תמונת מצב חברתית 2012

ב-2011 ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים אשכנזים נותרה כשהיתה ב-2010. הכנסתם של שכירים עירוניים מזרחים עלתה במהלך העשור האחרון ונותרה נמוכה משל אשכנזים. לעומת זאת, ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים ערבים ירדה – זאת ועוד מתוך הדו"ח השנתי של מרכז אדוה
שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס

(רוב הנתונים מתייחסים ל-2011, אך בכל הנושאים מוצגת גם תמונה של כל העשור האחרון)

צמיחה, השקעות והסדר מדיני

הדיון הציבורי בצמיחה התמקד בשנים האחרונות במיעוט ההשתתפות של הציבור החרדי ושל הנשים הערביות בשוק העבודה. לעומת זאת, הדיון בעובדה שהעושר הפיננסי החדש אינו מוליד גידול משמעותי בהשקעות בכלכלה הריאלית בישראל – שעשוי היה להגדיל את ההשתתפות בכוח העבודה – כמעט ואינו מתקיים.

ההשקעות במשק נמוכות יחסית לארצות העשירות. הן מתחלקות באופן בלתי שווה בין המגזרים השונים בחברה הישראלית ומתרכזות במספר קטן יחסית של ענפים. כמו כן, ההשקעות נמוכות יחסית למרות שאין כיום מחסור במשאבים פיננסיים מקומיים. בין 1995 ל-2010 גדל סך הנכסים הפיננסיים שבידי הציבור (פקדונות בנק, ניירות ערך, חסכון פנסיוני וביטוח חיים) בלמעלה מפי 3; באותה תקופה, ההשקעה המקומית הגולמית בנכסים קבועים גדלה פי 1.24 בלבד.

בעשור הנוכחי, בעוד שהתמ"ג לנפש במזרח אסיה ובמזרח אירופה גדל מאוד, בממוצע – לדוגמא, 10.0% בסין ו-4.2% בפולין, התמ"ג לנפש של ישראל גדל רק ב-1.6%, וזאת בעיקר בגלל הצמיחה השלילית בתקופת האינתיפאדה השנייה. אמנם, גידול של 1.6% גבוה מזה של כמה מהארצות העשירות בעולם – ארצות הברית עם 0.7% וגרמניה עם 1.2% – אלא שבארצות אלה, התמ"ג לנפש גבוה מלכתחילה הרבה יותר מזה של ישראל: ב-2011 כ־44 אלף דולר בגרמניה וכ־48 אלף דולר בארצות הברית, לעומת כ־31 אלף דולר בישראל. יכולתה של ישראל לצמוח באופן יציב בפרקי זמן ארוכים נפגעת מאוד מהיעדר הסכם מדיני עם הפלסטינים.

שכר והכנסות של משקי בית

צמיחה כשלעצמה אינה מיטיבה בהכרח עם כולם ובוודאי שלא באותה מידה. בתקופת הצמיחה שהחלה ב-2003, עם תום האינתיפאדה השנייה, הכנסות המאון העליון גדלו (עד 2010) ב-27%, בשעה שהכנסות העשירון העליון (ללא המאון העליון) ואלה של העשירון הששי גדלו רק ב-8%.

לפי דו"ח אדוה המלא, בשנת 2011 ההכנסות של מרבית האוכלוסייה היו יציבות או שירדו בשיעורים זעירים. השינויים המשמעותיים ביותר נרשמו בעשירון הגבוה ביותר, שהכנסותיו קטנו ב-7.4%. אלא שרוב הירידה נרשמה בחלק קטן מן העשירון הזה, אצל המאון העליון, שהכנסותיו ירדו ב-20%. במונחים כספיים הירידה הייתה מ-106.7 אלף ש"ח ב-2010 ל-85.0 אלף ש"ח ב-2011. יש לציין כי חלק משמעותי מהכנסות המאון העליון נובעות משוק ההון שבו נרשמו ב-2011 ירידות חדות.

גם לאחר ירידה זו, ההכנסה החודשית הממוצעת של המאון העליון של משקי בית שבראשם שכיר היתה גבוהה פי 2.1 מזו של משקי בית בשארית העשירון העליון, פי 5.7 מזו של משקי בית בעשירון ה-6 ופי 13.4 מזו של משקי בית בעשירון השני. בתוך המאון העליון בולטים המנהלים הבכירים של התאגידים הנמנים על רשימת "תל אביב 25": עלות שכרם של אלה גדלה בין 2003 ל-2010 ב-161%.

ב-2011, המנכ"לים של 100 החברות הגדולות ביותר שמניותיהן נסחרות בבורסה התל אביב ("תל אביב 100") תוגמלו, בממוצע, בסכום שנתי כולל של 6.48 מיליון ש"ח, או 539.9 אלף ש"ח בחודש. התגמול כלל שכר ו/או דמי ניהול, מענקים ותשלום מבוסס מניות. תגמול זה היה גבוה פי 60 לערך מן השכר הממוצע במשק בשנת 2011 (8,741 ש"ח, עובדים ישראליים בלבד) ופי 130 משכר המינימום באותה שנה (4,100 ש"ח).

המנכ"לים של חברות "תל אביב 100" תוגמלו ב-2011 פי 130 משכר המינימום. Hiking Artist, cc by-nc-nd

רוב נתוני ההכנסות בישראל נוגעים להכנסה מעבודה. הנתון המעודכן ביותר להכנסות מהון שיש בידינו הוא מ-2007. באותה שנה עמדו ההכנסות מהון בישראל על סך של 19.7 מיליארד ש"ח, כאשר המאון העליון של העצמאים מקבל 69% מתוך זה – 13.5 מיליארד ש"ח.

האי שוויון בישראל הוא מן הגבוהים בארצות ה-OECD. על פי מדד ג'יני, ישראל ממוקמת במקום ה-5 מבין 27 החברות בארגון. יתרה מזאת, בעוד שהאי שוויון בארצות ה-OECD גדל מאז אמצע שנות ה-1980 בשיעור ממוצע של 4.3%, בישראל הוא עלה ב- 13.8%.

ב-2011 השכר הממוצע לחודש של נשים עמד על 6,600 ש"ח – 66% מהשכר החודשי של גברים. השכר לשעה של נשים עמד על 44.0 ש"ח – 83% מהשכר לשעה של גברים. הפער בין שכר הנשים לשעה ובין שכר הגברים לשעה, שהצטמצם בתחילת העשור בעיקר עקב ירידה בשכר הגברים, התייצב מאוחר יותר, אך שב וגדל בשנתיים האחרונות.

המעמד הבינוני בישראל קטן ביחס למרבית ארצות ה-OECD. בעוד שב-1988 הקיף המעמד הבינוני 33.0% ממשקי הבית, ב-2011 הצטמק במעט המעמד הבינוני עוד יותר יחסית לשנה הקודמת וחלקו בכלל משקי הבית עמד על 27.5%.

ב-2011 ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים אשכנזים (ילידי ישראל לאב יליד אירופה או אמריקה) נותרה כשהיתה ב-2010 – 33% מעל ההכנסה החודשית הממוצעת של כלל השכירים העירוניים. הכנסתם של שכירים עירוניים מזרחים (ילידי ישראל לאב יליד אסיה או אפריקה) עלתה במהלך העשור האחרון, מ-5% מתחת לממוצע ל-7% מעל לממוצע. לעומת זאת, ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים ערבים ירדה ל-33% מתחת לממוצע, לאחר שב-2004 כבר הגיעה ל-25% מתחת לממוצע.

חינוך והשכלה גבוהה

מערכת החינוך לא הצליחה במהלך כל העשור האחרון לפרוץ את מחסום ה-50% של זכאות לתעודת בגרות בקרב גילאי 17. ב-2011, שיעור הזכאות לתעודת בגרות מתוך שכבת גיל זו עמד על 48.1%. בתחילת העשור נרשמו שיעורים דומים, אלא שמאוחר יותר היו ירידות.

מקרב מסיימי תיכון ב-2003, רק 34.4% התחילו בלימודים אקדמיים בארץ עד שנת 2011. להלן נתונים נבחרים נוספים על מסיימי תיכון ב-2003 שהתחילו בלימודים אקדמיים בישראל:

37.8% מהנשים לעומת 30.9% מהגברים;

44.5% מהיהודים בוגרי נתיב עיוני לעומת 28.8% מהיהודים בוגרי נתיב טכנולוגי;

37.1% ממסיימי תיכון יהודים לעומת 19.2% מסיימי תיכון ערבים;

נגישות לשירותי הבריאות

ב-2011 נמשך הגידול בהוצאה של משקי בית על ביטוחי בריאות פרטיים ומשלימים. ההוצאה החודשית של משקי בית בעשירון העליון גדלה מאוד, מ-457 ש"ח ל-523 ש"ח; ההוצאה של העשירון השישי קטנה רק במעט, מ-227 ש"ח ל-223 ש"ח; וההוצאה של העשירון השני גדלה מ-103 ש"ח ל-110 ש"ח.

ב-2011 המשיך להתרחב הפער בין המימון הרצוי ובין המימון המצוי של סל שירותי הבריאות שמעניקות קופות החולים. אילו היה הסל מתעדכן במלואו מדי שנה, המימון שלו היה עומד ב–2011 על 48.83 מיליארד ש"ח, לערך, בעוד שבפועל הוא עמד באותה שנה על 32.59 מיליארד ש"ח.

פנסיה

ב-2011, משק בית בחמישון העליון הפריש לפנסיה ולתגמולים סכום חודשי ממוצע של 1,052 ש"ח. באותה שנה, משק בית בחמישון התחתון הפריש סכום חודשי ממוצע של 62 ש"ח.

לדו"ח המלא של מרכז אדוה

לקריאה נוספת:

מאמרים נוספים של שלמה סבירסקי

אתי קונור-אטיאס והאלה אבו חלא | רק ל-50% מבני ה-17 יש בגרות

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אסף

    נתון שגם המאמר וגם המחקר מתעלם ממנו הוא העובדה שלאורך העשור האחרון חל צמצום משמעותי ביותר ביןתר בין הכנסה של אשכנזים ומזרחים: ב-2001 עירוניים אשכנזים הרוויחו 47% (!) יותר ממזרחיים, וב-2011 רק 24% יותר.
    זה בניגוד בולט לערבים, שאצלם הפער מהממוצע נותר בעינו.

    1. ג. אביבי

      ההבדל שציינת נכון ל2011 – 2010. גם לפני עשור הפער הצטמצם עד הפרש דומה, אבל אז בא המשבר של חברות ההייטק וב2002 חזר הפער להיות 45%.
      יתרה מזאת חשוב לראות איך השכר מתפלג בכל קבוצה: אצל המזרחים השונות גדולה בהרבה מאשר אצל האשכנזים. על כך מלמדת העובדה שעל כל עני אשכנזי (כולל מההגירה הרוסית האחרונה) ישנם 3 עניים מזרחים ועל כל מובטל אשכנזי ישנם 5 מובטלים מזרחים. עוד דבר, ל"מזרחים" צורפו מן הסתם גם לא מעט אשכנזים ילידי אוזבקיסטן ואזרביג'אן (משום שהן נמצאות באסיה) וזה ממתן מספרית את התמונה.

  2. מייק זילבר

    אתם עלי התאנה של השחיתות…אתם שותקים כשהעוול נעשה, השופטת ורדה אלשיך שקובעת גורלות של רבים מהעסקים מי לשבט ומי לחסד – רק לאחרונה נתפסה מזייפת פרוטוקול של משפט שנעשה בפניה, ואתם שתקתם. שר המשפטים נאמן בעליו של משרד עורכי הדין הגדולים במדינה – שעורכי דינו יופיעו ומופיעים לפני השופטת אלשיך, זה אותו נאמן שאיים על עורך הדין שהתלונן על הזיוף, ולא פיטר אותה – פרשת הרפז, בדיחה ליד מערך זיוף המשפט.

    אתם שתקתם כשורדה אלשיך הובילה לסגירת פיקנטי, בשמם של בעלי ההון, יצרני המזון ורשתות השיווק שהקימו קרטל לחיסולה של פיקנטי, כאשר בראש הובילה אסם, שחששה כי חטיף הבוטנים של פיקנטי עומד לעשות מהפך ולנצח עסקית את הבמבה של אסם.

    אתם שתקתם כשהשופטת ורדה אלשיך לא הכחישה שהשתמשה בהאזנת סתר לא חוקית וסירבה לומר איך הגיע אליה אותה האזנת סתר. את התמורה קיבלה משפחת אלשיך בהמשך וכיום בעלה של השופטת אלשיך דירקטור באסם. בעקבות נפילת פיקנטי – יצרני המזון העלו את מחירי המזון – ואתם משלמים את המחיר עד היום.

    אתם עלי התאנה של השיטה, אולי תקראו את שירו של נימלר:

    שיר מחאה ידוע של נימלר כנגד שיתוף הפעולה וכנגד השתיקה של הרוב הדומם הינו:

    "לא הרמתי את קולי
    בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
    אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
    ואז הם לקחו את היהודים,
    ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
    ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים,
    ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי,
    ואז הם לקחו את הקתולים,
    ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
    ואז הם לקחו אותי,
    אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני."