• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

אתנוגרפיה של בית מטבחיים

על מבנים חברתיים וארכיטקטורה שמנרמלים אלימות. על הרג הומני. על החריג שמסווה את הנורא. על אתניות, מעמד ובשר
הילה קרן

אומהה, נברסקה. בהפסקת הצהריים יוצאים העובדים במגפי הגומי לעבר משאיות ממכר-המזון מחוץ למשחטה, ומשחזרים שוב ושוב את שאירע. שש פרות נמלטו מהמשחטה הסמוכה. כמה מהן רצו לעבר כנסייה הקרויה ע"ש פרנציסקוס הקדוש פטרון החיות, אך כולן נתפסו פרט לאחת שחמקה לסמטה. כוחות משטרה דלקו בעקבותיה וירו בה למוות. זו היתה שיחת היום במשחטה ימים אחר-כך. "הם ירו בה משהו כמו 10 פעמים" אמרה אחת העובדות הנסערות והתמרמרה על האכזריות של משטרת אומהה, שגם ירתה במקסיקני לא חמוש. "הם ירו בו בדיוק כמו שירו בפרה. אם הוא היה לבן, לא היו יורים בו". עם תום ההפסקה תמה גם הסולידריות קצרת המועד עם הפרות, והעובדים שבים לעבודתם במשחטה.

tim_pachirat
ד"ר טימותי פצ'ירט. חזר עם מסמך אנושי ואינטלקטואלי עוכר שלווה

בעקבות תחקיר כלבוטק שעסק במשחטת "אדום אדום" של תנובה פניתי לעיין באתנוגרפיה של ד"ר טימותי פצ'ירט כל 12 שניות: שחיטה מתועשת והפוליטיקה של המבט שיצא לאור ב-2011 בהוצאת אוניברסיטת ייל (Every Twelve Seconds: Industrialized Slaughter and the Politics of Sight, Timothy Pachirat, Yale University Press). הספר עוסק בעבודת מהגרים בבית מטבחיים ובוחן כיצד אלימות מאורגנת, ממושמעת, מווסתת ומיוצרת מחדש וכיצד היא מתווה את גבולות הסולידריות. פצ'ירט הוא חוקר מדע המדינה מהניו-סקול בניו-יורק שבמשך כחצי שנה עבד במשחטה כעובד מהשורה וחזר עם מסמך אנושי ואינטלקטואלי עוכר שלווה (כאן אפשר לקרוא ראיון אתו).

המשחטה שבה עבד היא מוסד שכל תכליתו היא הרג ממוכן: פרה מדי 12 שניות, 9 שעות ביום. אלא שכפי שמראה פצ'ירט, בעיני העובדים הם כלל אינם עוסקים בהרג בעלי-חיים. מפות מפורטות של מבנה המשחטה מראות שהיא מתוכננת כך שרק בודדים מתוך 800 עובדיה עדים לשחיטה עצמה. רובם מעבירים את יומם בפעולה חזרתית על פס הייצור: חותכי בטן, קורעי עמוד שדרה, חותכי ציפורניים, אורזי זנבות, אורזי מעי, חותכי אוזן ונחיר ימניים, חותכי פין ועטינים. לדידם, רק אחד מהם הורג חיות. זהו העובד המכונה The Knocker, המכוסה בכתמי דם וחלקי מוח, ואיש לא רוצה להיות במקומו. לדעתם, הם בסדר גמור, ורק הוא "צריך פסיכולוג, או פסיכיאטר, או איך שלא קוראים לזה".

פצ'ירט משרטט את מנגנון ההרחקה וההדחקה המשולש המאפשר הן לעובדים והן לאוכלי הבשר לא להרגיש כשותפים להרג. בעבר משחטות בארה"ב היו אתרי תיירות לכל המשפחה. כיום ההרג מורחק פיזית. המשחטות מועברות ממרכזי הערים לאזורי מוחלשים ומוכי עוני. בארה”ב אלה הם אזורי מהגרים. בישראל נסגרו משחטות קטנות בערים (למשל עוף טנא בחדרה, ברחוב העלייה בתל אביב ורבות נוספות) ובמקומן נפתחו משחטות-ענק באזורים מוחלשים. למשל, ב-2010 נפתחה משחטה גדולה ביישוב הבדואי שגב שלום. משחטת הבקר של "תנובה" שכיכבה בתחקיר כלבוטק נפתחה ב-2005, והמועסקים בה בדרגים נמוכים הם עובדי קבלן. לפחות חלקם הם פלסטינים ישראלים.

ההסתרה נמשכת בתוך המשחטה. הארכיטקטורה של בית המטבחיים חוסמת את המבט. רק שבעה עובדים באים במגע עם הפרות בעודן בחיים, ורק ארבעה עדים להרג בתא הירי המוקף קירות מכל צדדיו. להרחקה הפיזית מתווספת הרחקה צורנית. מעטים העובדים שרואים את ראש הפרה. רובם עובדים עם איברים אנונימיים ולא עם פנים, ובאשר לצרכנים, הם מורגלים בשניצלונים בצורת דינוזאורים או בצורות אחרות. כשבטעות השתרבב ראש תרנגולת למנה בקנטקי פרייד צ'יקן (KFC) הציבור האמריקאי הוכה בתדהמה. כפי שהראה הסוציולוג נורברט אליאס, בתהליך הציוויליזציה החברה נעשתה אמנם רגישה יותר לגילוייה של אלימות גופנית, אך האלימות לא פחתה אלא נעשתה חריפה יותר ומוסתרת יותר. לבסוף, ישנה ההרחקה הלשונית. לא רק הצרכנים מכנים את מזונם "בקר" ולא "פרה", אלא גם העובדים מדברים על ה"בקר" אפילו כשהוא עודנו חי ומרחרח אותם לאחר פריקתו מהמשאית. באופן אירוני, התחנה הסופית בהפיכת החיה למוצר שבה בשר החיה נחתך ונארז לשיווק נקראת Fabrication. זוהי מחלקת הייצור או מחלקת הפברוק. את אגף השחיטה ניסו ללא הצלחה למתג כמחלקת קציר – Harvesting. אולם העובדים עדיין מכנים אותו קומת ההרג – Kill Floor.

every12seconds
ארכיטקטורה של בית המטבחיים

פיצ'רט, שחוקר מנגנונים חברתיים של נורמליזציה של אלימות, משרטט בספרו את מנגנוני הפיקוח המשמרים את הניצול והאלימות הן כלפי העובדים והן כלפי החיות, בין היתר על ידי השוואת הארכיטקטורה של המשחטה לבית הכלא של בנת'ם: בחלק מהאגפים עומדים העובדים תחת פלורוסנטים בוהקים באופן שבו כולם חשופים תדיר למבט חבריהם. בכל אגף חובשים העובדים קסדה בצבע מסוים, כך שהפקחים יכולים להבחין בקלות אם מישהו חלילה מסתובב או הולך לשירותים בלי לבקש אישור. אך ישנם מקומות שבהם הפיקוח רופף. עובדי המקררים למשל נהנים מחופש יחסי, שכן המפקחים מתעצלים להתלבש בשכבות חמות רק לביקור חטוף. שם לעתים הופכות שלוליות הדם לדיו והקירות ללוח, המשמשים לשיעורי אנגלית מאולתרים שמעבירים העובדים המהגרים זה לזה, או לגרפיטי הלועג לפקחים. גם עובדי קומת ההרג זוכים לחופש יחסי המאפשר להם ליידות שומן זה בזה או לפתוח בקרבות סכינים כשהפקחים אינם בסביבה.

מוסתר בזהות בדויה, פצ'ירט יצא למסע לחשיפת כוחה של ההסתרה שבבסיס האלימות: הארכיטקטורה והשפה שמסתירות את ההרג, ונהלי העבודה המחייבים את הפקחים לעסוק בעיקר בהסתרת מחדלי בטיחות המסכנים את העובדים, ובהחבאת נתחי בשר נגועים בצואה ושמן מכונות מפני מפקחים חיצוניים. בטענה שמנגנוני כוח מעוצבים על ידי הארכיטקטורה של המבט והידיעה שהוא מאפשר ניכרת כמובן השפעתו של הפילוסוף מישל פוקו. אלא שפצ'ירט פסימי מפוקו, עד כמה שהדבר נשמע מאתגר, ושואל: האם ניפוץ הארכיטקטורה וביטול ההסתרה יעלימו את האלימות? האם, כפי שאמר פול מקרטני, לו היו קירות בתי המטבחיים שקופים כולם היו צמחונים? או שמא כפי שכתב אליאס, הסיבה לכך שאנו מזועזעים מהאלימות היא תהליך הדרגתי של הסתרה הולכת וגוברת, שרק הודות לו היינו ליפי נפש ומהופכי קרביים?

העבודה במשחטה קשה פיזית ואף מסוכנת. העובד הממהר לרוקן מיכל שהתמלא יכול להיתקל במקרה בחצי-גופה של פרה עצומה שתגיח מאחוריו ותפיל אותו לרצפה, שלא לדבר על התאונות שמזמנות מכונות החיתוך. אך כשהעובדים הם מהגרים קשי יום, כללי הבטיחות הם פארסה שמשתווה בגיחוכה רק לכללי בטיחות המזון והשחיטה ה"הומאנית".

ישנו סולם היררכיות ברור במשחטה. הלבנים מחזיקים בתפקידי ניהול. בקומת ההרג נמצאים הגברים הקשוחים שנהנים מיראת כבוד וחופש תנועה. בפריפריה עובדות הנשים שלרוב מנקות כפות רגליים ומטפלות באיברים פנימיים שאינם משמשים למאכל, ועליהן משקיפים פקחים הנועצים מבטים כשהן מתכופפות להרים עוד כף-רגל מהמיכל. בתחתית ההיררכיה ממוקמים עובדי חדר המעיים והקיבה שעורם נספג בצחנה עזה שמסרבת להרפות גם לאחר המקלחת, ומרחיקה מהם עובדים ופקחים כאחד.

פרה בבית מטבחיים. איור: Jungyeon Roh, jungyeonroh.wordpress.com
איור: Jungyeon Roh, jungyeonroh.wordpress.com

פיצ'רט החל את עבודתו בתור תולה כבדים, וקודם במהרה לתפקיד פקח אבטחת איכות. הוא היה חסר ניסיון ביחס לחבריו ולא ביצע את עבודתו טוב מהם, אך היתה לו אנגלית טובה ובעיקר אומץ וביטחון עצמי הנדרשים כדי להסתכל לבוסים בגובה העיניים ולבקש קידום. בסטאז' הוא למד שעיקר עבודתו היא חיפוש שיירי צואה ושמן שדלף מהמכונות. כאשר הוא נתקל בנתחי בשר כאלה, כלומר כמעט כל הזמן, אל לו לתעדם בטפסים על-פי הכללים, אלא להחביא את הבשר המזוהם מתחת לחתיכות אחרות. כמו כן, במקרה הצורך עליו להסיח את דעת המפקח מטעם משרד החקלאות (USDA). הסיבה היא ש"צריך להעביר את המוצר, ולא משנה מה", רק לא להאט את פס הייצור. כל 12 שניות נשחטת פרה, ועיכוב קל כדי לחטא סכין יוצר עומס שמשבש את הקצב בכל האגפים. התפקיד כלל לעתים גם פיקוח על "הטיפול ההומאני" בחיות. היה עליו למלא טפסים המדווחים על מספר ההכאות בשוקר חשמלי (אף שמשתמשים בו ללא הרף), על קולות מצוקה שמשמיעות הפרות (אף שהן כל הזמן מייבבות), על מספר החיות שקורסות ונופלות, ועל מספר החיות שנותרות בהכרה גם לאחר שנורו ונתלו. הפקח נדרש להסתכל על החיות, להקשיב לקולותיהן, להביט בעיניהן לבדוק אם האישונים זזים, ולתרגם את סימני החיים הללו לסימני "איקס" מזויפים בטפסים, שכן הכלל המנחה הוא שתמיד המספרים צריכים להיות בטווח "הסביר”.

יום אחד החלה פרה ללדת בתור לשחיטה. מפקח משרד החקלאות סירב להרשות להורגה עד שתסתיים הלידה. פקק תנועה נוצר במסדרון שבו מובילים את החיות בזו אחר זו לתא הירי. הפרדוקס של לידה המתרחשת באמצע תהליך המוות שיבש את פס הייצור וגרם לכאוס מוחלט במפעל. ביום אחר קרסה פרה באמצע התור ולא הצליחה לקום. העובדים דחפו את יתר הפרות בתור באמצעות מכות ושוקרים חשמליים כדי שידרכו עליה ויתקדמו הלאה. למרות זאת, הם נאלצו בשלב מסוים לעצור הכל ולפנותה. ברגעים כאלה כשה"מוצר" הופך לחי שגרת ההרג מופרעת. המונוטוניות השוחקת מופרת והעובדים יכולים לקחת הפסקה שלא מן המניין ולצאת אל האור שבחוץ.

הילה קרן היא דוברת עמותת אנונימוס לזכויות בעלי-חיים

לקריאה נוספת:

על זכויות בעלי חיים

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. איציק

    מוסיפה עוד פעיל חברתי מזרחי לרשימת המעקב הדמוקרטית שלה

    1. חנה

      תתעורר, די לתירוצים, תהיה שווה בלי לנופף בעדתיות.
      ושלא תטעה: אני אם-אמא של מזרחיים. אז מה?!

  2. עמי אשר

    כל 12 שניות פעיל חברתי מזרחי (לפחות אחד מתוך העשרה שראויים גזעית לתואר הזה) תוחב את האף שלו לסוגיה שכלל אינה רלוונטית לקיפוחו כבן למהגרים שהגיעו לכאן מאוחר מכדי לחלוק בשלל הפלסטיני.

    1. ג. אביבי

      הבנו אותך עמי אשר. לשיטתך נשארו (או עוד מעט יישארו) 10 מזרחים שאינם אשכנזים למחצה. זאת כנראה התפילה שלך או ההזיה הרטובה שלך – שייעלמו המזרחים ויעופו לך מן העיניים. מה לעשות שאנחנו יותר מ2.5 מיליון במדינה הזאת ואין לנו כוונה לתת לאף גזען פרימיטיבי כמוך להגשים את חזונו החולני. גם לא שואלים אותך ולא את רבניך/מוריך במה כן לדחוף את האף ובמה לא.
      בינתיים, עם ההערות שלך, אתה מוריד את רמת השיח כאן לתהומות של רפש וגזענות מחליאה.

  3. עומר

    "העוקץ" אנא פרסמו יותר מאמרים שעוסקים בזכויות בעלי חיים..

  4. חנה

    תודה על התרגום המעולה והבאת המראה מול עינינו.
    מרתק ומזעזע

  5. טל

    מדהים אותי זעזוע האנשים כל פעם מחדש מהעדויות והפרסומים מבתי המטבחיים.
    הקירות כבר הפכו שקופים, הרפתות והלולים ממש פתוחים אז למה להמשיך ולקחת חלק בזה? עוברים לטבעונות עוד היום.

  6. אוהד

    תודה על סקירה מאירת עיניים.

  7. אור

    טבעונות היא התשובה לכל זוועות העולם

    1. חנה

      קשה להיות טבעוני. אז פשוט , לצרוך פחות.

      1. מירי

        חנה יקרה , לא קשה , באמת שלא , גם אני חשבתי שקשה עד שהתחלתי , נוכחתי לדעת שקל הרבה יותר ממה שחשבתי , לומדים לחשוב אחרת, להיות מודעים. קל ושווה, מרגישים טוב יותר. בהצלחה.

        1. חנה

          תודה.
          בינתיים צמצמתי.