עוני כתוצאה של מדיניות ממשלתית

איציק ספורטא מפריך מיתוס אהוב על רבים בישראל, בקרב תומכי נתניהו ומתנגדיו, לפיו הדרך להקטין את העוני עוברת בעיקר בעבודה
איציק ספורטאאיציק ספורטא

מרצה בכיר בפקולטה לניהול שבאוניברסיטת תל אביב ופעיל חברתי סוציאל-דמוקרט. חבר בוועד המנהל של מרכז אדוה לחקר השוויון בישראל ובאספה הכללית של עמותת הל"ה, ממקימי הקשת הדמוקרטית המזרחית.

אני רואה לנכון לכתוב שוב על קצבאות ילדים, כיוון שנראה לי שחסרים ידע והבנה מהותית בנושא. לא פעם כשאני מדבר או כותב בשבח קצבאות ילדים אני נתקל בתפיסה שנתניהו ודומיו היו מתברכים בה ולעתים מפיהם של אלה שרואים עצמם חברתיים או סוציאל-דמוקרטים. ברגע זה, הם מתגלים כשמרנים מהסוג הגרוע ביותר. קצבאות הילדים הן אחת הדרכים הבדוקות להפחתת שיעורי העוני של ילדים בכלכלת שוק. עד לא מכבר, תומכי כלכלת השוק לא התייחסו לאי-שוויון ולעוני כגורם כלכלי, חברתי ומוסרי חשוב. כתוצאה מכך אי-השיוויון עלה וכך גם העוני של קבוצות אוכלוסיה לא-מוגנות, בעיקר ילדים אך גם מבוגרים. לאחרונה הבינו אפילו אבירי כלכלת השוק שאי שוויון פוגע בצמיחה.

לטעמי, עוני של ילדים ומבוגרים הוא סמן חשוב לכשליה של כלכלת השוק. הלא, איש אינו מצפה שילדים ומבוגרים יעבדו לפרנסתם. כמו כן, קשה לקרוא להם פרזיטים ולהטיל עליהם אחריות אישית למצבם. לכן, מדינות בהן עוני של ילדים הוא גבוה הן מדינות שבהכרח זנחו את אחד מתפקידיהן בהסדרת חברה צודקת. לא מכבר פורסם דו"ח של הביטוח הלאומי בנושא קצבאות הילדים ושם מופיע הגרף שמשווה בין קצבאות הילד הראשון והשלישי בין מדינות:

קצבאות הילד הראשון והשלישי כאחוז מהתמ"ג לנפש (PPP), ינואר 2011

כמו שאפשר להבחין, הקצבאות לילד הראשון בישראל הן בין הנמוכות ממדינות אירופה. רק בספרד, יוון וצרפת הקיצבה נמוכה יותר.

 והנה טבלה נוספת, שבה פירוט של גובה הקצבאות במדינות השונות:

קצבת ילדים במדינות נבחרות של ה-OECD, שנת 2011

אבל זה רק חלק מהסיפור. כידוע, עוניים של ילדים בישראל טיפס מעל ל-60% מסוף שנות התשעים ואילך. זהו תוצר כמעט בלעדי של קיצוץ קצבאות הילדים. בעוד שב-1998 שיעור העוני אחרי תשלומי העברה ומיסים ירד ב-37%, מאז השינויים בראשית שנות האלפיים שיעור העוני ירד רק בכ-15%. אילו שיעור העוני היה יורד באותה מידה כמו ב-1998, היינו כעת בשיעורי עוני של ילדים של כ-25% ולא מעל ל-35%.

ישנן שתי דרכים להפחית עוני של ילדים – קצבאות ועבודה. כמובן שצריך שילוב של שתיהן, אבל הדרך שרבים מאזרחי ישראל לא אוהבים, קרי הקצבאות, היא למעשה המשפיעה ביותר מבין השתיים. כך גם במדינות סקנדינביה. בשבדיה למשל, תשלומי ההעברה מורידים את עוניים של ילדים בכ-77%. אילו מדיניות דומה היתה ננקטת בישראל, שיעור הילדים העניים היה נמוך מ-10%. בניגוד לאמונה הרווחת בישראל, "שוק העבודה" אינו המקום שמייצר רווחה לכולם.

מי שבאמת הנושא חשוב בעיניה/ו צריך/ה לדרוש ששיעור העוני של ילדים ירד לכיוון האפס. לא ברגע אלא בתוכנית רב שנתית. אם מישהו ימצא, אי שם בעולם שאיני מכיר, דרך לעשות זאת אחרת שיודיענו. עד אז, קצבאות הן התשובה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. און

    זה נכון בסין עם ילד למשפחה. זה נכון אם הקצבה לילד ראשון גדולה במיוחד, והולכת ויורדת או מפסיקה אחרי ילד רביעי או חמישי כי במדינות ארופה אין אוכלוסיות מרובות ילדים שמסתמכות מראש על קצבאות ואצלנו יש. ובכלל בעולמנו אין הצדקה לריבוי מטורף, אז מדינה לא צריכה לתמוך בריבוי אוכלוסיה, אז מדיניות של צמצום אוכלוסיה וקצבאות היא המדיניות הנכונה

  2. מיקה

    עידוד הריבוי כאן בא מכמה גורמים שאין להם שום זיקה לתכנון כלכלי. גורם אחד הוא אובססיית הרוב היהודי, שמובילה את החברה הזאת מאז ומתמיד ומתגברת ככל שאין למנהיגיה שום חזון של התפשרות עם שכניה. יש גם תחום מוטרף נוסף והוא המצווה הדתית להתרבות. עם טירופים כאלה קשה לראות באופק מדיניות שפויה שנלחמת בעוני של ילדים, בעיקר כאשר הממשלות עומדות מאחורי הגורם הראשון ומעודדות בעקיפין את הגורם השני.

  3. עדו

    אם דואגים לרווחת הילד אז צריך לזכור שהילד הוא גם לא מכשיר להכנסה בשביל המשפחה שלו. כשיש עלייה בקצבאות הילדים ככל שנולדים יותר הילד הופך למקור הכנסה וזה כבר היפוך תפקידים. נכון שהמדינה לא צריכה לזנוח את תפקידה אבל גם ההורים לא. תפקידם של הורים הוא לדאוג לילד ולפרנס אותו ולא להיפך.

  4. סתם אחד

    איך עוני יכול לרדת ל- 0 אם ההגדרה של העוני בישראל היא עוני יחסי? ולמה אתה מאשים את הגידול בעוני הילדים מאז שנות ה- 60 דווקא בממשלה, ולא בהורים, ממגזרים ברורים וידועים, שהחליטו לעשות פי 2 ילדים?

  5. מיכאל לינדנבאום

    כדאי לזכור את האסון הדמוגרפי בו נתונה אירופה עקב צימצום הילודה.עוד 30 שנה אירופה לא תתקיים.
    זה מה שאנו מאחלים לעם ישראל?

    1. נתן

      במיצריים היו 2 מיליון איש בתחילת המאה ה20 היום יש בה 80 מיליון איש והיא למעשה מדינה אבודה ששום דבר כבר לא יוכל להוציא אותה מהעוני והנחשלות כי בניגוד לקופסת סרדינים – למדינה לא ניתן לדחוס עוד ועוד אנשים ולהתפלל לטוב.
      זה מה שאתה מאחל לעם ישראל?

    2. פריץ היקה הצפונבוני

      לא צריך לעבור מקצוניות אחת לשניה. אבל בהחלטצריך להפסיק את המירוץ המטורף לשל ,,ילדים זה שמחה". ושלשמש רחם ללא הפסקה זה יעודה של האשה. את הגורם הזה לעוני של ילדים ספורטר לא לקח בחשבון.

    3. עדו

      אירופה תתקיים גם עוד אלף שנה. זה שיהיה בה רוב של שחומי עור לא אומר שהיא 'לא תתקיים' פשוט המבנה הדמוגרפי בה יהיה שונה, לא בהכרח לרעה.

  6. הנודניק מכפר עזר

    קיצבאות הילדים סיימו את תפקידם ההיסטורי בסוף שנות השתעים ברגע שהאשכנזים החלוניים החלו להסתפק בילד אחד או שניים, זה כבר לא מעניין אותם שאחרים יקבלו קיצבאות. מי שנשא את הדגל היה טומי לפיד, הוא אמר שיוריד החל מהילד הרביעי, בא באבא ביבי והוריד החל מהילד הראשון.

    מאחר וילודה במספרים העולים על שני ילדים קיימת היום רק אצל מזרחים, ערבים או חרדים, אז התפיסה משתנה, פתאום ארבעה ילדים זה כבר יותר מדי ילדים, שלא לדבר על חמישה או שבעה ילדים, והאשכנזים לא מוכנים לשלם מיסים בשביל הילדים של אחרים.

    בישראל הרוח נושבת והדיעות משתנות על פי מה שחושב אהוד ברק או ביבי או החברים שלהם על המצב. זו מדינה שנשלטת על ידי 20% מהאוכלוסיה, כשבית המשפט נותן להטבות לאוכלוסיה זאת את כל הגושפנקא והכנסת מתנהגת על פי צרכיה. כל שאר ה 80%, אם נכנסו לאיזה תחום או פרמטר שמתאים ל 20% אז יזכו במשהו , אם לא הם יכולים להיעלם בכל דרך שיבחרו: לרדת מהארץ, ללכת לגור בחור בלי עבודה, להיות חולים תלויים בביטוח הלאומי, או להפסיק לאכול. זה לא מעניין את ה 20%

  7. משה מזרחי

    וכאשר הבנתי זאת הפסקתי לקרוא את "אימרות השפר" שלהם.

  8. מיטל

    תוכל לפרסם השוואה דומה לגבי קצבאות זקנה?