תמונת מצב חברתית 2012

(רוב הנתונים מתייחסים ל-2011, אך בכל הנושאים מוצגת גם תמונה של כל העשור האחרון)

צמיחה, השקעות והסדר מדיני

הדיון הציבורי בצמיחה התמקד בשנים האחרונות במיעוט ההשתתפות של הציבור החרדי ושל הנשים הערביות בשוק העבודה. לעומת זאת, הדיון בעובדה שהעושר הפיננסי החדש אינו מוליד גידול משמעותי בהשקעות בכלכלה הריאלית בישראל – שעשוי היה להגדיל את ההשתתפות בכוח העבודה – כמעט ואינו מתקיים.

ההשקעות במשק נמוכות יחסית לארצות העשירות. הן מתחלקות באופן בלתי שווה בין המגזרים השונים בחברה הישראלית ומתרכזות במספר קטן יחסית של ענפים. כמו כן, ההשקעות נמוכות יחסית למרות שאין כיום מחסור במשאבים פיננסיים מקומיים. בין 1995 ל-2010 גדל סך הנכסים הפיננסיים שבידי הציבור (פקדונות בנק, ניירות ערך, חסכון פנסיוני וביטוח חיים) בלמעלה מפי 3; באותה תקופה, ההשקעה המקומית הגולמית בנכסים קבועים גדלה פי 1.24 בלבד.

בעשור הנוכחי, בעוד שהתמ"ג לנפש במזרח אסיה ובמזרח אירופה גדל מאוד, בממוצע – לדוגמא, 10.0% בסין ו-4.2% בפולין, התמ"ג לנפש של ישראל גדל רק ב-1.6%, וזאת בעיקר בגלל הצמיחה השלילית בתקופת האינתיפאדה השנייה. אמנם, גידול של 1.6% גבוה מזה של כמה מהארצות העשירות בעולם – ארצות הברית עם 0.7% וגרמניה עם 1.2% – אלא שבארצות אלה, התמ"ג לנפש גבוה מלכתחילה הרבה יותר מזה של ישראל: ב-2011 כ־44 אלף דולר בגרמניה וכ־48 אלף דולר בארצות הברית, לעומת כ־31 אלף דולר בישראל. יכולתה של ישראל לצמוח באופן יציב בפרקי זמן ארוכים נפגעת מאוד מהיעדר הסכם מדיני עם הפלסטינים.

שכר והכנסות של משקי בית

צמיחה כשלעצמה אינה מיטיבה בהכרח עם כולם ובוודאי שלא באותה מידה. בתקופת הצמיחה שהחלה ב-2003, עם תום האינתיפאדה השנייה, הכנסות המאון העליון גדלו (עד 2010) ב-27%, בשעה שהכנסות העשירון העליון (ללא המאון העליון) ואלה של העשירון הששי גדלו רק ב-8%.

לפי דו"ח אדוה המלא, בשנת 2011 ההכנסות של מרבית האוכלוסייה היו יציבות או שירדו בשיעורים זעירים. השינויים המשמעותיים ביותר נרשמו בעשירון הגבוה ביותר, שהכנסותיו קטנו ב-7.4%. אלא שרוב הירידה נרשמה בחלק קטן מן העשירון הזה, אצל המאון העליון, שהכנסותיו ירדו ב-20%. במונחים כספיים הירידה הייתה מ-106.7 אלף ש"ח ב-2010 ל-85.0 אלף ש"ח ב-2011. יש לציין כי חלק משמעותי מהכנסות המאון העליון נובעות משוק ההון שבו נרשמו ב-2011 ירידות חדות.

גם לאחר ירידה זו, ההכנסה החודשית הממוצעת של המאון העליון של משקי בית שבראשם שכיר היתה גבוהה פי 2.1 מזו של משקי בית בשארית העשירון העליון, פי 5.7 מזו של משקי בית בעשירון ה-6 ופי 13.4 מזו של משקי בית בעשירון השני. בתוך המאון העליון בולטים המנהלים הבכירים של התאגידים הנמנים על רשימת "תל אביב 25": עלות שכרם של אלה גדלה בין 2003 ל-2010 ב-161%.

ב-2011, המנכ"לים של 100 החברות הגדולות ביותר שמניותיהן נסחרות בבורסה התל אביב ("תל אביב 100") תוגמלו, בממוצע, בסכום שנתי כולל של 6.48 מיליון ש"ח, או 539.9 אלף ש"ח בחודש. התגמול כלל שכר ו/או דמי ניהול, מענקים ותשלום מבוסס מניות. תגמול זה היה גבוה פי 60 לערך מן השכר הממוצע במשק בשנת 2011 (8,741 ש"ח, עובדים ישראליים בלבד) ופי 130 משכר המינימום באותה שנה (4,100 ש"ח).

רוב נתוני ההכנסות בישראל נוגעים להכנסה מעבודה. הנתון המעודכן ביותר להכנסות מהון שיש בידינו הוא מ-2007. באותה שנה עמדו ההכנסות מהון בישראל על סך של 19.7 מיליארד ש"ח, כאשר המאון העליון של העצמאים מקבל 69% מתוך זה – 13.5 מיליארד ש"ח.

האי שוויון בישראל הוא מן הגבוהים בארצות ה-OECD. על פי מדד ג'יני, ישראל ממוקמת במקום ה-5 מבין 27 החברות בארגון. יתרה מזאת, בעוד שהאי שוויון בארצות ה-OECD גדל מאז אמצע שנות ה-1980 בשיעור ממוצע של 4.3%, בישראל הוא עלה ב- 13.8%.

ב-2011 השכר הממוצע לחודש של נשים עמד על 6,600 ש"ח – 66% מהשכר החודשי של גברים. השכר לשעה של נשים עמד על 44.0 ש"ח – 83% מהשכר לשעה של גברים. הפער בין שכר הנשים לשעה ובין שכר הגברים לשעה, שהצטמצם בתחילת העשור בעיקר עקב ירידה בשכר הגברים, התייצב מאוחר יותר, אך שב וגדל בשנתיים האחרונות.

המעמד הבינוני בישראל קטן ביחס למרבית ארצות ה-OECD. בעוד שב-1988 הקיף המעמד הבינוני 33.0% ממשקי הבית, ב-2011 הצטמק במעט המעמד הבינוני עוד יותר יחסית לשנה הקודמת וחלקו בכלל משקי הבית עמד על 27.5%.

ב-2011 ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים אשכנזים (ילידי ישראל לאב יליד אירופה או אמריקה) נותרה כשהיתה ב-2010 – 33% מעל ההכנסה החודשית הממוצעת של כלל השכירים העירוניים. הכנסתם של שכירים עירוניים מזרחים (ילידי ישראל לאב יליד אסיה או אפריקה) עלתה במהלך העשור האחרון, מ-5% מתחת לממוצע ל-7% מעל לממוצע. לעומת זאת, ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים ערבים ירדה ל-33% מתחת לממוצע, לאחר שב-2004 כבר הגיעה ל-25% מתחת לממוצע.

חינוך והשכלה גבוהה

מערכת החינוך לא הצליחה במהלך כל העשור האחרון לפרוץ את מחסום ה-50% של זכאות לתעודת בגרות בקרב גילאי 17. ב-2011, שיעור הזכאות לתעודת בגרות מתוך שכבת גיל זו עמד על 48.1%. בתחילת העשור נרשמו שיעורים דומים, אלא שמאוחר יותר היו ירידות.

מקרב מסיימי תיכון ב-2003, רק 34.4% התחילו בלימודים אקדמיים בארץ עד שנת 2011. להלן נתונים נבחרים נוספים על מסיימי תיכון ב-2003 שהתחילו בלימודים אקדמיים בישראל:

37.8% מהנשים לעומת 30.9% מהגברים;

44.5% מהיהודים בוגרי נתיב עיוני לעומת 28.8% מהיהודים בוגרי נתיב טכנולוגי;

37.1% ממסיימי תיכון יהודים לעומת 19.2% מסיימי תיכון ערבים;

נגישות לשירותי הבריאות

ב-2011 נמשך הגידול בהוצאה של משקי בית על ביטוחי בריאות פרטיים ומשלימים. ההוצאה החודשית של משקי בית בעשירון העליון גדלה מאוד, מ-457 ש"ח ל-523 ש"ח; ההוצאה של העשירון השישי קטנה רק במעט, מ-227 ש"ח ל-223 ש"ח; וההוצאה של העשירון השני גדלה מ-103 ש"ח ל-110 ש"ח.

ב-2011 המשיך להתרחב הפער בין המימון הרצוי ובין המימון המצוי של סל שירותי הבריאות שמעניקות קופות החולים. אילו היה הסל מתעדכן במלואו מדי שנה, המימון שלו היה עומד ב–2011 על 48.83 מיליארד ש"ח, לערך, בעוד שבפועל הוא עמד באותה שנה על 32.59 מיליארד ש"ח.

פנסיה

ב-2011, משק בית בחמישון העליון הפריש לפנסיה ולתגמולים סכום חודשי ממוצע של 1,052 ש"ח. באותה שנה, משק בית בחמישון התחתון הפריש סכום חודשי ממוצע של 62 ש"ח.

לדו"ח המלא של מרכז אדוה

לקריאה נוספת:

מאמרים נוספים של שלמה סבירסקי

אתי קונור-אטיאס והאלה אבו חלא | רק ל-50% מבני ה-17 יש בגרות