הבוחרת תובעת לדעת מה כן

קצנו בהפחדות, תנו לנו תקווה. במקום לברוח בפחד מיואש, רוצים לצעוד קדימה עם ציפיה. במקום קמפיין שלילי, הבו לנו חיובי
אילנה ברנשטיין

בסיבוב הנוכחי מתנהלת מערכת הבחירות בסימן "למה לא נתניהו". כך למשל, מופז שהשיק את קמפיין הבחירות שלו תחת הסיסמה "ביבי יסבך אותנו". לאוזני נשמע דווקא שנתניהו יכול לסבך אותנו, יותר מביבי. או יאיר לפיד, הגאון התורן בפוליטיקה, אחרי כחלון כמובן, בנאומו "הממלכתי" באריאל, שאם ניתן לחלץ ממנו עמדה אחת, הרי שתהיה זו – רק לא נתניהו. יחימוביץ, בעלת הסיכויים המרביים להתמודד מול "הליכוד ביתנו" משקיעה את מרב מאמציה בכיוון הזה תחת מעטה מזויף, שלא לומר ציני, של שמאל-מרכז וכותשת עד דק ערכים שפעם עוד מותר ואפשר היה לדבר על אודותיהם. על לבני ואולמרט, היושבים לעת עתה על הגדר ומחכים לראות מה ילד יום – אין אפילו טעם להשחית מילה. אומניפוטנטית ואופורטוניסט נפגשו בבר… את המשך הבדיחה אספר לאחר שהם ירדו מהגדר.

הצביעו לי! המועמד השני גרוע ממני, Jean Browman ,cc by-nc-sa

כך קורה שבמקום תפיסת עולם שבאה לידי ביטוי במצע מפלגתי שמשקף את עמדות המועמדים ואת כוונותיהם במדינה שיש בה יותר משרפת ענק אחת, מקבלת הבוחרת תשובה לשאלה למה לא. בשעה שאינה מצליחה להבין למה כן.

נדמה כי הפחד והפחדנות המאפיינים את נתניהו דבקו במועמדים ובמועמדות כולם. הפחד מפני הבוחרת, הפחד מפני הזיהוי והזהות, הפחד מפני הבעת עמדה שאינה משתקפת טוב בסקרים, הפחד מפני המתנחבלים, הפחד מפני "מה יגידו" ולאיזו פרשנות יזכו, הפחד מפני אמירה נכוחה, הפחד מפני דיבור אותנטי, הפחד מפני רצף של מילים נושא משמעות שיש בכוחו להניע את הבוחרת לקום מרבצה וללכת אל הקלפי, הפחד מפני הפחד שהיא צורתו המזוקקת ביותר של הפחד.

כמו סופרים גרועים הרואים לנגד עיניהם את הקורא בכל בדל מחשבה ורסיס מילה, כך המועמדות והמועמדים רואים לנגד עיניהם את הבוחרים. ואין הכוונה שהם רואים את טובת הבוחרים. הכול עסוקים בהתנחמדות, בנשיאת חן, בהתרפסות, באיומים ובהפחדות מן הסוג הירוד ביותר, באקלים חברתי-תרבותי שהוא ממילא קלסטרופובי, פרנואידי, מבודל, מבודד, מסוגר בתוך עצמו, ובטוח בצדקתו. השיטה, כמו ברפואה, היא של אבחנה מבדלת – אבל אבחון אַין. הבנו מה לא, אין צורך להוסיף ולשנן, הבוחרת תובעת לשמוע מה כן.

מסעות הפחדה עובדים היטב על ציבור המוסט ממילא במשך דורות – ציבור שהולעט בשנאה – שהרי כל ישראל שונאים זה את זה: בקסנופוביה, במיזוגניה, בגזענות. חברה שעצם קיומה נשען על שלילת קיומו של האחר. אבל כשמסעות הפחדה נובעים מפחד, כאן רק ציפרלקס יכול לעזור.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    למעט מפלגות זעירות מימין ומשמאל המתבססות על אידאולוגיה – בכל האחרות היא פסה מזמן. מאז חרות הפכה לליכוד ומפא"י לעבודה – כל המפלגות "עובדות עלינו בעיניים".
    כאשר אין דרך – מבקרים/משמיצים את דרכו/מעשיו של האחר. לא לביקורת ושנאה אנו זקוקים בעת הזאת. שכל מפלגה תגדיר מהו מצעה מהי דרכה וכיצד היא מתכוונת לפעול ומהן גבולות גמישותה. או נכון יותר עד כמה היא מוכנה ללכת רחוק ומה בעיניה טאבו.

  2. דרור בל"ד

    במאמרה 'השמאל הגברי נכשל'(הארץ) ערב בחירות 2009 כותבת דפנה גולן: "…במפלגות השמאל – מהעבודה דרך מרצ ועד חד"ש – סברו שאפשר לנצח בבחירות בלי נשים בראש הרשימה. הכישלון של השמאל הישראלי בבחירות האחרונות צריך לסמן את סוף עידן הגברים, הדוחקים את הנשים למקומות הלא ריאליים. מפלגות שקוראות לעצמן מפלגות שמאל ולא מציבות אשה בשלישייה הראשונה – אינן ראויות לשם שמאל".

    אכן, דברים כדרבנות. אלא שיש המשך. סליחה, אין המשך, היות והוא נמחק מהרשימה המקורית. אז, עם פרסום המאמר, נכתב: "בצר להן, הצביעו לחד"ש", מעין "הסבר" מדוע מאוכזבות מרצ הצביעו לחד"ש.
    במקום המשפט שנמחק הוספה הפיסקה הבאה: "גם אם לבני לא תהיה ראש ממשלה, בחירות 2009 הוכיחו שהחיבור בין נשים לשלום הוא חיבור מנצח; שהבוחרות והבוחרים רצו לתת לאשה סיכוי להנהיג".

    וישנה גם השתוקקות עזה למקומות רחוקים: "בשוודיה, בפינלנד, בהולנד ובדנמרק המאבק של הנשים להגדלה משמעותית של הייצוג הצליח ושינה את כל המשחק הפוליטי".
    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1248490

    יללות אלו והתבכיינות זו לא עזרה להן, לפמיניסטיות האשכנזיות, שעוד ב99 עמדו בכיכר וצעקו 'רק לא ש"ס', ושינו מעט את יללתן ליללת 'רק לא ביבי'. את הילדים שלהן הן המשיכו לשלוח למלחמות מיותרות דווקא כשביבי לא היה מעורב. 'רק לא ביבי' מודל 2012 עלוב יותר ממודל 2009, נואש יותר, פתטי יותר (פעם ראשונה טרגדיה, פעם שנייה פארסה).

    אל מול תביעת הבוחרות לדעת מה כן, הריני להציע להן את המודל השוודי, הפיני, ההולנדי והדני, הלא זוהי מפלגת בל"ד. המפלגה היחידה שחרטה על דגלה את עיקרון השוויון האזרחי, ממש כמו בסקנדינוויה. על הסיבות שלדעתה של אריג' סבעא' ח'ורי להצביע לבל"ד ראנה כאן: "למה יהודים ישראלים צריכים לחשוב על בל"ד"?
    http://www.tajamoa.org/?mod=article&ID=834

    אל מול יללות 'רק לא ביבי' הנני להציע להן את הסיסמה 'רק ביבי'. ביבי מקרב אותנו לקצו של המשטר הציוני מהר יותר מכל מחליף\ה מהקבוצה שמכונה בשיח הציוני "גוש המרכז-שמאל". ואם אתן דווקא מתעקשות על 'רק לא ביבי', כדאי להזכיר לכן את בחירות 96, כשהפלסטינים אזרחי המדינה הציונית נקטו בסיסמה 'רק לא פושע מלחמה' (כפר קנא, לבנון 96) והחרימו את הבחירות לראשות הממשלה.

    1. דרור בל"ד

      אין חדש בחד"ש || 4 המקומות הראשונים ברשימה ללא שינוי.
      "…מאוכזבות במיוחד היו פעילות המפלגה שהובילו בשבועות האחרונים מהלך להבטחת ייצוג לאשה בצמרת הרשימה. לבסוף, שובצה אשה רק במקום החמישי, בדיוק כמו בבחירות הקודמות".
      http://www.haaretz.co.il/news/elections/1.1861111

  3. פריץ היקה הצפונבוני

    אני מזמן הפסקתי לעשות חישובים . לסמולנים בלבד: להצביע למי שהכי קרוב לעמדות שלכם בראש וראשונה נושא עשית שלום (די ל,,תהליך שלום').' אם מהיהודים יש מי שמפחד להצביע חד"ש ( אני מזמן לא)שיצביע מרצ. התקוה היחידה התגייסות מצביעי שמאל והתגייסות המצביעים הערבים. זה מה שאפשר לרבין להתגבר על הימין. צריך לשלב ידים עם ציונים שמקבלים את יזמת השלום של מדינותערב והאסלאם לקץ הסכסוך. yes we can.
    נ.ב. לענין יזמת השלום לעיל: לו יכולנו לפני יוני 1967 לקבל הצעה כזאת (אפילו רק גישה לכותל) היו לפחות 80% של היהודים הישראלים חושבים שהמשיח בא. עכשיו המרכז כביכול -למעשה ימין מתעלם לחלוטין.