יש לי חלום. 2012. איראן.

הנשיאות המכובדת של הפרלמנט האירופי,

גבירותי ורבותי,

ראשית קבלו נא את ברכותי הידידותיות והחמות מכלא אווין, וכן תודות אין קץ עבור הענקת הפרס לג'עפר פנאהי ולי. אין כל ספק כי קבלת הפרס היא עבורי מקור לגאווה גדולה ולעידוד המשך הצעידה בדרך, בסבלנות ואורך רוח.

נפלה לידי הזדמנות נדירה לספר לכם על חלומותי.

החלומות שלי הם רבים וארוגים זה אל תוך זה. האנושות עשתה דרך ארוכה למין הרעיונות המופשטים אודות אמת, צדק וחוק ועד לכינון בתי משפט ובתי דין בינלאומיים ומנגנוני פיקוח בינלאומיים לטובת פעילות חוצת גבולות. וגם כיום, בני אדם מבקשים את הזכויות שיאפשרו להם חיים הגונים ושלווים, זכויות המכונות 'זכויות אדם', מונח מתעתע שנמצא הרחק מהישג ידם של בני אדם רבים. ההקפדה על זכויות האדם אשר אמורה היתה להיות אחת מחובותיו של כל שלטון, הפכה לפריבילגיה המוענקת לאזרחים על ידי המדינה. לאחר עשורים שלמים של מאבקים על זכויות אדם, יישומן בפועל תלוי עדיין יותר מכל דבר אחר ברצונם הטוב של השלטונות, שהם עצמם מפירי זכויות האדם הראשונים במעלה. על כן, זכויות אלה מופרות בכל נקודה ונקודה על פני כדור הארץ מבלי שיהיו מנגנונים שיוכלו לפעול ביעילות כדי להגן עליהן.

בתי כלא רבים בכל פינה על פני כדור הארץ מלאים באסירים פוליטיים, אסירי מצפון ועוד. גם אם צעדים פוליטיים ומשפטיים מצד ממשלות ומנגנונים בינלאומיים יוכלו להיות יעילים במידה מסויימת ביחס לאסירים הפוליטיים המזוהים, הם לעולם לא יוכלו להבטיח את זכויותיהם של אלפי אסירים פוליטיים אנונימיים הנרמסות בנבכי המנגנונים הבינלאומיים המגושמים.

במדינות כגון סין, קובה, ונצואלה, שכנתינו רוסיה ובמדינות ערב ואחרות ישנם אסירים פוליטיים מוכרים ששהו או שוהים בכלא שנים על גבי שנים, עדות למציאות קשה ומרה רחבה בהרבה.

בטוחני שגם אתם לא מצמצמים את הפרות זכויות האדם לסוגיית האסירים בלבד. כמה מהפכות והתקוממיות ידע המזרח התיכון במהלך השנתיים האחרונות? אילו מין המהפכות הללו של האביב הערבי היתה אדישה לסוגיית זכויות האדם? לאור העובדה כי הדרישה המרכזית בכל המהפכות הללו-

מלוב ועד מצרים, מירדן ועד לסעודיה ובחריין והטראגית מכולן- סוריה – הינה חופש ביטוי, חופש לאמצעי התקשורת, עצמאות הזרוע השיפוטית, שחרור האסירים הפוליטיים והפסקת ההרג שלמרבה האסון ממשיך להתרחש בסוריה, עולה כי הדרישה המרכזית של כל המהפכות הללו היא אבני היסוד הבסיסיות ביותר של זכויות אדם המופרות על ידי הממשלות במדינות אלה. ומאחר שממשלות אלה לא הותירו כל ערוץ להידברות ומשא-ומתן והמנגנונים הבינלאומיים לא הצליחו לעמוד במשימה להבטיח את זכויות האדם הללו, אנו עדים להתעצמות ההתקוממויות באזור.

בכנות אפשר לומר כי העולם האמיתי של המאה העשרים ואחת אינו אלא משחק של כוחות פוליטיים. עד מתי תוכל ממשלת סוריה להמשיך בטבח אזרחיה? מהי הנקודה המדוייקת בה מעשיה של ממשלת סוריה ייחשבו לפשע נגד האנושות? ואם אכן בפשעים מדובר, כיצד יש לעצור מכונת הרג זו? כיצד יכולים מנגנוני זכויות האדם לעצור את מכונת הדיכוי הזו?

עלי לומר בכל הצער כי מנקודת מבטי, אישה מאיראן, אין די במנגנונים הבינלאומיים בכדי להגן על זכויות האדם. זכויות האדם והדמוקרטיה הן מורשת משותפת של כלל האנושות, ולכל בני האדם עומדת הזכות ליהנות מהן ולהאבק על שמירתן.אני מדברת על חלומות של צדק במדינה בה בעקבות יום אחד של בחירות, מאות מוחים שכל גאוותם היתה על כך שהביעו את מחאתם ללא כל צל של אלימות מצאו את עצמם בבתי הכלא. פשעם היה הטלת ספק באמינות תוצאות הבחירות! סך כל שנות המאסר שנגזרו להם עולה על אלף שנים ומספר היה מאות אנשים. הבחירות הללו גררו בעקבותיהם עשרות הרוגים ויותר מעשר הוצאות להורג פוליטיות, בעוד שלעם האיראני עמדה הזכות לבחירות חופשיות, הוגנות ודמוקרטיות. המעצרים לא הסתיימו באנשי המחאה,

כי אם גם בני משפחותיהם מצאו עצמם תחת שלל איומים וענישות. גם עורכי הדין שלהם נחקרו ונענשו בצורה גורפת וכבדה, ואפילו עורכי הדין שייצגו את אותם עורכי הדין נשאו בהשלכות משפטיות ועונשים.

ידוע לכם בוודאי כי נגד שלושה מתוך חמשת עורכי דיני נפתחו הליכים משפטיים ואחד מהם, עבד אלפתאח סולטאני, מרצה כעת בכלא עונש של שלוש עשרה שנות מאסר. כמו כן ידוע לכם שהלחץ המתגבר על בני משפחתי ובעיקר על ילדי הביאו אותי לפתוח בשביתת רעב, שכן ענישה משפחתית ככלי להענשת האסירים הפוליטיים והפעלת לחץ עליהם הפכה זה מכבר לדבר שכיח וטבעי. הרשו לי שלא להרחיב יותר מכך על הקשיים איתם התמודדתי. כמוכם, גם אני יודעת כי הדרך אל הדמוקרטיה היא ארוכה וקשה, ועל כן אין לנו אלא להמשיך בדרך בה בחרנו בסבלנות ובנחישות. מה שאני מבקשת לומר במילים אלה הוא שלמרות הקושי הרב, מעולם לא איבדנו את התקווה לגבי העתיד. ללא ספק, גם אלה שצעדו בדרך הזו לפנינו התמודדו עם אותם קשיים והתקווה היא שהאירה את דרכם. די אם נזכור את שנות מאבקו של מרטין לותר קינג נגד ההפליה הגזענית עד לניצחון, ובפינה אחרת של העולם את מאבקו של נלסון מנדלה אשר בילה כשלושה עשורים בכלא ובשעה שהוא יצא מן הכלא, ביבשת אחרת, אישה בבורמה הקרויה כעת מיאנמר ישבה בכלא כעשרים שנה באשמת המאבק לחירות.

כעת, בסמוך לשחרורה של אונג סן סו-צ'י, לוחמי חירות איראניים נידונים לשנות מאסר ממושכות באשמת בקשת החופש על ידי מאבק לא אלים. כל אלה הם עדויות לאמת אחת: לפיד החירות עובר מיד ליד, אך לעולם אינו כבה.

השאיפה לבסס צדק, חוק וזכויות אדם היא שאיפת חיים שלא ניתן להניח לה, גם אם היא מובילה אל הכלא.לכל דור יש את הסיפור הייחודי לו. מזה כמה דורות שהאנושות נאבקת מול קיצוניות דתית. אותם אלה שמתוך צרות אופקים רואים בכל מי שאינם בני דתם כנידונים לנצח בגהינום, האם אינם מבינים שהם שולחים את מרבית דרי כדור הארץ אל הגהינום? אלה אותם אנשים המבקשים להפוך את כדור הארץ לגהינום עלי אדמות. לכן חיוני להפריד בין הדת והמדינה, כדי שהשלטונות לא יוכלו לנצל לרעה את כוחם הרשמי כדי להפוך את חייהם של המאמינים בדתות, אידיאולוגיות ורעיונות אחרים לגהינום. כשהשיח נסוב סביב אי-אלימות, תומכי האלימות מצדיקים את האלימות הרשמית שלהם באלף דרכים שונות. הם אומרים כי די אם מתנגדיהם יתכחשו לאמונותיהם או אף יוקיעו אותם!

ובאמת, מהי אלימות? ואי-אלימות, מה משמעו? האם יש לראות באנשי המחאה הנחושים להשיג את זכויותיהם ועומדים בסובלנות מול העוול הנעשה להם אנשים אלימים? אם כך יש לבוא בטענות אל מיליוני האנשים בימי הביניים על עמידתם מול הכנסיה.

השיח והדיונים הדתיים הם אינסופיים ואורכם כאורך הקיום האנושי עצמו. קיימות די והותר הזדמנויות לנהל דיונים אלה, שאכן מתקיימים בכל רחבי העולם. יהיו תוצאותיו של השיח הזה אשר יהיו, הם משפיעים על חייו של הפרט, ומה שחשוב הוא השמירה על זכויות של אותו פרט. יש למנוע כליל ענישתו של אדם בגין אמונותו כדי שהחברה בכללותה תוכל ליהנות מן הצדק, וזאת לא ניתן להשיג אלא על ידי עצמאות שיפוטית.

אין לי אלא חלום אחד והוא כינון הצדק, ואני מאמינה שהחלום הזה יתגשם במדינתי רק באמצעות עצמאות שיפוטית. ואולם עצמאות שיפוטית זו היא רחוקה וקשה להשגה. כאשר פעילים פוליטיים, פעילי ציבור, עורכי דין, אנשי המחאה נגד הבחירות, מיעוטים דתיים ומבריחי סמים נשפטים כולם בבתי המשפט של המהפכה ש"אינם רשמיים", המחשבות על צדק ומשפט בלתי תלוי תחת משטר שכזה רחוקות מאוד מהישג היד.

על כן אני מחפשת פתרון אחר: בית דין אסיאתי לזכויות אדם אשר אזרחי מדינות אסיה יוכלו לעתור אליו כדי למנוע את העוולות המשפטיות מצד מערכות המשפט שלהם, וזכויותיהם יזכו להגנה ראויה מצד מנגנון משפטי אזורי. על הממשלות לדעת כי יציבות שלטונן תהיה תלויה בשמירה על זכויות האדם של כל אחד ואחד מאזרחיהן. כמובן שיש לוודא כי הממשלות יעמדו מאחורי ההתחיבויות הבינלאומיות שלהן, אחרת החתימה על כל אמנה שהיא לא תהיה אלא תעמולה ריקה מתוכן ותו לא.

מושגים בסיסיים כמו זכויות, אמת וצדק הפכו ברבות השנים על ידי אנשים מסויימים למושגים מופשטים, רחוקים ופתלתלים.

בעיני, החירות היא שחרור. שחרור מכבלי האינטרסים האישיים באופן שלא נוכל להתכחש לאמת או אפילו לחלוף על פניה אדישים.

אני מבקשת להביע פעם נוספת את תודתי, הערכתי וגאוותי על שבחרתם להעניק לי פרס זה. אני מקדישה את הפרס לכל האסירים הפוליטיים באיראן, ובראש ובראשונה לבני המיעוטים הדתיים המדוכאים בשם האסלאם שאני ממאמיניו, בני מולדתי הבהאים והנוצרים, וכן לאנשי מחאת הבחירות הנושאים את מאסרם באורך רוח וגבורה, וליתר האסירים הפוליטיים, במיוחד לעורך דיני האמיץ עבד אלפתאח סולטאני שלקח על עצמו לייצג את הנאשמים הפוליטיים נוכח כל הסכנות שאיימו עליו. סולטאני לקח על עצמו גם את הייצוג שלי ובהגנה עלי הפגין אומץ לב בלתי רגיל. הוא נידון ל-13 שנות מאסר והרחקה לאחת מערי הספר המרוחקות של איראן, ומרצה כעת בזקיפות קומה את מאסרו.

בכבוד רב ובתקווה לכינון זכויות האדם בעולם כולו,

נסרין סותודה,

כלא אווין

דצמבר 2012

תרגמה: אורלי נוי

לקריאה נוספת:

מאמרים נוספים של אורלי נוי