הוי הרתעה, ההיית או חלמתי חלום?

ישראל נכנסת ויוצאת מעזה כבר שנים, דיכוי העם הפלסטיני נמשך, וחמאס ממשיך לירות. התוצאה היא בישול אלים, איטי, מכוון ומתמיד של האזור. העיקר ש"עמוד ענן" של ביבי ממשיך לטחון את אשליית ההרתעה
נעם הופשטטר

מהימים הראשונים של ההסלמה הצבאית בדרום, "חיזוק כושר ההרתעה" של ישראל היה המטרה היחידה של הלחימה שעליה הסכימו רה"מ נתניהו ושריו להצהיר. אך למעשה, גם זו אשליה.

'הרתעה' היא מושג חמקמק ומתעתע. קשה להצביע עליה, וקשה עוד-יותר למדוד אותה. 'הרתעה' תלויה במה שיש לכל צד להפסיד ולהרוויח, ובערך שהוא מייחס לכך. היא עשויה לומר דבר אחד לאדם ברחוב, ודבר אחר למקבלי ההחלטות. היא מושפעת מדעת הקהל, מלגיטימציה, מיכולת עמידה פיזית/כלכלית, היסטוריה, מטרות, תזמון… ועוד ועוד. בין היתר, ה'הרתעה' שאנחנו מדמיינים שונה הרבה פעמים מאיך שרואים את הדברים בצד השני. אשליה.

למשל: כשחמאס יורה טיל עד תל-אביב-יפו – האם גובר "כושר ההרתעה" שלו? מצד אחד כן: כל התל-אביבים יודעים שיכול ליפול עליהם טיל מחר, ושאם ישראל תתנהג לא יפה בעזה הסיכוי הזה גדול. אבל מצד שני, התל-אביביות נזכרו מה זה אזעקה וטילים ויירוטים, ושרדו. המיתיות של האיום נשחקה – כמו שקורה לכל איום שממומש. אלפי הטילים על הדרום גרמו לישראליות ולישראלים לפחד; אבל הפחד מוביל לעוד אלימות, ולא לרתיעה מפעולה. זו אינה "הרתעה". הדברים האלה נכונים על אחת כמה וכמה לגבי הכיוון השני, מישראל לעזה. גם עשרות אזרחים הרוגים ברצועה וארבעה בגדה לא עצרו את הטילים.

כדי לפענח את אשליית ה"הרתעה", נכון לשנות מעט את נקודת-המבט.

"הרתעה" ישראלית מול "הרתעה" פלסטינית הן מאזן-אימה. במאזן-אימה, יש דינמיקה של החרפה: כל צד מאיים קצת יותר, השני מגיב, וכן הלאה. בישראל, "הרתעה" הוצגה כיעד המהלך הצבאי. אך על איזו הרתעה מדובר? העדיפות הצבאית המוחלטת של ישראל על סביבותיה ידועה לכל, וכך גם נכונותה להפעיל כוח: ישראל תוקפת את עזה באופן רצוף, בלי קשר לירי משם. חמאס, מצדו, יורה גם הוא על אזרחים ומנסה להחליש את מעמדה המעורער של ישראל בעולם – למרות העדיפות הישראלית. הנחישות להשגת עצמאות פלסטינית נושאת לגיטימציה עממית ובין-לאומית לפעולה מול הכובש. מלחמת-שחרור כזו אינה מתקפלת מול דימויים סתמיים של "הרתעה". ישראל נכנסת ויוצאת מעזה כבר שנים, דיכוי העם הפלסטיני נמשך, וחמאס ממשיך לירות.

בצד מדיניות המלחמה, ממשלת-ישראל ממשיכה להשפיל את בני-השיח האפשריים שלה ולסרב להצעות שלום מהעולם הערבי. המדיניות הזו לא רק שאינה מרתיעה, אלא אף מזמינה התקפות עלינו, האזרחים. כי בלי כח, אי-אפשר להגיע מול ישראל להישגים. בהיעדר אלטרנטיבה, ל"הרתעה" הצבאית אין אפיק השפעה, והיא נשחקת. לכן, לא משנה עד כמה הוא מבריק ויוצא-דופן מבחינה צבאית (כפי שגרס גיא בכור), הלחימה הנוכחית משרתת מהלך פוליטי ציני וחסר-תועלת. כשה-"הישגים" הצבאיים כוללים גם מחיקת בתים ותשתיות אזרחיות, עשרות הרוגים, אלפי פצועות ופצועים ונפגעי חרדה בשני הצדדים – אנחנו בבעיה גדולה. בינתיים, ממשלת ישראל ממשיכה להגדיל את הפערים החברתיים ואת המצוקה באזורי הלחימה. כך היא מתעללת באזרחיה הסובלים-ממילא והופכת את חייהם לגיהנום. גם זה מזיק ל"הרתעה".

ואכן, אם למדנו משהו בשבועיים האחרונים, זה שאין שום "הרתעה". השנים חולפות. הצדדים יורים יותר, ונרתעים פחות. התוצאה היא בישול אלים, איטי, מכוון ומתמיד של האזור. בנימין נתניהו ממשיך לטחון את אשליית ה"הרתעה". אבל חוץ מקצת נקמה והרבה שנאה, ההישג העיקרי שלו הוא חיזוק החמאס, החלשת המהלך הפלסטיני להכרה באו"ם בשבוע הבא, והתחזקות זמנית מאוד בסקרי-הבחירות. נתניהו, ברק וליברמן התנהגו בשחצנות, והימרו בפחדנות על חיי האזרחים בשני הצדדים. בדומה לחמאס, ממשלת נתניהו לא נרתעת מלהציב את חיי אזרחיה מול עוד כמה קולות של פחד בקלפי. ההימור נכשל.

הפיגוע בתל-אביב והסכמות הפסקת-האש של ערב רביעי, 21.11.12, חתמו את הגולל על אשליית ההרתעה, ובוודאי על הבטחות ה"ניצחון". "הרתעה" בלא אופק ובלא ריסון היא ספין בשירות אלימות הממשלות. ספין שמוסווה בישיבות רבות-רושם, בזחיחות ומסתורין של חסמב"ה ובמודלים מתוחכמים-לכאורה. ההתחכמויות האלה הורגות אנשים, ומשאירות עקבות של טראומה בדור שלם. כך פועלת השלישיה המוטרפת שבראשות ממשלת-ישראל. הגיע הזמן שנשתמש, סוף-סוף, ב"כושר ההרתעה" האזרחי-חברתי שלנו – ונעיף אותם מהשלטון על טיל.

ד"ר נעם הופשטטר פעיל חברתי

לקריאה נוספת:

גרשון בסקין | חיסול ההזדמנות לרגיעה

יריב מוהר | לא לשלום, כן לפיוס

גל שקולניק | מלחמה, בשביל מה זה טוב

***

למאמרים נוספים של נעם הופשטטר

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. BB

    כדאי להזכיר כי עשרה חודשי הקפאה מוחלטת לא הספיקו לעבאס לחזור לשולחן המו"מ, שכעת ה ו א מסרב לשוב אליו בטענה שאין הקפאה.
    לא בטוח שהעובדות האלו מתיישבות עם טענות הכותב המלומד.
    נראה שגם בטיעונים נוספים הכותב מייצג נרטיב ולא עובדתיות, אם כי ניתן להסכים בנושא ההרתעה.
    וכתוספת: המלצתי לכותב לעשות שימוש מושכל בכוחו האזרחי ולנסות ל'העיף אותם על טיל', פרטים נוספים ביום שלאחר הבחירות

    1. עדו

      מה שאני יודע הוא שתמיד הסבירו לי שאם רק הפלשתינאים ינטשו את דרך הטרור תהיה להם מדינה. אז 4 שנים כבר שאין פיגועים מהגדה ועדיין אין לאבו מאזן מדינה אבל כרגע המבצע הזה הציג אותו כמשת"ף של ישראל דבר שיכול להביא להפלת שלטונו בקרוב (ואולי זאת הכוונה)

  2. מאור

    אם ממשלת החמאס היתה רוצה עצמאות, היא יכלה להכריז יום אחרי שלקחה את השלטון בעזה שהיא נוטשת את דרך הטרור, מתפרקת מנשקה הכבד, נכנסת למו"מ עם מובארק על פתיחת מעבר רפיח, ומגייסת מיליארדים לפיתוח תשתיות מים, חשמל, תקשורת ותחבורה מבוססים על מצריים ולא על ישראל. בוודאי שעם ממשלת האחים המוסלמים זה עוד יותר קל.

    תראה לי בקשה צעד אחד של ממשלת החמאס בחמש וחצי השנים שהם שולטים ברצועה שמכוון לעצמאות. זה זניח בעיניהם, ביחס להתשת ישראל (בגבולות 67') צבאית ומדינית.

    1. עדו

      נושא הפוסט היה 'הרתעה' , אף אחד לא טען שהחמאס הוא ארגון של צדיקים או אפילו חכמים גדולים.

  3. מאור

    מה לעשות, ואחרי "עופרת יצוקה" היתה ירידה ממושכת בת כמעט שנתיים בירי הרקטות על ישראל.
    http://www.holesinthenet.co.il/archives/67171?utm_source=feedburner&utm_medium=feed&utm_campaign=Feed%3A+holes+%28HolesInTheNet%29
    אגב, גם מספרי ההרוגים הפלסטינים ירדו.
    האם הפלסטינים נרתעו או שביבי התגרה בהם פחות? דומני שהמחבר לא היה שמח לקבל אף אחד מההסברים..

  4. אחד העם 15

    אם ספינים זולים כל כך עובדים כנראה שלמטומטמים מגיע לקבל חוקן. אם שיעור התמיכה בממשלת הרשע הצינית, עולה בדרום מוכה האבטלה והעוני, כנראה שהם אוהבים את זה או זקוקים לאפוטרופוס.

  5. עדו

    מלחמת ששת הימים הייתה ניצחון צבאי אדיר. הייתי מצפה שאחרי שהערבים הוכו שוק על ירך על ידי מדינת ישראל הם יצטנפו להם בפינה ולא יעיזו להרים את הראש איזה חמישים שנה. בפועל מיד אחרי מלחמת ששת הימים החלה מלחמת ההתשה ושש שנים אחרי המלחמה המוצלחת ההיא פרצה מלחמת יום כיפור.
    לעומת זאת מאז נחתם השלום עם מצריים ועד היום (מעל 30 שנה) מספר ההרוגים בגבול מצרים – ישראל הוא בערך כמו של שבוע במלחמת ההתשה או חודש של תאונות דרכים. זה לא שלום אידאלי אבל התוצאות שלו טובות פי אלף מאלו של המלחמה המוצלחת ביותר, זה כל הסיפור.

  6. אריאל

    למלחמה האחרונה היו מספר מטרות:
    1) להביא את מפלגת העצמאות למצב שהיא עוברת את אחוז החסימה כדי שאהוד ברק יוכל להיות שר ביטחון גם בממשלה הבאה.
    2) לחזק את חמאס (בן הברית הנאמן ביותר של ביבי נתניהו מאז אמצע שנות ה 90 – להזכירנו הפיגועים של חמאס לפני בחירות 96 הן שהעלו אותו לשלטון ומאז הרשימה ההסטורית של אירועים ארוכה – גם החמאס מתחזק תודות לביבי).
    3) לבחון שכלי הנשק ובמיוחד כיפת מגן עובדים כמו שצריך לקראת אתם יודעים מה…

    לסיכום – שלושת הפסיכים עשו מהלך לחזק ולבסס את אחיזתם בציבור הישראלי (הדבר יתבטא להערכתם בתמיכה גורפת בבחירות) לקראת מהלכים קיצוניים באמת. חייבים להעיף אותם מהשלטון בבחירות הקרובות, אחרת באמת אבדה תקותנו

  7. דןש

    פעולות טרור הן פעולות, שמטבע ברייתן הן נעשות מתוך להט לאומי/דתי, להשגת מטרות צודקות (מבחינתם), בכל מחיר.מצב האוכלוסיה התומכת/האדישה (לעיתים מתוך פחד), איננו מענינם. תמיד יוצג הצד המותקף ע"י הטרור, כצד הגורם עוול כבד וכל עוד לא יסולק לא יוטב לעם. אפילו הצלחה מסויימת בהרתעת/דכוי הטרור לפרק זמן מוגבל – לא תצלח. תמיד הטרור ירים שוב את ראשו בצורה זו או אחרת.

  8. פריץ היקה הצפונבוני

    הם לא מבינים את שפת הכוח. אחרת היו נכנעים מזמן אבליש להם כושר עמידה והם נצחו.

  9. mohamad_said82

    תרגיל בחירות של ביבי נטו. מה המבצע השיג ? שום דבר וכלום. המזל של צהל שלא נכנס לעזה אחרת זה היה מסתיים כמו בלבנון עם הרבה הרוגים ותנקים שרופים. אין לישראל עתיד באזור הזה וצריך להבין שחייבים לשנות את הגישה. צריך להתחיל לדבר ולא להלחם כי הזמן מראה שהצבא לא מסוגל לנצח מלחמות אלא רק להבי גופות הביתה.

    1. 0מולני1

      "אין לישראל עתיד באיזור הזה"?
      אז מה?
      להכין את הבונקרים כמו בגטו ורשה?
      להזמין כרטיסי טיסה ולהיכנס לאירופה כפליטים?
      לקחת שיעורי שחיה?