חופש בריוני במקום חופש אקדמי

שימוש בשיטור פרטי בקמפוסים משקף ניסיון לפקח על ההתנהלות של הסגל והסטודנטים משמאל ומימין כאחד. התוצאה היא רידוד השיח הציבורי כך שרק קולות ממסדיים יהיו לגיטימיים
אראלה שדמי

ביום רביעי ה-24 באוקטובר הפעילה אוניברסיטת תל אביב מאבטחים, המועסקים על ידי חברת האבטחה "בני טל", אל מול מאהל מחאה שהקימו סטודנטים בעקבות מצוקת הדיור. תקרית זו מצטרפת לרשימה מתארכת והולכת של מוסדות אקדמיים (כמו אוניברסיטת בן גוריון, מכון וייצמן ומכללת רמת גן) ורשויות מקומיות (כמו עיריית תל אביב) שמפעילות חברות אבטחה, לעתים קרובות באלימות, כנגד מפגינים ובעלי דעות ביקורתיות. גם אם פעילותם של מוסדות אלו חוקית לגמרי – ואני כלל אינני בטוחה בכך – התנהלותם מעידה על תהליך גובר של סתימת פיות ביקורתיים במרחב הציבורי והאקדמי, על סירובם לבחון הליכי דיאלוג והידברות, ועל התנערות כללית של המדינה מהדאגה לזכויות האזרח ולסדר ציבורי.

על פי עדויות שהגיעו אלי מסטודנטים שנכחו במקום, המאבטחים התנפלו באלימות על רכוש הסטודנטים והרסו אותו תוך פגיעה גם בעמודים של האוניברסיטה. השלטים נקרעו והאוהלים נעלמו. למרות שהאוניברסיטה אישרה לסטודנטים לשהות במקום עד שמונה בערב, המאבטחים נכחו במקום כל היום ובעצם עוד לפני שהמאהל הוקם. הם ישבו בצד בצורה מאוד מאיימת. כל מי שהתקרב זכה לגידופים ולמבטים מאיימים. אחד הסטודנטים שאל אותם מאיזה חברה הם, והם ענו שהם לא מדברים עברית. לאחר שפנה אליהם ברוסית, נענה בקללות. במהלך היום הסתובב שם האחראי מטעם חברת בני טל וצילם סטודנטים, לטענתו למקרה שיותקף. גם ראש מערך האבטחה של האוניברסיטה בא לצלם במהלך היום וגם לפחות קצין מודיעין אחד מהמשטרה קפץ לבקר.

שוטרים פרטיים ממתינים להוראה אקדמית לתקוף

תלונות דומות נגד חברות אבטחה מועלות כל העת. זהו חלק מתהליך התפוררות השיטור בישראל לרשת של משטרות פרטיות, עירוניות, ציבוריות והתנדבותיות, והשתלטות חברות האבטחה, כמו גם מיליציות פרטיות כמו "תג מחיר" ו"השומר החדש", על המרחב הציבורי, הסדר הציבורי והביטחון האישי. המאבטחים מואשמים בחוסר מקצועיות, בהעדר פיקוח, בהתנהלות אלימה ולעתים אף מושחתת. המשטרה, שאמורה לפקח על פעילותם, מודה בכך אך מאפשרת זאת (כמעט אמרתי בשמחה). המדינה מתפרקת מאחריותה לביטחון ולסדר, וכנראה גם לחקירה וגילוי פשעים, ומפריטה את השיטור. תהליך זה של הפרטת השיטור והפעלת כוחות סדר פרטיים הוא בעל משמעות מיוחדת במוקדי המרחב האקדמי.

בשנת 1966 ביקר בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית קנצלר גרמניה, קונרד אדנאואר. פעילי ימין שהתנגדו להסכם השילומים בין גרמניה לישראל, הפגינו נגדו. פיזורם באלימות על ידי המשטרה הוביל להתגייסות סטודנטים רבים נגד אלימות המשטרה. ועדה בין-משרדית, שמונתה לבדיקת התקרית, גיבתה את המשטרה. כמה שנים אחר כך שוחחתי עם שאול רוזוליו, שהיה מפקד המחוז הדרומי וירושלים בעת ההפגנות ולימים מפכ"ל המשטרה. בשיחה שמעתי מפיו כי בעקבות האירועים והנוהג האמריקאי שבו המשטרה מנועה מלהיכנס לקמפוסים כדי לאפשר חופש אקדמי, הוחלט אז שהמשטרה לא תפעל בתוך הקמפוס, להוציא מקרים בהם היא נקראת על ידי שלטונות האוניברסיטה או במקרי פשיעה. לדבריו, החלטה זו נתמכה על ידי הממשלה, אך לא עוגנה בחוק.

למרות חילוקי דעות בינינו על האלימות המשטרתית, הסכמנו כי מעורבות ונוכחות משטרתית בקמפוס מאיימות הן על עקרון החופש האקדמי המוקנה גם לסטודנטים, והן על עקרון הדיאלוג האקדמי, בנוסח השיח הביקורתי והאמירה המיוחסת לוולטר: "אינני מסכים לדבריך אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם". רוזוליו, איש אשכולות ליברלי, פרש מהמשטרה ב-1977 ונפטר ב-1992. הוא לא ראה כיצד מאבטחים פרטיים נכנסים לקמפוסים במקום המשטרה שלמיטב זכרוני נמנעה מכך מאז ימיו כמפכ"ל.

מעבר לסוגיות הסמכות, האלימות וההפרטה, השימוש בכוחות שיטור פרטי בקמפוסים משקף ניסיון לפקח על ההתנהלות החופשית של הסגל והסטודנטים כאחד ולמשמע את המחזיקים בעמדות ביקורתיות בקרבם. הוא מצטרף למאמץ המתמשך זה כמה שנים להשתיק קולות ביקורתיים, במיוחד מהשמאל אך גם מהימין, תוך כדי רידוד השיח הציבורי והשטחתו כך שרק קולות ממסדיים יהיו לגיטימיים. מהלך זה הוא גזר דין מוות לאקדמיה והשימוש האלים בשוטרים פרטיים, כלומר מאבטחים, בקמפוסים מחזק ומשקף אותו במיוחד. אין תימה אפוא כי במהלך הפינוי בקמפוס התל אביבי, לא הייתה התנגדות מצד יושבי המאהל ומצד אחרים "כי המאבטחים היו מפחידים מדי". רוב הסטודנטים שהיו במאהל עזבו אותו קודם לפינוי עקב נוכחות המאבטחים המאיימים במהלך היום.

התנהלות המאבטחים בתל אביב, יחד עם האירועים באוניברסיטת בן גוריון, במכון וייצמן ובמכללת רמת גן ובמקרים רבים אחרים מחוץ לקמפוסים, מעידה על התמסדותם של מהלכי פיקוח על התנהלות הציבור במרחב העירוני בכלל ובמרחב האקדמי בפרט ושל מהלכי מישמוע של חופש הביטוי בכלל והחופש האקדמי בפרט. המוסדות האקדמיים כמו גם רשויות עירוניות וקהילות מקומיות לא מעטות הפכו את חברות האבטחה למכשיר שיטור, משמוע והשתקה יעיל ובריוני בשם, כביכול, השמירה על הסדר הציבורי והביטחון האישי בתחומם.

תהילת עולם: בני טל זוכר את הירי בשמעון יהושע. צילום מסך מהאתר של בני טל

לו היו ההנהלות של המוסדות האקדמיים, האמונים לפחות ברמת ההצהרות על מחקר וידע, מעוניינות באמת לשמור על הסדר והביטחון תוך כדי, ולא במקום, דאגה לחופש האקדמי והדיאלוג האקדמי, הן היו מעדיפות את מה שהידע האקדמי ומקורות השראה אחרים מציעים להם בסוגיות של דיאלוג ויישוב סכסוכים, למשל שיטור מאחה, קרימינולוגיה של עשיית שלום, קרימינולוגיה חיובית או פשוט דיאלוג של חמלה (compassionate listening). אך למה להתאמץ לרכוש ידע כשהגעת כבר לראש הפירמידה האקדמית?

ד"ר שדמי היא פעילה פמיניסטית וקרימינולוגית המתמחה בחקר המשטרה. ספרה "ארץ מאובטחת: משטרה, שיטור והפוליטיקה של הביטחון האישי" יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד/קו אדום, 2012. פורסם באתר ההתאגדות הסטודנטיאלית החדשה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית

    העסקת חברת אבטחה פרטית לנושאים הקשורים בשמירת "הסדר" בתוך האוניברסיטה ולא לנושאי ביטחון בלבד, מעידה על הדרדרות החופש האקדמי, על ברוטליזציה מוגברת של שליטת ההנהלה ולכן, על כך שהאויניברסיטה כמוסד של מחקר, קידמה וחופש – אבד את מעמדו לגמרי.

  2. ג. אביבי

    מה שתיארה כאן ד"ר שדמי הוא מבוא ל"דמוקרטיה ליברלית" ומופרטת אותה מנסה נתניהו להשליט לאט-לאט אבל בהתמדה.
    הפטריוטים הגדולים לשיטתו, קרי הטייקונים, ימנו משטרות לכל עניין ע"פ דרישה או ע"פ האינטרסים שלהם. כך תיראה גם העיתונות המופרטת וכך ה"חופש" האקדמי המופרט.

  3. Shay

    ממליץ לכם לקרוא את הספר: "ארץ מאובטחת"
    קראתי ויותר משנהניתי פשוט נבהלתי לאן המדינה מתדרדרת