• לאה צמל
    גנובה עליה
    זכרונותיה של מתמחה לשעבר במשרד של לאה צמל
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    טור חדש של ריקי כהן בנלולו על מאבק יומיומי לחיים בכבוד

בית המשפט העליון לפירורים

לא יום מיוחד. ובכל זאת יום. יום שבו שוב מתחננים בפני בית המשפט העליון (לצדק?) פלסטינים חפים מפשע, שהחומה פגעה אנושות בחייהם
אהוד עוזיאל

"נו, מתי נסיים עם התיק הזה? הוא נמשך ונמתח מאז 2006."

כך פתח שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין את הדיון על חייהן של משפחות זוואהרה וג'אדו בבוקר יום שני, ה-19 בנובמבר. לאורך כל הדיון תמהתי, האם השופטים ערים לנוכחותו של קפקא באולם. הם בוודאי שמו לב שנציגי המשפחות יושבים היום באולם, בדממה מתוחה. הם שמעו גם שמעו את נציג מערכת הביטחון, שקיבל את הזכות – או ליתר דיוק דרש את זכותו – לגשת ולדבר ישירות אל השופטים, ללא תיווך עורך הדין, כדי להסביר להם באופן מפורש וישיר מה הם צריכים להחליט, ולמה הם לא צריכים להסס להמשיך ולפגוע באנשים חפים מפשע. תמהתי מה היה קורה אם אחד מהפלסטינים, שחייו וחיי משפחתו הם הסיבה לשמה התכנסנו, היה מבקש להשמיע דברו ולהסביר מול המפות התלויות שמראות את ביתו כיצד נראים החיים שלו היום ומדוע גם לו מגיע לחיות כמו בן-אדם. אבל קפקא לא קיבל את זכות הדיבור בהיכל הצדק.

משפחת זוואהרה ומשפחת ג'אדו חיו במשך שנים בבתיהן עד שבוקר אחד הוקמה גדר ההפרדה בחצר האחורית שלהם. תוואי גדר ההפרדה מקיף את קבר רחל בעומקו של מחנה הפליטים אל-עאידה בקצה בית לחם. רצה הגורל ומשפחת ג'אדו שחיה בפאתי השכונה נתקעה בצד הישראלי של הגדר. כמו כן, כדי לבנות את ההרחבה של שכונת הר חומה, בנו את הגדר צמוד לבית סחור – אבל מהצד הלא נכון של בית משפחת זוואהרה. כך נותקו שתי משפחות פלסטיניות מהשטחים מקהילותיהן ונתקעו בתוך ירושלים, כשהן נאלצות לנסוע מרחקים ולעבור מחסומים כדי להגיע למשפחה, לבית ספר, לרופא שרק אתמול היו במרחק של דקות ספורות.

בית משפחת ג'אדו, 2005. בוקר אחד הוקמה גדר ההפרדה בחצר האחורית שלהם. צילום: שרית מיכאלי

ב-2006 פנו המשפחות לבית המשפט וביקשו כסעד ראשוני שיזיזו את הגדר: אנחנו רוצים הביתה. רוצים להיות שוב חלק מהקהילה והעיר אליה השתייכנו מאז ומתמיד, לקבל אורחים אצלנו בבית, לנסוע שוב באוטו הביתה. המערכת גיחכה וסירבה. המשפחות, בצר להן, פנו לסעד השני: תנו לנו מעמד חוקי של תושבים בירושלים. אם כבר נתקענו בירושלים לפחות שנוכל לחיות, להתפרנס, ולנסוע בה. המערכת שוב גיחכה וסירבה. בתחילה ניתנו למשפחות אישורים לשהות בירושלים, אך לא לעבוד ולא לנהוג בה. אך ב-2009 הוטל עונש נוסף – איסור מוחלט להסתובב בירושלים. המשפחות הפכו לכלואות בבתיהן כשרק הגישה אל המחסום בבית לחם מותרת להן.

לאורך השנים ובמאבקים עילאיים בבית המשפט העליון, אותם ניהל עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח, המדינה הרחומה הרחיבה במעט את "מרחב המחייה" (כן כן, זה המונח הרשמי שהשתמשו בו נציגי המדינה והשופטים בבית המשפט) ואיפשרה להם גישה למכולת בהר-חומה ולמעבר דרך מחסום מזמוריה שמוביל לכפר מזמוריה ופתוח רק לתושבי הכפר. למשפחת ג'אדו המוסלמית אף התאפשר לממש את זכותם לתפילה וישועה…. ואושר להם להגיע עד הכנסייה בטנטור הסמוכה לביתם.

באותו יום שני באנו ללקט עוד פירורים. ביקשנו להרחיב את "מרחב המחיה" של המשפחות ולאפשר את כניסתן רק לשכונות הירושלמיות בית צפאפא וצור באהר הסמוכות לבתיהן. גישה שתאפשר למשפחות להגיע בקלות יחסית למסגד (בכל זאת, הם בחרו שלא להתנצר), לחנויות, לקהילה כלשהי בתוך העיר שבה הם כלואים. המדינה כמובן התנגדה. השופטים הבינו שמדובר באנשים חפים מפשע, שאין למערכת הביטחון עמדה עניינית ביחס אליהם, אלא רק עמדה כללית שלפלסטינים לא מגיע הרבה. הם ניסו לשדל את המדינה לאפשר למשפחות להגיע לשכונות אלה במשך יום אחד בשבוע בלבד. המדינה התנגדה גם להסדר זה של יום בשבוע. בצר לו, השופט רובינשטיין הבין שעל אף תחנוניו בפני הפרקליט ומנהלת הגדר, גם היום הוא לא יצליח לסגור את התיק הזה.

אם נחפש נמצא בנקל אנשים רבים שסובלים יותר ממשפחות ג'אדו וזוואהרה בעולם, וודאי בישראל ובשטחים הכבושים. אך לא בכל יום נתקלים באטימות כמו זו שגדשה את האולם, גדשה והשתפכה ממנו עד שמילאה גם את בטני מלוא החופן. קפקא למד משהו היום. אין זו רק שרירותיות החוק ועוצמתו, אלא דווקא גיחוכו וגימודו שהופכים את הסיטואציה לגרוטסקית, לקפקאית בכל רמ"ח איבריה. השופטים לא עשו צדק. הם גם לא קיבלו לחלוטין את עמדת המדינה. השופטים פשוט ניסו לשדל את המדינה לוותר על יום בשבוע, כדי לגמור עם זה. השופטים ניסו ללקט פירורים, ובעיקר לסגור את התיק שרובץ לפתחם זמן כה רב.

ואל תטעו באותו בוקר. הוא לא חריג. החוק שמטיל את חיתתו על משפחות אלו בשולי-שוליה של ירושלים, זה שמנוהל על ידי מנהלת קו-התפר והשופטים רק מלקטים ממנו פירורים, הוא גם החוק שרובץ עלי ועלינו, לא פחות מאשר על משפחת זוואהרה ועל משפחת ג'אדו. את הצדק נלך לחפש במקום אחר.

הכותב הוא רכז הקמפיינים באגודה לזכויות האזרח

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דורית אברמוביץ

    אהוד, תודה על פוסט חשוב, הכרחי, ומדויק

  2. יניב

    מדכדך כמה שזה לא מפתיע.

  3. עמית

    ובכל זאת, היה נחמד לקבל פרטים נוספים. כגון מהם נימוקיו של אותו "איש מערכת הביטחון" שדיבר לשופטים, או לחילופין מהם נימוקיהם של השופטים להחלטותיהם, וכו'. אתם יודעים, דברים מינוריים שכאלה.

    1. אביגיל

      מי ששואל שאלה כמו ששאלת, כנראה שחי עדיין בעולם של שטיפת המוח. הרי כותב המאמר אומר בפירוש כי אין למשפחות שום "עבר" בטחוני או אחר. אתה כנראה חי בסרט שבו אין עוולות סתם, רק עוולות מוצדקות. טול/טלי קורה מבין עיניך

      1. עמית

        כשאתה אומר למישהו אחר שהוא "שטוף מוח" רק בגלל שהוא ביקש מידע נוסף, ניתן להיות בטוחים שאתה הוא שטוף המוח.

  4. עמי אשר

    תודה לך, אהוד. הגיע הזמן שהעוקץ, כמו גם כתבי עת אחרים וכל התנועות לזכויות האדם בארץ יעמידו את מצוקת הפלסטינים בראש סדר העדיפויות. עם כל הכבוד לקופאיות שקשה להן לעמוד וליהודים אחרים שמופלים מסיבה זו או אחרת, אין מנוס מהתמקדות בבעיה הבוערת ביותר.

    1. אהוד

      תודה עמי, אם כי אני ממש לא מסכים אתך.
      אין סבל או פגיעה שעומדת ב'ראש'. ואין צורך גם בקרב שכזה. יש צורך בפתרונות, ובמאבקים מכל הסוגים כדי לשנות, למען כלל האנשים שחיים במרחב הזה, תחת כל מיני משטרים.

  5. אהוד

    שלום עמית,
    הנימוקים של איש מערכת הביטחון היו כי יש סכנה שאם יתנו למשפחות הללו להיכנס לשכונה אחת – הם במהירות יגיעו לשכונות אחרות. שיהיה יותר קשה לפקח עליהם.

    בנוסף, שזה יחזק את הקשר שלהם עם מרקם החיים בירושלים.

    לא היה נימוק בטחוני או טענה כלשהי לסכנה בטחונית מהמשפחות הספציפיות הללו.

    בעוד שהדרישה של המשפחות היתה למצוא להם פתרון בר-קיימא בבתיהם, לשופטים לא היו נימוקים, וזה בדיוק העניין – הם אפילו לא נדרשו לעניין העקרוני, או לשאלות המהותיות. הם מיד עסקו בסחר-המכר על יום או יומיים.

    והייתי קורא לזה יותר מאמר-תחושה, אפילו לא דיעה.

    1. דרור בל"ד

      הנה הפרטים שאינם סודיים ביותר ופרסומם אינו יכול, חלילה, לפגוע בבטחונם של היהודים:

      ראש השב"כ, דיסקין, הצהיר כי האזרחים הערבים הם איום אסטרטגי ותקף את מסמכי החזון. שבועון פסל אל-מקאל פנה לשב"כ וביקש לקבל תשובה לדברים שפורסמו. בתשובה נכתב כי "השב"כ מחויב לסכל פעילות חתרנית של גורמים המעוניינים לפגוע באופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אף עם פעילותם מתבצעת באמצעות כלים אותם מעמידה הדמוקרטיה מכוח עקרון 'הדמוקרטיה המתגוננת.'"

      משרד המשפטים הפיץ היום את מכתבו של דיסקין שניסח יחד עם מזוז. מכתב זה מעניק לשב"כ סמכויות נרחבות להתערבות בפעילות פוליטית של האזרחים ואף "לסכל" כל פעילות חוקית שלא נראית לשב"כ. היועץ המשפטי לממשלה ומשרד המשפטים רואים באותו מסמך שחיבר דיסקין בשיתוף עם מזוז "מסמך מכונן" המבהיר את היקף סמכויותיו של השב"כ.
      המכתב מבהיר כי אחד התפקידים העיקרים של השב"כ הוא השמירה על המדינה כ"יהודית ודמוקרטית" וכי בסמכותו לפגוע ולפעול נגד כל מי שינסה לשנות את אופי המדינה. כלומר כי מי שיפעל למען מדינה אזרחית ייחשב בעיני השב"כ כגורם "חתרני".
      מתוך: "היועץ המשפטי תומך בהתערבות השב"כ בפעילות הפוליטית" – מערכת מחסום
      http://212.179.113.235/mahsom/article.php?id=5382

      אין צורך להסביר, בוודאי לא למגיב המכונה עמית, כי חיזוק הקשר של משפחת זוואהרה ומשפחת ג'אדו עם מרקם החיים בירושלים עלול, חס וחלילה ושלום, לפגוע במעמד המדינה הציונית כמדינה יהודית ודמוקרטית.

  6. עמי סגל

    מי שמתאכזר ככה לערבים חסרי ישע בסופו של דבר יתאכזר ליהודים. האטימות של החברה בישראל למעללי רשויות החוק שוברת בכל יום שיא חדש.

  7. פריץ היקה הצפונבוני

    בכל אופן במה שנוגע ליחס ךפלסטינים ,הנתינים בשטחים וגם אזרחי ישראל אין ,,רשות שופטטת עצמאית" רק מפעם לפעם הם זורקים פירורים ,כדי להראות לעמיתיהם בארצות הדמוקרטיות כמה הם נאורים. שלא יהיו אשליות חלק גדול מהשופטים היו עובדי מדינה שלעבר כולל קרירה קודמת כשופטים צבאיים או משפטנים אחרים הממשל הצבאי.

  8. אלי

    עליך נאמר שמי שמרחם על אכזרים בסוף יתאכזר לרחמנים.

    אם לא טוב להם פה – הם יכולים ללכת.

  9. אסתר

    איך הפכנו להיות כל כך אטומים

  10. אבי

    בואו נעשה ניסוי קטן,
    נקח את הטקסט של הפוסט ונרפלסף כל מקום שכתוב פלסטינים או ערבים נרשום חרדים.
    מה דעתכם עכשיו? עדיין מזועזעים?

    1. סמדר

      אם כי לא כל כך הבנתי במה עלי להחליף את "גדר" ו"צד ישראלי".

  11. דןש

    מבלי להתייחס לנושא הכאוב כשלעצמו, שיוצרת מקומה של גדר ההפרדה, החיונית כחלק מהמלחמה בטרור, ענויי הדין בבית המשפט הישראלי הם בלתי נסבלים.
    חקירות ומשפטים הנמשכים שנים רבות ובינתים בשטח נקבעות עובדות בלתי הפיכות
    חייבים לקבוע משך זמן מירבי לחקירה ומצוי ההליך המשפטי. לאחר פרק הזמן שיקבע ( שנתיים על פי דעתי) – יש לזכות את הנאשם (על פי הספק לפחות) ו/או כמו במקרה דנן לקבל את דעתו של הכובל והחזרת המצב לקדמותו עד כמה שניתן.