפרסמו בין היתר באתר זה. ע"פ עמור, התביעה לחלוקה צודקת של קרקעות הלאום [וכמובן עוד תביעות רבות אחרות] אינה מזרחית אלא אזרחית. תביעה כזו, היכולה להיות משותפת גם לפלסטינים, לכל הפלסטינים, היא לגיטימית.

    זאת ועוד: "אם השלטון בישראל היה כן בהצהרותיו כי הוא מעוניין להביא לפתרון צודק ל"בעיית הפליטים"… אזי היה חדל מלהתקיים. אני וקוראים נוספים נתנחם בחורבנו של המשטר הציוני אך יהיו בוודאי אחרים שיעשו הכל כדי שדבר זה לא יקרה. כמו המזרחים כאן, גם הפליטים הפלסטינים הינם פיונים לא רק בידי מנהיגי המדינה הציונית אלא גם בידי שאר מנהיגי ארצות ערב כולל ההנהגה הפלסטינית עצמה. כל ההנהגות הללו אינן לגיטימיות.
    בתת הפרק "חילופי אוכלוסין במזרח התיכון: ציונות או פליטות"?, כותב יהודה שנהב: "תיזת חילופי האוכלוסין במזה"ת הוצבה ע"י ווז'ק בעיקר כדי לאתגר את הטענה לזכות השיבה של התנועה הלאומית הפלסטינית. […] בנייר עמדה של שר החוץ האמריקני [ביחס להחלטה 242] נכתב, בלחץ ישראל, כי יימצא פתרון לבעיית הפליטים ללא ציון אלו פליטים. ווז'ק שניסה לקדם את המושג "פליטים יהודים" נכשל בכך ונאלץ להסתפק בחסימת הביטוי "פליטים ערבים". (שם, עמ' 123)

    גם הקשת המזרחית, הטוענת להיותה דמוקרטית, בבגצ הקרקעות המפורסם, התייחסה לחלוקה "צודקת" לגבי אזרחי המדינה הציונית בהווה, וסירבה לדון בזכויותיהם של הפליטים הפלסטינים שלא זכו לקבל את אזרחות המדינה הציונית. למעשה היא סירבה לנהל את הדיון ההיסטורי מנקודת האפס הפלסטינית, ונשבתה בגבולותיו של השיח ההגמוני הציוני. תביעתו של הכותב , כמו גם של הקשת, למשטר הציוני: "פותח את ארכיוניו ומסייע בידי ההיסטוריוניות לרדת לחקר האמת ההיסטורית", נדחתה ע"י הקשת עצמה כאשר היא מצאה את עצמה בצד הנתבע (ע"י הפליטים הפלסטינים), וגם במאמר זה אין לתביעה זו שום זכר. כך נחסמה למעשה האפשרות למאבק משותף נגד שודדי הקרקעות והרכוש – הציונים האשכנזים, וכל היהודים אזרחי המדינה הציונית כולם – אשכנזים ומזרחים – הוכרזו כציונים.

  2. פ ריץ היקה הצפונבוני

    אמנם לא טענו אז שהיהודים פליטים אלא בנים אובדים שחזרו למולדתם והיו בעצם פליטים מאז החורבן לפני 2000 שנה.. אבל בפועל ,,הלאימו את רכושם" כדי שישמש תשלום עבור רכוש הפלסטינים שעזבו/גורשו את ישראל או שהפכו ל,,נפקדים נוכחים" בישראל פנימה עיניהם רואות את רכושם וכפריהם שנהרסו. ולא ניתן להם לחזור. השלטון הלאומני ברשעות המטופשת שלו, אפילו לא מבין שעמדתו היא פוסט ציונית במובהק.

  3. דפנה

    הורי הגיעו ליפו לאחר כיבושה ב 1949 וגרו בבית שהיה "רכוש נטוש" על פי ההגדרה. עשרות שנים שילמו הורי שכר חודשי לחברת "עמידר". הכסף היה אמור לפצות את בעלי הנכס האמיתים… זו לפחות הייתה עילת הגבייה. מישהו יודע היכן "עמידר"? והיכן הכסף

    1. פ ריץ היקה הצפונבוני

      איזו קומבינה שלא ממש הבנתי בכל אופן לא לרוחת הדיירים ולא לפיצוי אלו שהנכס נגזל מהם.

  4. Sima Sderot

    לפני שכתבת את המאמר – שנהב פשוט שכח לעדכן את הניתונים שלו מאז שנת 2000

    אכן, בעקבות הצעת קלינטון מ-2000, בית הנבחרים של ארה"ב קיבל החלטה מס' 185 פה אחד ב-1 באפריל 2008 – לפיה תוקם קרן בינלאומית שתפצה הן את הפליטים הפלסטינים והן את הפליטים היהודים, במקומותיהם הנוכחיים.

    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1194366

  5. יוסי רבי

    אולי תציגי את הארגון שאליו את משתייכת? את גם הגבת על הפוסט הקודם בעניין זה.

    לחילופין.

    האם את מוכנה להצהיר שאת דוחה את הקשר הנלוז שעושה משרד החוץ בין הפליטים היהודים הערבים ובין הפליטים הפלסטיניים? אסור שתתני להם להשתמש בכם (היהודים הערבים) בשביל להתאכזר לפלסטינים.

  6. אהרון חבוש

    יש נתונים שמחזקים את הכתבה של דותן לשם אצל Michael Fischbach (Jewish proprity claims)
    אני מחזיק בידי do את הספר של יהודה שנהב היהודים הערבים משנת 2007 באנגלית (the arab jews) ויש שם מסמכים ואינפורמציה בולטת גם משנת 2004. פישבך מסכים עם הניתוח של שנהב ומוסיף נתונים ממדינות נוספות. הוא מראה בדיוק את מה שדותן לשם כותב.

  7. דותן לשם

    . אנסה לענות בקצרה.
    1. דרור, הטקסט למעלה הוא חלק מטקסט רחב יותר בו אני בוחן את הסימטריה המיוצרת בין הפליטים בעיתית כמי שמאיינת את הפליטים הפלסטינאים והמזרחים אזרחי ישראל, ומנסה לראות מה קורה כאשר דנים בשתי בעיות פליטים קשורות אך שונות להן תביעות מן הריבון על השטח בין הים לירדן. הערותיך המחכימות סייעו לי מאד בהארה על כמה אתגרים חשובים. אני מקווה שכש (ואם) אפרסם את הטקסט המלא תנוח דעתך. אם כי ממעקב אחר תגובותיך לכותבים אחרים,איני עוצר את נשמתי.
    2. דפנה, תודה על הארת שאלה שנקווה שההיסטורינויות יענו עליה ביום שתענה הקריאה לפתיחת הארכיונים.
    3. פריץ, סימה יוסי ואהרון. אני רחוק מלהיות מומחה בתחום ומודה לכם על שהשכלתם אותי. כתבתי את אשר כתבתי כאזרח שלא יכול לשתוק יותר על מול מה שנראה כעוול זועק לשמים. הטקסט נכתב בתקווה שיסיע לעורר דיון פוליטי והיסטורי ב"בעיות הפליטים" . ולו מסיבה זו, תודה על התגובות המחכימות והלא מתלהמות.

  8. קלמרו לוסי

    סליחה על טעויות העברית שלי
    אני סגנית נשיאת ארגון יהדות מצרים ופועלת מזה כמה שנים בנושא זה ויכולה היום להגיד שהפיתרון היחידי הנראה סביר להחזיר לנו את פיצוי הרכוש שהלאימו במצרים הוא הצעת קלינטון מ- 2008 והיא להקים קרן בין לאומית גם לנו וגם לפלסטינים. אבל אסור שזה יהיה מותנה בבעיה הפלסטינית. בעיה זו שייכת למדינת ישראל לפתור אותה צריך כבר והגיע זמן שיבינו שאנחנו פליטי יהדות ארצות ערב לא שייכים למשוואה בינינו לבין הפלסטינים. צריך לנתק אותנו כלל. הרכוש שהשארנו שם שייך אך ורק לנו. עם כל הכבוד הוא לא שייך לממשלת ישראל. אז אין פה מקום לקיזוז. לא ניתן שזה יקרה. אנו הצאצאים של הורים שהלכו לעולמם שבורי לב ומדוכאים. אנו לא ניתן שזה יקרה גם לנו ולא נשתוק עוד. המלחמה שלנו עוד נמשכת עם ארצות ערב ועם ממשלת ישראל.
    המזרחים מהווים 60 אחוז מהעם הזה. לא צריך לשכוח נקודה זו. חובה לטפל בנו עכשיו בלי שקרים ובלי משחקים.