• Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות
  • why does he do that
    זכותו המולדת
    'סינדרום האישה המוכה' גורם לנשים להיקבר תחת אלימות

צו השעה: מפלגות עם ייצוג פלסטיני

על רקע העיסוק ברווחה, כלכלה, שליטת בעלי ההון, היעדר רגולציה וכיוצא באלה נושאים ראויים תוך התעלמות משאלת סיום הסכסוך הישראלי פלסטיני לא נותר אלא להצביע למפלגות הערביות או לאלה עם ייצוג פלסטיני
אילנה ברנשטיין

טרם התאוששנו מחרדת "כן יפציצו/לא יפציצו את הכור באיראן", וכבר ניחתה על ראשינו פצצת הבחירות המבטיחה עוד שלושה חודשים של השהייה, של כלום, של חיים מיום ליום, שלא לומר קשקשת אינסופית בתקשורת. וכל זאת לשם מה? האומנם תשתנה המפה הפוליטית בעוד שלושה חודשים? התשובה כה ברורה עד כי אין טעם אפילו לשים אותה במילים.

המחאה החברתית בקרב המתמודדים בבחירות, כמו תנועת הפאנק בשעתו בקרב הבורגנות, הפכה זה מכבר למטבע עובר לסוחר. וכך מתהדרים להם מתנגדי האתמול במחלצות קונפקציה, ומשווקים סיסמאות שאפילו הדף אינו יכול לסבול. לכאורה הכול ידוע. הקואליציות נחתמות עוד בטרם הטילה הבוחרת את הפתק לקלפי, וימין ושמאל רק חול וחול.

בשעה שהכול נרתעים מזיהוי פוליטי, הרי שאת המשחק הפוליטי הם דווקא אוהבים מאוד. וכך חוברים זה לזה אנשים מאנשים שונים תחת המכנה המשותף של היעדר זיהוי פוליטי, ולמעשה היעדר זהות, מין דייסה המבקשת לטעום לחיכו של כל אחד. באופן זה הם מבטלים במו ידיהם את הסיכוי לאופוזיציה, ומקדמים משטר טוטליטרי. שלטון השולל כל אפשרות להשמעת קול אחר שאינו הקול ההגמוני הנורא שהשתלט על השיח הציבורי.

וכאילו לא די בכך, המשחק הפוליטי מתנהל עכשיו במגרש הביתי כביכול. במגרש הקורץ למצביעים – רווחה, כלכלה, שליטתם החזירית של בעלי ההון, היעדר רגולציה וכיוצא באלה נושאים ראויים שאין להקל ראש בחשיבותם. אך כשהללו נישאים בפי כל תוך התעלמות מוחלטת מהשאלות הבוערות ביותר – סיום הסכסוך הישראלי פלסטיני, סיום הכיבוש, חלוקת המדינה בין שני העמים היושבים בה או חתירה למדינה דו לאומית – לא נותר אלא לעשות מעשה, גם אם סימבולי, שכן הסיכוי לשינוי שואף לאפס, ולהצביע למפלגות המעמידות בראש סדר היום שלהן את הנושאים שלעיל, קרי המפלגות הערביות והמפלגות שיש להן ייצוג משמעותי של פלסטינים.

מפלגות עם ייצוג פלסטיני משמעותי

כמו כן, לאור פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדבר רוב שאינו יהודי בין הירדן לים, והחלת אפרטהייד דה-פקטו, הצבעה למפלגות הערביות או למפלגות שלהן יש ייצוג משמעותי של פלסטינים, המכונים כאן ערביי ישראל, הינה צו השעה לכל אותם שחייהם ועתידם במקום הזה יקרים להם, ולקוות שמהן תצמח הישועה, ואם לא ישועה אז לכל הפחות ייצוג הולם בכנסת, ואם לא ייצוג הולם בכנסת, אזי קריאת מחאה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. איה

    בבחינת – לא כל הערבים אותו דבר.
    הצבעה למפלגות ערביות או יהודיות-ערביות שנוקטות בשמרנות ולאומנות ברחוב הערבי (חד"ש / בל"ד)ובוודאי הצבעה למפלגות אסלאמיות, לא תוביל לשינוי בדיוק כמו שהצבעה למפלגות שמרניות ברחוב היהודי לא תעשה את זה.

    אבל אני בהחלט מסכימה שהשינוי צריך להגיע מהרחוב הערבי, והוא בלתי נמנע, ואז גם ההשפעה שלו על השיח היהודי בישראל תהיה בלתי נמנעת.ואני מסכימה גם שצריך ייצוג ערבי, השאלה היא כאמור איזה.

    אז בינתיים, אני מכירה רק מפלגה אחת כזאת כמו שאת מתארת, יהודית-ערבית אמיתית – דעם בראשות אסמא אגבאריה זחאלקה:
    http://heb.daam.org.il/%D7%90%D7%A1%D7%9E%D7%90-%D7%90%D7%92%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%96%D7%97%D7%90%D7%9C%D7%A7%D7%94/

  2. דוב

    למפלגות הערביות כולל חד"ש אין כל השפעה בכנסת לטובת הפלסטינים אזרחי ישראל ולטובת העניין הפלסטיני בכלל. ישיבתם שם מהווה שק חבטות לביזוי ושיסוי לכל חברי הכנסת הציונים.
    יש אולי כאלו שרואים בכך "עמידה איתנה", אך האמת היא שאין כל כבוד כשיורקים עליך גם לא בציבור שלך.

    במדינה יהודית ודמוקרטית, כלומר דמוקרטית ליהודים מפלגות שלא מייצגות בפרלמנט את האינטרס הציוני, של יהודים על חשבון אחרים, הם לא שייכים וגם לא אופוזיציה וככה זה נראה.

    משתפי פעולה עם משטרים דכאניים הם תופעה ידועה שלא מעוררת כל השתאות. המפלגות הערביות אינן משתפ"יות הן גרועות מכך, הן משמשות עלה תאנה לערוות הדמוקרטיה "היהודית דמוקרטית". העניו הוא שהן לא מסוגלות להגמל מהמעמד המפוקפק. רוב הפעילות שלהם למעשה היא לשמור על כוחם (חולשתם) בכנסת או לזכות בעוד חצי מנדט אחד על חשבון האחר.

    זו הצרה של הציבור הפלסטיני בישראל שמנהיגיו עסוקים כל הזמן בפוליטיקה פרלמנטרית בפרלמנט של אחרים במקום להתרכז באופוזיציה חברתית ופוליטית אמיתית חוץ פרלמנטרית נגד השיטה. שם הוא השטח שצריך להשפיע ולשנות.

  3. אורה

    להצביע עבור מישהו כי הוא ערבי, זה כמו להסכים לאונס כי הוא כושי/שחור/אפרו אמריקן.
    אבל אם, אז למה לא ערביה? למה לא מישהי שאמנם היא גם אשה וגם ערביה, אבל פשוט נהדרת. למה לא אסמה אגבריה, שאילו היתה במגזר הציוני היתה מזמן שרת החוץ (למשל).

    1. מיקי הראל

      אכן דעם לא הוזכרה, אסמה גם אשה, גם ערבייה, וגם עומדת בראש מפלגה המייצגת ישראלים וערביי א"י, חושבת שאסמה היא תשובה מצוינת!

  4. סלים בריק

    רעיון מבורך להעדיף מפלגות שיש להן אג'נדה ברורה התואמת את השקפות הבוחר, קל וחומר כשמדובר בתמיכה בכוחות שלום וסציאליזם.
    אבל להצביע למפלגות עם "ייצוג פלסטיני"? מפלגת העבודה ומרץ תמיד הציבו נציגים פלסטינים (מכנים אותם ערביי ישראל), בשיטת העציץ. קרי שישבו בשקט ולא יעשו גלים. קוראים לזה ייצוג פסיבי. אז מצד אחד הם נראים נאורים כביכול ומצד שני גורפים את קולות "ערביי ישראל"…
    לאלה את מציעה להצביע?

    1. שלומי

      שלום סלים.
      אם תקרא את המאמר ותגיע לסופו תראה שכתוב שם ייצוג פלסטיני משמעותי ומפלגת העבודה ומרץ לא נמצאות ברשימה. הביקורת שלך מובנת, אבל לא מחוברת למאמר ולמה שמוצע בו. שיהיה לנו בהצלחה בבחירות השנה ושייכנסו כמה שיותר נציגים ונציגות שאכפת להם.

  5. יוסי ברנע

    ייצוג בכנסת של המפלגות הקיימות לא ישנה יסודית את האנומליה של ישראל מבחינה הלאומית. מן הראוי לציין שהכותבים על אפרטהיד בין הים התיכון לירדן, בחלקם אינם יורדים למשמעות האנומליה של ישראל כמדינת לאום של העם היהודי עד למלחמת ששת הימים. ישראל אינה מדינת לאום כי אינה מדינה טריטוריאלית. אין כל האזרחים מזוהים עם הלאום שלה.בני הלאום שלה אינם בהכרח אזרחיה. אין לגיטימציה להכרה בלאום אזרחי. אין עשיה מדינתית משמעותית נמצאת בידי המדינה, אלא בידי מוסדות אכסטריטוריאלים כמו: הסוכנות היהודית, קק"ל וקרן היסוד. ישראל אינה רפובליקה, ואין אף מפלגה בכנסת, כול מפלגות השמאל המצדדת בהיותה של ישראל רפובליקה. זאת ועוד, החינוך בישראל הוא סקטוריאלי הזוכה ללגיטימציה של כסות הקראת רב תרבותיות, שאינה קיימת בשום מדינה דמוקרטית בעולם, שבהכרח הינן מדינות לאום טריטוריאליות בעלות מרכיב ליברלי בתרבותן.
    היריעה קצרה לשרטט את קלישאותיות הסיסמאות בתחומי הכלכלה ואסתפק בכך.

  6. גד השדה

    יש הרבה יותר פלסטינים תחת שלטון ישראל שאין להם זכות הצבעה וייצוג מאשר כאלה שיש. ואם המטרה היא לאפשר יצוג לכולם, אז הדרך האפקטיבית ביותר היא לא בהכרח הצבעה למפלגות ערביות, כי הן לא יכולות להוביל שינוי שיביא לפשרה טריטוריאלית או אזרוח תושבי השטחים. כרגע לא מסתמן שיש מספיק שמאל בישראל כדי להרכיב קואליציה, אבל אם היה, הייתה תועלת רבה יותר בהצבעה לו.
    כתבתי על זה כאן: http://theshingimel.wordpress.com/2012/05/04/%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%92%D7%9F/

  7. פ ריץ היקה הצפונבוני

    בממשלת רבין השניה היה גוש חוסם ורבין בתמיכת המפלגות הערביות וחד"ש הקים ממשלה שהביאה להסכם ההכרה ההדדית( הסכם העקרונות -הסכם אוסלו שחוסל ע"י המסיתים נגד רבין שעלו לשלטון אחרי הירצחו.
    גד השדה : זה נכון כמובן וישראל אינה יותר דמוקרטיה מאשר שלטון האפרטהייד ואולי אף פחו. לשחורים בדרום אפריקה היתהחות ללא שיויון . אבל תקדים רבין הוכיח שגוש חוסם הוא אפשרות, שסכויה יגדלו ככל שהפלסטינים אזרחי ישראל והשמאל כולו יתגייסו להצביע. מה שהימין – דתיים הבינו.

  8. דןש

    ערבי או יהודי ומי שלא כזה ולא כזה, אזרחי מדינת ישראל, הם בעלי גורל משותף וצרכים משותפים.
    הקיטוב המגזרי הקיים איננו ראוי ואיננו רצוי ויוצר קבוצות לחץ המחבלות זו בזו. כלכלה, תעסוקה, רווחה, חינוך, בריאות, דיור, שלום ומלחמה הם האינטרסים של כלל האזרחים. המפלגות ( ומספיקות 2 – 3 ואולי מקסימום 4 ), חייבות לבנות את מצעיהן בהתאם לגישות השונות לנושאים הללו ולנושאים אלו בלבד. הנוהג במפלגות יהודיות ל"קשט" עצמן בלא יהודי או להיפך ערביות (או נכון יותר רק"ח) ל"קשט" עצמה ביהודי, נעשה מן השפה אל החוץ, על מנת למשוך בוחרים. הבוחרים אינם טפשים ו"בורחים" מן הבחירות. מעיד על כך אחוז המצביעים הנמוך – היוצר עוות בהרכב הממשלה.

  9. אלי אמינוב

    המאמר מצוין אלא שלדעתי, מכיוון שאנו חיים במדינת אפרטהייד, זה לא עניין של העדפה של דמוקרטים ואנשי שמאל להצביע למפלגות הערביות, השייכות למיעוט המופלה של ישראל, אלא זו הדרך היחידה האפשרית להביא לשינוי ביחסי הכוחות במוסד המכונה כנסת ישראל. האפרטהייד של דרום אפריקה -ההפרדה בחוק הייתה בין "לבן" ולא-לבן", בעוד במדינת האפרטהייד של ישראל ההפרדה בחוק הינה בין "יהודי" ל"לא-יהודי". השאלה היא מדוע רוב אזרחי ישראל ורוב מדינות העולם אינם רואים כך את המציאות.
    הסיבה לכך היא לדעתי זו: משטר האפרטהייד ברפובליקה של דרום אפריקה לא הסתפק בחקיקת אפרטהייד בנושא הליבה של הסכסוך בין מדינת מתיישבים קולוניאלית לבין האוכלוסייה הילידית, כלומר שלטון הלבנים על הקרקע ועל מה שאצור בתוכה כמו שנוהגת ישראל בעניין אדמות חקלאיות ומים, אלא גלש באיוולתו וחוקק חקיקת אפרטהייד בנושאים שאינם נושאי ליבה של הסכסוך, והידועים בשם "אפרטהייד קטנוני" (Petty apartheid) כגון שירותים נפרדים, תורים נפרדים, קווי תחבורה נפרדים וכד', בעוד מחוקק האפרטהייד של מדינת ישראל (הכנסת) היה (ועודנו) חכם או לפחות ערמומי יותר . הוא מנסה לצמצם את חקיקת האפרטהייד לנושאי הליבה של הסכסוך (קרקע ומה שאצור בקרקע), ומשתדל להימנע מחקיקה של אפרטהייד קטנוני.
    אלא שישנה חפיפה גדולה בשאלות המרכזיות בין משטר האפרטהייד שנהג ברפובליקה של דרום אפריקה בשנים 1948-1994 לבין משטר האפרטהייד המתקיים במדינת ישראל מאז ההכרזה הקמתה בשנת 1948.

    החקיקה המפלה בנושאי הליבה החלה מיד לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק בין מדינת ישראל ומדינות ערב השכנות, החל מחוק נכסי נפקדים של 1950 והמשכה בחוק השבות, 1950; חוק מעמד ההסתדרות הציונית העולמית/ הסוכנות היהודית לארץ ישראל, 1952; חוק הקרן הקיימת לישראל (קק"ל), 1953; האמנות בין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית, 1954; חוק יסוד מקרקעי ישראל, 1960; חוק מקרקעי ישראל, 1960; חוק מנהל מקרקעי ישראל, 1960; אמנה בין ממשלת ישראל לבין הקק"ל, 1961; חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), 1967; ועוד.
    בתריסר השנים האחרונות הולכת ונעלמת אותה "תבונה" של המחוקק הישראלי שנמנע מהרחבת האפרטהייד אל מעבר לחוקי הליבה. האיסור על איחוד משפחות, חוקי ועדות הקבלה, חוק איסור הנכבה ועוד, מהווים ביטוי לרצון הכנסת ואחריה של הרוב היהודי למסד ולהרחיב את מדיניות האפרטהייד של המדינה היהודית ולצמצם את הצד השני של האוקסימורון הידוע,"המדינה הדמוקרטית ליהודים בלבד. לכל זה מתלווה מסע שיסוי וביזוי של חברי הכנסת הערביים תוך דה לגיטימציה ודמוניזציה של עמדותיהם. כדי לעצור זאת יש לדעתי רק דרך אחת להצביע בבחירות הקרובות למפלגות הערביות לא בשל הפרוגרמות שלהן אלא בשל העובדה כי הן מפלגות המיעוט המופלה והמדוכא.

    1. דוב

      היא גם לאפשר לילידים לבחור ולהבחר לכנסת כדי שהדמוקרטיה הערמומית והאפרטהייד המוסווה יהיו מושלמים.
      ולתרמית הזאת אתה קורא להצביע?…

      אפשר להמנע מכל הפארסה הזאת וזה מה שצריכים לעשות יהודים וערבים