פלסטינים, לכו להצביע

מעולם לא מיצינו את כוחנו בכנסת עד כה: הגיע הזמן להראות שהאוכלוסייה הפלסטינית יכולה להתגייס כאחד וליצור כוח קולקטיבי גדול וחזק יותר מאי פעם
אמיר פאח'ורי


בחירות 2013

את הפלסטינים אזרחי ישראל שנמנעים מלהשתתף בבחירות לכנסת אפשר לחלק לשלוש קבוצות. את הקבוצה הראשונה אכנה "האדישים הפרקטיים". אלה מחפשים תמיד להצדיק את סירובם להצביע בטיעונים פרקטיים שמסתכמים בכך שהצבעתם ממילא לא תשנה דבר, ולפיכך אין להם סיבה להצביע. בירור קצר מגלה שרוב "האדישים הפרקטיים" לא מבססים את עמדתם על נתונים, מידע או תהליך חשיבה. מדובר למעשה בסוג של אסקפיזם פוליטי או הפקעה עצמית של הזכות והחובה לקחת את גורלם בידם. אדישות פוליטית מסוג זה היא חלק אינטגראלי מכל מערכת בחירות בכל עת ומקום.

הקבוצה השנייה היא קבוצת "הפרקטים האותנטים" שסיסמתה דומה. אם כי, שיחה עם הנמנים עליה מעלה כי אלה הקדימו מחשבה מסוימת להחלטה להמנע מהצבעה בבחירות. טיעוניהם נחלקים לשניים: א) הצבעתי אינה מעלה ואינה מורידה, שכן המפלגות הפלסטיניות בישראל אינן יכולות לשנות דבר, הואיל והן נידונו להיות מורחקות מהגה השלטון בשל המבנה של המערכת הפוליטית הישראלית, ב) המפלגות הפלסטיניות מקבלות בדרך כלל 9-12 מנדטים בלבד, וזה מונע מהן להיות כוח משמעותי בפוליטיקה הישראלית.

מפלגות עם ייצוג פלסטיני משמעותי
מפלגות שמייצגות את הציבור הפלסטיני בישראל

אולם קבוצת "הפרקטיים האותנטים" מבססת את טיעוניה על תשתית לוגית ועובדתית שגויה. עיקר המשגה שלהם הוא בהנחה שהאופוזיציה הנה מטבעה נכה וחסרת השפעה. מבלי למצות את טיעוני הנגד האפשריים, נבירה בזיכרון הפוליטי מעלה לדוגמא, כי לולא תמיכת המפלגות הפלסטיניות ממשלת רבין לא הייתה מצליחה להעביר בכנסת את הסכמי אוסלו. זהו המהלך הדיפלומטי-מדיני הכי משמעותי מאז כינונה של מדינת ישראל. ההצלחה היחסית של מפלגות אופוזיציה בכנסת האחרונה בתחום החקיקה הכלכלית-חברתית מחזקת גם היא את הקביעה שלאופוזיציה יכול להיות תפקיד חשוב בכנסת. אפילו מהבחינה הלוגית, מי שטוען כי מיעוט מנדטים מוליד מצדו השפעה פוליטית דלה, צריך להגיע דווקא למסקנה שחובה על הציבור הפלסטיני בישראל למצות את הפוטנציאל האלקטוראלי שלו, ולא להיפך.

אסטרטגיה עיקרית למיצוי זה הועלתה כבר בעבר: הכרזה בלתי רשמית על "מצב חירום פוליטי" שיעודד את איחוד הרשימות השונות, לצד קמפיין מקיף ויעיל להעלאת אחוז הצבעה. רק לאחרונה הסב את לבנו העיתונאי ערן ישיב במאמר דעה שפרסם בעיתון הארץ, כי במידה ושיעור ההצבעה בכלל הציבור הישראלי יישאר בסביבות ה-60%, הצבעה של הפלסטינים אזרחי ישראל בשיעור של 80% יכולה להכניס 21 חברי כנסת מכל הרשימות הפלסטיניות יחד. קרי, איחוד רשימות ושיעור הצבעה גבוה עשויים להביא לשחר של יום חדש בפוליטיקה הישראלית בו אחת המפלגות הגדלות ביותר בכנסת הנה המפלגה הפלסטינית-ערבית.

הקבוצה השלישית שנמנעת מלהצביע לכנסת היא קבוצת "האידיאולוגים". ניסיוני מלמד כי זו קבוצה קטנה יחסית המשתייכת בדרך כלל למעמד הבינוני או הגבוה. נימוקים רבים, שונים ומבוססים יש בפי קבוצה זו, אולם בסיסם אחד הוא: הצבעה מהווה הכרה בלגיטימיות הריבון וקבלה של כללי המשחק הפוליטי. כללי המשחק במובנם הפוליטי-מדיני הם בעיקר כינון הריבון על ערכים יהודיים-ציוניים; במובנם המשפטי הם בעיקר הצהרת העצמאות וחוקי היסוד; ובמובנם הסוציולוגי הם בעיקר מקומן ההגמוני של השפה העברית, הדת היהודית והתרבות היהודית-ציונית-ישראלית.

על פניו, עסקינן במכלול טענות שמחייבות התמודדות מקיפה ורצינית שרשימה זו קצרה מלהכיל. אך למעשה התמודדות עם טיעונים אלה אינה נחוצה כלל בשאלת הבחירות. הסיבה לכך היא שקבוצת "האידיאולוגים" לא ניסתה מעולם לייצר חלופה ללגיטימיות של הריבון. היא לא ניסתה לבסס מעולם מעבר היסטורי למאבק פוליטי פופולרי בלתי אלים מחוץ למסדרונות הכנסת או הממשלה. לא שמעתי אף אחד ממנהיגי קבוצה זו קובע כי יש לפסוע בדרכם של המהטמה גנדי או של מרטין לותר קינג או בדרכיה של תנועה בלתי אלימה אחרת המבקשת להשיג הישגים פוליטיים שלא באמצעות בחירות. העובדה כי אף אחד ממנהיגי הקבוצה האידיאולוגית המסרבת ליטול חלק בבחירות לא קרא במרומז או במפורש להצטרף לתנועת החרם הפלסטינית הבינלאומית (BDS), אף שזו הוכיחה כבר את רצינותה ויעילותה, מטילה דופי מעקר במשנתם. בהימנעם מלהציע אסטרטגיה אלטרנטיבית, מוסכמת, עקבית ומקיפה דומה קבוצת ה"אידיאולוגיים" דווקא לקבוצת "האדישים הפרקטיים".

הנה כי כן, אם אתה "פרקטי אותנטי" לך להצביע. הרי זה עולה בקנה עם הערכותיך, אמונותיך ומטרותיך ולא ההיפך. גם אם אתה אידיאולוג לך להצביע. הרי הזכות (ואולי החובה) ליצור אלטרנטיבה להצבעה טרם נוצלה על ידך או על ידי המחנה שלך.

אמיר פאח'ורי הוא עורך דין ותלמיד מ.א. בתוכנית ללימודי שלום ויישוב סכסוכים באוניברסיטת חיפה

לקריאה נוספת:

מה שרואים מבאב אל-שמס | רמי יונס

על בחירות 2013

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דרור בל"ד

    היום לפני 6 שנים נרצחה עביר אראמין בת ה-10 כשיצאה מפתח בית ספרה בענאתה.
    "לוחם" מג"ב ירה בה כדור גומי, מאחור, ללא סיבה.
    6 שנים עברו מאז עמדנו עם הלוחמים לשלום ליד מיטתה בהדסה עין כרם ולא ידענו את נפשנו…
    6 שנים ארוכות ומייסרות ללא נחמה…
    6 שנים שבהן לא טרחו ולא השכילו טחנות הצדק של המדינה הצבא והמשטרה "המוסריים ביותר בעולם" למצוא ולהעמיד לדין איש מן האחראים…
    6 שנים שבהם המשיכו שלטונות הכיבוש בהרג חפים מפשע, ללא אחראים – לית דין ולית דיין… פעם אחר פעם אחר פעם, במעגל דמים שאין לו סוף ותכלית… וגם אתמול, עוד נער פלסטיני נורה למוות – סמיר עוואד, בן 17 … מאז יום שישי זהו ההרוג הפלסטיני הרביעי: מאז עביר אלפי קורבנות חפים מכל פשע…

    כבר 6 שנים אני חושב על עביר. כל הזמן.
    כבר 6 שנים אני זוכר ומזכיר את הילדה התמה, הברה, הזכה הזאת שלא עשתה רע לאיש מימיה המעטים…
    אני זוכר אותה, ואני זוכר את מי שרצח אותה – קורבן כמוה – קורבנות הכיבוש.

    כבר 15 שנים אני חושב על סמדרי. כל הזמן.
    כבר 15 שנים אני זוכר ומזכיר את הילדה התמה, הברה, הזכה הזאת שלא עשתה רע לאיש מימיה המעטים…
    אני זוכר אותה, ואני זוכר את מי שרצח אותה – קורבן כמוה – קורבנות הכיבוש.

    אל תשכחו את עביר אראמין! אל תשכחו את סמדר אלחנן!

    ביום שלישי הבא יש בחירות בארץ הזאת:
    הצביעו למען מפלגה המניפה את נס השלום כערך עליון! הצביעו למען מפלגה המקדמת את ערך הכבוד, השיוויון והאחווה בין יהודים וערבים!
    הצביעו!

    في مثل هذا اليوم قبل ستة اعوم قتلت عبير عرامين في العاشرة من عمرها لدى خروجها من مدرستها في عناتا.
    "مقاتل" من حرس الحدود اطلق عليها رصاصة مطاطية بلا سبب.
    سنوات مرت منذ وقفنا مجموعة من حركة مقاتلين من اجل السلام الى جانب سريرها حائرين في هداسا عين كارم، سنوات ستة مضت…
    سنوات طويلة وموجعة بلا عزاء…
    سنوات لم تكلف نفسها ولم تصل خلالها طواحين العدالة التابعة للدولة والجيش والشرطة "الاكثر اخلاقية في ألعالم" الى ايجاد ومحاكمة أي من المسئولين.
    سنوات واصلت خلالها سلطات الاحتلال قتل الابرياء، دون مسئولين – لا سائل ولا مسئول.. المرة تلو المرة تلو المرة، في دائرة دموية لا نهاية ولا معنى لها.. ففي الامس قتل فتى فلسطيني اخر بالرصاص – سمير عوض، 17 سنة.. وهذا هو القتيل الفلسطيني الرابع منذ يوم الثلاثاء، ومنذ مقتل عبير قتل ألاف الضحايا الابرياء.
    ستة سنوات وأنا افكر بعبير. دائما
    منذ ستة سنوات اتذكر واذكر بتلك الطفلة ألبريئة الوادعة ألنقية التي لم تسيء لأحد في حياتها القصيرة.
    اذكرها واذكر قاتلها – ضحية مثلها- من ضحايا الاحتلال.
    خمسة عشر عاما وأنا افكر في سمدار. دائما
    خمسة عشر عاما وأنا اتذكر واذكر بتلك الطفلة البريئة، الوادعة، النقية التي لم تسيء لأحد في حياتها القصيرة.
    اذكرها واذكر قاتلها – ضحية مثلها- من ضحايا الاحتلال.
    !لا تنسوا عبير عرامين! لا تنسوا سمدار الحنان
    صوتوا للحزب الذي يرفع راية السلام كقيمة عليا! صوتوا من اجل الحزب الذي ينادي بالكرامة، المساواة، والتاخي بين اليهود والعرب! صوتوا.

    Today, 6 years ago, 10 years old Abir Aramin was murdered outside her school in Anata.
    Border police "fighter" shot a rubber bullet in her back, no reason…
    6 long and agonizing years have passed since we and the combatants for peace were standing by her bedside in Hadassah hospital,
    6 years that the "most moral army in the world" has failed to find and bring to justice even one of those responsible…
    6 years in which the occupation authorities continued killing of innocent people without charge – no law and no judge … Time after time after time, a circle of blood with no end and no purpose … And yesterday another Palestinian kid, 17 … the fourth this week! Thousands of innocent victims since Abir's death…

    For 6 years I have been thinking about Abir. All the time.
    For 6 years I remember and remind about this innocent pure girl that never ever did any wrong to anyone
    I remember her, and I remember whoever killed her – a victim like her – both victims of the occupation.

    For 15 years I have been thinking about Smadar. All the time.
    For 15 years I remember and remind about this innocent pure girl that never ever did any wrong to anyone
    I remember her, and I remember whoever killed her – a victim like her – both victims of the occupation.

    Do not forget Abir Aramin! Do not forget Smadar Elhanan!

    Next Tuesday we have elections!
    Vote for those who rase the flag of peace as the highest value! Vote for those who advocate Equality, brotherhood and respect between Jews and Arabs!
    Vote!
    http://www.facebook.com/photo.php?fbid=10151917662957788&set=a.10150321000627788.378347.756742787&type=1

  2. אלי אמינוב

    לדעתי המחבר לא שכנע, בעיקר בשל הבנתו הלא נכונה את המציאות הפוליטית ואת צורות הדיכוי הישראלי. בשאלה מרכזית ביותר הוא כותב: " נבירה בזיכרון הפוליטי מעלה לדוגמא, כי לולא תמיכת המפלגות הפלסטיניות ממשלת רבין לא הייתה מצליחה להעביר בכנסת את הסכמי אוסלו. זהו המהלך הדיפלומטי-מדיני הכי משמעותי מאז כינונה של מדינת ישראל". קביעה יוצאת מן הכלל לגבי אירוע הרסני לעם הפלסטיני. הסכמי אוסלו ביטאו מצד אחד את כניעת אש"פ לתכניות הסדר האזורי האמריקני המיועד לשמור על מעמדה של ישראל כזרוע הברזל של האימפריאליזם האמריקני, סדר זה נועד בעיקרו כדי להבטיח את זרימת הנפט מן האזור. מצד ישראל התכנית היתה פשוטה ערפאת והסולטה ישמרו על בטחון ישראל ויהיו קבלני משנה של מערכת הדיכוי הישראלית.היו אנשים שיצאו נגד התכנית מן הרגע הראשון כמו למשל הוועד למען מדינה חילונית דמוקרטית בכל פלסטין ההסטורית. היה ברור מן הרגע הראשון שחיסול העתונות העצמאית באופן יחסי בשטחים שנכבשו ב67, נועדה כדי למנוע מתושבי הבנטוסטאן לעסוק בשאלות מפתח כמו שיבת הפליטים, התארגנות מקצועית ושאלות דמוקרטיות אחרות. כמעט שבע שנים הצליחה הסולטה לשמור את רוב הפלסטינים מחוץ למאבק. ההסכם גם נועד בעיקרו לחסל את האינתיפאדה שהחלה להביא שינויים חברתיים חשובים כמו החלשת הקשרים הפטריארכליים וחיזוק מה של מעמד האשה. כל זה נמחק ואוסלו הפך לחלק ג' של הנכבה אחרי 48 ו67. העובדה שהמפלגות הערביות תמכו באוסלו וברבין רק מעידה שמה שהן מסוגלות לעשות זה רק שירות לציונות. אולם למרות זאת לנוכח התגברות האפרטהייד בחברה הישראלית אני קורא לכל מי שמגדיר עצמו כדמוקרט להצביע למפלגות המיעוט המדוכא ולא לתומכי המדינה היהודית.