• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

המלחמה המיותרת הרביעית

שלוש המלחמות האחרונות נענות לדפוס מטריד – משקר לטבח. האם גם זו? עמי אשר קורא לא לחכות לשקיעת ערפל הקרב ולהתנגד לסיום באמצעות טבח כבר עכשיו
עמי אשר

עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל-אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ (עמוס ב', 6)

עם הישמע הפיצוץ הראשון בחייו, נבהל בני ודמעות זלגו מעיניו. הוא שאל אותי למה יש מלחמות. אין לי תשובה לשאלתו הגדולה, אבל יש לי תשובות לשתי שאלות קטנות יותר: (1) איך החלו המלחמות האחרונות? ו(2) מה הביא לסיומן? תשובותיי הן: (1) בשקר, (2) טבח.

בפברואר 2003 נאם מזכיר המדינה קולין פאוול באו"ם ואמר כי "התנהלותה של עיראק מלמדת כי סדאם חוסיין מסתיר את נסיונותיו לייצר עוד נשק להשמדה המונית". היה זה שקר גס, שגסותו עמדה ביחס ישר לאסון שהתחולל בעקבותיו. אצלנו מהלכים בקטנות. שגריר ישראל בבריטניה לשעבר, שלמה ארגוב, נפצע אנושות ביוני 1982 בנסיון התנקשות. ארגונו של אבו נידאל קיבל אחריות להתנקשות וזו היתה העילה לפרוץ מלחמת לבנון המיותרת הראשונה. בתוכנית רדיו של יצחק נוי לציון 30 שנה למלחמה בלבנון, הועלתה הטענה כי סדאם חוסיין הוא שיזם את ההתנקשות כדי לגרום לישראל לפלוש ללבנון – נקמה על תקיפת הכור ב-1981 (שהתרחשה שלושה שבועות לפני הבחירות). בין אם השערה זו נכונה ובין אם לאו, לסוכנו אבו נידאל לא היה קשר לאש"ף. להיפך, אבו נידאל היה יריבו המר של יאסר ערפאת. כשצוינה עובדה זו בפני הרמטכ"ל רפאל איתן, הוא פטר אותה באמירה "נידאל שמידאל". כך, באמתלה השקרית כאילו היה אש"ף אחראי להתנקשות בלונדון, פלש צה"ל ללבנון.

מדוע נדרש השקר? מנין הצורך בהתנקשות להצדיק את המלחמה? השקר חיוני, הן כלפי פנים, על מנת להצדיק מראש את החללים, והן כלפי חוץ על מנת להצדיק מראש את הקורבנות החפים מפשע בצד השני. ההתנקשות נדרשת לצורך מצג כאילו אין מדובר בהחלטה ריבונית, אלא במעין רפלקס בלתי נשלט. בהינתן מכת פטיש חזקה מספיק אין יכולים קברניטינו שלא לבעוט. לא צריך אפילו לחשוב על זה, זה יוצא ישירות מחוט השדרה.

הריסות ביתה של משפחת א-דלו, 18.11.12. צילום: Anne Paq/Activestills.org

כילד זכורה לי מלחמת לבנון המיותרת הראשונה היטב. רציתי אותה בכל מאודי. הייתי רק בן 11 ב-1982, אבל כבר אז לא קניתי את כל השקרים הקטנים שנדרשו לממשלה כדי לגלגל אותה הלאה. היה לי ברור שתהיה "התנגשות עם הסורים" ושכדי "לכרות את ראש הנחש" אין ברירה אלא להגיע עד ביירות ולהחליף את המשטר. החגיגה הסתיימה יום אחד בספטמבר, בטבח בסברה ושתילה, שאז לראשונה נסדק סדק באמונתי העיוורת.

אקורד הסיום של לבנון הראשונה היה אפוא טבח. לעתים הטבח כופה נסיגה או הפסקת אש בניגוד לרצון התוקפים, ולעתים הוא דווקא רצוי להם כיוון שהוא מאפשר להם לתרץ כלפי פנים מדוע הסתיימה הלחימה בטרם הושגו יעדיה, תוך התעלמות מהעובדה שיעדים אלה הם בלתי ניתנים להשגה מעצם טבעם. גם כאן נוח יותר להרחיק עדות כדי לשפוך אור על התופעה. בליל ה-26-27 בפברואר 1991, במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, הפציץ חיל האוויר האמריקאי שיירה גדולה של כוחות עיראקיים שנסוגו מכוויית. אף שהיו אלה "חמושים" בעגת החיסולים הצהלית, הנוסעים במה שכונה "אוטוסטרדת המוות" נסו על נפשם ממלחמה אבודה. המראות המזעזעים תרמו להחלטתו של הנשיא ג'ורג' בוש האב להפסיק את האש כבר ביום המחרת. החלטה זו נתנה לתושבי עיראק פסק זמן של 12 שנה עד לשקר של פאוול ועד למעשי הטבח של מלחמת המפרץ השנייה.

מבחינות אלו, השקר והטבח, לא נבדלה לבנון השנייה משמעותית מהראשונה. היא פרצה, לדברי ההנהגה הישראלית, בגלל חטיפתם של שני חיילי צה"ל אהוד גולדווסר ואלדד רגב. גם אם נקבל טענה זו, האם חטיפה היא עילה אוטומטית ומובנת מאליה למלחמה? שש שנים קודם לכן, בשנת 2000, נחטפו שלושה חיילים וקצין המילואים אלחנן טננבוים, ולא היה די בכך להביא למלחמה. ארבע שנים לאחר מכן, ב-2010, נהרג קצין ישראלי שעסק בפעילות חישוף בין הגדר לקו הגבול בלבנון, ושוב לא היה די בכך להביא לתקיפה. אולי בגלל שלא היו צפויות בחירות באופק? אכן, תעלומה!

במלחמת לבנון השנייה נהרגו מאות אזרחים, רובם לאחר שמוצה "בנק המטרות" של חיל האוויר. האירוע הזכור ביותר הוא הטבח השני בכפר כנא, ב-30 ביולי 2006, בו נהרגו 28 חפים מפשע ובהם 16 ילדים. טבח זה זירז את קבלת ההחלטה על הפסקת אש.

אחרי שנתיים ב"עופרת יצוקה", וכמו בלבנון השנייה, ריחף השקר כאילו ניתן יהיה לשחרר את גלעד שליט בפעולה קרקעית מעל המערכה עד לסיומה, אף שספק אם בכלל הוחזק בעזה. מעבר לכך, לא היה צריך לשקר לציבור הישראלי כדי לגייסו לתמיכה מקיר לקיר. הן אולמרט והן נתניהו ניצבו לפני בחירות והחמאס פשוט הצליח איכשהו להסלים בזמן. שני ראשי הממשלה של אהוד ברק גם שיקרו ברגע האחרון כדי להשיג יתרון הפתעה מול אויב נחות לאין שיעור. בסוף 2008, הפיצה ממשלת אולמרט ידיעות ולפיהן הקבינט "טרם קיבל החלטה לגבי פעולה", ובמקביל נפתחו המעברים לסיוע הומניטרי. יחד עם זאת, שקר זה אינו מסדר הגודל של שקרי פאואל או בגין האב, כיוון שנועד רק להשגת יתרון זמני מול החמאס והוא ראוי יותר להיחשב כתחבולה טקטית. ובכל זאת נודעת חשיבות לעובדה שגם עם יתרון צבאי מוחץ לא היה להנהגה אומץ לומר בריש גלי שפניה למלחמה.

בשבוע שעבר שוחזרה התחבולה: בהיותו "פוליטיקאי מהימן והגון" (בניגוד למי?) נשלח השר בני בגין להתראיין ולטעון כי "סבב ההסלמה האחרון הסתיים". גם הפעם השיג השקר הקטן את מטרתו: כמעט כולם בלעו אותו, כי סבב ההסלמה אכן עמד לפני סיום, ובהחלט ייתכן שאף החמאס הופתע. גם הפעם, הציבור המגויס לא היה קהל היעד לשקר זה. למרבה הצער התנגדות למלחמה איננה גורם שמשפיע על קבלת ההחלטות, מה שמאפשר למנהיגים כנות רבה יותר. ובכל זאת, דומה שהם מתקשה עדיין להיפטר מההרגל הישן של בלוף קטן לפני יריית הפתיחה.

כמו בלבנון השנייה, המערכה הראשונה בעזה, השלישית במניין המיותרות, התדרדרה למעשי טבח כשנכנס חשבון המטרות לאוברדרפט. אחת המטרות האחרונות היתה ביתו של ד"ר עז א-דין אבו אל-עייש בג'בלייה, שנפגע ב-16 לינואר 2009 משני פגזי טנק שהרגו שלוש מבנותיו ואחת מאחייניותיו. לרוע מזלם של מי שביקשו להמשיך בפעולה, או למזלם של אלה שביקשו לחדול, עוררו ייסורי הרופא הזדהות עזה בישראל, ואחת מבנותיו אף הובאה לטיפול בארץ. יום לאחר מכן, הסכימה ישראל להפסקת אש. ארבעה ימים לאחר מכן, הושבע אובמה לנשיאות, גורם שאולי אף הוא השפיע על סיום התקיפה.

הפלא ופלא, גם בימים אלה אנו מצויים אחרי בחירות בארה"ב ולפני השבעת אותו נשיא, ולקראת בחירות בישראל. הפעם, הופקו מספר לקחים. ראשית, שר הביטחון וראש ממשלתו השכילו להקדים את התקיפה כך שתסתיים זמן רב יותר לפני ההשבעה והבחירות (אף שזה עדיין לא ברור), ותתקיים במזג אוויר נוח יותר. שנית, חוץ מהתחבולה התקשורתית של בגין הבן, לא נדרש שקר משמעותי ואף לא נדרשו הרוגים ישראלים. די היה בפצועים. ההרוגים הישראלים הם תוצאה של הסלמה מאוחרת יותר של חילופי האש. שלישית, דומה היה בימים הראשונים של המערכה שישראל פוגעת בפחות חפים מפשע יחסית למלחמת עזה הקודמת. אולם, המספר המאמיר של ההרוגים והפצועים הלא חמושים וממדי ההרס מתחילים להדביק את הממדים של הסיבוב הקודם. אם לא תושג הפסקת אש בהקדם, נהרות הדם המיותר יעלו על גדותיהם.

בשעה זו עדיין לא ניתן לקבוע אם מלחמת ששת הימים הנוכחית לוותה בתחבולות נוספות. האם למשל נועד תרגיל היערכות העורף באוקטובר לקדם פני מלחמה ולא רעידת אדמה? גם לא ניתן לקבוע אם אמנם חיסולם של 10 בני ובנות משפחת א-דלו בניסיון החיסול הכושל ב-18 בנובמבר מילא תפקיד בקידום המאמצים להשגת הסכם הפסקת אש. בעת ששורות אלו נכתבות, טרם ברור אם ייחתם הסכם כזה בהקדם ואם תימנע הפלישה. אפשר רק לקוות שהפלישה תימנע.

אני לא מבין למה, בני, אני רק יודע איך ואף מבחינה זו עדיין רב הנסתר. הרבה מהידוע לנו המלחמות הקודמות ידוע לנו בזכות מעבר הזמן. בערפל הנוכחי, אין לנו אלא לסמוך על הידוע לנו משלוש המערכות הקודמות ולהתנגד בכל כוחנו לרביעית ולחמישית. אסור לנו לחכות עד להתבהרות התמונה, כי אז זה עלול להיות מאוחר מדי, כמו בסברה ושתילה.

ואולי אין שום דבר מיוחד בארבעת פשעי ישראל האחרונים. אולי כל המלחמות דינן להתחיל בשקר ולהסתיים בטבח, ואולי את כולן ניתן היה למנוע. מה שבטוח, זו הנוכחית תיזכר כמיותרת מכולן.

לקריאה נוספת:

חגי מטר| אם לא היה אבו אל-עייש. היה צריך להמציא אותו

גרשון בסקין | חיסול ההזדמנות לרגיעה

איל שגיא ביזאוי | דברים שאסור לומר ברעום התותחים

אלמוג בהר | עזה כלל אינה קיימת

מאמרים נוספים של עמי אשר

כנראה שיעניין אותך גם: