כל קשר למציאות מקרי בהחלט

בניגוד לארה"ב, סקרי הבחירות בישראל הם מופרכים ועקרים: הבחירות ארציות, למפלגות אין סדר יום ידוע מראש, ורובן משוללות עמדות ברורות ומורכבות מאוספים מקריים של אנשים שזזים ממקום למקום – גם אחרי הפריימריס


בחירות 2013

האימרה המפורסמת שסקר הוא שקר תחזור בגדול בבחירות הללו. אני מציע להסתכל היטב על תוצאות הסקרים המתפרסמים בסוף השבוע ולהשוות אותם לתוצאות האמת: כל קשר ביניהם לבין המציאות מקרי בהחלט. כל מפלגה יכולה לקבל הרבה יותר או הרבה פחות. כל ניבוי מי יהיה ראש הממשלה חסר ביסוס, וגם ההערכות כמה זמן תחזיק מעמד הממשלה הבאה הן חסרות שחר. פרשנים רבים יאכלו את כובעיהם. הסיבה העיקרית לפרסום סקרים היא מסחרית – למכור את העיתון, וגם פוליטית – להשפיע באמצעות הסקרים. בישראל, להבדיל מארה"ב, יש מערכות בחירות בהן הסקרים טועים בגדול. תשאלו את שמעון פרס, שזכה לשם "הלוזר" בגלל שתמיד ניצח בסקרים והפסיד בבחירות.

לא בכל מקום המצב זהה. כפי שלמדתי מניתוחו המבריק של אורי משגב, בארה"ב היה מי שידע את תוצאות הבחירות מראש בגלל שקרא את הסקרים של כל מדינה לחוד, ולא הסתפק בבדיקת האחוזים הארציים. הדרמה שיצרו הייתה תוצאה של הצטלבות אינטרסים של הגורמים המעורבים: העיתונים רצו למכור, הטלוויזיה רצתה רייטינג, הסוקרים רצו לעשות עוד ועוד סקרים, המפלגה הרפובליקאית רצתה לגייס את מצביעיה באמצעות התקווה לניצחון, ואילו הדמוקרטים לא רצו שייווצר רפיון בקרב הפעילים והבוחרים אשר היה עלול להוריד להם את אחוז ההצבעה.

הסיבה שבארה"ב ניתן היה לנבא את התוצאות באמצעות הסקרים ובישראל אי אפשר נובעת מהשוני בין המקרים. בארה"ב הבחירה היא בין שתי מפלגות, סדר היום ידוע, לכל אחד ידוע מה עמדות המפלגות, וגם בכל מדינה יודעים כמה אלקטורים יש. ברגע שאובמה הוביל בהפרש יציב במדינות המפתח ניתן היה לדעת שהוא ינצח. בישראל הכל הפוך: הבחירות ארציות, אין סדר יום ידוע מראש, יש המון מפלגות, אין להן עמדות ברורות ברוב הנושאים, אלא אוספים מקריים של אנשים שלא ברור אם יש להם משהו משותף או יידעו לעבוד ביחד, יתפרקו או ייעלמו בסבב הבא (ראו ד"ש, שינוי, קדימה, הפנסיונרים ומפלגת העבודה בקדנציה האחרונה), כוכבים נוצצים יותר או פחות.

הזיקה בין הבוחרים למפלגותיהם רופפת. לכן, רבים משתמשים בפטנט ישן כדי לגייס תמיכה והוא פנייה לפחדים ולשנאת אחרים, מה שקראתי מאז בחירות 1999 "שבטיות" (הסיסמאות אז היו "רק לא ש"ס" ו"ש"ס קונטרול? נייט, נאש קונטרול"). השבטיות כמנגנון לגיוס בוחרים קיימת גם ברמת ראש השבט, וגם ברמת האיבה הבין-שבטית. "רק לא ביבי", "רק לא שלי", וביניהן מנסה להזדחל ציפי "רק לא ביבי ורק לא שלי" ומצרפת אליה את עמיר פרץ כדי לייצר תחושת מרכז. זו מהדורה שנייה של המהלך של שרון ושמעון פרס נגד עמיר פרץ ב-2006. זוכרים? גם אז וגם היום המנוע היה חיים רמון, שממשיך לחתור למפץ גדול של המפה הפוליטית. מטבע הלשון "רק לא" הוא השיח השבטי המתחמק מדיון ענייני. האיבה השבטית היא נגד: השמאל נגד "ימנים", "מתנחלים", "חרדים", הימין נגד "שמאלנים", "ערבים" ו"קיבוצניקים". המרכז נגד כולם.

אי אפשר לדעת מה יהיו תוצאות הבחירות הקרובות כי אי שביעות הרצון ממצג השווא של המפלגות הקיימות, כל המפלגות, היא עצומה. הליכוד איכזב את תומכיו המסורתיים בגלל מדיניותו הכלכלית בעד הטייקונים, דחיקתו של כחלון והחיבור לליברמן. לא אופתע אם ייענש קשות על ידי בוחריו. יחימוביץ' עשתה מהלך יפה של שיקום מפלגה, אבל לא הצליחה לתקן את חוסר האמון בה בקרב תומכיה כי היא מחזרת באופן שקוף אחרי בוחרי הליכוד באמצעות סדר יום חברתי-כלכלי ומתעלמת משאלות מדיניות. חוסר אמינותה רק החמיר עם מבצע "עמוד ענן" שבו תמכה בביבי ודחקה את גיבורו הפופולרי, עמיר פרץ, במקום לחבקו. הסיבה לתמיכה בעבודה היא שבטית, "רק לא ביבי", אבל אם זה כך אולי עדיפה ציפי: כי היא אשכנזייה חילונית ותל אביבית, ולמי אכפת שתקפה את נתניהו וליברמן מימין ב"עמוד ענן"? ואיך היא יכולה לחבור לעמיר פרץ, שקרא להידבר עם חמאס?

בנוסף יש המון גורמים שאף סקר או פרשן לא יכולים לנבא: מה יהיו אחוזי ההצבעה? מה יהיה סדר היום? איך יפעלו החמאס והרשות הפלסטינית? איך האמריקאים? איך יגיבו ראשי הרשימות? האם יתגלעו מחלוקות פנימיות? ולמי יהיה מה להגיד באופן קוהרנטי וברור משהו רלוונטי? לפי סקר שהזמינה "שחרית", שני שליש מהציבור טרם החליט למי להצביע, וגם אם כן החליטו הם עשויים לשנות את דעתם. כלומר כ-80 מנדטים עדיין עשויים להתנייד. בנסיבות אלה ברור שהנבואה ניתנה לשוטים, אבל הבחירות יהיו הרבה יותר מעניינות (ואולי מעצבנות) מהשעמום הניבט מהפרשנות המקובעת. ולמי שיהיה מה להגיד ישפיע.

לב גרינברג חוקר ומלמד סוציולוגיה פוליטית, מחבר הספר "שלום מדומיין שיח מלחמה, כשל המנהיגות, הפוליטיקה והדמוקרטיה בישראל"(הוצאת רסלינג)

לקריאה נוספת:

מאמרים נוספים של לב גרינברג

מאמרים נוספים על בחירות 2013

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סמולן

    אם הפוליטיקה לא צפויה, כנראה שיש פחות משטור. הזמנים מוזרים, אבל מאד מעניינים.

  2. דןש

    או שאתה ימין או שאתה שמאל או שאתה ש"ס או שאתה "מפד"ל החדשה".
    גם כך אין כלל ודאות איזו "מרקחת" תוור בממשלה.
    אין אידאולוגיה, שתחזיק מים ואין דרך "מובטחת" כיצד תנהג ותפעל הממשלה. הבטוי (נדמה לי של אריק) שמה שרואים משם אין רואים מכאן, נותן מרחב ענק של "גמישות" ו/או פתח רחב לחצים מבית ומחוץ – בעיקר מחוץ. לפיכך, הסקרים המוקדמים, כמו גם הכנסת הפתק למעטפה, מבטאים גחמת רגע אצל המצביע. זאת למרות, שבסופו של דבר, מרבית האזרחים חוזרים ומצביעים בעד אותה מפלגה.

  3. ג. אביבי

    מאמר יפה.
    עוד אלמנט שכדאי לקחת בחשבון הוא התנהגות השבט הלבן (ביטוי של גדעון לוי). כשנבחר פרץ לראשות העבודה לקראת בחירות 2006, חלק גדול ממצביעי המפלגה הפוטנציאליים (רוב האשכנזים) זז ימינה ל"קדימה". גם שלי יחימוביץ, נתניהו, גלאון ושלא נזכיר את עסקני דגל/אגודה האשכנזית-חרדית, דואגים להלבין את רשימתם ולדחוק את המועמדים המזרחים לתחתית הרשימה ככל יכולתם. הם מודעים לדפוסי ההצבעה השבטיים – גזעניים של רבים מאוד מקרב המצביעים האשכנזים. בניגוד לרושם שהתקשורת מנסה לייצר, כאילו המצביע האשכנזי החילוני יעדיף מפלגה "שמאלנית", בפועל הוא מעדיף מפלגה שבראשה אשכנזי/ת ובנבחרת הקדמית יש אחוז מה שיותר נמוך של מזרחים.
    לכן ה"תרגיל" של חבירת פרץ לליבני במקום גבוה, יכול להוות מכשלה עבור המפלגה הזאת בבחירות – על אף הסקר האחרון.

  4. דןש

    בינתיים קיימת מפלגה אחת המגדירה עצמה כמפלגה עדתית וכל חבריה (אם אינני טועה)משוייכים לעדה אחת.
    באשר לעמיר פרץ, כפי שהיה דוד לוי בזמנו, הוא מלך הבכיינים. תמיד מתנכלים לו. הוא פלגן מלידה ומזיק למערכות בהן הוא מגיע לעמדה בכירה. אני מאכל לציפי, שתהנה ממנו. אם היא תצליח לעבוד איתו – בזה יהיה שכרה.