במסעדת פועלים קטנה ושמה וולפגנג. סמוך להוסטל

שיר לשבת במדור השירה באסטה
יחזקאל נפשי

אֵין מָקוֹם לָנוּס בּוֹ.
כְּמוֹ לִפְנֵי שָׁנִים בִּזְמַן רָחוֹק. אָבוּד.
וְזֶה חֹדֶשׁ סֶפְּטֶמְבֶּר, עַנְפֵי הָאַשּׁוּחִית לְמוּלְךָ. גֶּרְמַנְיָה.
אֱלֹהִים, הַסֶפְּטֶמְבֶּר הַהוּא כָּל-כָּךְ רָחוֹק עַתָּה, כָּל-כָּךְ רָחוֹק. לֹא מֻשָּׂג.
אַ תָּ ה כָּל-כָּךְ רָחוֹק מֵעַצְמְךָ. דָּבָר מַה מֵּהֲוָיָתֵךְ הִתְמוֹטֵט.
וּמַה בַּאֲשֶׁר לְגֶרְטָה, הַנַּעֲרָה הַגֶּרְמָנִיָּה שֶׁחָלְקָה בְּמִטָּתְךָ לֵילוֹת אֲחָדִים בְּתוֹךְ הַצִּנָּה הַהִיא,
מַה בַּאֲשֶׁר לָהּ ….. (?)
הִיא, אֲשֶׁר בְּאַהֲבָתָהּ לְבַעֲלֵי הַחַיִּים וּבִהְיוֹתָהּ קָתוֹלִית, לֹא פָּסְקָה
מְלָשִׂיחַ לְפָנֶיךָ אוֹדוֹת פְּרָנְצִיסקוּס מָּאסִיזִי, פַּטְרוֹנָם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל בַּעֲלֵי הַכָּנָף.
אֵיךְ צָחַקְתָּ לְפָנֶיהָ וְהִפְצַרְתָּ בָּהּ כִּי תֶּחְדַּל… מְבַקֵּשׁ לָדוּן בְּאֶפְשָׁרֻיּוֹת תֵּאוֹלוֹגְיוֹת….
בַּמַּשְׁמָעוּת הַסִּימְבּוֹלִית שֶׁל הֱיוֹת שְׁנֵיכֶם….. אוֹמֵר לָהּ כִּי הִיא כְּרָחֵל וְאַתָּה כְּיַעֲקֹב….
אַךְ הִיא, בִּמְלֹא תִּפְאַרְתָּהּ, מַה לָּהּ וּלְסִפּוּרֵי הָתָּנָ"ך. מַה לָּהּ וְלָאַגָּדוֹת.
קוֹל יְלָלָה נִשְׁמַע בַּחוּץ. מַקְפִּיא. הָרוּחַ מַכָּה.
מִבְּלִי מָשִׁים עוֹלֶה בְּדַעַתְךָ לָרֶגַע כִּי כְּבָר חָבַרְתָּ בֶּעָבָר לְאִשָּׁה אַחֶרֶת וְשָׂמָה גֶרְטָה,
הַלֹּא הִיא הַמִּתְמַחָה הַצְּעִירָה מִבַּיִת-הַחוֹלִים, זוֹ אֲשֶׁר סָעֲדָה אוֹתְךָ מֶשֶׁךְ שָׁנָה וְחֵצִי מִחַיֶּיךָ.
וְהֵנָּה אַתָּה מְהַרְהֵר בְּקוֹל: "הֲרֵי לְךָ עוֹד רְאָיָה עַל גַּלְגַּל הַחַיִּים הַשָּׁב וּמְנַסֵּר עַל עֲקֵבוֹ.
הַחַיִּים כִּמְדֻמֶּה, הוֹלְכִים וְשָׁבִים עַל צִירָם".
לוּ יָכֹלְתִּי, שָׂב הָיִיתִי לִשְׁכַּב לְצִדָּהּ עוֹד שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת.
לְאוֹתוֹ הָעֶרֶב מַמָּשׁ, לְאוֹתוֹ הַצְּחוֹק. הַבְּכִי. לְאוֹתָהּ הַמִּטָּה. לֹא הָיִיתִי מַחְסִיר דָּבָר.
אַף אֶל גֶרְטָה הַשְּׁנִיָּה שָׂב הָיִיתִי. שָׂם, לְלֵב הַמִּבְנֶה הַזֶּה בַּקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית בְּבַיִת הַחוֹלִים שְׁנָּיידֶר.
לֵילוֹת אֲרֻכִּים, קַשִּׁים.
קוֹל רִשְׁרוּשׁ נִשְׁמָע. עֲנָפִים מִתְקוֹטְטִים. לֹא, הַגֶּשֶׁם הוּא זֶה.
אַף עַל כָּל זֹאת, אַתָּה לֹא הָיִיתָ מַחְסִיר דָּבָר. שָׂב הָיִיתָ וְחוֹוֶה אֶת הַכֹּל מֵחָדָשׁ.
אַתָּה חָשׁ כִּי דָּבָר-מַה בְּתוֹכְךָ מִתְפַּתֵּל וְהוּא קוֹרֵעַ אֶת לִבְּךָ בַּלַּיְלָה.
אַתָּה קָם וּמַבִּיט מִבַּעַד לַחַלּוֹן. דָּבָר מַה מִּתְחוֹלֵל שָׂם, בַּחוּץ, דָּבָר מַה מְּעֻרְפָּל,
אֵין לוֹ שֵׁם.
מַהוּ

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. פנחס פלדמן

    על זה כבר כתב חנניה רייכמן הגאוני

    ברוך הבא, פנחס שדה
    שחשבתיך מת מזמן
    ….