מגעה המלטף של היד הנעלמה

הוריקנים ורעידות אדמה לתיאור מצב המשק, אבחנות ומרשמים הניתנים לו כשהוא חולה, משחקי חיזור כשחברה אחת מתכננת להשתלט על אחרת. על חיבתן המשותפת של הכלכלה והשירה למטאפורות
מוריה אבנימלך

כלכלנים הם משוררים סמויים. אנחנו מרבים להשתמש בלשון ציורית, והכלי הפואטי האהוב עלינו הוא המטאפורה. כלכלנים מצטיינים באירוניה ומטיבים לספר בלדה. יש לנו להט מוסרי, ואנחנו מנסים לשכנע באמצעות נגיעה רגשית, חזרה על אמיתות "מוסכמות" ופנייה לסמכות.

השימוש במטאפורות כאמצעי רטורי משותף לכלכלה ולשירה. לבו של מדע הכלכלה הוא השימוש במודלים כלכליים, ומודל כלכלי הוא מטאפורה לעולם האמיתי. הרעיון העומד בבסיס השימוש במודלים כלכליים הוא האפשרות לבחון באמצעותם התנהגות כלכלית של אנשים, עסקים וממשלות. המודל הכלכלי נועד לחדד חשיבה, אך יש לו גם תפקיד רטורי. הישענות על מודלים מתמטיים נועדה לשדר סמכות מדעית ולשכנע כי "חוקי הכלכלה" הם בעלי תוקף כמו חוקי הטבע.

השימוש במטאפורות בשפה הכלכלית לא נועד לקישוט בלבד. הן לא ניטרליות, אלא נושאות מטען אידיאולוגי ורגשי ונועדו להעביר מסרים סמויים. כזה הוא, למשל, השימוש בדימוי "היד הנעלמה" כמטאפורה לכלכלת שוק חופשי הנשלט על ידי מנגנון מחירים: מגעה המלטף והמרגיע של היד הנעלמה מסווה את האלימות שבה השוק החופשי פועל ומאפשר לבעלי הון לנצל עובדים, לפגוע בסביבה, ולגרוף לכיסים מעטים את השפע שייצר מאמץ אנושי של מיליארדי בני אדם בעולם. גם הביטוי "שוק" בשימוש הכלכלי הוא מטאפורה. בדיבור היומיומי שוק הוא מתחם צבעוני ותוסס, רוחש חנויות ודוכנים בהם אפשר לקנות דברים. בדיבור הכלכלי, שוק הוא מערכת שבה מתרחשת פעילות כלכלית ופיננסית ממשית או וירטואלית, נקבעים מחירים, נקנים ונמכרים סחורות קיימות ועתידיות, נדל"ן, עבודה, ניירות ערך, מטבעות ותיקי אשראי.

כלכלנים מחבבים מטאפורות שאולות מתיאורי אסונות טבע ופגעי מזג האוויר – סערות, הוריקנים, שיטפונות ורעידות אדמה, ספינה בים סוער – לתיאור מצב המשק. דימויים אלו משדרים בהילות ודחיפות, ונועדו לגייס הסכמה ולהשתיק ביקורת. שדה הקרב מספק אף הוא מטאפורות נושאות מסר מלכד, כפי שהטיב להבין שר האוצר שבחר לקרוא לתוכנית הקיצוצים שלו "חומת מגן כלכלית", כשם המבצע הצבאי שקדם לה. גם האורגניזם החי, בעיקר האדם הסובל, הוא שדה סמנטי המספק מטאפורות כלכליות המשרתות את השלטון ואת העסקים: דימוי המשק לאדם חולה הזקוק לרופא, לאבחנה, למרשמים ותרופות, לניתוח ובעיקר לדיאטה חריפה שתהפוך אותו מ"איש שמן" (שבכלכלה גלובלית משמעו "חולה") ל"איש רזה", כלומר בריא. המשק עלול לסבול לא רק מחלות גוף אלא גם מחלות נפש, כמו דיכאון, מאניה דיפרסיה, חרדה ופוביות.

בעוד תחום המאקרו-כלכלה אוהב דימויים קטסטרופליים, העולם העסקי והתאגידי מחבב דימויים מתחום האהבה והמשפחה, משחקי הילדים ואגדות פיות, המשדרים רוך ומסווים את האגרסיביות המאפיינת את עולם העסקים. חברה שמתכננת להשתלט על חברה אחרת עוסקת ב"חיזור", השתלטות שעולה יפה היא נישואין. אהבה, חיזור ונישואין נשמעים טוב יותר מאשר אינטרס עסקי, ניסיונות השתלטות, משא ומתן קשוח וחתימה על חוזה מיזוג או רכישה. עולם העסקים רווי גם בקשרי משפחה: חברה-בת וחברות-בנות, חברה-אחות, חברות-נכדות וחברות-נינות. התיאור המשפחתי האידילי מסתיר מבנה פירמידלי של חברות קשורות, ושל קומץ בעלי הון שמשתלטים, עם הון קטן יחסית, על נתח משמעותי במשק ושולטים בפוליטיקאים וברגולטורים.

עולם הילדות הקסום מספק מטאפורות מטעות לא פחות. עולם האגדות מציע אביר על סוס לבן (משתלט על חברה שנתפש כמי שחש להצילה) ואביר שחור (משתלט "עוין") , נסיכה נרדמת (חברה עם קופת מזומנים גדולה או נכסי נדל"ן לא ממומשים שנסחרת במחיר נמוך משוויה), ענקים וגמדים. עולם משחקי הילדים מציע בועות (בועת נדל"ן, בועת היי-טק) ובלונים שמתנפחים עד שהאוויר יוצא מהם או שהם מתפוצצים. מה שמתחזה למשחק ילדים תמים עלול להתברר כמשחק מסוכן, בו המנצחים, בעלי הון, מנכ"לים ובנקאים תאבי בצע מורידים לטמיון את הפנסיות והחסכונות של הציבור, משמידים מקומות עבודה, מנשלים אנשים מבתיהם והופכים מיליוני בני אדם למובטלים, חסרי בית וחסכונות, ובתמורה גורפים לעצמם שכר עתק, עמלות ובונוסים אדירים. כמו אבני הדומינו במשחק הילדים, אירוע פיננסי אחד יכול להפיל חברות רבות. משחקי המבוגרים כוללים רולטה, קזינו, שולחן הימורים, מגדל קלפים, ומי שמנצח "לוקח את כל הקופה".

גם מטאפורות מעולם הספורט מטעות. הן משדרות הגינות, שמירה על חוקים, כבוד ליריב ומנצחים שזוכים בזהב ביושר. מטאפורות כמו "חוקי משחק", "תחרות", "מסלול", "מגרש משחקים", "קו זינוק", "קו סיום", "משוכות", "שחקנים", "שחקני חיזוק" ו"שחקני ספסל", "מנצחים" ו"מפסידים", "פרסים", "עיטורים" ואפילו "תורת המשחקים" מטשטשים את העובדה שבחיים הכלכליים אין תחרות הוגנת, אין הזדמנות שווה לכולם ואין קו זינוק שווה, והחוק השליט הוא חוק הג'ונגל.

אסיים במטאפורה: זמן הוא כסף, משאב כלכלי שיש לנהלו ולהקצותו לשימושים שונים, להשקיעו בתבונה, לא לבזבזו, לחסוך אותו. הוא יקר. הוא לא משהו שנותנים ללא תמורה למשפחה, לחברים ולקהילה. אם זמן הוא כסף, הרי מי שמוכר את זמנו תמורת זרם הכנסות הוא "הון אנושי". מטאפורה זו שטבע הכלכלן ג'רי בקר מאוניברסיטת שיקגו נותנת כבוד להשכלה וידע, אך גם מנכרת את האדם ממהותו האנושית. עמיתו של בקר באוניברסיטת שיקגו, מילטון פרידמן, הוא אבי האידיאולוגיה הניאו-ליברלית ששמשה השראה למדיניות הכלכלית של רונלד רייגן, מרגרט תאצ'ר, אוגוסטו פינושה ובנימין נתניהו.

בעוד הכלכלנים עושים שימוש מתעתע במטאפורות פואטיות, למשוררים יש הרבה מה לומר על כלכלה, גלובליזציה, עוני, עושר ואי-שוויון, כסף, בנקים, בורסה, שוק עבודה, עובדי קבלן, מהגרי עבודה, הון ושלטון. איזה נתונים כלכליים יכולים להתחרות עם השורות הקצרות של דליה רביקוביץ ("הצהרה לעתיד"):

אָדָם כְּשֶׁהוּא רָעֵב אוֹ לא בָּטוּחַ הוּא יַעֲשֶׂה פְּשָׁרוֹת, הוּא יַעֲשֶׂה דְבָרִים שֶׁלּא חָלַם עֲלֵיהֶם בְּחַיָּיו.

(מתוך אהבה אמיתית, הקיבוץ המאוחד, 1986)

איזה גרף של אבטלה נותן ביטוי חזק לייאוש של מובטל משלמה חסקי ("דו"ח העוני"):

מחר, בתור בלשכת האבטלה, יהיו שוב חייו

חפיסה מעוכה בכיס החולצה.

(מתוך האקדמיה ללשון מגומגמת, כרמל, 2008)

איזה מאמר גינוי על הסרת הפיקוח ממחיר לחם אחיד ישכנע כמו יודית שחר ("לחם"):

ביום בו בטל הלחם האחיד

צפור לא צוח

עוף לא פרח

שור לא געה

שרפים לא אמרו קדוש קדוש

הים לא נזדעזע

הבריות לא דברו

בת קול לא יצאה

אנכי ה' אלוקיך.

(מתוך זו אני מדברת, בבל 2009)

הכותבת היא מחברת הספר "זאוס בוול סטריט, כלכלה וחברה בראי המיתולוגיה היוונית" (פרדס, 2012)

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

    1. עמיש אשר על השחם

      מה את מביאה לכאן את דליה רביקוביץ הכוזרית אשכנזיה? היא לא משלנו !!!!!!!!!!!!!

    2. שושי שמיר

      אכן הלשון החדה שאני זוכרת מימי מדור כסף חכם (?) בעולם האשה לפני כעשרים שנה. ואת זוכרת?

    3. דןש

      כלכלה בנויה על "נפש"/התנהגות יציר אנוש. התנהגות זו מי יודע מהי – אפילו כלכלנים לא.
      השמוש במטפורות הוא כלי המנסה ליצור הבנה בבני האדם ולשנות את דפוסי התנהגותם. קטסטרופות ו/או הצלחות מופלאות מובנות יותר מאשר גרפים משמימים המבוססים על סטטיסטיקות חסרות פשר.

    4. מיכל פ

      מוריה,

      מאמר יפה ומלומד. אין ספק השימוש במטאפורות מרכך מעט טקסטים כלכליים ומסייע לציבור הקוראים להבין אותם.

      שימוש דומה במטאפורות עושים גם מחברים של מאמרים פוליטיים.