תשובתן היתה זהה: התביישתי שיידעו

היינו בדרך למחנה פליטים בסודאן. בדואים חטפו את שנינו עוד בטרם הגענו למחנה הפליטים והביאו אותנו למדבר סיני. היכו אותנו ודרשו שהמשפחה שלנו תשלח להם כסף תמורת השחרור שלנו. במחנה הראשון ביקשו 5,000 דולר. המשפחה שלנו הצליחה להשיג את הכסף. למרות שהבטיחו לשחרר אותנו, מכרו אותנו למחנה אחר ושם כבר ביקשו 30,000 דולר עבור השחרור של כל אחד מאיתנו. עברו חודשים ארוכים בטרם הצליחה המשפחה שלנו לגייס את הסכום הזה. במהלך התקופה הזו הם אנסו אותי וסיפרו לו על כך. הם היכו אותנו ולא הרשו לנו להביט אחד בשני. מעת לעת הם שחררו את השלשלאות בהם הייתי קשורה כדי שאוכל לכבס את בגדיהם ולנקות את בתיהם. הכסף ששלחה המשפחה הספיק לשחרור אחד מאיתנו בלבד. הוא התעקש שאני אשוחרר. הוא עדיין שם.

א', האשה הצעירה שעברה את החוויות המצמררות הללו, הנה מבקשת מקלט מאריתריאה הכלואה מאז תחילת ספטמבר 2012 בכלא סהרונים שעל גבול מצרים, על פי החוק למניעת הסתננות. במהלך החודשים האחרונים, ייתכן שנודע לה כי יש במקום עובדת סוציאלית אחת דוברת טיגריניה. היא לבטח הובאה בפני ממונה ביקורת גבולות וכן בפני דיין בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין; אבל הישראלית הראשונה ששמעה את סיפורה הקשה היתה פעילת מוקד סיוע לעובדים זרים, מסי פיסהייה, המבקרת מדי שבוע יחד עם פעילים נוספים של המוקד בכלא סהרונים. באותו ביקור, הצליחה מסי לדובב צעירה נוספת, שעדותה חיזקה את עדותה של א' שכן השתיים היו כלואות במחנה העינויים יחדיו, עבדו ועונו בו יחדיו. "מדוע שמרת את הדברים הקשים הללו בסוד במשך יותר מחודשיים?" שאלה מסי את שתי הנשים בנפרד. תשובתן הייתה זהה: "התביישתי שיידעו".

בחינת פרוטוקולי דיון בית הדין של השתיים מעלה שהדיין מרט דורפמן, המציין כי "המוחזקת מראה כוויות חזקות ברגליה", החליט להעביר את פרטיהן לבחינת המשטרה על אף שמדבריהן לא יכול היה להבין שהן עלולות להיחשב קורבנות עבדות.

חלפו תשעה שבועות מעת שנכלאו א' וחברותיה ועד שהתגלה לנו שהן ככל הנראה זכאיות למעמד של "קורבנות עבדות". זאת משום שמערכת זיהוי הקורבנות בישראל אינה מתפקדת כראוי. המערכת אינה מתפקדת כראוי, שכן במתקן כליאה שבו למעלה מאלפיים מבקשי מקלט, מועסקים בפועל ארבעה עובדים סוציאליים בלבד אשר רק אחת מהן, כאמור, דוברת טיגריניה, שפתם של העצורים. המערכת אינה מתפקדת כראוי משום שממוני ביקורת הגבולות, עליהן שורה "רוח המפקד" אלי ישי, עושים כמיטב יכולתם למנוע בעד העצורים מלזכות בזכויות כלשהן. המערכת אינה מתפקדת משום שדייני בית הדין נאלצים לנהל עשרות דיונים ביום, בעומס בלתי סביר המונע בעדם מלהקדיש לכל עצור את הזמן הנדרש לחשיפת האימה שחווה בסיני. רגישותו יוצאת הדופן של הדיין דורפמן, שגרמה לו להעביר את פרטיהן של א' וחברתה לבדיקת משרד המשפטים והמשטרה, אינה יכולה להחליף מערכת זיהוי קורבנות מתפקדת.

בכלא סהרונים אליו נלקחים מבקשי המקלט מהגבול חסרים שירותים בריאותיים בסיסיים, הגורמים להחמרה במצבם הפיזי והנפשי. קורבנות עינויים אינם משוחררים ממעצר, אלא אם הם נופלים בגדר ההגדרה של קורבנות עבדות. רבים מן הקורבנות "רק" עונו ואינם עונים להגדרה זו ועל כן יבלו תקופות ארוכות בכלא. נשים וילדים קטנים נכלאו עד לימים האחרונים באוהלי בד בתנאי האקלים הקשים השוררים בגבול מצרים, בחום הכבד בקיץ ובקור העז בחורף. הוראות הכליאה אינן כוללות תנאים מינימלים הכרחיים לכליאה. מנתונים שנאספו לאחרונה במוקד סיוע לעובדים זרים ובארגון רופאים לזכויות אדם, עולה כי חלה החמרה בעינויים ובהתעללות שעוברים הקורבנות במחנות העינויים בסיני וכן עלייה במשך הכליאה ובגובה הכופר המבוקש.

>>>לקריאת הדו"ח המלא: "עונו במדבר, נכלאו בישראל"

מחצית מהמרואיינים זוהו על ידי בית הדין כמי שנחטפו לסיני ונשלחו לישראל בניגוד לרצונם. ב- 30% מהפרוטוקולים ציין בית הדין כי נמצאו על גופם של הניצולים סימנים נראים לעין של עינויים (תשעה מקרים מתוך 30). משך ההחזקה הממוצע של ניצולים במחנות העינויים הינו 140 יום; הכופר הממוצע לאדם הינו 33,660 דולר. שישה מתוך הניצולים שאותרו על ידי בית הדין (ארבע נשים ושני גברים) הוכרו כקורבנות עבדות, אך למרבה הצער, רק גבר אחד הועבר למקלט לקורבנות סחר בבני אדם. ארבע הנשים וגבר נוסף נותרו כלואים מזה חודשים כשהם ממתינים להעברה למקלט, וזאת בשל מחסור במקום במקלטים.

למרבה הזוועה, אונס הוא חוויה כמעט יומיומית במחנות העינויים בסיני. על בסיס הפרוטוקולים של בית הדין למשמורת שנבחנו בחודשים האחרונים, 60% מהניצולים הן נשים ויותר ממחצית מהנשים הצהירו בגלוי שנאנסו (18 מתוך30). ואולם בכלא סהרונים לא ניתן טיפול גינקולוגי, לרבות הפלות, למרות שמאות מבין מבקשות המקלט הכלואות שם הן ניצולות אונס והתעללות מינית. על פי נתוני שב"ס, מתוך 1,996 נשים שהגיעו לישראל במהלך שנת 2011, רק 54 התלוננו בפני הרשויות הישראליות שהותקפו מינית במחנות העינויים בסיני. גם על פי איסוף נתונים זה הרי שרק 23 נשים מתוך 54 הנשים הללו זכו לראות גינקולוג לפני ששוחררו מהכלא. אחרות השתחררו מבלי לקבל טיפול, ועם שחרורן נזקקו לעזרת המרפאה הפתוחה של עמותת רופאים למען זכויות אדם לקבלת סיוע.

זכויותיהם של ניצולי מחנות העינויים בסיני נגזרות מחתימתה של מדינת ישראל על האמנה נגד עינויים, אותה לא טרחה כנסת ישראל לעגן בחוקיה. א' וחברתה לעומת זאת, מוגדרות, אם תתקבל עדותן, כ"קורבנות עבדות", הגדרה המזכה אותן בשחרור ממעצר, שהות במקלט וזכויות נוספות, לא רק על פי החוק הבינלאומי, אלא גם על פי החוק הישראלי. אנחנו קוראים לרשויות מדינת ישראל לחזק בדחיפות את מערכת זיהוי ניצולי העבדות והעינויים ולקלוט בבתי הכלא באופן מיידי עובדות סוציאליות דוברות טיגרינית ואמהרית, וכן גינקולוגים, להעניק שירותי שיקום לניצולי עינויים בהתאם להנחיות המקובלות באיחוד האירופי, ולאפשר לניצולים נגישות מיידית לשירותים בסיסיים כטיפול רפואי ומקום לינה.

ב-17.12 מקיים מוקד סיוע לעובדים זרים אירוע התרמה, שכל הכנסותיו קודש למאבק למען קורבנות סחר, עבדות ועינויים. באירוע תופיע להקת תיסלם והוא יתקיים במועדון הבארבי. לפרטים נוספים