• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

דברים שאסור לומר ברעום התותחים

דווקא בימים כאלה, שאנשים מסתגרים וביטויים כמו "חוסן לאומי" מגרים לכולם את המיצים, בא לי לומר דברים אסורים. ואין זה מתוקף היותי "אוהב ערבים" או "עוכר ישראל", או סתם ביקורתי, או כזה שרואה רק "את הצד שלהם"
איל שגיא ביזאוי

מסתבר שברעום התותחים יש דברים שאסור לומר: אסור לומר שצריך לדבר, אסור להטיל ספק בצדקת המבצע, אסור לבקר את ממשלת ישראל ואסור לשאוף שהלחימה תגיע מיד לקצה. על אחת כמה וכמה אסורים הדברים אם אינך תושב הדרום, ואם אינך, לפחות, נפגע חרדה. היותך אזרח "מדינת תל אביב" מקנה לך אמנם את הזכות (או שמא זו חובה?!) לשתות מן המשקה האסור, אספרסו, ברחוב שינקין הידוע לשמצה, לחגוג עד אור הבוקר במועדון הקרוב לביתך, ואף לשכב עם בני מינך. אבל היא שוללת ממך את הזכות לבקר, לחשוב אחרת, ובוודאי הזכות להביע את דעתך. אתה, תל אביבי, שמאלן, משתמט ומשתרמט, למקרה שלא שמת לב לכך, אינך תושב אמיתי של המדינה. בטח לא כמו זה שמשרת. גם לא בנפול עליך סקאדים, גם לא אם חרדת שנים ממתקפת פיגועים, וגם לא אם שני טילי פג'ר נשקו למימי ימך. עוד לא קם הטיל שיפוצץ לך את הבועה.

דימוי: Eyal Brave

ובכן, דווקא בימים כאלה, שהתותחים רועמים, ואנשים מסתגרים, וביטויים כמו "חוסן לאומי" מגרים לכולם את המיצים, בא לי לומר דברים אסורים. לא בשביל דווקא, ולא כי אסור. אלא כי כך אני חושב, ולי (!) זה עושה היגיון ברור. לא מדובר בשמאל, וגם לא בימין. לא מדובר באהבת ישראל, וגם לא בשנאתה. אף לא מדובר באהבת פלסטין, וגם לא בשנאתה (אני מצטער שאני לא מצליח לשנוא "אותם". ניסיתי. בחיי). מדובר, כך לדעתי, בהתבוננות על ההיסטוריה ועל תולדות העמים, זו העתיקה וזו שמלפני כמה שנים, ובאיזושהי הבנה בסיסית, פשוטה בתכלית, שעם עוד מלחמה ועוד אחת… לא בונים בניינים. כן, כן… אני יודע. המחשבה שניתן לדבר "איתם", שיש עם מי לדבר בכלל, ש"הם" יסכימו לאיזשהו הסדר "איתנו", ושמו"מ כלשהו יביאו לאיזשהו סוג של שקט, או אולי חס וחלילה, שלום (מצטער שאני משתמש במילים גסות בתקופה רגישה שכזאת) – היא הרי מחשבה תמימה ונאיבית שראויה ללעג ואף לגנאי, ושיש להדביק לחושביה מילות תואר כמו "יפה נפש", "מתיפייף" ו"צדקני". ובכל זאת, בהיותי כל אלה גם יחד, הרשו לי לומר: אין מחשבה תמימה ואווילית יותר מזו הגורסת שמלחמה תפתור את הבעיה ("אחת ולתמיד", כדברי המנהיגים בפעם החמישים). לא ההיסטוריה הרחוקה הוכיחה זאת, וגם לא זאת של השנים האחרונות.

מה לעשות?! אם חוסלו תשתיות הטרור בירדן, ביד קשה ובזרוע נטויה, בשנות ה-70, הרי שהן צצו בלבנון. ואם חוסלו שם התשתיות בביירות ב-82', הרי שהן צצו שוב מאוחר יותר, וביתר שאת. ואם השגנו שקט זמני יחסי אחרי "ענבי זעם", הרי שהיינו צריכים לרדוף אחריו שוב ב-2006, ואם קיווינו לחסל את קיני הטרור בעזה במבצע "עופרת יצוקה", הרי שאותם קינים ממש חיכו ל"עמוד ענן". ויהרסו ויושמדו ויתערערו ויזדעזעו ככל שירצו… הרי זה עניין של חודשים ספורים עד שיחזרו לפרוח וללבלב שוב.

ככה זה. כשלוקחים מישהו וחונקים אותו, הוא ינסה בכל דרך להשתחרר מהאחיזה. וכשמצרים את צעדיו, הוא לעולם ינסה להשחיל את רגלו אל מעבר לגבולות בהם נתחם, וכשצרים עליו, הוא לעולם ינסה לשבור את המצור. ככה זה תמיד. זו תכונת ההישרדות הבסיסית של המין האנושי. גם אני הייתי מנסה בכל דרך. גם אתם.

אני בכלל לא מדבר כאן על שום עניין הומניטרי (רחמנא ליצלן) או מוסרי (גועל נפש). אין זה מתוקף היותי "אוהב ערבים" או "עוכר ישראל", או סתם ביקורתי, או כזה שרואה רק "את הצד שלהם". כמו כל אזרח פה, גם אני דואג. דואג למה שקורה פה עכשיו, ולמה שיהיה פה בעתיד. דואג גם לאופן שבו אנו נוהגים מול אחרים, אבל לא פחות מכך גם לאיך ניראה בפני עצמנו, ולאיך נוכל להסתכל לעצמנו בעיניים אחרי שהתותחים יידומו. וכמו כל אחד פה, גם אני דואג לקבוצת האוכלוסייה הזאת (שפתאום נראית לכל העם כאן כמקשה אחת, בעלת דעה אחידה בעד הלחימה), שנקראת "תושבי הדרום". פשוט… הדאגה שלי לא נעצרת במחסום ארז. וגם לא בכיסופים. והיא גם לא מסתיימת ביום שאחרי שביתת הנשק. סתם, רציתי להגיד.

לקריאה נוספת:

חיסול ההזדמנות לרגיעה | גרשון בסקין

ללמוד מאוקיופיי סנדי | דותן לשם

עזה כלל אינה קיימת | אלמוג בהר

הפחד שזורעים בלבנו | אורנה עמוס

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נועם א"ס

    הציונות הופכת את היהודים למפלצות. כדאי ליהודים לטפל בבעיה הזאת שלהם.

    1. ציוני

      קצת מגוחך לדבר על מפלצות ביחס לצבא שעושה כל שביכולתו כדי להימנע מפגיעה באזרחים, עם מערכת "כיפת ברזל" שמונעת כמעט לבדה את הצורך בכניסה קרקעית, ועם מיליון תושבים בדרום, שמשלמים 10 שנים את מחיר ההבלגה.

      אפרופו מפלצות, מעניין מה תאמר על התנועה הלאומית הפלסטינית. היא בוודאי הופכת את הערבים לשוחרי שלום ואוהבי אדם. הדוגמה לכך היא כמובן ירי קסאמים על בתי ספר, בשעות הבוקר, ועל אוטובוסים של ילדים יהודים.

  2. דןש

    100 שנים ויותר פיתחנו את כוח הכוח ותמיד השתמשנו ביותר כוח – ולאן הגענו ??? ככל שכוחנו עלה הפכו שכנינו יותר קיצוניים, יותר פנאטיים ויותר מרצחים.
    מספר הבזקים נקודתיים של השימוש במוח, מבלי לוותר על הכוח, נעשו ע"י מנחם בגין, יצחק רבין ואריאל שרון. כולם היו חלקיים ופתרו בעיות נקודתיות וזמניות. בגין עשה שלום עם מצרים, שאין לזלזל בו כלל ועיקר והמחזיק עד עצם היום הזה. אבל הוא לא השכיל להשלים את המלאכה עם הפלסטינאים במיוחד ועם סוריה. השלמות אלו היו מוציאות אותנו ממעגל האיבה; רבין העז וכולנו ראינו מה עלה בגורלו ובגורלנו אנו; שרון, התחיל במלאכה באופן חד צדדי ולקח אתו לתרדמת את ההמשך.
    היום נותרנו עם בנימין נתניהו, שיכול רק אם ירצה להשלים את מה שלא צלחו קודמיו. שלא ימכרו לנו ש"אין עם מי לדבר" – אם רוצים תמיד ניתן ליצור מצב, שיש עם מי לדבר. אפילו עם החאמאס לא מפסיקים לדבר ומגיעם גם להישגים.

  3. נפתלי אור-נר

    לכן, אנו רואים רק את עצמנו. מכאן הצדקנות הגעילה וחוסר ההכרה בכך שמולינו ניצבים בני אדם הזקוקים לכל הדברים שלנו יש, ובכללם, הגדרה עצמית. נראה כי רק לאחר שנוכה מכה בזדר הגודל של מלחמת יום-כיפור נתחיל לקלוט זאת

  4. פריץ היקה הצפונבוני

    הממשלה טרפדה את יזמתו ע"י הריגת (שלא לומר רצח. חיסול פסול בעיני לחלוטין) אחמד ג'עברי המקבילה אצלנו לרמטכ"ל. גם נפתלי אור נר תרם את תרומתו להבהרת הנושא. סרבנות השלום ואי ההכרה בסבל שגרמנו לפלסטינים עוד מ1948 הם מרשמים בדוקים להמשך המעגל שלוא נגמר לשפיכות הדמים. מישהוא מתפלא למה הם שונאים אותנו?

  5. ג. אביבי

    חוסר הכבוד כלפי הצד השני והאתנוצנטריות ההרמטית של הציבור הישראלי הם גורם מאוד חשוב בהמשכת מצב האיבה.
    כעת לך תספר להם שב1947 – 1950 הערבים לא הלכו מכאן מרצונם או כי נצטוו ע"י מישהו, אלא כי גורשו בכוח ותוך מעשי טבח רבים באוכלוסיה תמימה. לך תספר לישראלים שהמגרשים/טובחים היו "יפי הבלורית מלח הארץ" מהפלמ"ח וצה"ל שנצטוו ע"י הנהגת הישוב היהודי לעשות כך. לך תספר להם על "טוהר הנשק" של מי שאותנו לימדו שהם "לוחמים הירואים ויפי הנפש".
    נסה לספר לישראלים שמצב המלחמה עם הפלסטינים הוא אינטרס של הנהגת המדינה "האמיצה" שמעוניינת לרצות את תושבי ההתנחלויות בשטחים על חשבון האינטרסים של רוב אזרחי ישראל.
    האם יש סיכוי שהישראלים יתפכחו מתישהו?