תלמידים יקרים, בקשה קטנה לי אליכם

על בתי ספר אליטיסטיים, גבולותיה של מודעות פוליטית ולחישה מפתיעה של פקח מיחידת עוז

כל הורה היה שמח לו ילדיו היו לומדים בתיכון עירוני א' לאמנויות בתל אביב. תוכנית הלימודים מאתגרת, ציבור התלמידים האיכותי נבחר בקפידה ובית הספר ממוקם בלב-לבה של העשייה האמנותית הישראלית. באתר בית הספר נכתב כי "בית הספר משלב לימודי אמנות ולימודים עיוניים ברמה גבוהה עם חינוך לערכים". ואכן, הערכים נאים: באחת הכיתות של בית הספר נערך לפני זמן מה משאל בחירות. במקום הראשון זכתה מפלגת חד"ש, במקום השני בל"ד. מנהלו האחרון של בית הספר, רם כהן, נשא לפני כשנתיים דברים חשובים בפני תלמידיו בנושא הכיבוש: "תחשבו על עצמכם: הייתם מוכנים לחיות תחת כיבוש ולא ללמוד, ושלא יהיו לכם תנאים בסיסיים?".

אולם יש עוד שאלות שכדאי לשאול. למשל, האם תלמידי עירוני א' מודעים, מבחינה פוליטית וערכית, לעובדה שבית הספר שבו הם לומדים משעתק את המצב הפוליטי והכלכלי בישראל, תוך שהוא מקנה להם זכויות יתר משמעותיות ביחס לבני נוער אחרים? האם, למשל, התקיים בבית הספר – שבו מספר הזכאים לבגרות הגבוה ביותר בתל אביב – דיון על שיעורי הזכאות לבגרות בארץ והסיבות לפערים? או על המשך מדיניות ההסללה של תלמידים מזרחים למגמות לימוד "מקצועיות"?

המסקנה מדיון שכזה היתה ודאי פשוטה למדי: תלמידי בית הספר אולי לומדים מרקס ומזדהים עם מעמד הפועלים, אבל הווייתם החינוכית, שהיא אולי המכריעה ביותר למעמדם העתידי, היא אליטיסטית ומלאת פריווילגיות. רוב תלמידי עירוני א' ובתי הספר האליטיסטיים הנוספים דוגמת ליד"ה בירושלים או יגאל אלון ברמת השרון, הם דור שלישי לקבוצה אשר תהא היכן שתהא ברחבי הארץ, בקיבוצים או בהתנחלויות, פועלת בדרכים שונות לשימור מעמדה, בין היתר באמצעות בתי ספר דוגמת אלה.

אז מה בכל זאת עליהם לעשות? לא אחת ניתן לשמוע בקרב השמאל ביטויים נוסח "היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם" או הצהרות על מוכנות "לשלם את המחיר". זה הזמן אפוא להניח את החשבון על השולחן: אם אכן תלמידים מודעים פוליטית לפנינו, עליהם לשבש את שגרת הלימודים במערכת חינוך מפלה ואליטיסטית; אם אכן הם נושאים את דגל הפרולטריון, אזי הגיעה שעתם ללמוד, בדומה לאחיהם הפועלים בפריפריה הישראלית, מקצועות כמו חשמל, קלדנות, תפירה ונגרות; עליהם להיאבק בסולידריות עם תיכונים בקריית מלאכי.

יש להניח שזה לא יקרה. בינתיים נסתפק בבקשה צנועה יותר: כאשר תלמידי ויוצאי בתי הספר הללו משתתפים למשל בהפגנות בשטחים או נגד גירוש פליטים, ודאי נזרקות לאוויר מלים בנוסח קלגס, פושע מלחמה ואולי אפילו יודו-נאצי. גם בפייסבוק אני נתקל לא אחת בביטויים כמו "משטרע" ו"שוטרעים". זהו כמובן מצג שווא, שהופך את היוצרות. משום שה"פושעים" הם לרוב אותם אנשים אשר הוסללו למקצועות כפויי טובה ולא מתגמלים במיוחד, כמו סוהרים או שוטרים. ה"נאורים" בסיפור הזה הם אלו ששפר עליהם מזלם להיוולד להורים בעלי אמצעים ולהתחנך בבית הספר נכון מבחינה כלכלית. כדאי שאקטיביסטים שמאלנים – מרקסיסטים או אנרכיסטים – יזכרו זאת בשעה שהם פוגשים שוטר או סוהר, ויחשבו פעמיים בטרם יטיפו לו מוסר.

פעילת שמאל, בוגרת אחד מבתי הספר הנ"ל, סיפרה לי פעם על דיאלוג מעניין בינה לבין פקח של יחידת עוז. בשעה שהיא קוראת לפליטים לברוח מפני פקחי עוז שמבצעים מעצרים לקראת גירוש, הוא ניגש אליה ולחש "כל הכבוד לך". היא לרגע התבלבלה ושאלה אותו "מה אמרת?", והוא אמר לה שוב "כל הכבוד". "אז למה אתה עושה את זה?", היא תהתה. הוא ענה: "ואיפה אני אעבוד, אצל אבא שלך?".

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דולב רהט

    והסיום ממש חזק. תודה רבה תום!

  2. לוקאס נייט

    המציאות היא שלא כל השוטרים עובדים שם כי הם לא יכולים לעבוד אצל אבא שלה. מהקצת הפגנות ופעולות שהייתי בהם, ראיתי את השוטרים. היו שוטרים שדיברנו עם אנשים ואמרו להם ללכת משם, היו שוטרים שעיצבן אותם כל ההפגנות החרא האלו שמסבכות להם את העבודה, אבל היה עוד סוג של שוטרים. היה את השוטרים שמחפשים מכות, שמגיעים 3 יס"מניקים על אתיופי שיכור אחד ומתחילים לצעוק עליו בשביל שאולי הוא ינסה להרביץ להם ויהיה להם תירוץ לקרוע אותו במכות.

    לעבוד במשטרה זה אכן עבודה של אנשים במעמד סוציואקונומי יותר נמוך, אבל לא כולם שם כי הסלילו אותם. יש אנשים שבאמת פשוט היו הבריון או הערס של הבית ספר שלהם בפריפריה, ואחרי זה הם מצאו הזדמנויות לעשות ממה שהם עשו בתיכון (להרביץ לחנונים לבנבנים) כסף.

  3. תום מהגר

    תודה דולב 🙂

  4. מעין

    כן, הסללה יש, ויש יותר נערות אשכנזיות בתיכונים עיוניים טובים ויותר מזרחיות בבתי ספר מקצועיים בפריפריה. וזו בעיה, וזה אחד מהדברים שצריך לתקן במערכת החינוך.

    אבל אתה לא חושב שיש אירוניה מסוימת בדרישה שלך לראות בשוטרים מי שהוסללו לתפקידם מחוסר ברירה ולכן אין לבקר אותם או להטיף להם מוסר, ומנגד להתייחס לתלמידות תיכון כאילו הן אחראיות לפערים במערכת החינוך, וכאילו הן הן הקבוצה הפועלת לשימור מעמדה, ולא אנשים שמבוגרים מהן באיזה דור או שניים?

    למה גבר בן שלושים שנמצא כמעט עשור במשטרה, ומשתף פעולה עם מערכת שכבר שנים הוא רואה איך היא דופקת את אלו שגם עליהם לא שפר מזלם בערך כמו שהיא דופקת מהגרים ופלסטינים, אחראי לבחירות שלו פחות מנער בן 16? אם הכל באשמת החינוך שלא לימד אותך לשאול את השאלות הנכונות, איפה ההבדל הגדול בינו ובינם? אותו לימדו לא לשאול על אלימות ודיכוי ועריצות השלטון, אותם (לגישתך?) לא לימדו לשאול על מעמדות וחלוקה סוציואקונומית. הפער כל כך גדול שמה שהם אמורים לגלות לבד בשנה הוא לא יכול להבין בחמש עשרה?

  5. תום מהגר

    תודה על הערתך,
    אני לא טוען שאין לבקר אותם. אני טוען שהתייחסות כלפיהם כקלגסים וקלגסים בלבד, היא רדודה מבחינה פוליטית. פעיל בעד זכויות פליטים איחל לא מזמן לשוטר שיחלה בסרטן. אבל שלא ישתמע שאני מצדיק אלימות של משטרה. שוטר אלים צריך לתת את הדין, על זה אין ויכוח. רובם ככולם לא אלימים.

    באשר לתלמידים: רם כהן כבר מדבר איתם על עוולות. במקרה אחר, הם קשרו את עצמם לגדר בית ספר כשקצין הגיע לשם. זאת אומרת, שיש להם מודעות פוליטית בתחומים מסוימים, אבל פחות לגבי התחומים שנוגעים לאינטרסים שלהם, לחינוך המיטיב שלהם.

  6. נועה

    מאמר מצויין!

    כבוגרת של בית הספר רק רציתי לציין את המורה להיסטוריה חיים רוזנסון, שכשהקפיד איתנו על להרים כסאות בסוף יום לימודים באומרו- "מתוך כבוד והזדהות עם מעמד הפועלים".

    הוא היה בהחלט לא מורה סטנדרטי, לא אחת היו דיונים סוערים בכיתה ובאופן אישי היו לי לא מעט שיחות אידיאולוגיות (עד כמה שאפשר לכנות אידיאולוגיה גבב סיסמאות שהיו לי בכיתה ט'..). הוא ציין לא פעם את החלוקה השכבתית של כיתות אומנות לצפונים וכיתות מב"ר לדרומים, הוא חיבר את הטיעונים שלנו למצב ההורים שלנו. ובגדול- לא בחל באמצעים לאמת אותנו עם המציאות. והכל תוך כדי חיוך סבלנות ועניין.

    הלוואי ויהיו עוד מורים כמוהו.
    הלוואי והמערכת לא הייתה מלחיצה מורים כאלו עד מוות להצמד לבגרות. הלוואי והמורים האלו היו מורדים יותר.

    נועה

  7. אבי

    הורה שמעוניין לתת לבן שלו עתיד טוב, יכול בישראל של היום לתת לו חינוך זול וטוב, אפילו אם הפרוטה לא מצויה בכיסו, ואפילו אם הוא תימני. אולי הילד לא יוכל לצאת לפולין ולקנות המבורגר בקפיטריה. זה היה המצב שלי. אבל את ההישגים הלימודיים, תודה לאל, עדיין מודדים על פי קריטריונים אובייקטיביים כמו בגרות ופסיכומטרי, ולא בשיטות הרדיקליות שאתם מקדמים. לכן אנשים טובים, גם מזרחיים (ואתיופים וערבים וחרדים), עדיין מגיעים למקומות טובים.

  8. אהרן

    *כל* הורה היה רוצה שילדיו ילמדו שם?

  9. ריבי

    אתה כותב:"…הם דור שלישי לקבוצה אשר תהא היכן שתהא ברחבי הארץ, בקיבוצים או בהתנחלויות…". ההתנחלויות אינן הומוגניות והן משכפלות את המבנה המדיר, הסגרגטיבי והגזעני הנמצא בישראל של גבולות 67'.

  10. דןש

    לדאבוני מה שנשאר מהשמאל בישראל הם מר"צ וחד"ש. מר"צ כיום אינה אטרקטיבית. חד"ש בזכותו של ח"כ דב חנין ובזכות הגדרתה כמפלגה יהודית ערבית או ערבית יהודית משותפת עשויה להוות "בית מבטיח" לאנשי השמאל.

    מדוע בל"ד ? אולי מתוך מחאה ? אולי מתוך מחשבה על מדינה דו לאומית ? מבלי לקחת בחשבון את אובדן מדינת ישראל. אם זאת כוונתם שיצביעו לנתניהו הוא בעזרת המתנחלים יביא למדינה דו לאומית מהר יותר.

  11. גילה

    אני ממש לא מתפעלת מתוצאות הבחירות המדגמיות שיוצגו כאן כי נתון זה מסמן קודם כל את הניתוק המוחלט שחיים תלמיד אותו בית ספר מכלל המדינה.
    אין מנוס מיצירת בועות אבל גם בועות רצוי שדפנותיהן תהיינה חדירות וסדוקות ולא שקופות ואטומות כך שמי שבתוכן יוכל לראות כדי להיות מעודכן יחסית אבל לא לתת לשום דבר לחדור אליו.
    התלמידים המתוארים כאן יכולים לבוא משכבות אוכלוסיה שונות שיש בהן לכאן ולכאן אבל אז הם פוגשים את המנהל וצוות המורים הכריזמטי והמשמעותי עבורם שדוחפים להם לראש את עניין החיים תחת כיבוש באופן כה חד מימדי. אני משתוממת לא פעם מול מתנדבים המגיעים מחו"ל לתמוך בפלשתינים ואינם ממצמצים כלפי מה שמתחולל בסוריה או אינם יודעים דבר וחצי דבר על הפגזת הישובים בדרום הארץ שלא לומר על ההסטוריה העקובה ומדם והרצחנית שהתחולל מסוף שנות השישים בישובי הצפון-שהיא זכורה לי היטב כבת לשכבת גיל זה, בו אני בחיפה פחדתי פחד מוות שהדפיקה הבאה בדלת תביא את המחבל שישחט בדקה אחת אותי ואת בני משפחתי.
    אכן, תלמיד אותם בתי ספר יושבים ומלהגים להם ברומו של עולם וגוזרים את החוטים החשאיים שמחברים אותם לכלל החברה, הם לומדים לרחם ולחמול מלמעלה-קוראים לזה פטרונות ובתור מחווה מרימים את הכסאות כדי להזדהות עם מעמד הפועלים. יכול להיות שילדיהם של אותם פועלים יפתחו אחר כך רשת סופרמרקטים זולה ומנצלת, ובוגרי אותו בית ספר יחבטו בו במילים קשות ונוזפות.
    אבל מה לעשות? הם למדו שיש מנצלים ומנוצלים. ועדיף להם לנצל את החלשים כדי לזנק למקום בו לא יהיו מנוצלים.
    כמו הפקח האתיופי.

  12. מעין

    "פעיל בעד זכויות פליטים איחל לא מזמן לשוטר שיחלה בסרטן". הטור הזה שלך לא תוקף את הפעיל הספציפי בשמו (ודאי שלא. אם היית מתייחס לאדם ספציפי, הוא יכול היה לענות לך, ולא היית יכול לטעון כנגד כל ה"שמאלנים" שאכפת להם מפלסטינים ואריתראים, אבל לא ממזרחים בדרום תל אביב). הוא תוקף קבוצה של נערים בתיכון.
    אם ראייה אנקדוטלית של אלימות משטרתית לא מצדיקה לראות בכולם קלגסים; אם הנחת המוצא שלך היא שרובם לא אלימים, למה ראייה אנקדוטלית על פעיל כזה או אחר היא "הוכחה" לגישת כלל הפעילים? למה כאן לא חלה דוקטרינת "יש כאלו ויש כאלו, וצריך להבין את הרקע ממנו הם באים"?

    האינטרנט מספר על אחד, תום מהגר, ששירת כמה שנים בצבא הכיבוש לפני שקיבל את השכל לסרב. אני לא יודעת אם זה אתה. אני לא יודעת מי מכם למד (ולימד) באוניברסיטת תל אביב, למרות שהשכלה גבוהה זו "פריווילגיה" שלא כולן יכולות להנות ממנה. אני משערת שלתום מהגר ההוא לקחו כמה שנים לאמץ את העקרונות והראייה הביקורתית שלו.
    יש אנשים שהיה להם את השכל לשאול את השאלות הנכונות בתיכון, לסרב בגיל 18, לחתום על מכתב השמיניסטים, ולא להילחם שלוש שנים למען הכיבוש. ובחברה שמחנכת לערכים מסוימים, יש כאלו שלוקח להם יותר זמן לשאול שאלות (יש כאלו שלא מגיעים אליהן בכלל, וזה באמת חבל). האם בחינת השאלות האלו, ניסיון לאתגר את המציאות שאנחנו חיות בה, זו מחויבות מוסרית? כן. האם היא חלה גם על נערים ונערות? כן.
    אבל בוא ננסה לזכור כמה מהדברים שאנחנו מבינות היום הבנו בגיל 16. עם כמה מהחלקים המורכבים יותר של החברה שלנו כבר הספקנו להתמודד. לכמה שאלות הגענו לבד, כמה דרשו הכוונה. כמה פעמים היינו צריכות את החברות האקטיביסטיות שלנו, שיראו לנו את הקשר בין פמיניזם לקוויריות, בין זכויות עובדים לזכויות עובדים זרים, בין לבנון לעזה, בין התעלמות מנשים להתעלמות ממזרחים.

    תיכוניסטים שהבנת המציאות שלהם לא משתווה לזו של ההורים והמורים שלהם הם מטרות קלות. הטענה של "כן, אבל הם שואלים רק את השאלות שלימדו אותם לשאול" – זה נכון, ובזה הם לא שונים מרוב החברה שלנו.
    הבעיה שלי היא לא שאתה מבקר תופעה מסוימת בקרב פעילות השמאל בישראל – הבעיה שלי היא שאתה, כמו נערה שוקראת לשוטר "קלגס", מחפש מטרות קלות להטיף להן מוסר, ונטפל לאנשים ולא לשיטה שהם תוצאות שלה.

  13. שרון

    דמוקרטיים ואנתרופוסופיים וקהילה למיניהם, שבין כתליהם מתנהלים שיעורים העוסקים בזוועות הכיבוש ופערי מעמדות, ומתעלמים מהעובדה שהוריהם משלמים אלפי שקלים עבור האשליה החינוכית הזו.
    אפשר להבין את העיוורון המעמדי של התלמידים הלומדים בבתי הספר הפרטיים הללו, אבל אי אפשר להבין את אותו עיוורון בו לוקים המורים (סליחה: חונכים, מלווים אישיים, שליחי חינוך ומדריכים) שעובדים בבתי הספר הללו.

  14. איילת

    בעיני לחנך נגד ניצול, פגיעה בזולת, כיבוש, כוחנות וכל השאר זה תפקיד של ההורים ולא של בית ספר מכל סוג שהוא. זה נכון עוד יותר בתקופה הזו משום ששהמורים כיום פוחדים על עבודתם. משרד החינוך איננו מהסס להתנכל ואף להביא לפיטורים של מורים ו/או מפקחים יהודים וערבים שמגלים מצפון פוליטי והתנגדות. הזכות לעבודה היא גם זכות. השאלה בעיני היא איך לחנך ילד/ה בבית להשקפות שונות מאלה של סביבתו ושלא יפחד. בזה בכל אופן אנחנו עסוקים במשפחה.

  15. תום מהגר

    תודה לכל המגיבות/ים

    אבי, העובדות והמספרים מלמדים אחרת. כתבת למשל על אזרחים ערבים: ראה את ייצוג הערבים באקדמיה, בשירות המדינה, בזכאות לבגרות. נמוך בכל הממדים. לכן אני לא מסכים עם גישתך ש"כל אחד יכול". יש חסמים שקשה מאד להתגבר עליהם, ולא כולם יכולים.

    אהרן, אם שיעורי הזכאות לבגרות הם כל כך גבוהים, אז אני מניח שהורים רוצים לילדים שלהם את הטוב ביותר מבחינה זו. אבל כמובן שזו הכללה.

    ריבי, ההפרדה והגזענות החמורים ביותר אכן נמצאים בשטחים הכבושים, משום שזה שלטון צבאי. זה לא אומר שהפרדה בצורה של הסללה היא לא גזענית כלפי מזרחים, ומיטיבה עם אשכנזים.

    מעין, אני דווקא מדבר על השיטה. מערכת החינוך היא חלק מהגמוניה אשכנזית, שאני כותב עליה לא מעט. זו לא אנקדוטה בכלל, זו השיטה. לעיתים כתבתי על התבטאויות של אנשי ציבור, לעיתים על המערכות עצמן. מבחינת אנשים, כתבתי בחודשים האחרונים על העיתונאים גדעון לוי וחגי מטר, על הסופר יורם קניוק ועל יו"ר הכנסת לשעבר אברום בורג. מטר ענה לי גם.
    מבחינת מערכות כתבתי על כנס השמאל הישראלי ואת הפוסט הזה. יריב אופנהיימר ענה, וגם קראתי בלוג בעילום שם בתגובה. אני חושב שהמאמר על כנס השמאל מנסה לענות על השאלה של בחירת השמאל (לא כולו, אבל רובו) במאבקים מסוימים בלבד.
    לכן, אני טוען שהסלקטיביות של השמאל (שוב, לא כולו)בבחירת מאבקיו נובעת בדיוק מהנושאים שבו הוא יצטרך לדון בפריוולגיות שלו, כמו למשל מערכת חינוך מפלה.
    זה לא נכון שאני "מאשים" או דורש מהתלמידים משהו ככה סתם. יש הכוונה ודיון מצד המנהל וכל המערכת לדבר על הכיבוש, ואנטי-מיליטרזים, ולכן גם יש אקטיביזם פוליטי מצדם בנושאים אלה. מה שאין, זה דיון על המרחב הפוליטי שהם חלק ממנו, ואיפה שהם מרוויחים. כפי שלא היה דיבור על זה בכנס השמאל הישראלי האחרון, שכלל מלא גברים יהודים תל אביבים, שמתהדרים בכך שהם לא ציונים.
    זה אותו תום מהגר. גדלתי בשכונת גילה בירושלים, במשפחה יחסית מבוססת מבחינה כלכלית. המצוקה לא זרה לי בכלל, מבחינת חברים ומשפחה מורחבת. בעיות תעסוקה, פשיעה, סמים וכו'. אבל גם לא מצוקה, פשוט עבודות פרולטריות כמו נהגי אוטובוס, מוניות, שוטרים וסוהרים. רחוק מתל אביב האליטיסטית. אני עצמי לא חוויתי על בשרי מצוקה, ומעולם לא טענתי שחוויתי.
    אבל בהחלט יש מקום לדיבור על הפריוולגיות שלי כגבר יהודי. ואני צריך לפנות את הבמה איפה שחשוב. אני חלק מקבוצה מזרחית, לא פורמלית אמנם, שמונהגת ע"י נשים. והדרישה שלנו, אפרופו מודעות לפריוולגיות, היא שדב חנין יפנה את המקום שלו לטובת אישה מזרחית. ובתור יהודי, למרות שהיו לי המון הזדמנויות להתראיין בנושאים כמו תחבורה ציבורית ביישובים ערבים או תעסוקת נשים ערביות, אני תמיד מפנה את הבמה. כפי שאמר העיתונאי זוהיר בהלול לאחרונה על הקמת מועצת נשים ערביות בעכו: "זה פרויקט מבורך, שבמסגרתו ילמדו הנשים את הגברים בעיר כיצד יוזמים ומשפיעים". יש מה ללמוד.
    הפעיל המרכזי שאיחל לשוטר שיחלה בסרטן הוא יגאל שתיים. הוא פעיל מאד פופלרי. גם הוא היה בכנס השמאל האחרון. תרשי לי להניח שפעיל שמאל שהיה מאחל למרואן ברגותי, שביצע דבר או שניים בחייו קצת יותר חמורים מלהיות שוטר סמוי בהפגנה, שיחלה בסרטן, לא היה מגיע לדבר בכנס.

    גילה, לא שנאה.

    שרון, מסכים עם ההערה.

    איילת, זה תפקיד משרד החינוך לדעתי, אבל מי שחושש למקום עבודתו אז אני מבין. בכל מקרה, בעירוני א' מדברים על פוליטיקה "הארד קור". רק לא על מערכת החינוך…

    שוב, תודה לכולןם על התגובות.

  16. מאור

    בוא נתחיל במנגנון מילגות לצעירים מוכשרים ונזקקים מהעיר ת"א עצמה.

  17. און

    כבר מזמן אין הסללה ואולי חבל שסגרו את החינוך הטכנולוגי פשוט אין חינוך טוב בפרופריה, זאת בעיה ניצחית של רשויות חלשות של פוליטיקה על חשבון חינוך של משאבים שאינם והחינוך פחות ופחות טוב עם מורים פחות ופחות טובים במקיפים הכלליים ויותר בממלכתיים דתיים
    וברשיות עשירות כמו תל אביב רמת השרון וכו יש הרבה כסף וחינוך טוב ומה ענין התלמידים לכאן? ומה ענין הפלסטינאים לכאן? האם יש צפיה שהתלמידים יורידו חסמים חברתיים מכניסה לבית ספרם? זה הזוי זה תפקיד החברה והמחנכים ולא תפקיד המתחנכים . לדאוג לחינוך טוב באמת בפריפריה זה לא תפקידם של נערי המרכז והם לא הכתובת לטענות וכי אין ממשלה בישראל?

  18. נתן

    לא לומדים נגרות בבתי ספר במדינת ישראל כבר בערך 15 שנה, אבל המשפט "להזדהות עם תיכונים בקרית מלאכי.. וללמוד מקצועות כמו חשמל, קלדנות, תפירה ונגרות" נשמע מהפכני-מגניב-סבבה-כזה-כאילו אז בוא לא נהיה קטנוניים ולא נגיד שהכותב עצמו חי בבועה תל-אביבית ואינו מבין משמאלו וימינו.

  19. תום מהגר

    תגובה קטנונית. לא ידעתי שלא לומדים נגרות. זה באמת מה שמשנה?
    אתה וודאי יודע שהנתונים על זכאות לבגרות ועל הסללה למקצועות מסוימים הם עקביים מזה 6 עשורים. זה מה שמשנה כי כך משעתקים מצב פוליטי.
    באשר לקטע של "בועה תל אביבית ולא יודע מימינו ומשמאלו"- לא ראוי לתגובה.

  20. ג. אביבי

    תשקיף מכל הנ"ל בפוליטיקה הישראלית, היא התחרות על הח"כים האשכנזים. כל הרשימות בעלות הפוטנציאל להיות גדולות, מתחרות ביניהן על עוד ח"כ אשכנזי ועוד אחד – מזרחים יוק. זה נכון לליכוד שרוב מצביעיו מזרחים וזה משועתק לכל שאר הרשימות הציוניות: העבודה של יחימוביץ, יש/אין עתיד, וכמובן מרצ.

  21. בר רוז

    אני מאחלת לעצמי ולעוד אנשים צעירים שמרגישים שהפנייה שלך וקריאת המציאות הזו רלבנטיות גם להם, להצליח גם לפעול, לא לפחד להכיר, לחבור, לפעול בסולידאריות עם "הצעירים מקריית מלאכי" ולא לטבוע ברגשות אשם וחוסר אונים מחניק. אתה כותב על א-נשים צעירים (חבל שלא אליהם), באופן שמרגיש לא מכבד ולא אוהב. קשה לפנות לקבוצות שהיית רוצה לראות כשותפים שלך בצורה כל כך לא בעד(ית). אפשר לעורר בצורה ביקורתית, מכפכפת ועדיין לגרום לאנשים להרגיש שאתה מאמין בהם, בנו (אני כבר כמה שנים אחרי תיכון ועדיין..)

  22. ק. טוכולסקי

    הלוואי והיו בתי ספר מקצועיים כי כבר אין והתוצאות בשוק העבודה בהתאם. במקום לבנות מערכת משולבת של בתי ספר מקצועיים ועיוניים בהם ניתן יהיה לתת מענה ודרך לכל ילד בהתאם ליכולתו וצרכיו יש לנו מערכת עיונית כושלת שמייצרת עוד ועוד אנשים שלא מצליחים אפילו להשלים בגרות.
    אני גם בכלל מת על הדיאלוג שבו עד שיש שמאלני אז מחפשים איפה יש לו פריבילגיות, עוד מעט לא יישארו שמאלנים והנחמה היחידה היא שהשיח הזה יעלם. או שאולי בגולה גם שם במקום לעשות משהו בונה נמשיך לדבר על הפריבילגיות של האשכנזים וחוסר המודעות שלהם, זה בהחלט תרם עד עכשיו לבנייה של משהו…