• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

תלמידים יקרים, בקשה קטנה לי אליכם

על בתי ספר אליטיסטיים, גבולותיה של מודעות פוליטית ולחישה מפתיעה של פקח מיחידת עוז

כל הורה היה שמח לו ילדיו היו לומדים בתיכון עירוני א' לאמנויות בתל אביב. תוכנית הלימודים מאתגרת, ציבור התלמידים האיכותי נבחר בקפידה ובית הספר ממוקם בלב-לבה של העשייה האמנותית הישראלית. באתר בית הספר נכתב כי "בית הספר משלב לימודי אמנות ולימודים עיוניים ברמה גבוהה עם חינוך לערכים". ואכן, הערכים נאים: באחת הכיתות של בית הספר נערך לפני זמן מה משאל בחירות. במקום הראשון זכתה מפלגת חד"ש, במקום השני בל"ד. מנהלו האחרון של בית הספר, רם כהן, נשא לפני כשנתיים דברים חשובים בפני תלמידיו בנושא הכיבוש: "תחשבו על עצמכם: הייתם מוכנים לחיות תחת כיבוש ולא ללמוד, ושלא יהיו לכם תנאים בסיסיים?".

אולם יש עוד שאלות שכדאי לשאול. למשל, האם תלמידי עירוני א' מודעים, מבחינה פוליטית וערכית, לעובדה שבית הספר שבו הם לומדים משעתק את המצב הפוליטי והכלכלי בישראל, תוך שהוא מקנה להם זכויות יתר משמעותיות ביחס לבני נוער אחרים? האם, למשל, התקיים בבית הספר – שבו מספר הזכאים לבגרות הגבוה ביותר בתל אביב – דיון על שיעורי הזכאות לבגרות בארץ והסיבות לפערים? או על המשך מדיניות ההסללה של תלמידים מזרחים למגמות לימוד "מקצועיות"?

המסקנה מדיון שכזה היתה ודאי פשוטה למדי: תלמידי בית הספר אולי לומדים מרקס ומזדהים עם מעמד הפועלים, אבל הווייתם החינוכית, שהיא אולי המכריעה ביותר למעמדם העתידי, היא אליטיסטית ומלאת פריווילגיות. רוב תלמידי עירוני א' ובתי הספר האליטיסטיים הנוספים דוגמת ליד"ה בירושלים או יגאל אלון ברמת השרון, הם דור שלישי לקבוצה אשר תהא היכן שתהא ברחבי הארץ, בקיבוצים או בהתנחלויות, פועלת בדרכים שונות לשימור מעמדה, בין היתר באמצעות בתי ספר דוגמת אלה.

אז מה בכל זאת עליהם לעשות? לא אחת ניתן לשמוע בקרב השמאל ביטויים נוסח "היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם" או הצהרות על מוכנות "לשלם את המחיר". זה הזמן אפוא להניח את החשבון על השולחן: אם אכן תלמידים מודעים פוליטית לפנינו, עליהם לשבש את שגרת הלימודים במערכת חינוך מפלה ואליטיסטית; אם אכן הם נושאים את דגל הפרולטריון, אזי הגיעה שעתם ללמוד, בדומה לאחיהם הפועלים בפריפריה הישראלית, מקצועות כמו חשמל, קלדנות, תפירה ונגרות; עליהם להיאבק בסולידריות עם תיכונים בקריית מלאכי.

יש להניח שזה לא יקרה. בינתיים נסתפק בבקשה צנועה יותר: כאשר תלמידי ויוצאי בתי הספר הללו משתתפים למשל בהפגנות בשטחים או נגד גירוש פליטים, ודאי נזרקות לאוויר מלים בנוסח קלגס, פושע מלחמה ואולי אפילו יודו-נאצי. גם בפייסבוק אני נתקל לא אחת בביטויים כמו "משטרע" ו"שוטרעים". זהו כמובן מצג שווא, שהופך את היוצרות. משום שה"פושעים" הם לרוב אותם אנשים אשר הוסללו למקצועות כפויי טובה ולא מתגמלים במיוחד, כמו סוהרים או שוטרים. ה"נאורים" בסיפור הזה הם אלו ששפר עליהם מזלם להיוולד להורים בעלי אמצעים ולהתחנך בבית הספר נכון מבחינה כלכלית. כדאי שאקטיביסטים שמאלנים – מרקסיסטים או אנרכיסטים – יזכרו זאת בשעה שהם פוגשים שוטר או סוהר, ויחשבו פעמיים בטרם יטיפו לו מוסר.

פעילת שמאל, בוגרת אחד מבתי הספר הנ"ל, סיפרה לי פעם על דיאלוג מעניין בינה לבין פקח של יחידת עוז. בשעה שהיא קוראת לפליטים לברוח מפני פקחי עוז שמבצעים מעצרים לקראת גירוש, הוא ניגש אליה ולחש "כל הכבוד לך". היא לרגע התבלבלה ושאלה אותו "מה אמרת?", והוא אמר לה שוב "כל הכבוד". "אז למה אתה עושה את זה?", היא תהתה. הוא ענה: "ואיפה אני אעבוד, אצל אבא שלך?".

כנראה שיעניין אותך גם: