• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

לא רוצים את הכפרים שלכם

הריסות הבתים האלימות בשבועות האחרונים ביישוב הבדואי המוכר ביר הדאג', חושפות את ההיגיון המנחה מאחורי מדיניות ההכרה בכפרים: במקום חלוקת משאבים הוגנת, תשתיות וזכויות, מדובר בניסיון לפיקוח וצמצום המרחב
עופר דגן

בשלוש השנים האחרונות עלה בהתמדה מספר אירועי הריסת הבתים ביישובים הבדואים. בניגוד למה שנהוג לחשוב, מדיניות הריסת הבתים אינה מופעלת רק ביישובים הבדואים הלא-מוכרים, אלא גם בכאלו שזכו להכרה. כמו כן בניגוד לאופן שבו היא מוצגת, מדובר במדיניות שלא רק נועדה למנוע הפרות חוק, אלא משמשת בידי המדינה כמכשיר שליטה באוכלוסייה הבדואית וכאמצעי לריכוזה ביישובים עירוניים תוך התכחשות לזכותה לקיים צורות יישוב חקלאיות.

>>>לקריאת דו"ח מלא על הריסת בתים של בדואים בנגב

לפני כשלושה שבועות הרסו פקחי משרד הפנים מלווים בכוחות משטרה מבנה מגורים בכפר המוכר ביר הדאג' (מדרום לבאר שבע, ליד קיבוץ רביבים). תושבי הכפר מספרים כי במהלך ההריסה ירק אחד מנהגי הבולדוזרים על תושב מקומי. אירוע זה הצית תגרה אלימה, שהסתיימה בגז מדמיע ובירי כדורי גומי על התושבים. באותו יום התגייסו אנשי הכפר ובנו מחדש את הבית שנהרס. ביום רביעי שעבר חזרו פקחי משרד הפנים לחלק צווי הריסה, אולם הפעם התושבים התארגנו מראש וחסמו את כניסתם לכפר. למחרת שבו הפקחים למקום כשהם מלווים בכוחות משטרה גדולים, ודיכאו את ההתנגדות המקומית באלימות ותוך שימוש מוגבר בגז מדמיע, שאף חדר לבית הספר המקומי והביא לפיזור התלמידים. שוב נעשה שימוש בכדורי גומי שגרמו לפציעתם של כמה מהתושבים.

בעקבות האירועים האלימים התכנסה באותו יום וועדת ההיגוי של הבדואים בנגב והחליטה על קיומה של שביתה כללית מחר (חמישי, 18 באוקטובר) ועל הפגנה שתיערך מחר גם כן מול משרד הפנים בבאר שבע.

הבוקר (רביעי) חזרה המשטרה להפגין את כוחה בכפר ועצרה עשרה מהתושבים המקומיים, שהיו מעורבים לטענתה באירועי האלימות.

בית הרוס בביר הדאג'. הכפר מוכר, אך זה ממש לא אומר שטרחו לחברו לחשמל. צילום: פורום דו-קים בנגב

בשנת 2003 זכה הכפר ביר הדאג' להכרה מצד רשויות המדינה. בכך השתפר לכאורה מעמדו לעומת עשרות הכפרים הבלתי-מוכרים של הבדואים בנגב, שאינם זכאים לתשתיות בסיסיות כגון חשמל, מים, כבישים, שירותי רפואה וחינוך מסודרים, ואילו תושביהם נתונים תחת איום מתמיד בהריסה. אולם עד היום, כמעט עשור לאחר ההכרה, עדיין אין תשתית חשמל בכפר, ומדיניות הריסת הבתים מוחלת עליו בדומה למתרחש בכפרים הלא-מוכרים.

הסיבה להריסות הבתים בביר הדאג' היא ככל הנראה ניסיונה של המדינה להכין את הקרקע למימושה של תוכנית פרוור, שאושרה על ידי הממשלה בנובמבר האחרון. תוכנית זו, בהמשך למדיניות רבת השנים של המדינה, שואפת לרכז כמות גדולה ככל האפשר של בדואים ביישובים קטנים ככל האפשר על מנת שיתפסו כמה שפחות אדמות. הדרך לעשות זאת היא להפוך את היישובים הכפריים החקלאיים המתפרסים על פני שטח רב יחסית ליישובים עירוניים צפופים, וזאת בטענה שלא ניתן לספק תשתיות ליישובים כפריים רבים כל כך. טענה זו אינה מונעת מהמדינה להמשיך ליזום את הקמתם של יישובים כפריים יהודיים חדשים בנגב, ולהכשיר את חוות הבודדים הפרוסות באזור.

לא רוצים להיות עיירה נחשלת? תחטפו גז מדמיע. צילום: פורום דו-קיום בנגב

תושבי ביר הדאג', שמתנגדים לניסיונה של המדינה להפוך את הכפר החקלאי שלהם לעיירה נחשלת, זוכים לתגובה אלימה וכוחנית מצד המדינה. העימותים האלימים בין רשויות המדינה לבין תושבי הכפר בשבועות האחרונים, חושפים את הכוונה וההיגיון המנחים את מדיניות ההכרה של המדינה בכפרים הבדואים בנגב. משמעותה של הכרה זו אינה חלוקה הוגנת של משאבים, תשתיות וזכויות, אלא ניסיון לשליטה, פיקוח, וצמצום המרחב שבו חיים הבדואים.

ככל הנראה מדמיינת המדינה את קיומם של הבדואים בנגב בשתי צורות בלבד – או כנוודים אקזוטיים נטולי קרקע, או כתושביהם של יישובים עירוניים "מודרניים", שהקמתם מזכירה את הקמתן של עיירות הפיתוח בשנות החמישים. המשותף לשתי צורות הקיום המדומיינות האלה הוא נישולם של הבדואים מזכותם ההיסטורית על אדמותיהם, והתכחשות לאורח החיים החקלאי שהם מקיימים בפועל בצמוד לקרקעות אלה במאות השנים האחרונות.

מדיניות ההכרה בכפרים, ומדיניות הריסת הבתים האלימה הנלווית אליה, נועדו ככל הנראה להעביר את הבדואים מצורת הדמיוּן הראשונה לצורה השנייה.

הכותב הוא רכז שטח בפורום דו-קיום בנגב

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פ ריץ היקה הצפונבוני

    במלחמת 1947-9 גורשו כ90% מבדואים בנגב .גירושים נוספים היו בשנות החמישים. מ10קבין של ייסורי גירוש שירדו לעולם לקחו הג'הלין 9 הם גורשו מהנגב התישבו באיזור חאן אל אחמאר והסביבה גורשו כמה פעמים עקב בנית התנחלויות מעלה אדומים והסביבה. לאלה שנשארו בארץ ייעד עוד משה דיין תפקיד של ,,חוטבי עצים ושואבי מים" -כוח עבודה זול לרוחת המשק היהודי הוגלו משטחיהם לאיזוא ,,הסייג" האיזור בין בית קמהבאר שבע ערד דימונה , פעמים בכוח הזרוע פעמים בדרכי מרמה והבטחות שוא. כל מיני ועדות ותכניות שבאו ללכת כברת דרך לספק את תביעותיהם המתונות נזרקו לפח האשפה . נשארה תכנית פראוור להמשך ביצוע התכנית מימים ימימה תוך זריקת כמה פירורים מקרי ביר-הדאג' ואל עראקיב אופייניים למלחמת הממשלות בבדואים שמוכנים להסתפק בחלק קטן מהרכוש הקרקעי שהיה בחזקתם וובבעלותם. זאת לפי החוק השבטיהבדואי שהוכר ע"י השלטון העותומני והמנדטורי בריטי והם בס"ה רוצים להיות אזרחים שוים בזכויות במשאבים וגם בחובות. בנגב הממשלה לא מוכנה שיתישבו על קרעותיהם מערבה לכביש 40 שאלה האדמות החקלאיות הטובות. לכן הורסת עשרות פעמים את אל-עראקיב ובעזרת אירגון הפשע ששמו ק.ק.ל.-j.n.f. עוקרת עצי פרי כדי לנטוע עצי סרק. זה מה שנקרא אצלם ,,הפרחת המדבר" . צרלי שמטעמי בריאות אאלץ להעדר מההפגנה. אני מגיע מידי פעם להפגנה השבועית של אנשי אל עראקיב ותומכיהם בצומת רהט-להביםץ (כל יום ראשון בין 16-170. כולכם מוזמנים.

  2. נפתלי אור-נר

    בין יהודים לכל הלא יהודים שוללת את הצדקתה של הקמת מדינת היהודים

  3. דןש

    נכון, שעוול גדול נעשה לבדואים ע"י כל ממשלות ישראל. פנויים ובצידם הבטחות שלא מומשו וגם אלו שמומשו לוקים בחסר.אבל, הגיע הזמן לעשיית סדר ולמצוא דרך בינים, ששני הצדדים ישארו עם מחצית תאוותם בידם.
    הבדואים מזמן אינם מתפרנסים מחקלאות והצורך ב"שטחים אין סופיים" אינו מוצדק. דוקא כיום חקלאות רווחית מושגת ע"י צמצומם של השטחים והכנסת שיטות היי-טך לחקלאות. לגבי המרעה יש להקצות שטחי מרעה קבועים ומגודרים ( כמו לגבי משקי המרעה של היהודים-כולל הזנה מוגשת) ולאפשר ניידות מסודרת צפונה כאשר השטח איננו מניב דיו.
    אכן ריכוז בישובים "צפופים" מאפשר הקמת תשתיות ומתן שרותים טובים יותר. במצב הפזור כיום הדבר איננו ניתן.אבל, גם הרה-ארגון חייב להתנהל בשכל, תוך כדי הבנה והתחשבות, להשתחרר מ"קונספירציות" אפשריות, לראות את האור. זאת משני הצדדים.