על דקויות בדיכויים

התעלמות מדיכוי אחד ומתן מקום לדיכוי אחר אינה הוגנת, ויש בה משום מתן לגיטימציה לכאב של אחת לעומת האחרת. חברה השואפת לצדק לכל חייבת להכיר בכל הדיכויים, הואיל והאישי הוא הפוליטי
ליאת שקד

גבר מזרחי כהה עור ואשה אשכנזייה בהירת עור עולים על מטוס. זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל זה חלק מהמציאות שלנו שבה מנין עלתה אמא/סבתא/סבתא רבתא/סבתא רבתא רבתא של כל אחת ואחד מאיתנו הוא פרט רלוונטי. המשך הסיפור יכול להיות, מי מהשניים הוטרד/ה במהלך הטיסה? כאן, העדיפות היא להיות גבר מזרחי. מי עבר/ה בדיקה ביטחונית קפדנית יותר? הפעם להיות אשה אשכנזייה עדיף.

גזענות וסקסיזם/שוביניזם/מיזוגניה הם רק חלק מהדיכויים שעדיין חיים ובועטים במלוא המרץ במוסר של חלק נכבד מהא/נשים בחברה, ודוחקים אותו החוצה. ניתן למצוא אותם הן בלבם של המלומדות והמלומדים ביותר והן בלבם של המלומדים והמלומדות פחות. אבל מה קורה כאשר הדיכויים מתנגשים לכאורה? קחו למשל את מצב הפליטים בדרום תל אביב. מצד אחד, הרי שעלינו לדאוג לכך שלא יגורשו חזרה למקום שממנו ברחו. אולם האם נכון שהם יתגוררו בדרום תל אביב, שם בלאו הכי יש מחסור ואוכלוסייה שנאבקת על קיומה הבסיסי? זה בדיוק המקום שבו מתנגשים שני דיכויים: האחד, דיכוי אוכלוסיית הפליטים והפליטות, השני, דיכוי תושבי ותושבות דרום תל אביב. נראה כי הפתרון הנכון הוא שהם יעברו לגור בכל רחבי תל אביב, לרבות בצפון העיר.

מתוך עמוד הפייסבוק Guerrilla Feminism's Photos

בכל דיון על דיכוי עלינו לקחת בחשבון את המורכבות הזאת, ואל לנו לפסוח על אף סעיף. הדברים נכונים אף בנוגע ל"שרשרת הדיכויים", קרי: אני פמיניסטית-מזרחית-שגדלה בשכונת יוקרה. בבואי לדון על פמיניזם, אסור לי לשכוח את הנשים היותר מוחלשות ממני, אלה שחיות בשוליים המוחלשים, ואף את הנשים הערביות, שהן מוחלשות עוד יותר. לעומת זאת, לנשים אשכנזיות שמשתתפות בדיון אסור לשכוח כי הן חלק מהאליטה השלטת בחברה, ולכן עליהן לדאוג לכך שלא תהיינה אלה שמובילות את הדיון. לו נעבור לדיון שבו משתתף גבר מזרחי לעומת אשה אשכנזייה, הרי שעל הגבר להימנע מהערות סקסיסטיות ועל האשה להימנע מהערות גזעניות. הביקורת שלנו כחברה על דיון כזה עליה לקחת בחשבון את מוחלשות הגבר מעצם היותו מזרחי בהגמוניה אשכנזית ואת מוחלשות האשה מעצם היותה אשה בהגמוניה גברית.

יתרה מזאת, ישנם מצבים בחברה שבהם אוכלוסייה מוחלשת מקבלת עדיפות, בעוד ששכרה יוצא בהפסדה, הואיל והעדיפות רק מגבירה את המוחלשות. למשל, נשים נתפשות בהרבה מאוד מקרים כחלשות פיזית מגברים. התוצאה היא שבעת מלחמה, התקשורת מתייחסת לנשים ולילדים ככאלה שהפגיעה בהם אינה לגיטימית והם ראויים להגנה יתרה, בעוד שהפגיעה בגברים יותר לגיטימית, אך בו בזמן חולשתן של הנשים מועצמת ככאלה שאינן מסוגלות להגן על עצמן. במצבים אחרים, נוטה החברה להטיל על אוכלוסייה מוחלשת דיכוי כפול או אפילו משולש. למשל בנושא של שכר שווה לעובדת ולעובד שמבצעים את אותה העבודה: הואיל ועל פי התפישה החברתית השולטת הגבר הוא המפרנס העיקרי, הרי שבמקומות עבודה רבים שכרה של אשה יהיה נמוך משכרו של גבר באותה העבודה. כך האשה, שמוחלשת בחברה מעצם היותה אשה, מוחלשת אף בנוגע לשכר שהיא מקבלת. דיכוי נוסף שהאשה חשופה לסכנותיו הוא הטרדה מינית במקום העבודה. אז לא די בכך שבנוסף לקריירה שהיא מטפחת האשה עסוקה בהאכלת המשפחה וגידול הילדים, נגזר עליה להרוויח פחות מעמיתה הגבר, שרק "עוזר" בבית, וגם לספוג הטרדות מיניות מעצם היותה אישה, לעתים מאותו עמית לעבודה.

אז מי יותר מוחלש או מוחלשת? או האם יש דבר כזה "תחרות בין דיכויים"? כאן עלינו לקחת בחשבון שלכל אחת ואחד מאיתנו נקודת תורפה. למשל, בדיון על הטרדה מינית קורבנות ההטרדה הן/ם הצד המוחלש, אולם בדיון אחר עם אותם משתתפים ייתכן שהקורבנות יהיו דווקא הצד הפחות מוחלש, למשל, בדיון בין ערביות לאשכנזיות, כאשר חלק מהאשכנזיות הן נפגעות אלימות מינית והערביות אינן, עולה השאלה מה מעמדה של הפגיעה המינית יחסית לפגיעה גזענית. כך, גם בדיון הן על הטרדה מינית והן על גזענות, שבו משתתפת אשה אשכנזייה שהוטרדה מינית לעומת גבר מזרחי שלא הוטרד, הרי שככל שבדיון עולה שאלת הגזע, הגבר המזרחי יהיה מוחלש, ובשאלת ההטרדה, האשה תהיה המוחלשת. נטייתנו היא לתת מקום רק לדיכוי שלכאורה ועל פי התפישה החברתית השולטת בזמן מסוים "חמור יותר", ולהותיר מאחור את זה "הפחות חמור". בכך נעשה עוול לזאת שחווה את הדיכוי ה"פחות חמור". אשר על כן, בבואנו לדון בדיכויים עלינו לקחת בחשבון כי בן/בת שיחנו לא חי/ה בתוך ואקום, וייתכן שגם הוא/היא חווים דיכוי שלא ידוע לנו, ולפיכך, עלינו להיות רגישות מספיק על מנת שלא לפגוע. אין דבר כזה "דיכוי עדיף" אובייקטיבית או "דיכוי חמור יותר", בעבור כל אחד ואחת מאיתנו, הדיכוי "הפרטי" שלה/ו הוא העדיף והוא הכי כואב בעבורה/ו.

כאמור, לכל אחת ואחד מאיתנו נקודת תורפה, דיכוי כלשהו שהיא/הוא נתונה תחתיו. התעלמות מדיכוי אחד ומתן מקום לדיכוי אחר אינה הוגנת, ויש בה משום מתן לגיטימציה לכאב של אחת לעומת האחרת. חברה השואפת לצדק לכל חייבת להכיר בכל הדיכויים, הואיל והאישי הוא הפוליטי, או, במילים אחרות, כל דיכוי שפרט זה או אחר בחברה מתמודד איתו, מקורו בחברה הסובבת. למשל, אשה שהוטרדה מינית הפגיעה שלה היא פרטית אמנם, אולם מקורה בתפישה חברתית שלפיה גוף האשה הוא "רכוש ציבורי". המאבק שלנו כנגד הטרדות מיניות יכול לשים סוף לתופעה או לפחות לצמצם אותה למינימום. יתרה מכך, הדיכויים שאנחנו מתמודדות איתם בחברה קשורים האחד לשני, הואיל ובכולם מדובר בשליטה של קבוצה/פרט חזק/ה על קבוצה/פרט מוחלש/ת. אי לכך, התנגדות לדיכוי אחד מחייבת התנגדות לדיכוי אחר.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דורית אברמוביץ

    תודה על פוסט חשוב וקריטי, וכמובן מדויק. ליאת-תודה

  2. עמי אשר

    אם שיבת הפליטים תצטרך לחכות עד שחתולי הרחוב יקבלו טיפול רפואי הולם, שום דבר לא יקרה. הצלחת המאבק מחייבת סדרי עדיפויות ברורים.

  3. י.א

    תשובה:
    "מצד אחד, הרי שעלינו לדאוג לכך שלא יגורשו חזרה למקום שממנו ברחו. אולם האם נכון שהם יתגוררו בדרום תל אביב, שם בלאו הכי יש מחסור ואוכלוסייה שנאבקת על קיומה הבסיסי? זה בדיוק המקום שבו מתנגשים שני דיכויים: האחד, דיכוי אוכלוסיית הפליטים והפליטות, השני, דיכוי תושבי ותושבות דרום תל אביב. נראה כי הפתרון הנכון הוא שהם יעברו לגור בכל רחבי תל אביב, לרבות בצפון העיר."

    "אולם"
    מעשי ידי טובעים בים. מה "אולם" מה?
    "מתנגשים שני דיכויים"? "דקויות"? שולחים ילדים למות, רבש"ע.

  4. מיקי

    אאאא איפה מקומם של הגברים האשכנזיים בכל העניין הזה?

  5. נתן

    אפשר להגיד שהמאמר הזה מסכם את מצבו העגום של השמאל הישראלי.

    לעומת הימין שעסוק בשינוי המציאות , השמאל עסוק בשיח הקורבני , מי יותר מדוכא ,מי יותר מסכן, מי יותר "דפוק" מי צריך לבקש סליחה ממי, מי צריך להתנצל, מי גרש את התימנים בכנרת, מי אשם בנכבה, מי מתנשא על המזרחיים ושאר בוקי סרוקי קש וגבבה.

    כל מי שהיה יותר מיום וחצי בגוף שמאל וניסה לעשות משהו יודע עד כמה בלתי אפשרי להחליט אפילו על הליכה
    של מטר וחצי מפה שלם , כי לבוא במכנסיים קצרים זה "פוגע ברגשות המוסלמים" וללכת ביום שבת זה "פוגע ברגשות החרדים", וללכת עם סנדלי עור זה "תמיכה ברצח של בעלי חיים", ובכלל למה להתעסק דוןקא בזה ו"לא באפליית השכונות והנמזרחיים" ולמה "יש פה מלא גברים לבנים ואשכנזים", ומה עם "הגזענות כלפיי הפליטים" ובכלל למה אתה "דואג לפליטים ולא לתושבי השכונות המסכנים" , ומה עם "הפשעים שביצעה הציונות" , ולמה לא מזכירים את "הנכבה" ובקיצור איסתרא בלגינה קיש קיש קריא…..

    1. מאור

      האם תנועה חברתית/אזרחית/פוליטית שמאלית יעילה יותר או פחות, ככל שהיא מנסה להתמקד בנושא אחד על חשבון אחרים? ובאילו נסיבות?

      אני יכול לחשוב על דוגמאות אנקדוטליות לכאן ולכאן:
      * המאואיזם והקומוניזם היו מאוד ממוקדים (הקומוניזם אפילו התמקד ב-"קומוניזם בארץ אחת"- בריה"מ).
      * מרטין לותר קינג וגנדי התנגדו לקשת רחבה של עוולות: MLK התנגד בפומבי למלחמת ויאטנם ותמך בשכבות מוחלשות בכלל (אך נראה שהתנגד להומוסקסואליות), גנדי התנגד לקולוניאליזם מסחרי.
      * הסוציאליזם האירופאי של לאחר מלחמת העולם השנייה נראה לי גם פועל בחזית רחבה: מכיר ומטפל בעוני, במיעוטים, במהגרים, גאים וכו'.

      אולי הכלל הוא: בחברה מערבית עם בסיס ליברלי, בהם גם השכבות המוחלשות מחזיקות בכוח פוליטי והן לגיטימיות בעיני המעמד ההגמוני, איחוד שורות הוא אפקטיבי;
      בחברה מקוטבת, איחוד שורות כזה רק מביא להחלשת המאבק שנראה לא-לגיטימי בעיני בני השכבה ההגמונית (גם אם בעצמם עניים, גאים, נשים וכו'), ועדיף להתמקד בנושא מסוים.

  6. someone

    למי להצביע- חד"ש\דע"מ שבעד שחרור הכיבוש אך לא עוסקים באפליית מזרחים או אמסלם- עוסק במאבק המזרחי אך ימני כלפי הפלשתינאים? לי אין תשובה עדיין 🙁 🙁

    1. למדוד גם

      אם כבר ספירת מלאי…

  7. דן

    דיכוי מוחלש דיכוי מוחלש קורבן מסכן בלה בלה בלה די כבר כל היום להתקרבן ולהתמסכן ולחפש אפליות אפילו איפה שאין. בכו לי שתו לי עשו לי אכלו דיייייייייי כבר! יש תמיד תחרות מי יותר "מסכן" מי יותר "דפוק" – הרי לפרט אין שום אחריות אישית, הכל "המדינה" "הממסד" "האשכנזים" "הסטרייטים"