על השוד הגדול ומיסוי מוסרי

על פי הדיווחים היה מעניין אתמול בכנס על "מדיניות המיסוי בישראל" במכון ון ליר בירושלים. הסטטיסטיקן הראשי, פרופ' שלמה יצחקי, אמר מה שכל חוסך לפנסיה חש באופן אינטואיטיבי, כלומר שחסכונותיו מממנים את מגדלי הזכוכית ומשכורות הבכירים בחברות הביטוח. יצחקי כינה זאת "שוד הפנסיה הגדול":

דמי הניהול נהפכו מס שעובר מעניים לעשירים. הערכתי את המס הזה. זה סדר גודל של 25% מהפרשות לפנסיה, שזה כמו לתת שלוש שנים של שכר ממוצע במשק לעשירים: הם לוקחים 2%, בטווח הארוך התשואה לא עולה על 4%. לכן, מי שמנהל את הפנסיה לוקח 50% ממנה ולא נושא בסיכון. אני לא יודע מי עשה את הסידורים הללו, אבל כך הצמחנו קבוצות של עשירים, שחלקם יוצאי האוצר. תבדקו מי מנהלי קרנות הפנסיה – יוצאי האוצר. אני כל הזמן אומר את זה: ההפרטה הטובה ביותר היא זו שכתוצאה ממנה הפקיד בונה לעצמו את מקום העבודה העתידי שלו.

בעוד השודדים הפיננסיים נהנים משללם הם מנסים לשמור שהמדינה לא תטיל עליו מיסים, וזה מביא אותנו לנושא השני שעלה על פי הדיוחים בדיון, הטלת מס עיזבון/ירושה. בדיווחים מצוטטים דבריו של ד"ר מיכאל שראל, ראש אגף כלכלה ומחקר באוצר. שראל, ששירת בעבר ככלכלן ראשי באוצר, חזר למשרד האוצר לאחר ששימש מספר שנים כראש אגף כלכלה ומחקר בקבוצת הביטוח הראל, אחת החברות שעליה דיבר יצחקי. כראש אגף כלכלה ומחקר באוצר, שראל אחראי על מדיניות המיסוי והחקיקה באוצר. הוא מתנגד להטלת מס עזבון לא רק בשל הקשיים הטכניים לדבריו בהטלתו – מעניין מדוע תמיד יש קשיים טכנים בהטלת מיסים על עשירים ואין שום בעיה להטיל מיסים על המעמד הבינוני והעניים, למשל העלאה של מס ערך מוסף – שראל סבור שזה בלתי הוגן, שרירותי ואף בלתי מוסרי להטיל מס עזבון, לדבריו: "מדובר במס שנתפס כלא הוגן, שרירותי ואף לא מוסרי. אתה הרווחת מהעבודה ומהון ושילמת על כך מסים ואז מגיעים וממסים אותך שוב. לכן, התמריץ של בעלי הכנסות הגבוהות לא לשלם אותו גדול במיוחד".

נניח לסיפא של דבריו הנוגע לתמריץ של בעלי הכנסות גבוהות לשלם מיסים (שוב את בעלי ההכנסות הגבוהות יש לתמרץ על מנת שיאותו לשלם מיסים, בעוד שעל השאר פשוט מטילים מיסים ומסתפקים בתמריץ של הופעת נציגי הההוצאה לפועל בביתם), ונתרכז בטענה שהטלת מס עיזבון היא בלתי מוסרית. כיוון שהאתר הזה יחגוג בעוד מספר חודשים עשור לקיומו, חלק מהסוגיות שעל סדר היום הלאומי מופיעות בו באופן מחזורי, הנה חמישה טיעונים, שהועלו בעבר באתר, בעד הטלת מס עזבון ונגד טיעונו המוסרי של שראל:

1. טיעון ההתחלה ההוגנת, עושר שמגיע באמצעות ירושה מחולק באופן בלתי שוויוני. העושר שאנשים מקבלים בירושה מעניק להם יתרון בלתי הוגן והזדמנויות שאין לאנשים אחרים. על מנת להבטיח שכל אדם צעיר יזכה לנקודת פתיחה הוגנת, יש להטיל מס ירושה ולהשתמש בכסף הזה על מנת להעניק לצעירות וצעירים סכום משמעותי להתחיל את חייהם.

2. טיעון "נקודת המבט של אלה שנמצאים בתחתית הסולם החברתי כלכלי" – יש לא מעט אנשים שאינם מקבלים דבר בירושה. אם כל אחד מאיתנו יעמיד את עצמו במקומם ויחשוב מה המשמעות המעשית שלא לקבל דבר בעוד אחרים מקבלים בירושה עושר רב, האם אתה באמת יכול לומר שהמערכת הזו הוגנת? זה בפירוש מצב לא הוגן שיכול להפוך הוגן יותר באמצעות מס ירושה.

3. טיעון ה"פשוט לא מגיע להם" – במערכת הקיימת של חוקי ירושה, אנשים שתרומתם לחברה זעומה יחסית זוכים למעמד מבוסס ונוחות כלכלית, בעוד שאנשים התורמים תרומה משמעותית לחברה  אינם זוכים לשום ירושה. כך שהמערכת מחלישה את הקשר בין עושר לבין זכאות מוסרית.

4. טיען הערכים משפחתיים – תחת המערכת הנוכחית של חוקי ירושה, אנשים סומכים על משפחה וחברים לקבלת ירושה. זה יכול לגרום למתח וללחצים על בני משפחה להוריש את רכושם, כמו כן לגרום לבני משפחה לאיים על אחרים שהם לא יותירו להם ירושה.

5. וטיעון נגד הטענה הנפוצה, שאותה מביע שראל, האומרת שמס ירושה הוא בעצם "מיסוי כפול" ולכן הוא אינו הוגן. ראשית מיסוי כפול אינו דבר חריג בתרבות המיסים שלנו. קר היום ואני זקוק לתנור חימום כשארכוש את תנור החימום מהחנות  אצטרך לשלם מס ערך מוסף, זהו מיסוי כפול כיוון שממסים אותי פעם נוספת על כסף שכבר מוסה. אגב מס ערך מוסף הוא מס רגרסיבי כלומר הוא פוגע יותר בעניים. כמו כן במס ירושה לא מדובר במס כפול כיוון שהמס מוטל על מי שמקבל את הירושה ולא על מי שמעניק אותה. מקבל הירושה אינו יכול לטעון שהוא כבר שילם מס על הכסף הזה.