מה עשינו שמצדיק את כליאתנו?

"המצב הוא בלתי נסבל, וגורם לנו סבל נפשי חמור". מכתבם של פליטים אריתריאים, המוחזקים במעצר מינהלי במחנה הכליאה סהרונים

לכל מאן דבעי,

הנידון: השיפוט נגד פליטים אריתראים בישראל

כידוע, לפני כמה שנים נאלצנו לעזוב את ארצנו כתוצאה ממשבר פוליטי וכלכלי מחמיר. הגענו לישראל אחרי שנמלטנו מדיכוי בלתי נסבל ופגיעה בזכויות האדם בארצנו. על כל פנים, לאחרונה נודעה לנו הכוונה המדאיגה של ממשלת ישראל ליישם מדיניות הכופה על מבקשי מקלט להישאר במחנות כליאה למשך שלוש שנים – או להיות מוחזרים בכפייה לארצות מוצאם. בנוסף אנחנו מדוכאים מבחינה נפשית כתוצאה מהשהות הממושכת בבתי כלא. הסיבות למצב נפשי זה הן כדלהלן:

1. רובנו שירתנו בצבא במשך שנים ללא תשלום. רבים מאיתנו סבלנו סבל שלא ניתן לבטאו במלים במרכזי כליאה. חלקנו נפצענו במלחמה. לכן איננו יכולים לשאת יותר סבל מסוג זה.

2. חלקנו קטינים שנמלטו מגיוס כפוי לצבא שבוצע בבתי הספר ובעקבות כך הפכנו לעקורים.

3. חלקנו מצויים מעבר לגיל הגיוס – עובדי מדינה שסירבו להיות מגויסים מפאת גיל מתקדם, ולפיכך נכלאו או פוטרו מעבודתם. אולצנו לעזוב את ארצנו בחיפוש אחר מקום מקלט בו נוכל לדאוג למשפחתנו.

4. יש בינינו נשים, חלקן אמהות עם ילדים. אחרות עזבו את ילדיהן באריתריאה, ומעבירות את שנות הפריון שלהן במחנות כליאה.

הגענו לישראל אחרי שחצינו את גבולותיהן של שלוש מדינות והתגברנו על קשיים עצומים. ההחלטה המתוכננת לכפות עלינו שלוש שנות שהות כפויה במחנות כליאה, או לחזור בכפייה לאריתריאה, נחתה עלינו כבשורה נוראה. סבלנו בעבר צורות נוראות של סבל, כולל עינויים זוועתיים שבוצעו על ידי מבריחים וסוחרי אדם, שדרשו כופר בסך עשרות אלפי דולרים. חלקנו נטשנו את ילדינו באריתריאה, וכעת נדרשים לחיות במחנות כליאה מנותקים חסומים בשערים וחומות. אנו פליטים, כמו פליטים בארצות אחרות ופליטים שהגיעו לישראל בעבר. לא עשינו כל פשע שיצדיק התייחסות והפרדה מסוג זה. מה עשינו שמצדיק את כליאתנו במתחמים סגורים?

המצב הוא בלתי נסבל, וגורם לנו סבל נפשי חמור. אנו מתחננים לגופים ממשלתיים בישראל למצוא פיתרון למצוקתנו. אם ממשלת ישראל אינה יכול למצוא פיתרון לבעיה, אנו עותרים בבקשה להיות מופנים לגופים הרלוונטיים של האו"ם, או ארגוני זכויות אדם כמו אמנסטי אינטרנשיונל, Human Rights Watch ואחרים.

על החתום:

פליטים אריתראים במחנות הכליאה לפליטים בישראל.

(תרגום מאנגלית: עפרי אילני)

פורסם בבלוג לסה פסה ובאתר רופאים לזכויות אדם

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פריץ היקה הצפונבוני

    אנחנו עם של פליטים שאולי לא שכחנו מה זה להיות יהודי ( נתניהו 1996 על הסמול)אבל שכחנו שהיינו פליטים ולרוב עם שערים נעולים.
    הייתי היום באזכרה לזכר,ליל- הבדולח. 9.11.1938 והיינו צריכים להיאבק על כך שלעולם לא עור לאף-אחד. אבל אטמנו ליבנו לסבל האחר. בושה.

  2. דןש

    המצב הוא בלתי נסבל, וגורם לנו סבל נפשי חמור. אנו מתחננים לגופים ממשלתיים בישראל למצוא פיתרון למצוקתנו. אם ממשלת ישראל אינה יכול למצוא פיתרון לבעיה, אנו עותרים בבקשה להיות מופנים לגופים הרלוונטיים של האו"ם, או ארגוני זכויות אדם כמו אמנסטי אינטרנשיונל, Human Rights Watch ואחרים