הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
רצח על כבוד הפרימיטיביות
מעת לעת מופיעה ידיעה בתקשורת על עוד גבר ערבי שנטל את חייה של בת משפחתו "על רקע כבוד המשפחה". מכבסת המילים מלבינה את המעשה הנאלח, מספקת לכאורה רקע תרבותי למקרה, ובכך ממסגרת את הרצח כעוד בעיה נקודתית של אנשים פרימיטיביים, ולא בהכרח כתופעה מדאיגה שיש לתת עליה את הדעת, וכולם ממשיכים בסדר יומם העמוס ממילא. אפילו בשבוע בו צוין היום למאבק באלימות נגד נשים שוסף גרונה של ילדה בת 15. חדשות שאין בהן הרבה חדש.
אין מדובר רק באלימות המכונה "על רקע כבוד המשפחה": האלימות בחברה הערבית הפכה לשפה הרשמית וכל ויכוח סתמי עלול להיגמר ביריות או בניסיון דקירה. האלימות בחברה שלנו לא יודעת מעצורים, גם ילדים ונשים הפכו למטרות וכולם מפסידים. בשונה משאר מקרי האלימות, רצח נשים נעשה על ידי גברים קרובים לאותה אישה או ילדה, אנשים שאמורים לספק לה את ההגנה ואת הביטחון ובמקום זאת נועצים בה את סכינם ללא רחמים.
לפעמים מספיק חשש לא סביר למעילה בכבוד המשפחה המהודר, ואז נכנסת חוליית החיסול לפעולה – ומה שהתחיל כמערכת יחסים תמימה בין גבר ואישה נגמר באסון, אסון שלפעמים אפילו האם שותפה לו בשתיקה. משפט השדה נעשה ללא כל חמלה או אפשרות לשמיעת עדויות מהנידונה למוות. הגבר מלא טסטוסטרון ושטוף בזעם רוצח את האישה במבצרה. המניע אינו בהכרח הרומן שעתה נחשף אלא הבושה מהרכילות, וחלילה, הצגת הגברים במשפחה כ"חסרי כבוד".
תיאטרון האבסורד נמשך ברגע שאישה נקברת עם החטא והבוז, הרוצח המגואל בדם מגלם את תפקיד הגיבור שומר הסף של כבוד המשפחה, שמוכן להקריב את חירותו ואת עתידו למען שימור הכבוד.
כמו מקרי רצח רבים בחברה הערבית, גם רצח על כבוד הפרימיטיביות מאתגר במיוחד את יחידות המז"פ במשטרה. בהעדר גמול ראוי, נהפך הפשע לאטרקטיבי במיוחד. זאת בנוסף למדיניות העלמת העין שנוקטות הרשויות בכל הקשור לבעיות הפנים הערביות ובכך מנציחות את הבעיה. העדר המוטיבציה המאפיינת את התנהלות הרשויות נובע מבחירה מודעת ומהעדפה של "לא ללכלך את הידיים" במצוקות שלא זולגות אל מעבר לתחומי השיפוט של הכפרים והערים הערביות. אישור לטענותיי ניתן לראות בהצלחתו של הפיילוט "אישיות מאוימת" שהובילה המשטרה יחד עם נשות רמלה ולוד שצמצם משמעותית את מקרי האלימות נגד נשים.
את הוואקום שיצרו הרשויות מנסות למלא לא מעט נשים (וקצת גברים), החותרות לשינוי המצב יומם ולילה. נשים ששוברות את מחסום הפחד ומפגינות ביפו, ברמלה ובטירה, נגד רוצחים עם רישיון להרוג בחסות השתיקה וההתעלמות, אך לצערי אין בכוחן של יוזמות כאלה ואחרות לספק מענה מלא וסיוע מיידי. גם אשה שמעיזה לצאת נגד מנגנוני הדיכוי המשומנים ולזעוק לעזרה, מוצאת עצמה לבד במערכה, מנודה מהמשפחה ועם הרבה הבטחות שווא מצד הרשויות, שמבחינתן מדובר בעוד תיק מיותר במסדרונות הרווחה העמוסים לעייפה.
כמו כל דבר, גם העול המשפחתי בשמירה על הכבוד מחולק מגדרית. מגבר ערבי מצופה לפרנס היטב את משפחתו ולדאוג לרווחתה ובזה נשמר כבודו, לעומת האישה שנדרשות ממנה צניעות ודחיית סיפוקים. את הכבוד והחובה על שמירתו יונקות הילדות בגיל צעיר. בשמו נאסרים עליהן דברים רבים, בטענה שאיסורים אלו באו בכדי להגן עליהן מהעתיד לבוא ואף טומנים בחובם הטבות רבות. כחלק מחבילת ההטבות, הורים רבים אף מנקים את בנותיהם מהצוואה מחשש שההון המשפחתי או מה שנשאר ממנו יעבור חלילה לידיים זרות.
התפיסה שגוף האישה אינו קניין פרטי שלה אלא רכוש שניתן להעביר את הבעלות עליו מגבר לגבר, שכל חריגה מהוראות זכר האלפא התורן תעלה לה בחייה, צריכה להיגמר. בעוד היחס לגברים בחברה הערבית הוא יחס מתיר, סלחני ומפנק שגורם להם לדרוש פחות ופחות מעצמם ולוותר על כל שאיפה, פרט לדיכוי נשותיהם ובנותיהם, זוכות הנשים ליחס נוקשה ומחמיר והכל למען מטרת העל שהיא שמירה על כבוד המשפחה.
בחברה פטריארכאלית אוכלת נשותיה ומדכאת אותן אין מקום לקדמה או להתפתחות. כל עוד אנו מסתכלים לעבר בנותינו דרך קרום הבתולין שלהן, לא נדע את טעמה של תקומה. אם חשוב לנו ערך החיים ושימורם חובה להוקיע תחילה את מקרי הרצח האלה מתוכנו ולא להעניק לרוצח את תואר הקדוש המעונה שהקריב את חייו למען טיהור שמה של המשפחה.
איני קורא בדברי להשלת התרבות הערבית ולהתבוללות המונית, אלא לשקילה מחודשת של ערך "כבוד המשפחה", ערך שניקז למענו הרבה מדי דם, דבר שאין לו כל ביסוס בדת כלשהי אלא הוא תולדה של הבניה חברתית לקויה ומעוותת שמקדשת ערכים נפשעים. כיצד יכולה חברה שנאבקת מזה 64 שנים על זכותה לשוויון וחירות להעלים עין מהדיכוי בתוכה ולעבור על רצח בשתיקה?
יש בדברי הכללה מאוד גסה, ואני מודע לעוול שאני עושה ללא מעט אנשים בחברה הערבית. אנשים אשר רואים באישה שוות זכויות ומחנכים לכך את ילדיהם ובנותיהם ומבחינתם רצח על כבוד הפרימיטיביות זה דבר שלא יעלה על הדעת. אך תמונתה של אישה שעתה נרצחה בגלל אותו כבוד אבוד לא משאירה מקום לייפויי. האחריות למניעת הרצח הבא מוטלת על כולנו.
הילאל עלוש הוא כתב הטלוויזיה החברתית
לקריאה נוספת:
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
1. פרימיטיביות אינה מילה המסמנת משהו, פרט לעדות על הדובר. הדובר המשתמש בה, הוא לבן ואשכנזי. לפיכך, אתה אשכנזי וקוראים לך וייס.
2. ערבים אינם אלימים. זוהי המצאה של אנשים בשם רוני, כמו רוני דניאל. אתה משתתף בפרפורמנס של ההזיה האורינטליסטית הזו, ולכן גם לך קוראים רוני, רוני וייס.
3. כקורא של העוקץ, אני לא מבין מדוע עלינו להחשף לבולשיט של כל מיני רוני וייס. שילכו לכתוב בוואינט, או באיזה גזעט אחר. אנחנו פה, יהודים-ערבים וערבים-ערבים, ומסתדרים טוב לבד, בלי הכובשים הנצלנים. אנחנו לא נחמדים, אז מה ?
4. אולי לא הבנת את האירוניה: מה שכתבת היה השתתפות בדיכוי קולוניאליסטי. לפיכך, אתה רוני וייס, הקולוניאליסט הנצלן. כנראה שמדובר במתנחל. פושע מלחמה ציוני. לך מפה, חזור לאירופה.
סמולן (לא) יקר, האמת? – נקעה נפשי מן התגובות הציניות שלך בנוסח "הפוך על הפוך", שמטרתן הבלתי מוסווית היא להוכיח את "השמאל" ואת "הערבים" על צביעותם וחוסר יושרתם, ולספק ק"ן טעמים לטיהור שרץ הכיבוש.
שנים רבות אנו שומעים לעייפה את הטענה בדבר העדר ביקורת עצמית אצל "הערבים". כל אימת שמתרחש בחברה הערבית רצח על "כבוד המשפחה". הצדקנים למיניהם מצקצקים בלשונם בפטרנליזם דביק, ושואלים (רטורית, כמובן) מתי כבר יקום הערבי שיוקיע בשער בת רבים פשעים המתרחשים בחברתו.
והנה, כאשר קם בחור כהילאל (ואגב, הוא לא היחיד ולא הראשון) ומוקיע את הפשע הנתעב, ואינו חושש לכבס ברבים את הכביסה המלוכלכת של חברת המוצא שלו, הוא הופך מושא ללעג של ימנים, שאין להם אפילו האומץ האינטלקטואלי לחשוף את שמם המלא והרשמי.
אז זהו: פשעי הכיבוש בשלג ילבינו, ורוני דניאל הוא חסיד אומות העולם, והערבים הם אכן פרימיטיבים בהגדרה, ומי שזה לא מוצא חן בעיניו – שיילך לשתות מן הים של עזה.
אז מי כאן הקולוניאליסט?
הציונות המיליטנטית ניכסה לעצמה את הנאורות והקידמה כביכול ובעזרת מנגנונים של נחשול והדרה הצליחה להכפיף את המיעוט הילידי שהואילה בטובה להותיר בתחומי כיבושה (תחת משטר דיכוי קפדני יש לציין) לשיח פטריארכלי, שוביניסטי, גזעני, קולוניאלי ופאשיסטי. במסגרת השיח הזה עודדו במכוון ובערמומיות הציונות המקומית ושליחיה הכוחניים במערב מעשים מסוג זה של תיקון חברתי (שנקראים בפי הפאשיזם "רצח על כבוד המשפחה" כדי לשרת את הנרטיב ההגמוני) בכדי לשמש מצע פוליטי וערכי להמשך השתלטות על אדמות המולדת הפיליסטיניות. עלינו לעודד שיח היברידי שמצד אחד אינו נכנע לרלטיביזם תרבותי, ומנגד נאבק בניכוס הציוניסטי של המוסר האבסולוטי, ובכך לשחרר הן את המדוכא והן את המדכא ממנגנונים של כיבוש, הרס, גזענות ורצח.
הגיב בלעג ובזחיחות דעת לפוסט של האני זובידה שעסק בשריפת ספרי הברית החדשה
סמולן גם הצדיק את האפליה הממוסדת שהתאפיינה בכך שאשכנזים שבמקרה הגיעו למעברה יצאו משם אחרי מספר חודשים,ואילו את המזרחים תקעו לשנים.
ראשית, אני אכן חושב שבעולם דיגיטלי, שרפת ספרים הפכה לאקט סמלי וארכאי לגמרי. היום, ספרים באמת לא בוערים.
שנית, אני אכן חושב שאחרי השואה, היה מקום לתת עדיפות לניצולי השואה בשיכון שלהם ושיקום שלהם, גם על חשבון יהודים אחרים. למעשה, יש משהו בזוי ומרושע מאין כמוהו ברעיון שלא מגיע להם העדפה מתקנת. אנסח את זה כך: אם לניצולי השואה לאחר מלחמת העולם השנייה לא הגיעה העדפה מתקנת, אז לאף אחד, בשום מצב, לא מגיעה העדפה כזו.
מי עודד בשתיקה את המשכת השיגרה של רצח "על כבוד המשפחה"?
כל המשטרים הריאקציוניים באיזור כולל זה של המדינה האשכנזית ציונית. לו שאפו להלחם נגד תופעת מעשי הרצח האלה בישראל, כבר מזמן התופעה הייתה פוחתת לכדי שעור אפסי. אבל האינטרס הקולוניאליסטי המנחשל כלפי הפלסטינים בישראל, הוא להנציח את נחשלותם ואף לעודד את הגורמים הנחשלים האלה בקירבם, בעצימת עין או בקלות ביזארית בענישה.
לקוראות האנגלית (או למפעילות המתרגם היעיל של גוגל) רצ"ב קישור לדיון מעניין בנושא ב-ג'דאלייה בין התפוצה הפלסטינית האקדמית לבין ערביי 1948 בנושא "פשעי כבוד המשפחה"
http://www.jadaliyya.com/pages/index/8578/tradition-and-the-anti-politics-machine_dam-seduce
כדאי לקרוא את שלושת המאמרים ואת הטוקבקים.
תמיד מצחיקים אותי היהודים שהופכים כל ביקורת לגיטימית נגד פשעי מדינת ישראל ל"אנטישמיות". והנה ישנם יהודים שסמולניותם העבירתם על דעתם וכל ביקורת נגד היחס המחפיר של רבים מהגברים המוסלמים לנשותיהם – והוא מחפיר, כיבוש או לא כיבוש – הרי היא "קולוניאליזם". אני תמיד טוען שאין פשעים כפשעי הכיבוש, אבל זה לא הופך אותי לחסיד הפושעים הקטנים המחביאים את פשעיהם המתקדמים כל כך, הכל כך לא פרימיטיביים חלילה, אולי אפילו חתרניים, בחסות גזענות הפוכה בחינת אני שחור אז מותר לי.
הילאל, איזה מאמר חכם ואמיץ! אני חושבת שמאמץ משותף, יהודי-ערבי, יכול בהחלט ליצור כאן שינוי.
מנאר חסן פרסמה כבר ב- 1999 כפרק בספר מין מגדר ופוליטיקה את המפתח המרכזי להבנת שימור הפרקטיקה של רצח נשים על-ידי גברים במשפחותיהן. המפתח מבחינתה הוא אחריות המדינה ופעולתה האקטיבית לעידוד פעולות רצחניות נגד נשים במסווה של נימוקים המזהים את הערביות עצמה עם קוד כבוד עתיק ושבטי. גם אם יש צדק בלנסות לכנות כפרימיטיבי את אותו מצב שבו "האשה הפאסיבית הנחשבת לנחותה מחזיקה בגופה את ערכם הציבורי של כל קרוביה הגברים" (ע"מ 275), עדיין חשוב לנו כמפעילי חשיבה ביקורתית לראות את ההקשר הכלכלי והפוליטי של מנגנון זה של הערכה חברתית. המדינה היא שמקיימת מתוך האינטרסים הצרים שלה מערכת של כיבודים כלפי המנהיגות הפאטריארכלית המשמרת מנהגים שבטיים שאין להם ולא כלום לערביות בת זמננו. במקביל היא פועלת בצורה ישירה כמעט להנצחת התלות הכלכלית של נשים במשפחותיהן ובגברים האלימים כלפיהן וכמו שהראתה טל מלר במחקרה, לנישול נשים מזכותן לרשת את ביתן ומזכותן לדיור ציבורי מוגן מאלימות משפחתית של משפחת המוצא שלהן או של משפחת בן זוגן. חשיבה סטריוטיפית של בעלי תפקידים ושוטרים מציגה את האלימות כ'ערבית' וכמאפיינת את החברה כולה מבלי לראות כיצד עצם האחיזה בהנחה כזו תומכת בפעולות ממסדיות החושפות נשים לאלימות רבה עוד יותר. ההתנהלות המדינתית היא הפרימיטיבית ופרימיטיבית היא ההנחה שהרוצחים על רקע זה ראויים ליחס סלחני. כל הכבוד לכותב שלקח על עצמו להדגיש את הריבוי וההתרחקות מהאמביוולנטיות המסוכנת. נקווה שעוד נראה את התחזקותן של מגמות אלו.
לדרוש בלי שום הנחות שהמשטרה תעשה את העבודה שלה. זו המלחמה האמיתית!!!
כחבר אני אומר לך את זה…
מדובר בנושא רציני ולא מצחיק – ובאמת כל הכבוד לכותב המאמר שיש לו את האומץ הדרוש לצאת בביקורת נגד התופעות של רצח על כבוד המשפחה בפרט, ואלימות על רקע "כבוד" פרימיטיבי בכלל, וזאת בחברה הערבית-מוסלמית שאינה מפורסמת בנטייתה לייצר ביקורת עצמית וגם אינה כה פלורליסטית וסובלנית כמונו כלפי כאלו מתוכה שיוצאים נגד תפישות שמרניות דכאניות ואלימות בתוכה (ומטבע הדברים גם עלולה להפעיל גישות שמרניות, ושיטות דכאניות ואלימות, כלפי המבקרים הללו עצמם)…
עם כל הכבוד לממסד הציוני ולמשטרת ישראל, התופעה של רצח נשים על כבוד המשפחה – ובכלל הנטיה ליצר סכסוכים על רקע "כבוד" ולפתור אותם בדרכים אלימות והרג – זו באמת בעיה תרבותית שחובקת את כלל העולם הערבי והמוסלמי; וכל שנה מאות ואף אלפי אנשים, ובעיקר נשים, מוצאים את מותם האלים והאכזרי על רקע "כבוד פרימיטיבי" כזה – כולל גם במקומות שאליהם ידיהם הארוכות של הממסד הציוני ומשטרת ישראל אינן מסוגלות להגיע (וכנראה גם לא החוקרות מנאר חסן וטל מלר, שהזכירה אורלי בנימין לעיל)…
הבעיה היא בעיקר בעיה תרבותית וחינוכית פנימית של הערבים – כפי שאתה יכול לראות בכתבה שבקישור המצורף – ולכן גם חשוב שאנשים משכילים ונאורים כמו הילאל עלוש יקומו מקרב החברה הערבית עצמה ויגנו את התופעות הללו (אז במקום לרדת עליהם ולהציגם כ"מישתכנזים" [גם אם יש בזה מידה מהאמת] חשוב לעודד אותם על אומץ ליבם וגישתם החיובית, דחילק!)…
קישור מצורף – מאמר מקיף מאת ג'יימס אמרי (באנגלית) על בעית רצח על כבוד המשפחה בקרב הפלסטינים:
http://www.worldandi.com/newhome/public/2003/may/clpub.asp
כמובן שכל החקירות בנידון ממוסמסות
אני כבר לא רוצה להזכיר ירי רימוני גז על מפגינים שהסתיימו ברצח
מבלי לנקוט עמדה על "פרימיטיבי " או "לא פרימיטיבי":
מישהו חקר פעם כמה מפשעי "כבוד המשפחה" הם בעצם כיסוי לגילוי עריות בתוך המשפחה?
יש לי חשש שפשעים של "כבוד המשפחה" מונעים משנאה כה עזה וכה אמוציונלית, שהשורש שלה יכול להיות רק ממעשי גילוי עריות בתוך המשפחה.
פרט לכך, אין ספק שמאמרך מראה חברה מתיחסת באלימות (דיכוי וכו') ל 50% מהאוכלוסיה. הנשים.
אין ספק שיש כאן בעיה שורשית שתחילתה בחינוך. לאבא אסור להכות את אמא. לאח אסור להכות את אימו/אחותו.
האם אי אפשר להוסיף זאת לעשרת הדברות?
וכן, חוששני שפרימיטבי היא מילה שיפטית. אולי "פניה של חברה שמפעילה אלימות כלפי נשותיה?"
אין יותר מדי מה לומר על עצם קיום התופעה, פרט לכך שערוצי הביקורת שלה, לפחות בישראל, לכודים על ידי הדיון בציונות כרוע, ועל ידי הדיונים ברוני דניאל. זה לא מצחיק: כל דקה שבה מבוצע עוד ניתוח סימבולי של אריחי התחנה המחודשת בגבול יפו ותל אביב, נמנע דיון ברצח נשים על רקע כבוד המשפחה. וכל שנייה שבה טוענים נגד שיפוטיות תרבותית, היא עיקור של קונקרטיות מצביעה. מישהו מתבלבל פה שוב ושוב, והכלים שבעזרתם מבוצע הבלבול הזה – שוב, שוב ושוב – הם תיאוריה ביקורתית שמחויבת פי כמה יותר לליטוש ניסוחי – לשיטתה – מאשר לכל דבר אחר. לכן, הלעג – לא תמיד, אלא בהקשר הזה – מגיע מתוך יאוש.
צודק. כמו כן יש לשפוט ולכלוא כל הורה, וכל שותף לפשע, החותך בזדון את איבר מינו של בנו התינוק חסר הישע, בן שמונה הימים, ולבטל את כל זכויותיו ההוריות, מטעמים ברורים של הגנה על רווחתו, שלומו ושלמות גופו של כל ילוד.
אין יותר מדי מה לומר על עצם קיום התופעה, פרט לכך שערוצי הביקורת שלה, לפחות בישראל, לכודים על ידי הדיון בערבים/אסלאם/מזרח כרוע, כלומר על ידי רוני דניאל. זה לא מצחיק: כל דקה שבה מבוצע עוד ניתוח ממשי ללא הרדמה של בולבולים של עוללים חסרי הגנה, נמנע דיון ברוני דניאל. וכל שנייה שבה טוענים נגד שיפוטיות תרבותית, היא עיקור של הקונקרטיות המצביעה של רוני דניאל. מישהו מתבלבל פה שוב ושוב, והכלים שבעזרתם מבוצע הבולבול הזה – שוב, שוב ושוב – הם פרקטיקה כירורגית שמחויבת פי כמה יותר לליטוש פיזיונומי – לשיטתה – מאשר לכל דבר אחר. גם בהקשר הזה הלעג מגיע סתם כחלק מהחבילה.
אני דווקא בעד ברית מילה. הכי טוב, הכי יפה, הכי קדוש, הכי יהודו-מוסלמי. איכשהו נראה לי שגם רוני דניאל מהול. בכלל, הסכסוך של הציונים והפלסטינים (ופעם – הערבים) הוא עניין פנימי של מהולים. אני מסרב לתת לערלים להכנס את תוך המקום המאד פנימי ומאד אינטימי שאתה שם ללעג בגסות מביכה כל כך.
סתאם, אם אני לא טועה אתה לא ערל, ואפילו שומר מצוות. רק קצת עצבני. תראה, מה שכתבתי לא יהיה קל לאזניים פרוגרסיביות, ולא כתבתי אותו כדי להיות נחמד. כן, אתה לוקח חלק בהשתקת דיון ברצח נשים. אבל אתה חמוד. גם כשאתה אלים, אני מניח.
יחי ההבדל הקטן בין רצח אישה לבין הסרת עורלתו של אדם. זה ששני הדברים נעשים מתוך מניעים דומים, דתיים עמוקים, שמרושתים במנהגים ותפיסות עולם של תרבויות מפוארות, לא אמור למנוע מאתנו, גם בלי להיות יוסי גורביץ, להבחין בהבדל הזה שבין ברית מלה לרצח. ניתן להזדעזע משניהם (וכך גם אני חש), אבל אפשר לומר, בלי להיחשד בגורביציות לדעתי, שרצח הרבה יותר גרוע ומזעזע.
המקום הזה, של קהיון חושים אינטלקטואלי שנובע משאיפה לטוהר מוחלט, לפוליטיקלי-קורקטנס אד-אבסורדום, הוא זה שכובל את ידיהם של אנשים טובים כנועם א"ס, וגורם לאנשים גזעניים ומפוקפקים כסמולן להתנשא עליהם. כמה חבל.
אלון אקן
כדאי להבדיל כאן בין שני אופנים של דיבור: הראשון הוא דיבור כפעולה בעולם – העולם עצמו, כידוע, נברא במילה, ובאותה מילה הוא גם מושמד.
השני הוא דיבור שמטרת קיומו היא בשביל הדובר לשמוע את עצמו מדבר – כנראה מתוך הנאה כלשהיא שהדובר מפיק מהעניין.
בא הילאל עלוש וביקש לדבר, ולא סתם לדבר אלא לדבר על דבר מה שכואב לו, ולא סתם דבר מה שכואב לו, אלא פצע פתוח ושותת דם שפגיעתו מקיפה עשרות ומאות ואלפים, ושרישומה נחרט דורות על גבי דורות. הילאל עלוש ביקש לדבר על הפצע הזה, משמע – ביקש לפעול: להתחיל לאט ובזהירות לנקות את הפצע, כדי שאולי אפשר יהיה, כהמשך, לחבוש אותו, ואולי יוכל בתהליך ארוך להגליד ולהתרפא.
קפץ סמולן על רגליו והחל לדבר גם כן. מה ביקש סמולן בדיבורו? קשה לדעת – כנראה לתקוף. לתקוף את הילאל עלוש? לא, כנראה שלתקוף אותי או את שכמותי. אבל למה שיתקוף סמולן אותי או את שכמותי בתגובה לקינת כאבו של הילאל עלוש על פצעו הפתוח, בעוד שלא אני ולא שכמותי מוזכרים בקינתו של הילאל עלוש, שלא בנו היא עוסקת אלא בפצעו הפתוח של הילאל עלוש? כי מבחינת סמולן הכל עוסק בנו, כלומר בו, כלומר בציונות. מבחינת סמולן הילאל עלוש בעצם לא באמת קיים, קינתו של עלוש לא באמת נישאת, כאבו לא באמת מורגש, ופצעו לא באמת פתוח ושותת דם: כל אלו לא באמת קיימים, אלא כאמצעי בשביל סמולן והציונות להיות קיימים דרכם.
הרי מה המילה שבה נבראה הציונות – ואשר בה במהרה-בימינו-אמן גם תושמד? – המילה היא "זכותי". בין אם התנ"ך ובין אם השואה, הכל – הכל – עוסק ב"זכותי" של הציונות ושל סמולן. מה ביקש להשיג סמולן בתשפוכת המלל המצחין (רוני "חסרה-לי-דאחייה" דניאל) שירק בפניו הכואבים, החרדים, של הילאל עלוש שביקש, דווקא בעברית, דווקא בין קוראות "העוקץ", להתחיל במלאכת הריפוי של פצעו? קשה לדעת, אולם ידוע מה השיג: את שתיקתו, רטרואקטיבית, של הילאל עלוש. את רמיסתה ביד ובלשון גסה של הצהרת האמון של הילאל עלוש בקהילה הפוליטית השברירית שמתכנסת כאן, שניתנה בשפה העברית – כדי שכולנו נוכל, שוב, להתעסק בו ובציונות ה"זכותי" שלו. כדי שהחלאה יוכל להגיד לי – שים לב – שאני לוקח חלק בהשתקת "דיון (דיון!) ברצח נשים". כדי שאנשים חורשי טוב כמוך, אלון, יפלו מבלי משים למלכודת ההתעסקות הציונית העצמית שלו. זה מה שהציונות עושה כבר שנים על עשרות שנים ("תנ"ך-תנ"ך! שואה-שואה!"). [אני כמובן לא "השוויתי" בין שתי הפרקטיקות, ברית המילה ורצח נשים. השוואות חסרות תוחלת הן טקטיקה ידועה לזרא של ציונים ("למה לצרפתים יש מדינה וליהודים לא?"), ע"ע יוסי גורביץ. אני רק הקשבתי להילאל עלוש].
למה? למה היה כל כך דחוף לסמולן להשחית – להשחית כמה שיותר מהר – את דבר כאבו של עלוש? יש כמה תשובות, אפשר שכולן נכונות. אחת היא כי הוא טיפש. מאוד טיפש. (מסימני הטיפשות: המחשבה שאתה יודע ומוסמך להחליט בשביל אחרים מה טוב להם, כלומר קולוניאליזם). שנייה היא כי הוא חלאה (מסימני היות חלאה: הביטול המוחלט של קיומם של בנות ובני אדם אחרים לשם הגשמת מטרותיך הציוניות). שלישית, והחשובה מכל: כי הוא לא יכול להפסיק. כי הוא רדוף חרדה מוצדקת בהחלט שמרגע שיפסיק לכפות את "זכותי" על כל בדל של ניסיון לדיאלוג היכן-שהוא ברחבי היקום, תתפוגג ה"זכותי" הזו באוויר ולעולם לא תשוב.
אל תטעה, אלון עקן: טיעון "השכל הישר" הדלוח של סמולן והחלאה השנייה פה, עודד ישראלי, הוא אותו הטיעון הקולוניאלי הישן והטוב. הוא תמיד, אבל תמיד, יבטל את הצורך ***להקשיב*** לאדם הפונה אליך מתוך מצבו ומתוך כאבו – כי לך כבר יש את כל התשובות, כי לך "השכל הישר", ולא לך נשאר מה ללמוד. בטח לא מרוצחי נשים פרימיטיביים.
אני מסכים למעשה עם כל מה שכתבת.
אגב, שם משפחתי הוא אקו, בתגובה הקודמת התבלבלו ה-ו' וה-ן'. לא שזה כל-כך משנה למדיה האנונימית-משהו הזאת.
הוא לציין בפעם המאה אלף, את הנזק העצום – רצח נשים אינו הגדול שבהם – שדומיך מנהלים. אתה לא נוכח מספיק כדי שה"אני" הזה שלך, שמושלך לאורכה ולרוחבה של התגובה שלך, יהיה חשוב. על כן, דומיך הגדולים ולא אתה.
קצת מעייף לציין, אבל האיש שהביא הנה את ההשוואה בין רצח נשים וברית מילה הוא אתה, לא אני. ושאחרי כן הכחשת, וגם הוכחת: לא יכול להיות שאתה תשווה השוואות חסרות תוחלת, שכן ציונים משווים השוואות חסרות תוחלת, ואתה לא ציוני. זה נכון, הדגמת, כי כך כתב יוסי גורביץ. לפעמים חייבים להעריץ אתכם. סליחה, אותך.
לכן, למרות שאתה באמת אגוצנטרי זועם, רהוט וחינני במיוחד, לא אתה אתה הבעיה. הבעיה היא שכתיבה מהסוג שהילאל ביצע אסורה במרחבים של דומיך ולעתים גם שלך. הנה עכשיו, מבין עשר כתבות בהעוקץ, רק זו עוסקת בכאלו. האם זה קשור ל"זכותי" ? לא. יותר לחובתי, הייתי אומר. הקולוניאליזם לא קשור לזה, נא לא להיכנס לי לאוסף כובעי השעם שלי. תודה.
ומה שיפה, אגב, זה שמי שמביא את הקץ על הציונות זה לא חלאות (אם להשתמש בשפתך) עוכרות ישראל סהרוריות כמוך בשמאל, אלא דווקא הימין המשיחי בהנהגת ביבי ובנט – שיוצרים ומגשימים פה במרץ רב את אותו החזון הדו-לאומי שאתה ודומיך הפלסטינים בני-דת משה רק מפנטזים ומברברים אודותיו…
כן, הציונות סוגרת בקרוב את הבסטה. או-טו-טו תהיה לנו פה מדינת אפרטהייד עם בנט-וסטנים ובידוד בין-לאומי והכל; ואח"כ האפרטהייד יקרוס ונישאר מיעוט יהודי החי תחת חסות רוב ערבי-מוסלמי – כזה שגם עושה ברית מילה, וגם שוחט נשים סוררות, וגם מגלה חוסר חיבה מובהק ליהודים שמסתתרים מאחורי עצים ואבנים…
הדבר היחידי שמסקרן אותי – ואת זה עוד נותר לגלות – זה מי יצרח יותר חזק תחת הסכין של השוחט האיסלאמו-פאשיסטי ביום ההוא: האם פלסטינים בני דת משה אנטי-ציונים כמוך שיתאכזבו לגלות שהמציאות הדו-לאומית היא פחות חביבה ממה שציפו, או שמא יהודים ימנים אנטי-ציונים כמו בנט ושות' שיתאכזבו לגלות לאן הם הובילו את עם ישראל מתוך הפטישיזמוס לארץ ישראל "השלמה" (ואולי מי שיצרחו הכי חזק זה בכלל ערבים "משוכנזים" כמו הילאל עלוש, שיגלו שהחיים במדינת חמאסטן פלסטינו-פאשסטית גרועים יותר מהחיים תחת קולוניאליזם ציוני, עם כל הצער והחרפה הפלסטינו-לאומנית הכרוכים בדבר)…
בבקשה על תפיל עלי את החרדות שלך.
אין לי תגובה משל עצמי, אלא לצטט את נדב פרנקוביץ' מתוך כתבתו "למה אצביע בל"ד", מאתמול:
http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aabfez
"צפו:
מחמוד ג'יבריל, מנהיג מפלגת שותפות הכוחות הלאומיים (המפלגה הליברלית שניצחה בבחירות בלוב בקיץ האחרון) מברך בטריפולי את המיעוט האמאזיע'י לרגל ראש השנה האמאזיע'י שחל בתחילת השבוע, שנת 2963 למניין האמאזיע'י.
בקהל, שאת שפתו היה אסור לכתוב ולדבר בזמן קדאפי, מונפים דגלי המיעוט האמאזיע'י, וג'יבריל, עטוף גם הוא בדגל האמאזיע'י, מדבר על עקרון זכויות המיעוטים ועל תקוותו שהחוקה העתידית תבטיח אותן, לקול תשואות הקהל:
"היום הוא לא רק חג אמאזיע'י אלא גם חג לובי בכל מובן. ההמונים שנמצאים כאן זכאים לשמוח ולחגוג, לא רק לרגל החג אלא גם בכך שהמדינה החדשה שנוסדה כתוצאה ממהפכת ה-10 לפברואר היא מדינה המשיבה להם את זכויותיהם… אני מקווה שהחוקה תהיה מיוסדת על זכויות האזרח, ושהלובים יהיו זכאים לזכויות שוות ללא יוצא מן הכלל. 42 שנות אפליה, הדרה, דחיקה לשוליים, הרחקה ממוקדי הכוח ושלילת זכויות, אסור שיחזרו. כל הלובים צריכים לשמוח על השבת הזכויות לאוכלוסיה הילידית של ארץ זו… והחוקה תצטרך להעניק להם זכויות מלאות ובלתי מעורערות… כך שלא יהיה מישהו שיש לו זכויות יתר, ונהיה כולנו לובים השווים בזכויותיהם מתחת לשמש אחת, על אדמה אחת". …"
קישור לסירטון המדובר:
http://www.youtube.com/watch?v=MIU7Kc4pJNo&feature=share%29
(סוף ציטוט נדב פרנקוביץ')
עוד חדשות מהמאה ה-21 לנאמני אידיאולוגיות מזרח-אירופיות מהמאה ה-19 בבלוג המשובח של פרנקוביץ' – http://maqorekan.com/ –
לדיווחים, סיקורים ופרשנויות על המתרחש במזרח התיכון שינוקות שנישבו אהוד יערי ורוני חסרה-לי-דאחייה דניאל לא יודעים עליו, לא חושדים בו, לא מבינים אותו, לא רוצים לשמוע ממנו, לא יספרו לך עליו, לא פיללו ולא מיללו. והכל ברצון הקב"ה יתברך, אמן.
מכות רצח « האחות הגדולה
בתור אדם עם דמיון ציורי מפותח מצד אחד, וקצת קוצר רוח מצד שני, פיתחתי יכולת להפיק שמחה לאיד גם ממשהו שאני יודע שהולך לקרות בעתיד – אני לא צריך להמתין בסבלנות עד שתבוא על עונשך ממש כדי להפיק מזה קצת הנאה סדיסטית בריאה (והרי יש לי לא מעט דוגמאות של אנטי-ציונים מן העבר להתרפק עליהן)…
כן, אני בהחלט מודע לזה שאתה עובד קשה מאוד כדי לטמון את הראש בחול ולהדחיק את ה"חרדות" (קרי, הפחד האינסטיקטיבי הטבעי והמוצדק) מפני מה שעומד לקרות לך (וגם לי, אם לא אמצא בנתיים איזה סידור על אי רחוק מכאן) תחת שלטון הרוב הפלסטיני החמאסניקי שיבוא במקום החממה הציונית בה אתה חי (כן כן, עמוק בפנים אתה בהחלט יודע על מה אני מדבר)… אני גם יודע איזה עולם פנטזיות אלטרנטיבי בנית לעצמך בכל מה שנוגע לציפיותך מן העתיד הדו-לאומי – זאת הסיבה שכתבתי: "פלסטינים בני דת משה אנטי-ציונים כמוך שיתאכזבו לגלות שהמציאות הדו-לאומית היא פחות חביבה ממה שציפו" (לעיל, תחת הסעיף: "מי יצרח יותר חזק תחת הסכין של השוחט האיסלאמו-פאשיסטי ביום ההוא")…
בעיקרון ציפיתי שתכתוב משהו קלישאתי על "תסביכי השואה שהחינוך הציוני הצליח להתמיע בי" – אבל גם "חרדות" זה בסדר, שנינו מכירים את הקלישאות ויודעים במה מדובר…
קראתי את המאמר של הפרנקוביץ' הלז על בל"ד – נו, מה? אני לא דיברתי על חיי התענוגות של המיעוט הערבי תחת השלטון הקולוניאלי הציוני (שתחת מגפיו הם "סובלים" מיותר זכויות אדם, יותר זכויות אזרח, יותר שוויון, יותר חופש דיבור וחופש התארגנות פוליטי – שלא לדבר על יותר שגשוג כלכלי ותרבותי – ממה שאיזשהו אזרח ערבי פשוט ממוצע מקבל במדינה ערבית כלשהי – שלא לדבר על מיעוטים בעולם הערבי, או על מה שקיבלו השחורים תחת האפרטהייד). אני אפילו לא דיברתי על מה היה קורה אילו בל"ד עצמה היתה לוקחת את הבחירות ומחזירה את עזמי בשארה הישר מח"ל אל כסא ראש הממשלה (זוכר שהוא התמודד פעם על התפקיד – באקט מאוד לא אופייני לבני מיעוטים תחת שלטון אפרטהייד?)… אני דיברתי על מה שיקרה פה בקרוב, כאשר תהיה מדינה דו-לאומית על כל השטח שבין הירדן לים – מדינה שבה רוב המצביעים ילכו על מפלגות ערביות-איסלמיות אותנטיות יותר כמו החמאס והג'יהאד (הרי זה מה שהם עשו בבחירות האחרונות שלהם, לא?)…
בקיצור, אני מדבר על החברל'ך האלה – שהם הרבה יותר נפוצים באזורנו מהלאל עלוש, והרבה פחות איזוטריים מבל"ד:
http://www.youtube.com/watch?v=D1Zu7z7y7ME
http://www.youtube.com/watch?v=5zWBagLc5kA
http://www.youtube.com/watch?v=iAX_1K3e8S4
http://www.youtube.com/watch?v=N9BOPR3yhY4
ההערכה שלי היא שתחת השלטון שלהם הסיכוי שלך לזכות לאותו יחס כמו האמזיגים המוסלמים בלוב (שהוא גם לא מי יודע מה, למרות הדיבורים) הוא מאוד נמוך – תגיד תודה אם תגמור רק כמו הנוצרים בעירק, או כמו השחורים בלוב החדשה והמהוללת:
http://www.youtube.com/watch?v=kpW27pRolRk
http://www.youtube.com/watch?v=b1j1C0Z0xPQ
(תשלח גם את אלו לבלוג המשובח של פינקוביץ' – גם זה חלק מהחדשות במזרח התיכון, שמבחינת מנטאליות עוד תקוע ברובו במאה ה-9 ולא ה-19)
חברים יקרים (פחות או יותר), מישהו מכם זוכר בכלל שהדיון הזה, עתיר המהלומות מתחת לחגורה והביטויים הסרקסטיים המשעשעים (לעיתים) והמרגיזים (לרוב), החל בכלל בעקבות מאמרו המצוין של הלאל עלוש על "רצח על כבוד הפרימיטיביות"? אני מציע שאם יש למישהו/ מישהי משהו להוסיף לדיון על הנושא המקורי – יעלה ויבוא מייד. ואם אין – נראה את הדיון על מאמרו של עלוש כ"תם ולא נשלם", ונכריז "פוס" על נושאים, מעניינים ככל שיהיו, שהקשר בינם לבין נקודת המוצא של הדיון הולך ומתרחק.
מאמרו של הילאל עלוש בהחלט ראוי להערכה אבל כאחד שהשתתף בהפגנות של נשים ערביות עוד בשנות השמונים ראיתי שם בחורים ערבים שהשתתפו בהפגנות של הנשים הערביות ותמכו בהן. זה לא עזר. עליית האיסלם מחזקת את רוצחי הנשים, לצערי הסמול בישראל בחסות אחמד טיבי מרמה את היהודים גם בנושא זה. רצח על כבוד משפחה הוא חוק של החברה הערבית מהג'יהליה הנביא מוחמד התנגד לו אבל לאחר מות הושגה פשרה בין הגיהליה לאיסלם והחוק התקבל גם לאיסלם. טיבי מנסה לרמות כאילו מדובר על רצח רומנטי של יחידים כמו אצל היהודים, אבל זה חוק של החברה הערבית שמחייב את האב לרצוח את בתו. טוב שהילאל מפריך את הרקע הרומנטי ומבהיר שפה מדובר על הכבוד. בניגוד לדברי יוסי אמיתי וסמולנים אחרים החוק הזה קשור לכיבוש אבל לכיבוש המוסלמי של העולם. מטרתו לשמור את הרחם הערבית לערבים ולקחת משאר האומות את הרחמים שלהם. זה חלק מהכיבוש המוסלמי של ישראל והעולם בכלל.
הוי, מתי, מתי: אני ממש מקנא בך. באיזו ידענות מופלגת אתה מדביק לאסלאם סטריאוטיפים חסרי כל ביסוס. אני סקרן לדעת, מתי בפעם האחרונה קראת טקסטים אסלאמיים (רצוי בערבית) המאוששים את טיעוניך. אני מציע שתיקח לך את הזמן, תלמד ברצינות לימודי אסלאם (יש קורסים מצויינים במחלקות ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטאות ישראל), ותקפיד להכין שיעורי בית. או אז ניתן יהיה להתייחס לטיעוניך בייתר רצינות. עד אז, הם אינם אלא קישקוש דמגוגי בגרוש.
הוי יוסי יוסי, דרישתך ממני ללכת לאוניברסיטה ללמוד על האיסלם ממש לא מובנת נוכח השקרים שמופקים היום על האיסלם בהגנת הפרופסורים. כך למשל הביטוי "אביב עמים ערבי" שמבטא מכבסת מילים שמכבסת מילים בדם. במשך מאה השנים האחרונות הפרופסורים המטומטמים לא ידעו מהחיים שלהם. ורק להזכירך את אבינו סטלין ואמנו ברית המועצות מנוחתה עדן..
אבל נחזור לנושא, רצח נשים על כבוד המשפחה שאינו מופיע בקוראן והוא חוק [משפט מנהגי] מהג'יהליה. אם אתה אדם ישר אני מצפה ממך לגינוי חריף של הגניקולוג הדוקטור וחבר הכנסת אחמד טיבי שבועדת הכנסת מרמה ומחפה ומגבה רצח נשים על הכבוד כאשר הוא טוען שזה רצח שדומה לרצח רומנטי כמו בעל יהודי שרוצח את אשתו. ["אין כבוד ברצח" טיבי בועדת הכנסת]. |
רצח אשה על ידי בעלה הוא מעשה פרטי של הבעל שרוצח את אהובתו או אשתו ולרוב גם מתאבד אחר כך. כאשר רצח על כבוד המשפחה הוא מעין חוק ערבי שמחייב את המשפחה לרצוח את הנערה. אם המשפחה לא תרצח, החברה הערבית תעניש אותה. אחמד טיבי משקר לחברי הכנסת לטובת רצח נשים, כל הכבוד להילאל עלוש שעובר אחד לאחד על השקרים של אחמד טיבי ומתקן אותם. לא מדובר במיעוט פרימיטיבי ולא מדובר ברקע רומנטי. אלא בכבוד. הטענה הרומנטית של טיבי היא טענה נאלחת. בחורה ערביה שנרצחת משום שנאנסה לא נרצחת על רקע רומנטי. בחורה ערביה שנרצחת משום שהתחתנה עם כושי לא נרצחת על רקע רומנטי אלא רקע גזעני, ולמיטב ידיעתי רוב האבות והאחים שרוצחים את בנותיהן ואחיותהן לא קיימו איתן יחסים רומנטיים לפני כן. מחקרים מגלים שרוב הנרצחות לוקחות איתן לקבר את בתוליהן. [כנראה שהערבים רוצים לספק בתולות בגן עדן לשהידים.] לדעתי אדם צבוע כמו דוקטור אחמד טיבי שמגבה רצח נשים לא ראוי להיות חבר כנסת ובטח לא גניקולוג. אם זה היה תלוי בי לא הייתי מאפשר לו להיות אפילו גניקולוג של פרות.