על מדינה פלסטינית ומשפט בינלאומי

כ"ט בנובמבר, יום שבזכרונות ילדותי נקשר בהקלטה חורקת של אדם הקורא: "אפגניסטאן, לא; ארגנטינה, נמנעת;  אוסטרליה, כן" ובתמונות שחור-לבן של אנשים רוקדים ברחובות תל אביב לאחר אישור תוכנית החלוקה. עבור ילדים המתבגרים היום, ל-29 בנובמבר תהיה משמעות אחרת. ראשית, לקובעי סדר היום הציבורי בישראל לא נוח לזכור ולהזכיר כי מדינת ישראל שבה הם חיים הוקמה יד ביד עם מדינה נוספת אשר נמצאת תחת עול כיבוש ישראלי כבר 45 שנים. אך מעבר לחוסר נחת מתמיד זה, גרמה הרשות הפלסטינית למקבלי ההחלטות בישראל ללחץ נוסף, דווקא בתאריך מיוחד זה, בשל פנייתה לעצרת הכללית של האומות המאוחדות בבקשתה שזו תכיר בה כמדינה (שאינה חברה מלאה בארגון).

רשימה קצרה זאת תתייחס לנושא אחד בלבד הקשור במעמדה החדש של הרשות: האפשרות שהמדינה הפלסטינית החדשה תצטרף לבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC). ה-ICC נוצר ב-1998 כבית משפט בעל סמכות להעמיד לדין פרטים – לא מדינות – בגין ביצוע פשעים בינלאומיים (יציאה אסורה למלחמה, רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה). לרוב המוסדות הבינלאומיים סמכות שיפוט אך ורק לגבי אזרחי מדינות אשר הצטרפו באופן עצמאי למוסדות אלו, אך ה-ICC שונה: יש לו סמכות לחקור ולשפוט פשעים אשר בוצעו על ידי פרטים, בין אם הם אזרחי מדינה חברה ובין אם לאו, אם הפשעים בוצעו על שטחה של מדינה אשר הצטרפה לאמנת בית המשפט.

כך לדוגמה, אם מישהי המחזיקה באזרחות אמריקאית (ארה"ב איננה חברה באמנת ה-ICC) ביצעה פשע בינלאומי על אדמת צרפת (צרפת כן חברה), ל-ICC תהיה סמכות להעמיד את העבריינית לדין למרות שארה"ב מעולם לא קיבלה על עצמה את עול בית המשפט. במבט ראשון, סמכות שיפוט רחבה זאת נראית כאימפריאליסטית ומוגזמת. אך אם נזכור כי ברגע שאזרח אמריקאי יבצע פשע כלשהו על אדמת צרפת, יהיו לבתי המשפט של צרפת סמכות שיפוט על אותו אזרח מכוח הריבונות הצרפתית על שטחה, נבין כי סמכותו הטריטוריאלית של בית הדין נגזרת בסך הכל מהסמכות הריבונית טריטוריאלית של המדינות החברות בארגון.

בכירים ישראלים מודאגים מכך שה-ICC יקבל סמכות שיפוט על פעולות ישראל בשטחי פלסטין, אך כל עוד פלסטין לא הוכרה כבעלת סטטוס של מדינה היא לא יכלה להפוך לחברה בו. כל עוד פלסטין איננה חברה ב-ICC, הפעילות הישראלית בשטחי הרשות איננה כפופה לסמכות השיפוט של בית המשפט (אלא אם מועצת הביטחון תקבל החלטה להפנות עניין ספציפי לבית המשפט, או אם ישראל תצטרף לבית המשפט – שני אירועים שלא צפויי שיתרחשו בעתיד הנראה לעין). הסטטוס של פלסטין, כ-non-state, היא הסיבה שפנייתה של הרשות לבית הדין לחקור את התנהלותה של ישראל במסגרת מבצע "עופרת יצוקה" נדחתה באפריל השנה על ידי התובעת הראשית של בית המשפט. אך לאחר שהכירה העצרת הכללית של האו"ם בפלסטין כמדינה, הדרך פתוחה בפניה להצטרף ל-ICC כמדינה חברה ואז יוכל בית הדין לחקור בסמכות פשעים בינלאומיים אשר יבוצעו בשטח מדינת פלסטין.

עם זאת חשוב לזכור, שגם כעת לאחר ההכרה ברשות הפלסטינית כמדינה שאינה חברה באו"ם, לא צפויים בכירים ישראליים למצוא עצמם עומדים בפני השופטים בהאג כבר מחר. ראשית, סמכות השיפוט של ה-ICC הנה פרוספקטיבית: כלומר תחול אך ורק כלפי פעילות שתתרחש מתאריך הצטרפותה של המדינה לבית הדין ואילך (ישנו הליך לפיו ניתן להפנות לבית הדין בקשה לפתוח בהליך באשר לאירועים אשר אירעו טרם הצטרפות המדינה החדשה לבית המשפט, אך הליך זה אפשרי אך ורק אם המדינה נמנעת מהצטרפות לבית המשפט). שנית, ל-ICC תהיה סמכות שיפוט אך ורק בשטחה של המדינה הפלסטינית – אך היכן מתחיל והיכן מסתיים השטח של המדינה הפלסטינית? מיקום הגבולות בין ישראל ובין פלסטין אינו ברור, ושאלת הסמכות השיפוטית על שטחים רבים תהיה ללא ספק מושא לדיון משפטי נרחב.

שלישית, אפילו אם יבוצעו פשעים בינלאומיים בשטחה של מדינת פלסטין (וקביעה זאת יש לקבל בנפרד עבור כל עבירה ועבירה), בשל עקרון המשלימות (אודותיו כתבתי פוסט באתר 972+) תחקור התביעה ב-ICC אך ורק אירועים שמדינת ישראל תימנע מלחקור בעצמה. לבסוף, למשרד התובעת ב-ICC משאבים מוגבלים ביותר. התובעת הראשית בוררת בקפידה רבה רק את ההפרות החמורות ביותר של החוק לפני הפניית משאבים אלו לצורך פתיחה בחקירה והגשת כתב תביעה. אשר על כן, למרות אכזריותו של הכיבוש ואפילו אם תשתכנע התובעת הראשית כי בוצעו פשעים בשטחה של מדינת פלסטין, לא בטוח כי תחשוב שפשעים אלו חמורים דיים על מנת להצדיק פתיחת חקירה בגינם. זאת בעיקר בהתחשב בפשעים הבינלאומיים, ביניהם רצח עם ואונס המוני, המבוצעים במקומות שונים בעולם.

למרות ארבעת סייגים אלו, צודקים פוליטיקאים ובכירים ישראלים אחרים המודאגים מהאפשרות שה-ICC יחקור את התנהלותה של ישראל בשטחים. בהחלט סביר להניח שדי יהיה בפתיחת חקירה נגד בכירים בהנהגה הישראלית בכדי להפוך אותם לפרסונות נון-גרטה בקהילה הבינלאומית. שיטה עדיפה להימנע מחקירה פלילית על ידי ה-ICC היא כמובן להימנע מלבצע פשעים, ולא למנוע את האפשרות לחקור את אותם הפשעים לאחר מעשה. ושיטה טובה עוד יותר היא להכיר בזכותם של הפלסטינים לריבונות ועצמאות ולהביא לסוף הסכסוך כולו. כך ניתן יהיה לחגוג את ה-29 בנובמבר כיום בו הכיר העולם הן בזכותם של הישראלים והן בזכותם של הפלסטינים לחיות כעמים ריבונים ובני חורין.

נעם וינר הוא מועמד לדוקטורט בבית הספר למשפטים באוניברסיטת מישיגן. המחקר שלו מתמקד בדין הפלילי הבינלאומי. הפוסט פורסם באנגלית באתר 972+