לכו ללמוד כלכלה

מירב ארלוזורוב יוצאת נגד התוכנית הכלכלית של שלי יחימוביץ' בנימוקים טאוטולוגיים. אבל, בכך שהציגה מצע כלכלי רחב ומפורט ערב הבחירות ולא הסתפקה בסיסמאות ריקות מתוכן, עשתה יו"ר העבודה צעד גדול אל עבר מערכת בחירות מתוקנת
אילן גפני

בפוסט שפרסמתי כאן לפני כחודש, ביקרתי את האופן בו מירב ארלוזורוב מבחינה בין "הרציניים" – דהיינו, אנשים שלמדו כלכלה או מנהל עסקים, לבין כל השאר, שסתם רכשו עם השנים השכלה אקדמאית, לעתים פרופסורה, אולם במקצועות, לא עלינו, הומניים. בסוף אותו הפוסט כתבתי כך:

לסיום, קשה להתנתק מהקונטקסט הפוליטי העכשווי. הבחירות הקרבות עוסקות, בין היתר, בשתי תפיסות כלכליות שונות: האחת של אדם בעל השכלה במינהל עסקים (וכמובן שארלוזורוב לא שכחה לציין זאת), והשנייה, אבוי לנו, של אשה בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות; במילים אחרות, בעלת השכלה אפסית במונחי ארלוזורוב. אם כן חברות, בעצם אין כל מקום להתלבטות בבחירות – שכן מי לא תעדיף אדם "רציני" ו"מקצועי" על פני מי שמינויה יהיה לא יותר מ"זלזול בניהול הכלכלי" של המדינה.

וכאילו להוכיח את נקודתי בדיוק, פרסמה מירב ארלוזורוב מאמר שכל כולו ביקורת כלפיי התכנית הכלכלית החדשה של שלי יחימוביץ ומפלגת העבודה. סליחה, לא כל כולו. ארלוזורוב אפילו מפרגנת קצת: "צריך להסיר את הכובע בפני יחימוביץ על סטנדרטים חדשים של שקיפות ורצינות בפוליטיקה הישראלית". אבל מהר מאוד היא מבהירה: "כל קשר בין החזון ובין המציאות הוא מקרי בהחלט". ארלוזורוב תוקפת את כישלונה של יחימוביץ להציג משנה כלכלית המעוגנת במציאות, וטוענת כי היא מסתמכת על "כוונות טובות". אין זה פלא. התכנית שהציגה יחימוביץ יוצאת נגד המוסכמות הקיימות בקרב אנשי הכלכלה הניאו-ליברלית, אלה שמירב ארלוזורוב מאמינה בהן בכל לבה: העלאת מס החברות תבריח את החברות ולכן רצוי להימנע מכך; העלאת מס הכנסה לבעלי הכנסות גבוהות במיוחד אינה כדאית שכן תגדיל את העלמות המס; ולא ניתן באמת לגבות את הרווחים הכלואים, כי "אף אחד לא באמת מאמין שמדינת ישראל תצליח". מדובר באותן קלישאות חבוטות של חסידי השוק החופשי, פעם באמתלה כזו ופעם באמתלה אחרת. דרך אגב, ראוי לציין שגם בקרב כלכלנים האמרות הללו כבר ממש אינן בגדר אקסיומות – ראו למשל את קריאתו לאחרונה של פרופ' פול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה, להעלות את המס על העשירים באופן ניכר.

במילים אחרות, ניתן לסכם את הביקורת של ארלוזורוב, כמו יתר הביקורות שלה, במשוואה הבאה: כלכלה נכונה = כלכלה ניאו-ליברלית; מכאן – כל כלכלה שאיננה ניאו-ליברלית אינה כלכלה נכונה. ארלוזורוב מיישמת את המשוואה בעניינה של שלי יחימוביץ, ומגיעה למסקנה ששלי יחימוביץ, בהיותה מציגה כלכלה שאיננה ניאו ליברלית (ודרך אגב, מדובר עדיין בכלכלת שוק, אף מבלי הגדלת הגרעון), אינה מציגה כלכלה נכונה. בזה זה מתחיל ונגמר. נכון, ארלוזורוב מנסה "לתבל" את הטענה במספרים מכאן ומספרים משם, אולם הבסיס נשאר טאוטולוגי – כלכלה ניאו ליברלית היא הכלכלה הנכונה כי כלכלה ניאו ליברלית היא הכלכלה הנכונה.

אז כיצד זה מתקשר למה שכתבתי אז? ברגע שארלוזורוב ביססה, לשיטתה, את העובדה שמי שאינו בעל השכלה כלכלית פורמאלית אינו רציני, היא כבר לא צריכה להתאמץ כאן – ברור מאליו שיחימוביץ איננה רצינית, ומכאן שהתוכנית שהציגה אינה רצינית. מש"ל. ארלוזורוב אמנם נמנעת מלציין את הקישור בין הדברים, אולם ניכר כי הטוקבקיסטים כבר הפנימו יפה מאוד את תפיסת עולמה. כך למשל, כותב "האובייקטיביסט": "מה אתם מצפים? "התכנית" נכתבה ע"י יוסי יונה, פרופ' לחינוך… בהכוונת יחימו-ביץ' (כך במקור) בי איי במדעי ההתנהגות…". וכך כותב "חוני": "מירב, שפו! אכן שלי יחימוביץ לא מבינה מאומה בכלכלה! ". ניכר, אם כן, שהמסר עבר, הציבור הפנים, וכאמור – זולת נתניהו אין מועמד "רציני" לניהול המדיניות הכלכלית. ובמילותיה של ארלוזורוב – "ככה אי אפשר לנהל מדינה".

"ככה אי אפשר לנהל מדינה". צילום: everything.in.blue, cc by-nc-nd

הבהרה טרם סיום. אינני מחסידיה הגדולים של שלי יחימוביץ. למעשה, יש לי ביקורת לא מועטה על דרכי פעולתה, ובעיקר על התחמקותה המביכה לפרקים מהצנושא המדיני (למשל, הראיון הזה עם לונדון וקירשנבאום), ויחסה המקל לוועדי העובדים הגדולים במשק. אבל, בכך שהציגה מצע כלכלי רחב ומפורט ערב הבחירות ולא הסתפקה בסיסמאות ריקות מתוכן, עשתה יחימוביץ צעד גדול אל עבר מערכת בחירות מתוקנת; כזו שנבחריה מציגים את השקפת עולמם (גם אם בתחום בודד), חושפים עצמם לביקורת, ולא מפזרים אמרות עמומות, מסרבים לעימותים ומתחמקים משאלות במסיבות עיתונאים. על כך צריך להסיר בפניה את הכובע. נקודה.

לקריאה נוספת:

מאמרים נוספים על עלילותיה של מירב ארלוזורוב

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. איתי

    אפשר לתמצת את המהלך של ארלוזורוב מעט, למשהו שנראה בערך ככה:

    1. מצב המשק הושפע (לרעה! עליה בגרעון וכו') ממדיניות כלכלית של הפרטה, המבוססת על גישה ניאו-ליברלית וסגידה לאידאל פיקטיבי של "שוק-חופשי".
    2. לכן תכנית כלכלית של מי שלא סוגדת ל"שוק-חופשי" לא תצא לפועל כמתוכנן (וכמובן גם איננה "רצינית" בשום קנה מידה חשוב).
    3. לכן יש להמשיך לסגוד לאידאל של "שוק חופשי".

    איזה כיף זה להיות גם דוגמאטית.

  2. דרור בל"ד

    "התחמקותה המביכה לפרקים מהנושא המדיני".

    מה לנו כי נלין על הטוקבקיסטים כאשר גם כותבים מכובדים נפלו ברשת שטווה העכביש הציוני.
    הנה גדעון לוי: "מי שחשש שעמדותיה של יחימוביץ', שרואה בנושאים המדיניים והמוסריים כעניינים מיותרים ושוליים, ידע שיש על מי לסמוך – פרץ לא היה נותן לה".
    הני זובידה זועם בצדק רב על התקשורת הציונית-אשכנזית, אך שוכח לציין כי פושע המלחמה עמיר פרץ הוא פושע מלחמה וכי פשעיה של יחימוביץ מתגמדים לעומת אלו.
    להבדיל אלף אלפי הבדלות, הציוני תומך מרצ (שחתמה הסכם עודפים עם מפלגת פושעי המלחמה) אורי משגב: "שלי יחימוביץ', תאונת עבודה"(הארץ), ואילו גורמים בטחוניים בכירים במפלגה מביעים מרמור על התנהלות היו"ר יחימוביץ'. הגורמים טוענים: "הקריצה לימין לא עובדת – הסקרים מראים שמצביעי השמאל נוטשים".

    גם אם לא מקבלים את התזה הספקולטיבית שטווה אלוף בן בדבר שתיקתה של יחימוביץ (לדעתו השתיקה היא אמצעי למשוך מצביעים ממה שמכונה ימין בשיח הציוני), מכאן ועד להסקת המסקנה כי היא רואה בנושאים המדיניים והמוסריים כעניינים מיותרים ושוליים המרחק רב. כדאי לבדוק בציציותיהם של אלה שאינם מתחמקים מהנושא המדיני כדי להעריך את שתיקתה של יחימוביץ, כפי שעשה היום צבי בראל ("שלי, עשי לנו פנטזיה", הארץ).

    "על מה יצא הקצף? על כי דיברתי שלום? על כי רדפתי שלום?… בלי הסכם מדיני לא יהיה צדק חברתי, והשילוב ביניהם הוא המפתח לצמיחה ולצמצום פערים…העם היהודי הוא עם רודף שלום (!!!) וכולנו רוצים בו… עבורי השלום הוא נכס אלקטורלי". כך עמיר פרץ וכך גם שאר פושעי המלחמה במפלגת "רק שרון יביא שלום" (בחירות 2001)
    http://www.haaretz.co.il/news/elections/1.1880554

    פושע המלחמה עמיר פרץ חבר לפושעת המלחמה ציפי לבני, לציוני האשכנזי ברק אהוד אובמה, להילרי קלינטון, למנהיגי מדינות המערב ה"נאורות", ולאבו מאזן שערק לקדימה. כל אלה מדברים כיובל שנים על שלום, על מו"מ לשלום, על תהליך השלום, על רדיפת שלום, על יד המושטת לשלום, וכו' וכו'. הבנייה באזור E1 מסוכנת לא בגלל השפל האנושי המוסרי אליו התדרדרה התנועה הציונית (להלן התנועה), אלא בגלל שהוא מסכן את פתרון שתי המדינות – כלומר את המשך הדיבורים הבטלים והמו"מ העקר ממנו סובלים בעיקר הפלסטינים, כמו גם תושבי שדרות אשר מולכים בכחש ע"י מנהיגים לא אחראיים, וממנו נהנים בעיקר בעלי אינטרסים צרים, כולל אלו המרוויחים (ממון ושררה) מפיתוח מה שמכונה כיפת ברזל ושאר אמצעים לרציחת ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית.

    אני קורא לשלי יחימוביץ להמשיך "להתחמק" מה"נושא המדיני" ולדאוג, יחד עם חד"ש, ל"נושא הכלכלי". את הנושא המדיני השאירו לבל"ד או לנתניהו. רק ממשלה בראשות בל"ד, או בראשות נתניהו, תביא אל קיצה את הלגיטימיות של המשטר הציוני. זה ורק זה הוא הנושא המדיני.

    1. אדם

      כל כך מעצבנת…
      איך שהיא זזה, איך שהיא קוטעת אותו באלימות…
      פשוט עצוב.