הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
פעולת המחיקה הכפולה של דעם
פסיכואנליטיקאית ישראלית שחיה בברלין מזה 17 שנה (עלייה ראשונה של האינתיפדה השנייה). ערכה את האתר "קדמה", במה לדיון מזרחי
בחירות 2013
אם לשפוט לפי מעגלי חברים וקשרים פוליטיים קטנים בפייסבוק, הרי שהמאבק העיקרי בבחירות הקרובות הוא בין חד"ש, בל"ד ודעם. רבות כבר נכתב על המגמה בקרב מצביעי מה שנקרא "שמאל" בישראל, שהינו למעשה ימין ליברלי ברוב הדמוקרטיות המערביות, להצביע למפלגת דעם ולעומדת בראשה אסמא אגבארייה-זחאלקה. מעניין לבחון את זה כתופעה חברתית.
כשפונים לעשות זאת, כדאי להיזכר בצניעות שהמצב הפוליטי בישראל רק החמיר בשנים האחרונות: העניים נהיו יותר עניים ואליהם הצטרפו עוד, הפערים בין אשכנזים למזרחים רק העמיקו – וכל זה קורה כשמדי כמה שנים ישראל תוקפת בברוטליות את עזה או את לבנון או אניה שמנסה להגיע לחופי עזה הנצורים, בעוד רוב אבסולוטי של יהודיה משוכנעים שהיא מהווה איום קיומי עליהם, כאילו כל הפליטים הפלסטינים יחד נמצאים בבטן האניה. תושבי ישראל מגיבים בהתאם ובמדדי המדינות המפותחות מדווחים על יאוש, חוסר סיפוק וחלומות על הגירה, כמו גם מימוש שלה.
בבחירות הראשונות שהתרחשו אחרי שהיגרתי מישראל, כשעוד חשבתי שיום יבוא ואוכל לחזור ולחיות בה כי המצב ישתפר, טסתי לרגל הבחירות והצבעתי. כל זה הסתבר כעורבא פרח, אחרי שקולי זויף ומשמעותה של תלונה היתה עלולה להיות פסילת כל הקלפי וחיזוק מפלגות ימניות מבחינה כלכלית. מאז אני כבר פחות משוכנעת ביכולת של מוסדות ישראלים לעבור שינוי: קשה לראות איך הוא יגיע מהפרלמנט הישראלי, שלא מצדיק את שמו כפרלמנט שבו מדברים ונהיה גם הוא לזירה לשפיכת כוסות מים, בזמן שממשלתו עסוקה בשפיכות דמים.
רבים מחברי וחברותי בשמאל המזרחי ובשמאל בכלל חושבים שהצבעה לדעם היא בזבוז קולות, מכיוון שזו לא עברה את אחוז החסימה ורחוקה ממנו גם הפעם, ומכיוון שדעם לא מציעה משהו חדש שחד"ש לא מציעה: כלומר, שתי המפלגות מטשטשות את ענין הזהות ומתייחסות רק למעמד, כאילו איכשהו יוצא במקרה שרוב העניים ומעט הזכאים לתעודת בגרות הם פלסטינים ומזרחים. שלא כמוהם, אני לא רואה זאת כבזבוז; אבל לא מכיוון שאני חושבת כמו תומכי דעם, שחשוב שאסמא אגבארייה-זחאלקה תהיה בכנסת. זה חשוב לא יותר או פחות מאשר כל חבר/ת כנסת ערבי/ה אחר שייכנסו בשעריו של כל מוסד ישראלי-יהודי, כלומר לא יעלה ולא יוריד הרבה. אם תוך כדי השתתפותן של מפלגות שמאל עם שלושה מנדטים המצב רק הורע, קשה להניח שעוד מנדט יחיד ישנה משהו.
ואולם, קולות יגיעו לדעם גם ממצביעים לשעבר של מרצ, חד"ש והעבודה, ואולי אפילו קדימה או התנועה או איך שלא קוראים לזה עכשיו – מפלגות שבראשן למעט חד"ש עומדת אשה. כלומר, מצביעים יהודים שיכולים לדמיין לעצמם מתן קול לאשה פלסטינית.
לא על הטיקט הזה אני רצה
רוב מצביעי השמאל בישראל לא נולדו למשפחות אדומות: רובם עשו דרך שמאלה ממפלגות ימין או מרכז, ולכן הצבעה לדעם היא חלק מהתהליך הזה או סופו. את זה יודעת גם אסמא אגבארייה-זחאלקה ולכן היא מתאמצת לא להדגיש את עובדת היותה ערבייה. בראיון עימה במוסף "הארץ" שפורסם לפני כשבועיים – ולא במקרה מוקם ליד ראיון עם חנין זועבי, "הערבייה הרעה" – מסומנת אגבארייה-זחאלקה כ"ערבייה הטובה" ואומרת למצביעיה:
אני לא רוצה שיצביעו לי כי אני ערבייה. לא על הטיקט הזה אני רצה. השאלה היא איזה מין ערבי אתה. אני הולכת על זהות מעמדית. אני חושבת שהזהות המעמדית היא הרבה יותר נכונה במקומות כמו ישראל, שרוויה בסקטורים שונים וזה קיבוץ גלויות, כולל הערבים.
ביבי או ברק מעולם לא היו אומרים "אני לא רוצה שיצביעו לי כי אני גבר יהודי לבן… אני הולך על זהות ניאו-ליברלית", מכיוון שברור שמצביעים להם ככאלה: להיות גבר לבן זה הנכס שלהם. רק מי שיש לו זהות שהיא מכשול צריך להגיד למשל, "אני לא רוצה שיצביעו לי כי אני אשה". אגבארייה-זחאלקה עושה כאן פעולת מחיקה כפולה: בשם הזהות המעמדית המשותפת כביכול לכולם, היא מוחקת הן את זהותה שלה כערבייה-פלסטינית והן את היהודיות והפריבילגיות המצורפות אליה של מצביעיה היהודים. ולכן זה המקום בו מצביעיה האשכנזים, מאוכזבי המחאה, יכולים להתאחד איתה בתקווה שייוולד מזה משהו חדש.
אבל למחוק אפשר משהו שרק היה קודם לכן קיים, ולכן יש צורך בשלילה וגם בהכחשה: להגיד על ישראל שהיא "קיבוץ גלויות, כולל הערבים" אולי עוד נכון לגבי הערבים היהודים. הפלסטינים לא הגיעו לישראל משום גלות, הם פלסטינים מפלסטין שישראל הגיעה אליהם. ובשבילם פלוטו הוא כלבלב מקיבוץ מגידו ויש לו הכל, בזמן שלמי לא נשאר? כי כמו שמראה רון כחלילי בסדרתו החדשה "על צד שמאל", קיבוץ מגידו, שלצורך הקמתו גולחו בתיהם של פלסטינים שחיים היום באום אל פחם, למשל, גירש יחד עם עוד קיבוצים את הפלסטינים לפיזור גלויות: בירדן, לבנון, סוריה, אוסטרליה, אמריקה ואירופה. זקני מגידו של 48 מכחישים, מתוודים ומצטדקים על החישוף שעשו טרם הכיבוש של 67. ואנחנו מקבלים גם שיעור לשון פה: בשפה של 48 קראו לחישוף "באנו עם שופל". בטח גם הם, עם הקוקו, הסרפן והשופל, ממש תומכים בשיח המעמדי.
כפוליטיקאית, אגבארייה-זחאלקה עושה את הדבר שיכול למשוך אליה קולות ומצביעים יהודים - בעיקר אשכנזים – שילכו על התקווה שהיא מציעה בים הייאוש. היא עוזרת להם להכחיש את המוצא וההיסטוריה שלהם, בעזרת הכחשתה את מוצאה וההיסטוריה שלה ויצירת שוויון בין כולם במכנה המשותף הפועלי. באופן הזה פועלים המצביעים והיא נגד הציונות, גם אם לא התכוונו לזה: הם מכחישים את הפשע והאשמה, את עובדת היותם תוקפנים וקורבנות ונכנסים יחד למיטת הכלולות האינטרנציונליסטית. זו אמנם מיטה ישנה, אבל דעם היא החדש של חד"ש ומצביעיה מתרגשים כאילו הם מאוהבים לראשונה. ממש התחלתה של זוגיות נפלאה. גם אם המצביעים מדחיקים את עובדת היותה של אגבארייה-זחאלקה פלסטינית בכך שהם רואים בה רק "לוחמת למען מעמד הפועלים" שבמקרה חיה ביפו ומשפחתה פלסטינית ונשואה למוסא, ביום הבחירות הם ישימו פתק למען אשה פלסטינית. באופן הזה הם יעברו את אחוז החסימה הפסיכולוגי, שהוא חשוב יותר מכל אחוז חסימה לכנסת ישראל.
עבור חלק מהמצביעים הפוטנציאליים של דעם לא מדובר במהלך מהפכני: חלקם הצביעו בעבר לחד"ש ולחברי כנסת ערבים. אבל בשביל אחרים זה כן צעד משמעותי, ולכן הצבעה כזו היא מבורכת, בלי קשר למה שייצא מזה. מה כבר יכול לצאת? שמחה גדולה אם היא תהיה חברת כנסת ואז היא תחטוף כוסות מים, ניבולי פה או התקפות אחרות או יחס מכובד ל"ערבייה הטובה". בתור אשה דעתנית פלסטינית, גם אם ישתמשו בה כ"ערבייה טובה" היא עדיין ערבייה חשודה, פועלת או לא. אנשים עם שמות כמו שלה לא מצליחים לצאת מבן-גוריון בלי בידוקים ביטחוניים וטרטורים. זה לפחות ייחסך ממנה עכשיו. אבל בינתיים ימשיכו בעלי שם ערבי להיות חשודים תמיד, כי ככה אל-על עובדת. בעלי שמות אשכנזים או כאלו שהם יהודים באופן ברור, ואולי גם אגברייה-זחאלקה, יוכלו לנוע בחופשיות, אבל ערבים ומזרחים לא – גם אם היא אומרת בחוגי בית שהיא מזרחית (סרטון) – איך נהיית מזרחית, אסמא? היו למשפחתך שאיפות יהודיות דתיות ביחס לציון בזמן שהם חיו במרוקו? הממלכתיות הישראלית שידרה לך מסר כפול שאת רצויה, כי את יהודייה, ודחויה כי את ערבייה? את שונאת את חלקייך הערביים עד כדי כך שאת לא מדברת ערבית עם הבן שלך? החלפת שם? שיכנו את הורייך בבתים של פלסטינים מגורשים, עד שאלו נהיו נכסי נדל"ן לוהטים מדי בשביל הדיירים שלהם?
ובסופו של דבר כמובן עולה גם השאלה, למה זה עושה לאשכנזים כל כך נעים באוזן לשמוע את "קיבוץ הגלויות" הזה "כולל הערבים". הרי בסופו של דבר זו המנגינה הזו, שאי אפשר להפסיק, של מפא"י – עם מחיקת הנכבה, מחיקת הזהות של המזרחים ומחיקה של המחיקה. זו הכחשה שמעידה על חוסר יכולת להתאבל על שברו של החלום, על פשעיו של הדור הקודם שמבוסס על הכחשה, ולא לחינם אומרת אגבארייה-זחאלקה שיש בחירה בין שתי אפשרויות ויוצרת פיצול: בין כעס על העוול והסתכלות על העבר, לבין "הסתכלות קדימה" והתרכזות בעתיד. אבל היא לא מציעה הווה שעושה אינטגרציה בין מה שקרה בעבר ויוכל להצמיח עתיד טוב יותר. העתיד הטוב יגיע איכשהו אם כולם יפסיקו לעסוק בעברם. את כל זה היא אומרת כמה משפטים אחרי שהיא אומרת שהפשע הכי נורא לדעתה לעשות לעם הוא מחיקת תרבותו. ואם זה כזה פשע גדול, הרי שההכחשה והפיצול הם מנגנונים שמכסים על שבר גדול שנמצא בארכיונים של אותה מפא"י, מפלגת פועלי ארץ ישראל, שדעם מנסה להחיות.
כך שבסופו של דבר מדובר במפלגה שמציעה משהו מוכר ולכן אולי מושך, ולא מאלצת את בוחריה לעשות עם עצמם תהליך שפותח את הפשעים והפצעים. אפשר לשים עליהם עוד תחבושת.
לקריאה נוספת:
המרחק בין דעם לפוליטיקה מזרחית | מאיר עמור
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
האחד הוא שדעם מנסה לטשטש את המציאות הקולוניאלית שבה מתרחש המאבק המעמדי. במציאות כזאת המדכא והמדוכא, המנצל והמנוצל משתייכים קודם כל לקולוניאליסט או לעם הילידי. לכן דעם אולי יכולה לייצג כמה פועלים יהודים בשוליים שבשוליים ייצוג איגוד מקצועי (ועל כך כבוד גדול) אבל לעולם לא ייצוג פוליטי שהמאבק המעמדי בו הוא קודם כל מאבק אנטי קולוניאלי כלומר אנטי ציוני.
הפשע השני הוא שבכל כוחה דעם מנסה להכנס לכנסת שלא סופרת ערבים בכלל אפילו אם הם "לא מפלגה ערבית" ובכך להשלות אנשים טובים כאילו ישיבה בכנסת הציונית תשנה במשהו את מה שלא מצליחות לשנות המפלגות הערביות הקיימות
בורות א- דעם הקימה את ארגון העובדים מען שהינו ארגון העובדים היחיד בישראל שמביע עמדה פוליטית רדיקאלית כנגד הכיבוש והאפליה המובנית כנגד ערבים בישראל.
הוא גם היחיד שעוסק במאבק למיגור אבטלת הנשים הערביות.
בורות ב- דעם נכנסת לכנסת בכדי לשנות את המבנה הגזעני ולתת במה למאבקים שקורים בשטח.
"אבל היא לא מציעה הווה שעושה אינטגרציה בין מה שקרה בעבר ויוכל להצמיח עתיד טוב יותר. העתיד הטוב יגיע איכשהו אם כולם יפסיקו לעסוק בעברם. את כל זה היא אומרת כמה משפטים אחרי שהיא אומרת שהפשע הכי נורא לדעתה לעשות לעם הוא מחיקת תרבותו."
או שהיא אומרת שלא את כל הפוליטיקה ואת כל מה שטוב צריכה ההתארגנות המפלגתית בכלל, וזו בפרט, לשאת. וזה משהו אחר לגמרי – בו, לכאורה פחות, האינטגרציה עם העבר תיעשה בבחינת "ממילא" – ובכל מקרה לא (רק? בעיקר?) באמצעות המפלגה.
גילוי נאות: המחברת תומכת ככול הנראה בבל"ד שהיא שמאל בערך כמו ישראל ביתנו, אז אנא ממך אל תטיפי לנו על שמאל מהו הרי אין לך יד ורגל במערכת הרעיונית של השמאל.
אין כמו יהודיות שאומרות לפלסטיניות מתי הן מוחקות את הזהות של עצמן. אני רואה איך את היית פותחת את הפה אם אשכנזיה הייתה אומרת לך שאת "מוחקת את המזרחיות שלך".
יאללה יאללה.
כנראה שגברת חפץ מסודרת כלכלית מספיק כדי להרשות לעצמה להיות טהרנית שמדקדקת על קוצו של יוד.
מה לעשות, אנחנו עלובי החיים, חסרי החוט שדרה, שגרים כאן צריכים גם להתקיים ביומיום – ואיזו הפתעה, לכולנו, יהודים וערבים, בסך הכל יש אותם צרכים.
זה אחד הפוסטים הגזענים והמתנשאים שקראתי על הקמפיין של דעם ואסמא.
לצערי אני קורא ניתוח פשטני (סטייל ביקורת קולנוע) של הכותבת, מבלי שפנתה אל דעם או אסמא גיבורי (הקמפיין) הפוסט לקבל הבהרות על שאלות שעולות כאן כניתוח סוציולוגי.
אסמא ודעם הצליחו לייצר קמפיין "חיובי" מלא באופק מהפכני אשר הצליח לחבר ציבורים רחבים גם מקרב השמאל המסורתי וגם בקרב מצביעי ימין מסיבה פשוטה, השיח המעמדי והבלתי מתנשא של המפלגה, שיח אותו דעם מנהלת שנים בקרב ציבור העובדים איתו היא עובדת. רוסים, מזרחים, ערבים, אשכנזים, מעמד ביניים ופועלים. זאת למרות שהיא מעולם לא וויתרה ודאגה לחשוף את עמדותיה המדיניות הברורות נגד הכיבוש וההתנחלויות.
צדק אחד לכולם
למיטב הבנתי, הרעיון הכללי שבבסיס הפילוסופיה הפוליטית של מפלגת בל"ד (כדוגמה מייצגת) הוא חתירה לאיחוד מזרח-תיכוני באופן כזה או אחר. זהו המפתח להתנגדות לציונות ולקולוניאליזם באינספור ביטוייו המובהקים יותר והמובהקים פחות כשבראשם הקפיטליזם ומנגנוני ההון הגלובלי. מכאן שאיחוד מזרח-תיכוני כזה הוא גם המפתח להבנת המאבק הלאומי הפלסטיני ומטרתו, ומכאן שאיחוד מזרח-תיכוני כזה הוא גם האופק הפוליטי הבל"די לציבור היהודי בין הירדן לים – על עדותיו השונות: להשתלב בו כפי שהיה משולב בו בעבר. מכאן שההצעה הבל"דית, להבנתי, כמעט מעצמה מעמידה את הבסיס הפוליטי האפקטיבי ביותר לפוליטיקה מזרחית: היהודים הערבים כחלק מפרדיגמה פוסט-קולוניאליסטית של פסיפס העדות, הדתות והתרבויות שקיימו ומקיימות את המרחב הגיאו-פוליטי-תרבותי שהוא המרחב שלהם.
במסגרת התנאים המטריאליים, הטכנולוגיים והאפיסטמולוגיים של העת הנוכחית, הפרדיגמה הסוציאליסטית, מעמדית-אינטרנציונאלית, היא פלטפורמה הכרחית בדרך לחזון הזה. הכרחית: לא במקרה הנהגת דעם היא ההנהגה הפוליטית היחידה בין הירדן לים שלא הייתה צריכה למצמץ לגבי עמדותיה בנוגע לגורלו של מובארק, ולא הייתה צריכה למצמץ לגבי עמדותיה בנוגע לגורלו של אסאד; לא במקרה בדעם לא ממצמצים לגבי עמדתם בנוגע לגורל מבקשי המקלט בישראל ממזרח אפריקה; לא במקרה דעם הוקמה כפעולת התנגדות לתמיכת חד"ש בהסכמי אוסלו; לא במקרה יעקב בן אפרת, ממקימי דעם, היה הכותב היחיד בעברית שחזה חודשים מראש את ההתקוממות במצרים; לא במקרה בקמפיין של דעם מככבים רוסים, חרדים, פועלים פלסטינים ממחצבת סלעית וממזרח ירושלים. פרדיגמה סוציאליסטית עקבית ובהירה מצביעה על המציאות המזרח-תיכונית כהווייתה, בלי פשרות והתפתלויות. חרף חדות אבחנותיה, על הכותבת לכלול בחשבונה לגבי אופקי המאבק המזרחי את פועלות הטקסטיל בסואץ, את העלאווים אחוזי החרדה בדמשק, את הקופטים באלכסנדריה, את שבט הטוארג בגבול לוב-מאלי. יש דברים שתוקפם עמוק יותר מטרנד של היפסטרים (אשכנזים).
זכות הדיבור לאיאד מהאלוס, נהג משאית ממזרח ירושלים, מתוך קמפיין דעם: "כאשר שמעתי את אסמא אגבארייה זחאלקה מרתקת קהל כל כך גדול של ישראלים, כל כך הצטערתי שאינני יכול להצביע כי התפעלתי כל כך מאישיותה, ומאומץ לבה לומר את האמת ללא כל פחד."
http://www.facebook.com/photo.php?fbid=447696341952810&set=a.431489756906802.99930.224993517556428&type=1&permPage=1
כותב תגובה זו מצביע דעם בפעם השלישית, על אף שאיני מחשיב את עצמי לסוציאליסט.
לאיריס חפץ יש בעיה: דעם לא חובשת את הפצעים שלה, של איריס. וזה כל מה שהיא רוצה ממפלגה: קצת צומי, קצת הבנה לקיפוח הפרטי שלה. ובגלל שדעם לא נותנת לה את הצומי הזה, איריס חפץ לא סולחת לה; מבחינתה, דעם "מוחקת" את העבר. הפלסטיני, המזרחי, ואולי גם הלבנטיני. אז היא מוחקת את דעם בחזרה.
זה מעניין, הפוסט השני שאני קורא היום של פעילי בל"ד (הראשון היה של יונתן אמיר) שקורא בגלוי לא להצביע דעם. עוד לא שמעתי שפעיל דעם קרא בגלוי לא להצביע לבל"ד. ויכוחים יש, וזה טוב; תקיעת מקלות בגלגלים זה דבר אחר, ובזה כנראה בל"ד מתמחה.
אני, אגב, שמח על כל קול שחד"ש ובל"ד מקבלות, ולא חושב שהצלחה שלהן היא בהכרח על חשבון דעם. אבל אני באמת תמהוני כזה, לא מצליח להבין את האיבה המפעפעת הזאת בין פלגי השמאל.
לעומת זאת, את איריס חפץ מעניין רק ה"שיח", ה"זיכרון", ושאר מופעים מילוליים; תופעה שאפשר לייחס הן לגלות ולהן לקיום האינטרנטי הבועתי. לכן איריס חפץ לא אומרת מילה, ולא אכפת לה בגרוש, על פעילות השטח של דעם; על כך שארגון העובדים שלה, מען, מחלץ נשים פלסטיניות ממעגל הדיכוי והניוון ומאפשר להן לצאת לעבודה, להתקרב לעצמאות כלכלית, ובתוך כך מעצים הן את קיומן הפיזי והן את דימוין העצמי.
לא, דעם מוחקת פלסטינים. היא הרי לא מדברת על הנכבה. וזה הכי חשוב עכשיו.
לאיריס חפץ לא אכפת מאוכלוסיות העובדים שדעם עובדת איתן – נהגי משאיות, עובדי חקלאות, עובדי קבלן – כי את איריס חפץ לא מעניין גורלם של אנשים אמיתיים, שנאבקים באופן נואש והרואי נגד מערכות אטומות ומסואבות; איריס חפץ עסוקה ב"זיכרון", וב"אשמה", וב"זהות". אלה נושאים כבדי משקל שאין ללכלך אותם בפרטים מאובקים כגון שכר מינימום, הסעות לעבודה, זכות השביתה, סולידריות בין יהודים לערבים סביב פס הייצור וכדומה.
סולידריות בין יהודים וערבים? רק אם מדברים על הנכבה! ומיד על ההתחלה! כל רעיון אחר, למשל ליצור סולידריות סביב תנאי הקיום הממשיים, המשותפים ליהודים וערבים שבתחתית הסולם החברתי, ואולי משם להמשיך הלאה אל הפצעים העמוקים יותר של ההסטוריה – מהלך הגיוני וטבעי בכל תהליך של התפייסות – פסול מעיקרו מראש. ואתה חושד שלפניך לא התנגדות לשיטה, אלא לעיקרון; איריס חפץ בעצם לא מעוניינת בשום נתיב מעשי של סולידריות יהודית-ערבית.
הפועלות של סינדיאנת הגליל לא יושבות על היום על הפייסבוק. הן לא יכולות להגיב לאיריס חפץ שטוענת בלהט שמי שהקים את הארגון שלהן בעצם מוחק את זהותן. מה הן מבינות בכלל. מה אסמא אגברייה זחאלקה מבינה בכלל, כשהיא מוחקת את הזהות והעבר שלה עצמה כדי להתחבב על אשכנזים-יהודים.
רק איריס חפץ, יורדת חדרי-לב, יודעת הכי טוב מה הזהות של כל אחד ואחד, מתי הוא מממש אותה ומתי הוא מוחק אותה. רק איריס חפץ, במרחב המוגן והמרוחק שלה, תמשיך לפרנס את אש המאבק הצודק, על המיתוס, בעודה דורכת על אנשים קטנים, לא-מיתיים בכלל, שעושים מאמץ נואש להיחלץ ממציאות שאיריס חפץ כבר שכחה מזמן מה היא, אם אי פעם ידעה.
אחרי שצלחתי את השימוש המופרז במרכאות (למה "זיכרון" ולא זיכרון? "שיח" ולא שיח?), כמה הערות:
המאמר הזה *איננו* תעודת מחצית לפעילות של מען, ולא נראה לי שאיריס זקוקה להסבר ממך על מה מען עושה או לא עושה למען פועלות פלסטיניות. המאמר עוסק בניתוח השיח (הוי! בלי מרכאות!!) הפוליטי של דעם ומשמעותו. בשיח הזה, מחיקת המימד הלאומי/אתני היא אכן בעייתית ביותר. זה יפה מאוד לדבר על נהגי משאיות, עובדי חקלאות ועובדי קבלן, אבל אם דעם לא מתמודדת עם העובדה שנהג המשאית הפלסטיני מצבו שונה מאוד מנהג המשאית היהודי ויש לה מרשם אחיד לכולם אז הניתוח שלה בהחלט פגום וחסר. הווייתו של נהג מונית פלסטיני שונה מהותית מזו של נהג מונית יהודי, ולו מפני העובדה הבסיסית שיותר ויותר תחנות מוניות לא יעסיקו אותו בכלל משום היותו פלסטיני, אז לדבר על "נהגי המוניות התאחדו" לא בדיוק רלוונטי לו, נכון? כדאי לשים לב לקלות בה אנחנו אומרים "היהודים והערבים שבתחתית הסולם", כי גם בתחתית יש הבדל בין השלבים השונים. והמדינה היהודית מעמידה בהגדרה את היהודים בשלב גבוה יותר, והמחיקה שאיריס מדברת עליה היא בדיוק זו: *אי-אפשר* לדבר על יהודים וערבים כשווים, גם לא כדפוקים-שווים, מעמדית, במדינה בה ליהודי יש פריבילגיות מובנות, בהגדרה, מעצם היותו יהודי. זאת כמובן רטוריקה מפתה מאוד עבור הרבה יהודים, שמקבלים את אות השמאלן המצטיין מבלי להידרש להתמודד עם שאלת הפריבילגיות (אבוי! עוד מילה וירטואלית!!) שלהם, וטוב עשתה איריס שהאירה את הדינמיקה הזאת בצורה נבונה ומדוייקת.
.
אורלי,
המאמר של איריס הוא דוגמה מובהקת להשחתה של הפוליטיקה בידי השיח הפוסטדמודרניסטי (בלי מרכאות, לבקשתך). התרכזות מופרזת בייצוגים, במלים וברטוריקה, תוך התעלמות מופגנת מעשייה אמיתית בשטח. כוחה של דעם בעשייה, שם היא מחברת יהודים וערבים על מצע משותף, ומשם תצמח הסולידריות היהודית-ערבית. זה ברור לגמרי למי שנמצא כאן וצעד עם דעם בהפגנות וגם רואה אותם במפגשים; זה כנראה לא ברור למי שניזון רק מייצוגים אלקטרוניים.
אף אחד בדעם לא מכחיש את ההבדל בין נהג משאית פלסטיני ליהודי; זה מגוחך לייחס עמדת-קש כזאת לדעם או לאנשים כמוני שתומכים בה, כל כך מגוחך שאני חושד שהייחוס איננו כן, ונועד למטרות רטוריות פסולות. לכן כעסתי על המאמר של איריס. אבל זה קל מאד לומר "יש הבדל בין יהודים לפלסטינים", "יש הבדל בין אשכנזים למזרחים" מבלי לבחון לעומק האם יש גם משותף שעליו אפשר לבנות מצע של סולידריות. ורק מי שעוסק בפוליטיקה מעשית שואל שאלות כאלה, לא מי שעבורו פוליטיקה היא זירת התגוששות מיתולוגית. המאמר של איריס ספוג במיתוסים וסמלים, לכן השתמשתי בכל המרכאות האלה; הקשר שלו למציאות חייהם של מצביעי דעם קלושה ביותר. והיומרה לדבר בשם "זהותם האמיתית" היא אכן, כמו שנכתב כאן, התנשאות.
אני מסכים עם הרבה מן הביקורת שלך ל הפוסטמודרניזם והשפעתו על הפוליטיקה. אבל נכבה זה לא שיח. לא מיתוס, ולא סמל. הנכבה היא קודם כל מציאות.
כשאסמא אגברייה משווה את הנכבה להתחזקות הטייקונים בישראל, הזילות הזו של הנכבה האמיתית שגויה ומקוממת, וגם מזיקה מאד.
נכון שדע"מ עושים גם דברים טובים בשטח, אבל בהקשר הבחירות – פחות מכך.
If in ’48 the land was stolen from the Arabs, now in the past twenty years it’s been stolen from the Jews- by the tycoons, by the rich.” mobile.english.rfi.fr/middle-east/20130116-elections-israel-end-political-left
הבסיס לסולידריות בין יהודים לערבים הוא אנטי ציונות. הבסיס לסולידריות מעמדית בין יהודים לערבים היא אנטי ציונות ואנטי קפיטליזם. הבסיס לסולידריות אינטרנציונליסטית אזורית הוא אנטי ציונות, אנטי קפיטליזם ואנטי אימפריאליזם.
כל זה חשוב אבל מה שבאמת חשוב בפוליטיקה זה לא מה האידיאולוגיה שלך, לא מה המצע הפוליטי שלך ובודאי לא מה מצע הבחירות שלך. מה שחשוב בפוליטיקה הוא מה האג'נדה שלך, אחרת גם ליחימוביץ' יש התייחסות מדינית במצע אבל האג'נדה שלה הוא להעלים את ההתייחסות הזאת. כך גם האג'דה של דעם היא טשטוש השסע המעמדי היסודי בתנאים של קולוניאליזם.
ה"שופט" אלכסנדר רון בגזר הדין של ישראל בונדק: ""תרבות המאבק" של הפנתרים השחורים על נגזרותיה, וליתר דיוק, תת-התרבות הזאת, עבר זמנה, אם בכלל היה לה מקום אי פעם".
עידן לנדו: ""תרבות המאבק" של איריס חפץ, במרחב המוגן והמרוחק שלה, תמשיך לפרנס את אש המאבק הצודק, על המיתוס, בעודה דורכת על אנשים קטנים, לא-מיתיים בכלל, שעושים מאמץ נואש להיחלץ ממציאות שאיריס חפץ כבר שכחה מזמן מה היא, אם אי פעם ידעה".
מצטער, לא הכנסתי אותך חלילה למה שאתה מכנה "רשימת החיסול הארוכה" שלי. עקב הדמיון הרב הייתי חייב לצטט – מעשה (או נכון יותר תת מעשה) אורטל בן דיין – את מה שמכונה שופט בשיח הציוני, או נכון יותר תת שיח זה. על הערותיך יגיבו ותגבנה טובים וטובות ממני. אומר רק כי התרבות הזו של תקיעת מקלות בגלגלים, או נכון יותר תת התרבות הזאת, אינה נמנית עם תחומי ההתמחות של בל"ד בכלל ושל איריס חפץ בפרט.
אסמה כפלסטינית בוחרת להתייחס (גם) למשותף למגזרים השונים בהיבט של הדיכוי הממסדדי והכלכלי. בכך היא בהכרח מבצעת פעולה של מחיקה? של הכחשת העבר? נו באמת. איריס, תמונת העולם שלך היא שטחית באופן מביך, אין בה מקום למורכבות ולנואנסים, וכל מי שחורג מהדוגמות החד מימדיות שהיא מציגה מיד הופך ללא פחות ממפ"איניק!
ולמהותו של עניין, מותר אפילו לפלסטינית לתת ביטוי למרכיבים אוניברסליים בזהות עצמית וקהילתית מבלי להיות מואשמת במחיקה מוחלטת של עברה וזהותה "האמיתית". או שאולי את רומזת שלדבר בשם האוניברסלי זה זכות שעדיף שיוותר בידי אנשי ההגמוניה הלבנה?
אינני מבין מה רע בזה ? מתי התבצרות בגזע הפכה לבסיס של השמאל ?
צבי בן דור: "הענין הוא לא דעם, אלא דעם כטרנד, טרנד אשכנזי תל אביבי מה לעשות, שנראה דומה באופן חשוד לטרנד הקודם מלפני עשר שנים לפיו המוני תל אביבים הצביעו לחד״ש".
לארז וגנר (אם אינני טועה. אם כן, עם שניכם -ארז וארז וגנר – הסליחה).
אחרי הראיון של אסמא אגברייה בעיתון הארץ כתבתי כמה תגובות באתר דעם בפייסבוק שהתייחס לראיון זה. יחד עם מחמאותיי, הערותיי, האשמותי את הציונים כי הם ורק הם חיבלו בעריכת הראיון – עריכה מגמתית ע"י הצמדת משפטים כך שייראה כאילו ציוני הוא זה שתוקף את זועבי וייגמד את טענותיה הענייניות של אגברייה, החלפת הכותרת בין העיתון המודפס ובין אתר האינטרנט, ועוד ועוד – ולבסוף גם מספר שאלות הנוגעות בהבהרת המושג "שיח לאומני".
לא מעניין אותי איך הציונים מגדירים לאומנות, התייאשתי מלצפות לתגובה מאשכנזים תומכי חד"ש מהי הגדרתם ללאומנות, ציפיתי לשמוע מאנשים הגונים יותר – למשל אתה, למשל דידי רמז, למשל אסמא אגברייה עצמה – מהי הגדרתכם לאותה לאומנות בה חוטאים ראשי המפלגות הדמוקרטיות הקיימות. סיימתי באזהרה: היזהרו לכם מהטעויות שעשו תומכי חד"ש האשכנזים. לא כל תומכי (ותומכות!) דעם הם אנשים הגונים, חלקם ציונים אשכנזים (וציוניות אשכנזיות), חלקם לא יבדילו ותבדלנה בין הביקורת העניינית, בוודאי ובוודאי הלגיטימית, של אסמא אגברייה, לבין תעשיית השקרים וההסתה של הפרופגנדה הציונית.
בין מחמאותיי הרבות לאסמא אגברייה זחאלקה ציינתי כי היא נותנת תשובה לציבור פלסטיני גדול שמאס במפלגות הקיימות, ציינתי כי היא מאזנת את השיח המדבר, לכאורה, רק לכאורה, אך ורק על הנכבה, שיבחתי את התייחסותה העניינית (את הנושא אני מכיר היטב משיחות עם חברים פלסטינים רבים, כולם(!) מחרימים את הבחירות – לא הצלחתי לשכנע ולו פלסטיני אחד להצביע לבל"ד, לצערי גם לא לדעם) למשקל היתר בין השיח על הנכבה הלאומית לבין מה שהיא כנתה – בטוב טעם לדעתי – הנכבה האישית של כל פועל ופועלת, וכמנהגי ציטטתי את סמי שלום שטרית: "הקיצונים מנענעים את העצים והמתונים אוספים את הפירות".
"אסמא קוראת להצביע לה בשל דעותייה ולא בשל גזעה. אינני מבין מה רע בזה? מתי התבצרות בגזע הפכה לבסיס של השמאל"?
את ביקורתה של אגברייה על כך שכולם מדברים על הנכבה – הפלסטינים מחד והציונים מאידך – יש לראות גם כמחמאה. מחמאה לאלה שניענעו את העצים יותר מדי חזק (לטעמם של המבקרים) כדי שאחרים יוכלו להנות מפירותיהם. אם הבנתי נכון מבין השורות הציוניות של העריכה הציונית של עורכי הארץ הציונים, אסמא אגברייה לא כינתה איש (ואישה) בתואר לאומני: "בל”ד היא מפלגה ערבית לאומית ובורגנית, זו לא מפלגה שדוגלת בצדק חברתי. אני לא מתחרה בחנין זועבי. זה לא הציבור שאני פונה אליו. אני פונה ל–50% מהציבור הערבי שמאס באופציות הפוליטיות שמציגות לו המפלגות הערביות. המפלגות הערביות דוגלות בשיח לאומני…".
איריס חפץ מנתה את היתרונות הרבים להצבעה לדעם דווקא בגלל גזעה (וגם כמובן עקב היותה אישה). אף ציוני לא יכיר בכך עכשיו, (מה לציונים ולפוליטיקת זהויות?), אך מחסום פסיכולוגי גדול מאד נשבר. טוב מאד שכך. איריס חפץ לא עסקה בדעותיה של אגברייה היות ובחרה נושא אחר למאמרה, לכן בהכרח לא ייתכן כי היא מצאה פסול בקריאה להצביע לה רק בשל דעותיה ולא בשל גזעה. יחד עם זאת, דעותיה של אגברייה נובעות גם מעצם היותה פלסטינית כך שההפרדה הזו היא לא באמת הפרדה.
זאת ועוד. אין כאן שום התבצרות בגזע. יש תביעה לכלול גם את פוליטיקת הזהויות במכלול הרעיונות המיוחסים לאגברייה ע"י תומכיה היהודים. אגברייה עצמה עשתה זאת בנאום המאולתר שהפך לנאום מכונן כאשר אשכנזים תומכי חד"ש מנעו ממנה לדבר. איריס חפץ, כמו אגברייה עצמה בנאום זה, עסקה בהשלכות החמורות שהתעלמות מעין זו עלולה ליצור אצל יהודים אשכנזים בכלל וציונים אשכנזים בפרט אשר מתכחשים לפוליטיקת הזהויות.
עדיין לא מאוחר להשיב: מהו לראייתך שיח לאומני? במה הוא שונה, אם שונה, משיח לאומי? האם אתה מודע לנזק הרב שנגרם לכלל התושבים בין הנהר לים עקב התבטאויות דומות או דומות לכאורה לאלו של אגברייה – התבטאויות עם כוונת זדון של תועמלנים ציונים בניגוד גמור לכוונותיה של אגברייה – כתוצאה מהטחת ההאשמה המגוחכת בדבר לאומנותה של בל"ד ושל גורמים דמוקרטיים אחרים בציבור הפלסטיני?
מזמינה את הקוראים פה לקרוא פוסט שכתבתי על בחירתי בדעם, אשר נמצא כאן
http://verednavon.wordpress.com/
בשבועות האחרונים הייתי פעילה מאוד בקמפיין העממי, חסר המימון והקשרים על האוליגארכיות של דעם, ראיתי כמה הרבה הצטרפו, אנשים פשוטים ופרופסורים, עולים חדשים, מתנחל לשעבר, חוזר בשאלה, פעילי השמאל המזרחי והקשת הדמוקרטית, נהגי משאיות, פועלות בחקלאות בגליל, ועוד ועוד. די למרירות ולפסימיות, יש כאן מנהיגה מדהימה שסוחפת אחריה רבים בכריזמה, בתבונה וברגש שיש לה, אישה מהפכנית, דעתנית, פמיניסטית. מה עוד צריך כדי לגרום לך לצאת מהקיבוע ולהצטרף ולתרום את חלקך בעשייה? מי כן יניחו את דעתך? גם אני מזרחית, כמוך וכמו אסמא. יש בינינו הרבה יותר מכנה משותף ממה שאת חושבת. למה להכניס דווקא כאן רוח קרב?
איריס היקרה.
את מתמקדת בעיקר בניתוח הטקטיקה וקמפיין הבחירות של דעם והעומדת בראשה, ובפחות בשאלה החשובה – מה דעם עשתה בשטח ומה המצע שלה. כשאני רואה שדעם עשתה המון באמצעות עמותת מע"ן לעובדים ופועלים בתנאי זכויותיהם, הרי זו כבר סיבה טובה להצביע עבורם. במילם אחרות, דעם הוכיחה ומוכיחה את עצמה בשטח. לכן בלי לבטל את ההשגות שלך, עדין בסיכומו של דבר, כשרוצים לשקול הצבעה, בעיני, הפעילות הממשית יש לה ערך גבוה יותר מטקטיקות של קמפיין בחירות
"אני לא רוצה שיצביעו לי כי אני ערבייה. לא על הטיקט הזה אני רצה."
אכן גברתי הכותבת, אסמא לא רוצה שיתייחסו אליה בראש ובראשונה כערבייה- משאלה הזויה שכזו. אדם הרוצה שראשית יתייחסו אל רעיונותיו ופעולותיו ולא לשיוכו הלאומי,גזעני.עדתי נראה בעינייך כאדם שמבקש למחוק את זהותו. את כנראה מעוניינת שכולם יתייחסו אליך קודם כל כאישה מזרחית, כך לא תמחק זהותך. אז אם כך ובלב נחמץ משום שהדבר עומד בניגוד מוחלט לראיית עולמי אפנה אליך בזו הלשון.
לכותבת האישה המזרחית (אני אגב לא מסגיר את מוצאי כי איני מאמין שזה העיקר ואפילו לא התפל בניגוד אליך) ביליתי עם אסמא לא מעט בחודשים האחרונים, דיברנו לעומק על הכל, היא דיברה על משפחתה, על ההיסטוריה המשפחתית, על הנקבה, על יפו על הכאב הטרי יותר ממצבה העכשווי של יפו, דיברה בגאוה על שירים ערביים שהיא קוראת ודיברה אל בנה בערבית אמהית אוהבת ורהוטה. מדוע לשם כל הרוחות את חושבת שהיא מנסה למחוק את זהותה? מניין לך? מהו הקשר בין הציטוט בכתבה למחיקת זהות? הבל הבלים! אשה מזרחית יקרה, כולנו מכל הסקטורים באים משורשים של קורבנות ושל מקרבנים (כן, גם האשכנזים היו קורבנות לאסון נוראי וגם המזרחיים נהנו מפירות הקרבון וגם לערבים יש הסטוריה לא מעטה של קרבון ולא רק קורבנות). השאלה היא אם נבחר להמשיך לחיות לפי הסדר הישן הזה או שנבחר באחריות לשבור אותו. אין סתירה, אישה מזרחית יקרה, בין הרצון לזכור את האסונות ולאהוב את התרבות של אבותינו הישירים לבין סירוב גורף ומוחלט להתייחס לאחרים לפי מוצאם.
מרטין לותר קינג, שהיום הוא יום ציון מורשתו בארה"ב ביקש שוויון, לא ביקש לשכוח את העבדות.
ישנה, לעומת זאת סתירה גדולה בין הרצון לתקן מהר ככל הניתן את העוול היומיומי שכולנו חשופים אליו לבין ישיבה במגדל שן עם קישוט אקדמי ולקרוא להתבצרות גזענית חשוכה בגטו עצמי.
המשיכי אשה מזרחית יקרה להתקרבן ולקרבן בנחת, לנו יש דברים חשובים לעשות, יש כאן פשעים בלתי נסבלים על רקע גזעני יומיומי ואותם ואותך בעבודה קשה ננצח.
נו, אני רואה שחם פה לפני הבחירות. אז כמה הבהרות:
ראשית אני לא פעילה בבל"ד ומעולם גם לא הצבעתי לבל"ד. אם הייתי יכולה להשתתף בבחירות עכשיו הייתי מנסה לעבוד על עצמי כדי להשתתף בפרוייקט של "דמוקרטיה אמיתית" שהוא היה ממש קשה לי, ולא יודעת מה היה יוצא מזה, אולי לא הייתי עומדת ברעיון שפלסטיני ללא זכות הצבעה מבקש ממני להצביע ל"בית היהודי" ולא מצביעה בכלל או מצביעה בל"ד. לא יודעת. מכיוון שזה לא ריאלי לא התעסקתי בזה יותר מדי. שנית אני לא קוראת להצביע בכלל, מצידי שאף אחד לא יצביע או יצביע איך שיבחר ומצידי שיצביעו כולם לדעם. מה פתאום שאני בכלל אקרא להצביע או לא או להצביע למפלגה כזו או אחרת או לא.
אני מציעה ניתוח חברתי: אפשר לקבל אותו ואפשר להתוכח איתו, לא יותר ולא פחות.
נראה לי שאנשים פה מייחסים כזו חשיבות לפוסט שלי, באמת תודה, אבל זה כולה פוסט שמציע הסתכלות מסויימת על המציאות. אולי אני טועה, זה ממש יכול להיות, אז אפשר להתווכח עם הטענות שלי. רצוי עם מה שכתבתי ולא עם מה שלא כתבתי.
ועכשיו לטענות ענייניות שאינן לגופי:
דוב, למה לדבר במונחים של פשעים? דעם היא מפלגה ולא מאפיה. ולייחס לכל מפלגה שהיא "משלה" אנשים זה להמעיט במה שאנשים יכולים וחושבים. על כל מישהו ש"משלה" יש מישהו ש"משלה את עצמו". כל מפלגה מוכרת משהו אחרי הכל…
יובל, המציאות מראה שאינטגרציה לא קורית ממילא, אלא היא דורשת עבודה ולא קורה מעצמה. אנחנו רואים את זה בחברה הישראלית: יש גם כאלו שחושבים שיש אינטגרציה בין יהודים שקורית "ממילא", אבל המציאות מראה שהפערים רק גדלים.
נדיה, לו אשכנזיה היתה אומרת שלי שאני מוחקת את זהותי המזרחית, הייתי בודקת את הענין. זה גם לא בדיוק היפוטתי, שמעתי את זה פעמים רבות וגם אמרתי ואני אומרת את זה על עצמי. גדלתי עם זהות בהחלט מוכחשת עד לפחות אמצע שנות העשרים שלי. זה לא פשע וגם שמעתי את זה מאשכנזים. לי נראה תמוה שזחאלקה-אגבריה קוראת לעצמה "מזרחית", אולי לך זה נראה מובן ואולי תצליחי להסביר לי את זה. אם היא היתה אישה פרטית, זה היה סיפור אחר, אבל היא פוליטיקאית ודמות ציבורית ולכן זה מעניין, כי יש לזה השלכות מעבר לדלת אמותיה.
עידן,
למה בעצבים? לא קראת שכתבתי שזה לדעתי חיובי שיש מגמה של הצבעה לדעם? אני חושבת שזו ממש התפתחות חיובית שיהודים בישראל יכולים לדמיין להצביע למפלגה שיש פלסטינית בהנהגה שלה. ואם יש לך טענות ענייניות, אתה מוזמן לכתוב אותן. לא צריך לכתוב את השם שלי כל כך הרבה פעמים במקום. את הפצעים שלי אני מנסה לפתוח, לנקז את המוגלה ולעסוק בכאב ובאובדן לא פה באינטרנט. באמת. אני עסוקה בהחלט בזכרון ובאשמה ובאחריות: מה רע בזה? השקפת עולמי היא כזו שאומרת שבלי עבר והתעסקות בו, אין אפשרות לחיות את ההווה ולראות את העתיד. ממש מעניין אותי שאני יהודיה, וההיסטוריה שלי ממש חשובה לי, ברמה האישית וברמה הקולקטיבית. ממש. במסגרת האחריות ההורית שלי, אני גם חושבת שזה דבר נכון להתעסק בזה ולנסות ליצור תחושת המשכיות אחרי כל כך הרבה אובדנים. אתה לא חייב לעשות את זה, לא חייב לעשות את זה ככה בעצמך ויכול מצידי להתעסק כל הזמן רק במאבקי עובדים (מה, להם אין היסטוריה?) מותר לך לחשוב אחרת, חבל שאתה צריך לפסול ולהקטין אחרים בשביל זה. ולמה זה אומר שלא אכפת לי מעובדים או מכל מי ומה שלא הזכרתי? לפי ההגיון שלך גם לא אכפת לי מחתולי הרחוב של תל אביב. אני כותבת את הניתוח שלי כמו שהוא נראה לי, אתה מוזמן לכתוב את שלך. יש מקום לכולם.
נפתלי,
אני לא מתעסקת בדעם כמו בטרנד ההצבעה לדעם. זה מה שמעניין אותי פה: למה אשכנזים מהמעמד הבינוני, כמו שנהוג לקרוא לזה היום, נמשכים לדעם. מה הסיפור פה? אין לי שום ענין אם יצביעו לדעם או לא. יש כאן תופעה חברתית: דעם היא מפלגה שקיימת כבר כמה זמן ועכשיו היא "תפסה" יותר (ושיהיה לה בהצלחה, כמו שכתבתי: בכנסת ישראל ובכל מוסד ישראלי כל נוכחות של ערבי ופלסטינית היא מבורכת): רגע אחרי שהמחאה החברתית נכשלה, בתוך יאוש גובר בחברה בישראל. אז אותי מעניין לבדוק את התופעה הזו, זה הכל. הפעילות של דעם מבורכת, אסמה אגבריה-זחאלקה עושה רושם של אישה כריזמטית ומעניינת ואני לא תומכת גדולה של בחירות טקטיות. אני ממש חושבת שאחוז החסימה הפסיכולוגי חשוב יותר מזה של הכנסת, כמו שכתבתי. הבחירות יעברו, הלהט ישכח ומה שחשוב יותר זה השיח הציבורי. עושה רושם שהוא נהיה ממש יותר ויותר אלים וזה עוד יותר מייאש בעיני. גם אם דעם תיכנס לכנסת או לא, השיח הזה ישאר ויקבע את גורלה של ישראל הרבה יותר מכל חבר כנסת כזה או אחר.
אופס – קודם הגבתי (למטה) לפני שעשיתי רפרש, ואז ראיתי שכבר התפתח דיון ענף, ושתגובתי כבר חוזרת על דברים שנאמרו. בכל מקרה – איריס, בתגובה אלייך, ההבחנה שלך בין העיסוק בדעם ולבין טרנד ההצבעה לדעם לא מספיק ברורה בטקסט עצמו. שם נראה שאת מתייחסת לשניהם ביחד. וכשזה מגיע ביחד עם השוואה של דעם למפא"י, בתקופת בחירות, נדמה לי שאת יכולה להבין למה זה מעורר כל כך הרבה אמוציות בקרב קוראים.
לגבי הטרנד – אז כמו שכתבתי בתגובה למטה, הארת את עיניי לגבי כמה דברים, ותודה על זה. ובכל זאת, טרנדים לא מגיעים יש מאין. גם טרנדים צריכים להתפתח מאיפשהו. אז מאיפה התפתח הטרנד?
הנה ההצעה שלי – המחאה החברתית. היא חשפה יותר אנשים לפעילות של מען-דעם. בפרט, סרטון מסויים, שהופץ בפייסבוק אחרי הפגנת הניסיון הכושל לחדש את פניה של המחאה, חשף את דמותה של אגבאריה-זחאלקה לציבורים נרחבים (מעל 20 אלף צפיות ביוטיוב. אני הכרתי את דעם לפני כמפלגה. לא הכרתי את אגבאריה-זחאלקה). אם לא ראית את הסרטון, שווה לך לצפות בו: http://www.youtube.com/watch?v=uPRhtZOZ8iY. ראיתי אותו עכשיו בפעם השביעית אולי, ושוב הצטמררתי מחדש. יש משהו מרשים ומעורר השראה, שלא לומר אצילי, במישהו שמצליחה בתוך כל הזעם וההמולה לשמור על רהיטות מחשבתית ועל צלילות, ועל יושרה (וזה בלי להגיד שום דבר על תוכן הדברים. או על הנסיבות, שעליהן אינני יודע הרבה).
אז אולי הסיפור של הטרנד נובע מהאופציה הקלה (יחסית) לעיכול שמציעה דעם, ואולי לא צריך לגייס את הלא-מודע וההכחשה, ולפעמים התשובות הכי פשוטות הן הנכונות. ואולי גם וגם. כי יש אשכנזים מהמעמד הבינוני, כמו שקוראים לזה היום, שלפעמים עושים בחירות אותנטיות, שלא נובעות רק מטרנדים. אולי.
בכל מקרה – גם בטרנדים לפעמים יש תועלת. אם מהטרנד ה"חשוד" מלפני עשור של תמיכה בחד"ש נשארו כמה יהודים, אפילו הם אשכנזים, ואפילו אשכנזים תל אביבים מהמעמד הבינוני, שעודם מצביעים חד"ש – מה רע בכך? וכנ"ל לגבי הטרנד הנוכחי עם דעם. אולי עוד 10 שנים הם אפילו יהיו בכנסת. אולי אפילו החל מהיום.
ממש לא. השתמשתי בכך רק כמטפורה אולי לא מוצלחת ועל כל סליחה ממי שחשב אחרת. את פעולותיה בשטח של דעם אני מעריך כפי שציינתי. פוליטיקת הבחירות שלה היא ענין אחר
אם יורשה לי לא אעסוק במאמר עצמו ולא במעלותיה הרבות של דעם או במעלותיה העוד יותר רבות של אגבארייה -זחאלקה.
שתי הערות בשולי הדיון:
ראשית אני חייב להודות לנועם א״ס על הטקסט המופלא שהוא כתב למעלה. היה לי דז׳ה וו מרתק: נזכרתי בטקסטים ש״דרך הניצוץ״ היו נוהגים להוציא מידי פעם מן המפקדה שלהם בבנין גד ברחוב כורש בירושלים. אותו פולחן מוזר של המנהיג יעקב בן אפרת, אותו ניתוח לניניסטי משהו, ואותו אלמנט של גניבת דעת שתמיד היה קיים אצל הניצוצים מאז נסעו ללונדון בראשית שנות השמונים. חשוב פתאום להיזכר ששורשיה של דעם הם בניצוץ.
שנית, ויותר חשוב, חבל לקרוא את הזלזול בחלק מן התגובות כאן שמתייחס לגופה של המחברת ולא למה שהיא כתבה (כמו למשל העלילה המבחוחית שהמחברת , שהיא פרו פלסטינית, לא אוהבת את דעם כיוון שמפלגה זו ״לא חובשת את פצעיה״. [כמזרחית כנראה] גם ההגיון באמירה זו מוטעה, גם הניסוח מתייהר). הענין הוא לא דעם,אלא דעם כטרנד, טרנד אשכנזי תל אביבי מה לעשות, שנראה דומה באופן חשוד לטרנד הקודם מלפני עשר שנים לפיו המוני תל אביבים הצביעו לחד״ש. יש לי הרבה כבוד לתומכי דעם היהודים שכתבו כאן. אני בטוח שתוכם כברם. גם היהירים שבהם. אבל מותר לחשוד בטרנד הזה.
איריס, תודה על הניתוח – הוא האיר לי כמה דברים.
ועם זאת, אגבאריה-זחאלקה לא מוחקת את זהותה. יש הבדל בין להגיד "לא על הטיקט הזה אני רצה" לבין למחוק זהות.
מה שהיא אומרת זה שהזהות הערבית שלה – הלא-מחוקה כלל וכלל – היא לא הבסיס לעשייה הפוליטית שלה. האמירה שלה, שהבסיס לעשיה הפוליטית הוא בסיס מעמדי, אינה שקולה למחיקת זהות.
אדרבה, היא מציינת את זהותה ומזכירה אותה שוב שוב (כאילו שהיא הייתה יכולה למחוק כזה דבר, אישה ערביה בישראל הגזענית), בדיוק בשביל להדגיש שזה אינו בסיס-העשייה שלה. לכן להגיד שיש כאן מחיקה, או השתקה, או כל דבר אחר – זו פשוט טעות והטעייה. אם כבר, את זו שממחיקה את זהותה.
כן, אני מסכים איתך לגבי כמה נקודות אחרות – יכול להיות בהחלט שעבור כל מיני מצביעים דעם מהווה מפלט נוח יחסית ולא מאיים, אופציה שהיא גם טרנדית, גם ערבית-יהודית ולכן "נאורה" (ועוד עומדת בראשו אישה ערביה), וגם לא שמה את הלאומיות הערבית ובכלל את הקונפליקט בחזית.
ואין ספק שהמיסגור התקשורתי של אגבאריה-זחאלקה תורם לכך, למרות שקשה להאמין שהיא או מי מדעם הם האחראיים לו (לא היא החליטה לפרסם את הראיון עימה מול הראיון עם זועבי, ובוודאי לא היא אחראית לבחירת הכותרת, מתוך כל הדברים הרבים שהיא אמרה – "לא הייתי עולה על המרמרה").
אבל אל תסיקי מתוך דפוסי-ההצבעה והמיסגור התקשורתי על הפוליטיקה של המפלגה עצמה. דווקא בסרטון ששמת אליו קישור היא מציגה בקיאות מרשימה בשיח הזהויות המזרחי (לרבות הטענה שמזרחים מצביעים ליכוד כי האופציה להצביע למה שכונה "שמאל" בישראל היתה פרקטית סגורה להם, ולרבות הניתוח היעני-לאקאניאני של שנאת הערבים בקרב המזרחים).
ודווקא הבקיאות הזו אמורה להבהיר שהבחירה בזהות המעמדית היא לא שלילה ולא הכחשה. זו בחירה לא לפנות לזהות כמנוף הפעולה הפוליטי. זו בחירה מודעת – את יכולה לטעון שהיא טקטית לצורכי התחבבות על הקהל היהודי, אני חושב שזו בחירה אסטרטגית מתוך הבנה/אמונה שמנוף הפעולה הפוליטי הראוי הוא המעמד.
וכך גם אני מפרש את אמירתה לגבי ישראל כקיבוץ גלויות – שכמו חברות אחרות שמבוססות על הגירה ו"רב-תרבותיות", גם בישראל ה"גיוון האתני-תרבותי" מיתרגם ישירות לריבוד מעמדי.
לכן לא ההבלטה של הזהות המעמדית היא הכחשה של הזהות, אלא דווקא ההתעקשות עהבסיס הזהותי לפוליטיקה הוא-הוא ההכחשה של העיקרון המארגן של הפוליטיקה והכלכלה בישראל – עיקרון המעמד.
מה קרה? שאלת ההתקבלות של דעם בחוגים מסויימים מעניינת, והיא שונה לחלוטין מההערכה את האנשים והנשים שמרכיבים אותה, ואת פעילותם החוץ-פרלמנטרית החשובה. היא אפילו חשובה מהמצע….
יש עניין רב, שעשוי להעיד על מיקומה ש הרשימה ועל מה היא אומרת ולא אומרת, בשאלה כיצד בורגנות תל אביבית (וגם כזו מווילות משופצות ביפו), עם נטיות אמנותיות, שלא ראתה פועל בחיים בוחרת ב"רדיקלים" – זה אומר כמובן, שדעם הצליחה, לטוב ולרע, לאפשר לתומכיה התל אביבים לתחזק דימוי עצמי רדיקלי בלי להתחייב באמת לעמדה לא-קונפורמיסטית הכרוכה בהצבעה לחדש/בלד
כשהייתי ממש צעיר, בשנות השבעים ראיתי את הנוער הטרוצקיסטי מקרוב: הטקטיקה הרטורית שלהם היתה שלילה מוחלטת של כל הסדר שלום ישראלי-פלסטיני, קריאה לשבירת ההסתדרות, והתקפה על המפלגה הקומוניסטית וקבוצות שמאל אחר כלאומניות ערביות. וזהו. כמה מוזר – להגיד רק את זה מאפשר לאנשי ימין מובהקים להצטרף בלי בעיה. היום אני מרגיש שקורה אותו דבר – הכוריאוגרפית היפואית והמשורר התל אביבי יכולים להצביע דעם כי קצה הקרחון של עמדות פעיליה לא ממש מאיימות – לא על הציונות, לא על האשכנזיות, לא על הקפיטליזם. והם אפילו התגייסו למסע נגד חנין זועבי כמו כל פשיסט מצוי (ומי זוכר, יודע, ומבין שהיה להם נימוקים של תת-סיעה מהפכנית…)
כאמור, שאלת ההתקבלות אינה קשורה בהכרח לפעילות החשובה ביותר של אנשי דעם מחוץ לפרלמנט, ושדווקא אליה התייחסו הכותבים הלא-לניניסטים פה. שאלת ההתקבלות קשורה לרטוריקה של התנועה, שחוברת לכוחות אנטי-דמוקרטיים ואנטי-מזרחים בהאשמה של לאומנות (כמו חבריהם של דעם באלז'יר שהתנגדו למלחמה בצרפת כי צריך לפעול בתוך צרפת ולא לתבוע שחרור "לאומני" ממנה), ובסוציולוגיה הלא-ממש-מחוייבת של מצביעיהם הגוש-דנים. הצירוף הזה – רטוריקה וסוציולוגיה – מזיק לכל המאבקים שאנשי דעם מתיימרים לייצג. הוא מערפל דיכוי אתני וקולוניאלי, ומערבב חזון של שיויון בדימוי של שיויון בהווה. אפשר וצריך לדבר על זה
צבי
תשמע, אני לא מתלהב מהטון שלך אלי, וממש לא מבין מה בתגובה שלי – שאותה ברור שלא הבנת – מצדיק טון כזה.
אם יורשה לי, ראשית אגש לפצפוץ העניין המאוס של "הטרנד האשכנזי החשוד": התפלגות השפות בקרב 15,000 ה"חברים" בעמוד הפייסבוק של דעם (היו שם פחות מ-400 לפני חודש) מתחלקת בערך לארבעה "חברים" בערבית על כל שלושה "חברים" בעברית (וגם שפות אחרות: אנגלית, רוסית, צרפתית, פורטוגזית…). בדיונים הערים שבעמוד כמות התגובות בערבית לפחות שקולה לאלו שבעברית, עם פה ושם משתתפים גם ממצרים וארצות ערביות אחרות, כולל מישהו מסודן שהבטיח "מוות של חזירים" לאחד התומכים הפלסטינים במפלגה ש"משתף פעולה עם היהודים". אולי אתה ואיריס חפץ תסבירו לסודני הזה שלא כדאי להתרגש מסתם עוד טרנד הלבנה-עצמית לאשכנזים?
מותר לחשוד בטרנדים, אבל אם יורשה לי – העיתוי פה קצת תמוה. אחרי ככלות הכל, תהיות סוציולוגיות תפלות בנוגע ל"למה אשכנזים מהמעמד הבינוני, כמו שנהוג לקרוא לזה היום, נמשכים לדעם" ניתן לפרסם גם אחרי הבחירות, לא רק ערב לפניהן. כל אחד וסדר העדיפויות שלו, אני מניח – ואני אומר את זה בתור מי שהביע פומבית יותר מפעם אחת הערכה רבה לכותבת המאמר, ושעומד מאחורי זה.
נחדל בנקודה זאת מלעסוק בטרנדים ושאר ענייני בית-ספר תיכון, ונעבור, אם יורשה לי, לפוליטיקה: אשמח לשמוע עוד זיכרונות נעורים מרחוב כורש בירושלים, אבל אם אפשר לחסוך ממני את זיבולי השכל על "פולחן אישיות" ושאר חרטא לניניסטי יהיה לי הרבה יותר קל להתמסר לנוסטלגיה שלך. מסתבר שאני בכלל טעיתי ולא היה זה יעקב בן אפרת שצפה את הפלת מובארק אלא שותפו-במעל אסף אדיב (אח של) – נראה שאני מפתח זן פוסט-מודרניסטי חדשני ומלהיב של פולחן-פיצול-אישיות בין שני גברים לבנים אשכנזים (אף כי גם זה וגם ההוא דוברים וקוראים ערבית שוטפת) שונים.
אם יורשה לי, אני מבקש להטריח אותך בעניין פעוט-ערך בהשוואה לטרנדים אשכנזיים:
26/2/2011, שלום ירושלמי, nrg, כותרת: "אחיו של המרגל שצפה את שהתרחש במצרים":
"אסף אדיב, אחיו של אודי, הצליח היכן שכל המומחים נכשלו: שלוש שנים לפני המהפכה הוא פרסם שורה של מאמרים נבואיים. ראיון […]
"מי שרצה לדעת מה באמת קורה במצרים לא היה צריך כנראה להגיע למקורות האינפורמציה הממסדיים. אולי אפילו להימלט מהם. המומחים הגדולים באמ"ן הידענים המופלגים במוסדות המחקר הפרשנים הבכירים לענייני ערבים בתקשורת והמוחות האחרים מטעם עצמם – לא ידעו כלום ולא שיערו דבר. בתחילת ההפגנות בכיכר אל-תחריר היה אפילו דוקטור אחד למזרחנות מלא בחשיבות עצמית שהעריך כי מובארק יתגבר בקלות על המהומות. היה גם מרצה ישראלי בקהיר שטען בריאיון ברדיו כי "ההפגנות הן לא נגד הנשיא מובארק". לא פחות.
"שביל הבריחה מהקונספציה היה מוביל את המתעניין האמיתי לאתר בלוגים לא ידוע "אתגר" שמו. באתר הזה פרסם בשנים האחרונות אסף אדיב שורה של מאמרים שחזו בדיוק של מילימטר את המהפכה הדרמטית שהתרגשה על מצרים פירקה את המשטר הדיקטטורי וגירשה את מובארק לארץ זרה. אדיב ראה את המהפכה עולה מלמטה ועקב אחריה בשבע עיניים שלב אחר שלב. לפני כמעט שלוש שנים באפריל 2008 כבר פרסם אדיב מאמר שכותרתו: "האם ישיב מעמד הפועלים את מצרים אל ראש העולם הערבי". …"
http://www.nrg.co.il/online/iphone.php?page=http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/215/922.html?ap=1&from_art=2218602&to_art=2215922
19.02.2011, אלוף בן, כיום עורך "הארץ":
"מדוע הופתעו בישראל מקריסת השלטון המצרי? אולי כי לא הקשיבו לקולות אחרים, שהצביעו זה חודשים על אי-היציבות המתפשטת. […]
"גילו המתקדם של מובארק והידרדרות מצבו הבריאותי לא נעלמו מעיני המודיעין, המזרחנים והעיתונאים, ובשנה האחרונה התנהל בישראל ובתקשורת המערבית דיון ערני בשאלת הירושה. רוב ההערכות דיברו על יציבות, אבל היו מי שאיתגרו את החשיבה המקובלת. העיתונאי האמריקאי אדם שץ, שביקר במצרים, כתב במאי 2010 ב"לונדון ריוויו אוף בוקס", שהמצב הפוליטי שם מזכיר את דמדומי שלטון השאה באיראן. מי שדייק יותר היה אסף אדיב, שכתב בסוף מאי, במגזין האינטרנט "אתגר", שמצרים עומדת לפני מהפכה חברתית שתבוא מלמטה. הוא ציטט מ"אל-אהראם ויקלי" – עיתון המשטר – דיווחים על ריבוי ההפגנות במצרים וצפה שהן יתרחבו. "האופציה של הנצחת משטר מובארק אינה אלא אשליה", כתב בתגובה למאמר שלי ב"הארץ", שביטא את התקווה הישראלית ששלטונו של הראיס יאריך ימים."
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1162863
בן מתייחס למאמר הזה של אדיב, בו הוא תוקף את מאמרו ב"הארץ" של בן, "תפילה לשלום הראיס":
http://www.etgar.info/he/article__440/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%9C%D7%9E%D7%A2%D7%9F_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%A1_%D7%90%D7%95_%D7%AA%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%91%D7%AA%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%94_%D7%94%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%AA
30/05/2010, אסף אדיב, "תפילה למען "הראיס" או תמיכה בתנועה החברתית":
"חזון השלום של אלוף בן בונה על המשך השליטה של המלוכות והמשטרים הדיקטטורים במרוקו, מצרים, סעודיה וירדן, ואליהם יתווסף משטר סמכותי נוסף של הרשות הפלסטינית שתחתיו יחיו מליונים בעוני ופיגור. זהו חזון ראקציוני הבונה מגדלים באויר על משטרים שתמיכתם הציבורית שואפת לאפס, וכוחם מבוסס על דיכוי וסתימת פיות.
מעבר לעימות חסר התכלית בין משטרי דיכוי מלוכניים ומושחתים לבין האופוזיציה האסלאמית, החותרת להחזיר את העמים הערביים 1300 שנה אחורה, ישנו גורם נוסף, שיכול להיות יסוד לשינוי חברתי וסדר אזורי חדש, העובדים במצרים ובאזור כולו. השאיפה שלהם לשינוי חברתי ודמוקרטיה יכולה להפוך לבסיס מתקדם וראלי לקידום השלום, הרבה יותר מתפילות לבריאותו של דיקטטור מושחת שימיו ספורים."
תשמע – אתה רוצה לגחך לך מתחת לשפם על גניבת דעת ו"פולחן אישיות"? – תפאדל. מה שעושה לך טוב. אני רק שאלה, אם יורשה לי: האם למצביע/ה המזרחי/ת החפ/ה מטרנדיות אשכנזית יש עניין בהנהגה פוליטית שכוללת שני חטיארים ורדרדי-עור עם דסק-טופ שקראו את המפה הפוליטית במזרח התיכון טוב יותר, טוב הרבה יותר, טוב כניגוד הופכי לרע שבו קראו אותה כל אוגדות המודיעין הציוני המהוללות ו-8200, וצפו את אחד האירועים ההיסטוריים המכריעים של חצי-המאה האחרונה במזרח התיכון? ככה: הנהגה פוליטית הרואה את הנולד – זה בא טוב או לא טוב למצביע/ה המזרחי/ת? אחרי כל הפלצנות המתנשאת שלך, אני חושב שאני זכאי לתשובה ישירה וכנה על העניין הזה – רק אם יורשה לי, כמובן. מי יודע, אולי זה ממש חסר ערך ומה הקשר של זה לפוליטיקה בכלל? אני באמת אשמח להחכים פה.
אתה לא הבנת את מה שכתבתי, צבי. כיוון שלא הבנת אני אסביר:
לפני חודש פורסם באתר זה מאמר מאת מאיר בביוף בשם "הסוס המזרחי ורוכבו האשכנזי" שביקש להבין את הסיבות לכך שלא קם בארץ כוח מפלגתי-מזרחי (להוציא את ש"ס שמכרה את המזרחים לליטאים וכו').
http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/2012/12/19/%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%A1-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99-%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%9B%D7%91%D7%95-%D7%94%D7%90%D7%A9%D7%9B%D7%A0%D7%96%D7%99/
כתבתי תגובה למאמר הזה שבסוף לא פרסמתי, תחת הכותרת "ש"ס כהזדמנות מפוספסת".
התשובה לשאלתו של בביוף מן הסתם מאוד מורכבת; מהצד שלי, האשכנזי להיכלם, היא מכילה מרכיב שלתפיסתי הוא חיוני לכל כוח פוליטי – מזרחי, אשכנזי או אינדונזי – שמבקש להבשיל לכדי אפקטיביות ממשית: היא צריכה לכלול אמירה לא רק פנימית על קבוצת ההתייחסות הפוליטית שלה, אלא על "העולם" – על טווח ואופן מערכת היחסים של קבוצת ההתייחסות הפוליטית הזו עם הסביבה שלה. כלומר היא צריכה לצייר "עולם" שבו (ה)כוח שפוטנציאלית נתון בידי קבוצת ההתייחסות הפוליטית (המזרחים, לצורך העניין) מתקשר באופן אפקטיבי הצעה של "תפיסת עולם" – גם למי שלא שייך לקבוצת ההתייחסות הפוליטית הישירה. בניסוח אחרון: בשביל כוח פוליטי מזרחי אפקטיבי, המסמן "מזרחי/מזרחים" צריך להיטען בתוכן פוזיטיבי (במובן הטכני-פילוסופי של המונח) – כזה שייתן משהו "ללכת אחריו", פוטנציאלית גם בשבילי, שיהיה מעבר לרק סימון ריק של "ייצוג פוליטי לבנות ובני אדם ממוצא מזרחי". ללא תוכן פוזיטיבי כזה, השם "מזרחי/מזרחים" לא מעניק דבר שסביבו ניתן *להתאגד* לכדי כוח פוליטי. לכן התייחסתי לש"ס כהזדמנות מפוספסת: ש"ס של תחילת הדרך, של "עטרה ליושנה", נבנתה סביב תוכן פוזיטיבי כזה, וחזק ביותר – היהדות בצורותיה המזרחיות, על הדגשיה והשלכותיה הייחודיות.
בתגובה הנוכחית שלי בעמוד זה הצבעתי, לפי הבנתי, על ההצעה הפוליטית של בל"ד כאפשרות לפוליטיקה מזרחית אפקטיבית בדומה לזו של "עטרה ליושנה" של ש"ס – רק מהכיוון ההופכי: פוליטיקה שהגדרת הסביבה (המזרח-תיכונית) שלה, "תפסת העולם" שלה, פותחת מרחב להתממשות פוליטית יהודית-ערבית אפקטיבית. בהמשך ניסיתי לטעון, וכביכול "להוכיח", שמתוקף התנאים החומריים והתפיסתיים העכשוויים, מימוש האופק הפוליטי הזה דורש בסיס תקיף ועקבי של התבוננות ופעולה סוציאליסטיות – שזה מה שדעם עושים. ערב לפני הבחירות איריס חפץ עושה את בחירתה שלה: להתבדל מאחורי שביס של סרקזם ו"טרנד אשכנזי" (מופרך, באמא שלי). למאיר בביוף היא לא עוזרת עם הבחירה הזאת. היא לא מביאה אותו סנטימטר יותר קרוב להגשמת כוח פוליטי מזרחי. – מה זה ליד מה שש"ס עשו, לדוגמה?
מה שניסיתי להגיד בתגובה שלי לאיריס חפץ זה שאם היא רוצה פוליטיקה מזרחית שמיועדת לפעול בעולם וליצור אותו ולא רק להגיב לו, אז זה לא שכדאי להתחיל לחשוב על פועלות הטקסטיל במצרים, על העלאווים בסוריה ועל הטוארג במאלי כחלק מכריע מהפוליטיקה המזרחית הזו – זה שאין לה ברירה.
לא קנית את פולחן האישיות שלי ליעקב בן אפרת, אולי תקנה את פולחן האישיות שלי לאסמא אגברייה זחאלקה, 01/09/2012, אתר דעם:
"עוד מנפלאות המהפכה הסורית – בשלט באחת ההפגנות בכפר נבאל: "אני דרוזי ועלאווי, סוני וכורדי, סמעולי ונוצרי, יהודי ואשורי.. אני המהפכן הסורי ואני גאה בכך". בסטטוס המלווה את התמונה אותה מביא אוסאמה מוחמד, נכתבו הדברים האנושיים היפים והמרגשים האלה: "בפעם הראשונה בחיי אני רואה את היהודים חלק מהטבע (הנוף) הסורי, על שלט סורי.. החירות היא כוח.. האדם הוא אדם.. יחי כפר נבאל". ותחי המהפכה הסורית, יסולק בשאר אל-אסד."
http://heb.daam.org.il/%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%99-%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99-%D7%A1%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%95%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%99-%D7%A1%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%95/
בקישור יש גם את התמונה של השלט. אפשר לחזור לדבר על טרנדים אשכנזיים.
הניצוץ, תמיד ידעו לחזות האת העתיד.
איריס הצביעה על תופעה תרבותית מעניינת ובה ליברלים מתלהבים מהצבעה למפלגה מרקסיסטית ששואפת לאיחוד פועלי מזרח תיכוני ובראשה עומדת אישה פלסטינית.
זה לא מובן מאליו ולכן מעניין. כמו כן, איריס רואה בזה התפתחות חיובית שבה חילונים, אשכנזים ליברלים שלא הצביעו לבלד או לחדש בעבר מרגישים בנוח עם מנהיגה פלסטינית.
טרנד מרענן, משמח, מעורר אופטימיות.
בניגוד למאמרים אחרים שירדו על דעם, מאמר זה רואה בה כוח חיובי. הופתעתי לגמרי לראות את התגובות הזועמות שרואות במאמר גינוי לדעם ולאשכנזים. נראה לי שהתהווה פה דיון שמחמיץ את העיקר במאמר.
עזבו לרגע את העצבנות. המאמר מלמד שוב את הלקח שתנועות השמאל מתקשות ללמוד (ממתי? אולי מההתחלה). להזדהות עם מעמד הפועלים פירושו למחוק זהות. הרי אין היום מעמד פועלים, בדיוק כשם שכולנו פועלים. אין דמות ברורה או זהות למעמד הפועלים, היום יותר מאי פעם. מלצר תל אביבי הוא לא מעמד הפועלים? ודוקטור במדעי הרוח שמלמד שנים ארוכות במכללות וההעסקה שלו בשנה הבאה תלויה בגורמים שנמצאים מעבר לבינתו (ובין השאר בחיבתם של הסטודנטים) – הוא לא פועל? נכון, יש פועלים מסכנים הרבה יותר ממנו. לכל אחד יש פועל יותר מסכן ממנו. אבל משהו יוכל להשתנות כשהמסכן יותר והמסכן פחות יבינו שהם באותו סיר.
את מעמד הפועלים צריך להמציא, אבל זה בטח לא אומר שלא צריך לפעול בשמו. מה נתנה למדוכאים הזהות שלהם פרט לעלבון? להיצמד לזהות פירושו להיצמד לעלבון. ההבדל בין פוליטיקה של זהויות לבין שמאל הוא ביחס לעלבון העבר. שמאל פירושו לזכור את עלבון העבר בשביל העתיד. זה בדיוק מה שאני קורא בדבריה של אגבארייה שהיא לא רוצה לרוץ בתור ערבייה (ואני דווקא לא מצביע דעם). היא לא "מוחקת" את הערביות שלה. אפשר בכלל למחוק? אבל היא מבקשת לפעול לא רק כערבייה, אלא במחשבה שמה יש לומר רלוונטי – בצורה ישירה לגמרי – גם לאחרים. ואולי, חלילה, אפילו לגבר תל אביבי, אשכנזי, "מפונק".
זה המלכוד המוזר של הזהויות: לומר שוב "אנחנו" נפגענו, נעלבנו, דוכאנו "מכם" ולכן אין לכם שום דבר לעשות במחנה שלנו – זאת נראית כמו הדרך הבדוקה לשכפל את הזהות-כעלבון.
אכן התכוונתי לכתוב משהו שלא "יוצא על דעם" ולא חיבור של בעד או נגד. אני באמת חושבת שיש פה טרנד עם אספקטים מבורכים כמו שכתבתי. ואני חושבת שהתגובות, ממה שהבנתי מדיוני פייסבוק (שבהם גם התנגדתי ליציאה נגד מצביעי דעם בשל "בזבוז קולות" או לנסיונות הכפשה, גם אם לא מודעים, של דעם כמו השאלה של אשכר אלדר כהן בפייסבוק על מקורות המימון של דעם).
יניב,
הציטוטים של זחאלקה-אגבריה שהבאתי מראים שהיא מנסה לשווק את עצמה כמשהו אחר ממה שהיא, לא שהיא מוחקת את זהותה. לו היתה מוחקת את זהותה (זה תיאור מאוד גורף) היא לא היתה מוסיפה לעצמה עוד שם משפחה ערבי, למשל. היא פלסטינית מיפו ובחוגים שבהם נוטים להצביע לה עכשיו זה נכס. היא שוללת אותה בציטוט שהבאתי וכן מעניין לדעתי לבדוק למה יש לה צורך לעשות את זה ומי מגיב לזה. לכן צריך להבחין פה בין מחיקה שהיא הכחשה (ואת זה היא לא עושה) לבין מחיקה שמבוססת על שלילה, ואת זה היא כן עושה. אלו שני מנגנונים שונים. הכחשה מבטלת את המציאות שבה היא למשל אישה או פלסטינית או אמא או לא משנה מה. שלילה לוקחת את המימד הזה ושוללת אותו. השלילה מוכיחה שהמימד הזה קיים, אחרת לא היה צריך לשלול אותו. היא יודעת בדיוק שלהיות אישה פלסטינית בישראל הגזענית זה מכשלה ולכן מדגישה את הענין שזה לא הענין. השימוש שלי במילה "מחיקה" אולי מטעה, כי הוא כולל את שני הדברים, אבל בפוסט כתבתי ליד הציטוט שהיא שוללת משהו.
לגבי הנכבה, להגיד על פלסטינים שהם שייכים "לקיבוץ גלויות" זו כבר הכחשה ולא שלילה. אם היא היתה אומרת 'אני לא רוצה להתייחס לנכבה' זו היתה שלילה, כשהיא מציגה אותם ככאלו שבאו מקצוות עולם לישראל ולא ככאלו שישראל באה אליהם, זו הכחשה של מימד מהמציאות וזה בעייתי מאוד. מקווה שעכשיו ההבדל בין שני הדברים הובן ושגם ברור יותר למה כן צריך ללכת אל מקומות פחות מודעים כדי להבין יותר.
מותר לך לפרש את דבריה איך שאתה רוצה כמובן, אבל אני חושבת שאתה עושה לדברים שלה הנחה. אין לי ענין עם המפלגה, אלא עם המצביעים שהצבעתי עליהם. העקרון המארגן בפוליטיקה הישראלית הוא לא עקרון מעמדי, אולי היית רוצה שזה יהיה ככה, אבל זו לא המציאות. זחאלקה-אגבריה היא לא מזרחית כמו שאני לא פלסטינית. אשכנזים רבים היו רוצים שזה יהיה ככה, וכולנו נוכל להמשיך לעתיד הורוד בלי להתייחס לעבר. מותר שתהיה משאלה כזו, המציאות מראה אבל שהיא לא ריאלית. זה לא עובד בישראל וזה לא עבד בשום מקום אחר בעולם שאני מכירה, אבל אולי תספר לי משהו שאני לא יודעת…
אני חושבת שהתגובות הזועמות מעידות על מצב היאוש והפיצול הרב: אם מישהו לא חושב בדיוק כמוני או מעלה טיעון נגד, הוא מסומן כ"אויב". אני קוראת על לא מעט אנשים שחוטפים כאלו מטחים במקומות העבודה שלהם, כשהם מספרים שהם הולכים לבחור משהו, כאילו הם אמרו שהם הולכים לרצוח מישהו. כנראה שיש הלכי רוח ברחוב שאני לא מכירה ולא מגיעים לפה…
איריס,
נתחיל שניה מהעיקרון המארגן בפוליטיקה הישראלית. לא המעמד, אוקיי. מה כן? במציאות הפוליטית הישראלית, והכלכלית (ואני מתעקש לא להפריד בין השתיים, שזה כבר מעיד על עיקרון מארגן) – אין עקרונות מארגנים. המציאות כאוטית. העקרונות המארגנים הם פרשנויות של המציאות. אז כן, אני משתמש במעמד כדי לפרש אותה. לא מתעלם מעקרונות אחרים חשובים מאוד גם כן (גזע. לאום. מגדר). אבל המעמד לא פחות חשוב. אולי יותר. אבל – את מוזמנת להציע לי פרשנויות אלטרנטיביות.
ואגב פרשנויות – לא הבנתי את הטענה שאגבאריה מנסה לשווק את עצמה כמשהו שהיא לא. אני גם לא מסכים לפרשנות של השלילה. לדעתי, יש הבדל בין הצהרה "אני לא רוצה שיצביעו לי כי אני ערביה" לבין "אני לא ערביה". השניה היא שלילה של הזהות. הראשונה – לא. שלילה של הזהות כבסיס הפעולה הפוליטית היא לא שלילה של הזהות כשם שהיא לא שלילה של פעולה פוליטית. היא אפילו לא שלילה של הקשר ביניהן. היא ניתוק שלו (או לפחות ניסיון מודע לייצר ניתוק כזה). וזה משהו אחר משלילה.
לגבי האמירות שלה שהוציאו (?) את קצפך – שתיהן נראות לי באמת קצת נטולות הקשר כדי להביא להן פרשנות מעמיקה או מלומדת, אבל בוודאי שהן נראות לי שוליות כדי לבסס עליהן תיזה של מחיקה. ה'קיבוץ גלויות' היא באמת מטבע לשון תמוהה בהקשר הזה, אבל מכיוון שדווקא אין הכחשה של הנכבה (להפך, בסרטון שהראית היא מספרת על הזכרון המשפחתי האישי מהנכבה) ככה נראה לי הגיוני לפרש אותה, בהקשר של חברת מהגרים ועקורים.
ולגבי ה"אני מזרחית" – באמת אמירה לא כל כך ברורה, ולא ברור לי מהעריכה הקצת מקוטעת של הקליפ אם היו שם עוד דברים שנחתכו ממנו. אבל כך או כך, אני קצת מתפלא על רצף השאלות שלך שבא בעקבות האמירה של אסמא, שעולה ממנו תפיסה מהותנית של זהות מזרחית. לא שאני בא לערער עליה או לאתגר אותה – זו כמובן זכותך לפרש ככה את המזרחיות. אבל היה נדמה לי שזו לא האופן שבו את מפרשת אותה בדרך כלל (יכול להיות שאני חוטא בציטוטים ואם אכן כך הסליחה, אבל נדמה לי שפעם ראיתי באחד המאמרים את עמוס נוי, או אולי את צבי בן-דור, מגדיר את שלמה סבירסקי כמזרחי. ואם הוא יכול להיות כזה, אז בוודאי גם אגבאריה-זחאלקה יכולה, לא?). בכל מקרה, אני לא חבר בדעם ולא מנסה לעשות כאן תעמולה, אבל עניין אותי אז חיפשתי, ומצאתי את הבלוג הבא שבו אגבאריה-זחאלקה מגדירה את עצמה מזרחית. http://heb.daam.org.il/%D7%AA-%D7%96-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-8-2/ שווה לך לקרוא גם את פרק 9 כי נדמה לי ששם היא מגדירה עצמה רוסיה.
אבל לסיום – משהו שדווקא עשוי לנשוא חן בעינייך, או לפחות לחזק את הטענה שלך על דעם כטרנד תל אביבי אשכנזי, ולא כתבת עליו – לא יודע אם נעלם מעינייך או שאולי לא תסכימי. בכל מקרה לדעתי, ואגב העריכה של הקליפ בקישור, אז העריכה, עם העוד המתנגן, והנגן/ית הבלונדי/ת וכו' – לדעתי, אוריינטליזם במיטבו.
מסכימה בהחלט עם הנגינה האוריינטליסטית של העוד. שווה גם לשים לב שאנחנו לא רואים את הפנים של מי שמנגן בעוד וזה לא במקרה: לא ברור אם זה אישה או גבר בגלל השיער הארוך ולא ברור אם זה לבן או שחור או לא יודעת מה. זה הטשטוש של הזהות וההסתרה וזה עוד ביטוי שלה. חותמת על כל מילה…
בענין המארגן בפוליטיקה הישראלית: רבות נכתב על העובדה שמזרחים שהם העניים מצביעים לליכוד, כלומר, הענין המעמדי לא מארגן את הענין הפוליטי בישראל. והם מצביעים ליכוד, למרות הנהגתו האשכנזית ולמרות שהוא לא תמיד טוב להם, גם כי למזרחים עדיף הכיבוש (מ67 הם הפסיקו להיות הפלסטינים של ישראל וקיבלו בתים בהתנחלויות…) וגם כי קפיטליזם עדיף להם על סוצאליזם לאשכנזים, אבל זה בעיקר ענין של זהות. ואני יכולה להגיד לך שבמשפחה שלי אנשים לא מצביעים לעבודה או כן מצביעים לעבודה. ומזה נגזרת ההצבעה שלהם…מפלגה זה כמו עיתון וכמו קבוצת כדורגל: גם ענין של זהות. אז אני חושבת שמה שמארגן את הפוליטיקה בישראל הוא מלחמה על הכרה בעוול ועל מקום. לפלסטינים יש מקום גיאוגרפי והם לא צריכים להידחף בדרך לכנסת או לממסדים אחרים שגם ממילא לא סופרים אותם או מכתירים אותם כמוכתרים. לאשכנזים אין מקום בישראל ולכן הם צריכים להפעיל הרבה כוח ולדכא כדי שיהיה להם. העובדה שרבים מהם עוזבים תומכת בענין הזה. לו היתה להם זהות ברורה, הם היו יכולים להסתכל גם על זהות של אחרים לא ממקום שמאיים על שלהם. זהות של אחר וערב רב יכול להיות מקום של העשרה ולא חייב להיות מאיים, אלא אם אתה קולוניאליסט ובא לכבוש ופוחד להיכבש, כי עולמך הוא כזה של מלחמה ומאבק. והמזרחים לא ברור להם מה מקומם לדעתי. גם הם סובלים מהפרעת זהות שמשותפת למי שחי בישראל כיהודי. אז אם באים ממשפחות לא מעורבות ולא משוכנזות הם בש"ס ונספחיה, או בליכוד. אם הם מודעים לדיכוי ויש להם שפה פוליטית לתאר ולהבין אותו, והערך העצמי שלהם לא כזה נמוך, הם חסרי בית פוליטי, כמו שמירב אלוש-לברון תיארה בראיון בכלכליסט (נדמה לי שזה היה שם).
בענין הנכבה וההכחשה: יש הרבה דרכים להכחיש משהו. מילים יכולות לחשוף דברים ומילים יכולות לכסות על משהו. הדיבור של אגבריה-זחאלקה בסרט על הנכבה משאיר מעט מאוד מקום לכאב ולסיפור האישי ועובר מהר מאוד הלאה. איך שמתחיל המשפט, אתה יכול להבין שתיכף יהיה פה "אבל". אין לי שום דבר נגד ה"אבל" הזה ואני חושבת גם שמזרחים צריכים לשים אותו: העבר לא חשוב כדי לשהות בו ולהישאר בו, אלא היסטוריה ומסורת חשובים כדי לפעול בהווה. אבל היא מדלגת ישר לשתי אופציות מפצלות של "או-או": או להסתכל אחורה או ללכת קדימה. ופה היא עושה דילוג בעייתי ביותר. חוסר היכולת להישאר בתוך קונפליקט הוא בעייתי בפוליטיקה. בלי להיות בתוך הקונפליקט אי אפשר יהיה לפתור אותו. בינתיים ישראל עסוקה בהכחשה של הנכבה, לא רק דרך חוקים, אלא גם במהלך הזה כמו גם בסרט על קיבוץ מגידו. קצת לפני המוות יש קשיש אחד שמתוודה על הפשע ומצדיק אותו. כלומר אין אפילו חרטה, להיפך. אין אשמה. ואם זה איננו, איך יהיה תיקון?
לא רציתי להכביר מילים ולכתוב את הטקסט בצורה אקדמית מדי, אבל בתגובה אולי אפשר: מה שאפשר ללמוד מהמהלך הזה של דעם ושל מי שהדיבור הזה מפתה אותו הוא שישראל נמצאת במקום פרנואידי (הפחד מהפליטים שיחזרו, הפחד שרודפים ורוצים להשמיד אותנו וגם הפחד מהמאמר שלי כאילו הוא הולך להרוס משהו) שיש בו לא מעט קנאה מחרבת. מנגנוני ההגנה שמופעלים במצבים כאלו שמעלים פחדים קיומיים הם מהסוג של המנגנונים המאניים, של מחשבה של "אני יכול הכל": ואז יש הכחשה, והשלכה ואמונה בלתי מוגבלת בכוח, בלי הבנה של מגבלות המציאות. זו ההתנהגות של ישראל בשנים האחרונות וזה מפחיד, כי זו הליכה אחרי ההרס הזה. כמו שצבי כתב למעלה, לא מדובר על שום מיתוסים, אלא על עובדות. זה משהו אחד לנסות להיבחר ולפעול על בסיס מעמדי, זה משהו אחר להכחיש פשעים כמו הנכבה. יאללה, נגמרת לי תיכף הסוללה, ולא עשיתי הגהה, מקווה שלא יצא מבולבל מדי…
לגבי הפרנויה – מסכים איתך לגמרי לגבי ההתנהגות של ישראל בשנים האחרונות כפרנואידית, ולפעמים מאנית. נראה לי שלחבר לזה את הפוליטיקה של דעם זה לא נכון ולא הוגן (להבדיל מה"טרנד". יכול להיות שבין היתר ברקע לטרנד* ההצבעה לדעם עומדת הפרנויה הזו. ואם כך, אז יופי. כמו שכתבתי למעלה מטרנדים יכולים לצאת דברים טובים. מעדיף תוצאות של הפרנויה בדמות של טרנד הצבעה לדעם מאשר תוצאות בדמות תמיכה חסרת סייג במבצעים צבאיים, או אפילו מתוצאות בדמות חשש היסטרי להזכיר נושאים כמו כיבוש במהלך המחאה החברתית).
לגבי הנכבה וההכחשה – אני מבין מה שכתבת, אבל דווקא אני מסכים עם האופציה של ה"או-או". להישאר בהווה זו לא אופציה, כי ההווה בעצמו כל הזמן זז קדימה. לכן הבחירה בין הסתכלות אחורה להליכה קדימה היא אכן הדרך הנכונה לתפוס את האלטרנטיבות. כמובן, זה לא אומר שאי אפשר ללכת קדימה מתוך מודעות לעבר.
לגבי העיקרון המארגן של הפוליטיקה – אכן, אין ספק שדפוסי-ההצבעה לא מתארגנים לפי מעמד (או רק לפי מעמד) אלא גם או בעיקר לפי זהות "שבטית" כמו שאוהבים לקרוא לזה, שהמרכיב הלאומי/גזעי/אתני הוא מאוד מרכזי בה. אבל מה, דפוסי ההצבעה, או בחירות, הם רק חלק קטן מהפוליטיקה. ובדיוק בגלל ארגון הפוליטיקה הפרלמנטרית סביב עקרונות אחרים, הפוליטיקה המאורגנת סביב מעמדות ממשיכה לשגשג. במלים אחרות ובניסוח מרקסיסטי טיפה וולגרי: המעמד המנצל ממשיך את שליטתו הפוליטית באמצעות ההפרד ומשול של החזות הפוליטית השבטית.
* מאמר מוסגר על טרנד – בואי נראה בכלל עם כמה קולות דעם מסיימת את הבחירות. במילייה הפייסבוקי/אינטרנטי שאנחנו מסתובבים בו דעם אולי הפכה לשם חם יותר מבעבר. אבל עדיין זה יהיה קצת מצחיק לדבר על טרנדים אם בסופו של דבר הם יגדלו כולה מ-3000 ל-5000 קולות.
לכן סייגתי את זה לפייסבוק ולעיתונות, אבל זה נראה לי מספיק חשוב כדי להתייחס לזה (בחופשה לפני שבועיים, כשהיה לי קצת זמן).
לא עשיתי חיבור לפוליטיקה של דעם ואני בכלל לא מתייחסת אליה יותר מדי, אלא לתקוה האינסופית שתלו בה שהיא לא פרופורציונלית גם אם דעם תעבור את אחוז החסימה ואגבריה-זחאלקה תיכנס לכנסת. שם נמצא הענין המאני, הוא מושלך עליה, כאילו שעם המנדט האחד הזה היא תהיה כל-יכולה. הפרנויה לא מתבטאת בזה, אלא למשל בתגובות כמו אלו של עידן לנדו, שמגיב כאילו יש איזו 'איבה בשמאל' שהורסת ורודפת את דעם, נגיד במקרה הזה, ומונעת את ההצלחה. גם כאן יש שכחה, שמדובר במלייה זעום ומתכווץ שרב על הפירורים המעטים שיש (ואחוז החסימה הנמוך בישראל זה ממש מעודד מפלגות קטנות ורבות).
מסכימה בגדול לגבי ניתוח הענין המעמדי, אלא שבישראל המעמד המנצל בעל השליטה הפוליטית הוא לבן: בית המשפט הוא אשכנזי, האקדמיה…
וניפרד באי הסכמה לקראת התוצאות, כדי לשמור על מתח בריא בקשר:-) אני לא מסכימה לגבי שתי האלטרנטיבות, כי הן יוצרות פיצול. בעצמך אתה אומר שההווה תמיד מתקדם, כלומר יש המשכיות בין עבר להווה לעתיד. וגם הנפש שלנו, הפרטית והקולקטיבית לא עובדת ככה. נסה להגיד לאב שכול שלא יסתכל על העבר, ושיש לו שתי אפשרויות: או לטבוע ביגון או להסתכל קדימה. זה לא עובד ככה, הזכרון של האנשים והכאב לא עובר ככה. תימניה שחטפו לה את הילד, לא יכולה להמשיך לגדל את הילדים הבאים שלה בלי אבל, אלא אם היא לא נורמלית. יש כל מיני סוגים של אבל, ועדיף שהוא לא יהיה פתולוגי ולא טוב להתמסר אליו וכולי, אבל צריך לעבור אותו ואין קיצורי דרך. להיפך: מי שמכחיש את הזוועה שקרתה לו, נשאר באבל סמוי כל החיים. לילדים שלו זה בכלל לא סמוי…(שאל את ילדי הפרטיזנים)
אג'באריה עושה שימוש מודע בטרמינולוגיה הציונית-ישראלית כדי לנער את השיח וכדי לאתגר את השומעות והשומעים. רק מצפיות בפייסבוק, ראיתי למשל שדיברה על הערבים כחלק מ"עם ישראל", למשל הציטוט מהתקווה, למשל הדיבור על קיבוץ גלויות.
יהיו מי שיראו בזה הכחשה ומחיקה, או התחנפות, ויהיו מי שיראו בזה שימוש חתרני בשיח דומיננטי כדי לאתגר את השיח מתוך עצמו וכדי לפרק אותו. אם להשתמש בשיח מרקסיסטי, אפקט של הזרה. הרי אין לחשוש מהתפוגגות הפלסטינים כעדה מזרחית בישראל. זה ברור שהשיח הציוני לא יכול להכיל את זה. לכן אני רואה בזה שימוש חתרני אם כי ברור לי שיהיו כאלה שזה ייתקע להם בגרון. בכל מקרה זה ברור לחלוטין שזה בא ממחשבה מודעת ומבחירה. לא התפלק לה.
זה, נדמה לי, מה שאג'באריה מנסה לעשות:
הפרדוכס הטמון בקיומה של אופוזיציה אמיתית נובע מכך ששם התואר "אמיתית" מניח את קיומה של האלטרנטיבה הרדיקלית והמשמעותית לסדר הקיים – משמע, סדר שרחוק מהקונצנזוס. ציבור האזרחים הערבי בישראל הינו מועמד פוטנציאלי לייצג עמדה רדיקלית שכזו, שכן אין הוא שבוי בתוך הקונצנזוס הציוני. יחד עם זאת, השילוב של ריחוקו מהציבור היהודי והיעדרה של שפה מתווכת, הופכת ציבור זה לציבור בלתי רלוונטי, בוודאי כאשר מדובר בהובלת אופוזיציה אלטרנטיבית. אלטרנטיבה היא תמיד חלק מהמציאות שהיא נולדת לתוכה, אך גם מתרחקת ממנה. כדי שאפשר יהיה לדון באלטרנטיבה שכזו יש צורך לפתח מטא-שפה חדשה, שתאפשר לערבים להכלל בחברה הישראלית, אך גם להיחלץ ממנה, בה בעת.
ראיפ זרייק,
http://haemori.wordpress.com/2012/12/30/opposition-zreik/
הוכח בפעם האלף, כמה השמאל טהרני ואוכל-עצמו-מבפנים: באה מפלגה שעושה פי אלף מכל אוחזי המקלדות שתוקפים אותה, ונקברת תחת הררי שיח הזהויות האקדמי. וואלה יופי.
3,374 ליתר דיוק (לפני ספירת קולות החיילים…)
שזה 729 יותר ממה שקיבלה בבחירות האחרונות (אולי זה הטרנד?). וקצת פחות ממה שקיבלה ב-2006.
מתוך 3,374 הקולות – 709 הגיעו מתל אביב-יפו. בדיקה מדגמית של הקלפיות מעלה שכנראה הגיעו יותר קולות מיפו מאשר מקלפיות במרכז ובצפון העיר. אחרי זה: 239 קולות בירושלים (כולל מז' ירושלים מן הסתם), ו-128 בחיפה.
בכל שאר היישובים קיבלו פחות מ-100 קולות. והנה רשימת היישובים, לפי סדר יורד של אחוזים: כפר קרע (כאחוז מהקולות הכשרים), דייר חנא (כשלושת רבעי אחוז), ערערה, באקה אלגרבייה, טמרה, אום אל-פחם (כשליש אחוז), נצרת, שפרעם, רהט, גבעתיים (גבעתיים! 52 קולות! זה צפונים אשכנזים שם, לא? אולי גילינו את הטרנד?? 0.16%), נצרת עלית, עכו, פרדס חנה, לוד, רמלה, באר שבע, אשקלון, חדרה, רחובות, רמת גן, בת ים, הרצליה (חצי עשירית האחוז), ראשל"צ, אשדוד, נתניה, חולון, פתח תקווה (שלוש עשיריות האחוז, 33 מצביעים). בכל השאר היישובים – פחות מ-10 מצביעים.
ואללה יופי אינדיד.
ראשית "וואלה יופי אינדיד" זה שילוב ענק. נשמע כמו הילד של "יאללה ביי".
בענין הטרנד: אכן הוכח בפועל כלא מאוד משמעותי, אבל הניתוח לפיו הנושא המזרחי-ערבי הוא הנושא הכי מושתק בישראל וזה גם התבטא בבחירות האחרונות, נשאר נכון. התופעה החברתית של אשכנזים שמכחישים מתבטאת בדע"ם ובטח ובטח ב"יש עתיד", התנועה, העבודה ומר"צ. זה לא חדש כאמור, אבל עושה רושם לפי המספרים שהבאת, שאין הרבה פלסטינים שמשתגעים גם על הענין. מעט הפלסטינים שהצביעו, הלכו לבל"ד, רע"ם-תע"ל ולחד"ש. לא לדעם. והשמאל המזרחי הוא הראשון שקרא לשותפות יהודית-פלסטינית, כך שאין סיבה ללמד אותנו כאילו אנחנו במתחילים א'. ההכחשה ממשיכה להתבטא בנצחון האשכנזים ש"החזירו את המדינה לידיים שלהם" כביכול. זה הפטנט הציוני שתמיד עובד. בינתיים. זו כמובן אשליה של נצחון שלא שונה מהנצחון של ברק, שאז התעוררנו ל"ישראל ניצחה" (כי מה הכי ישראלי בעינינו, אם לא אשכנזים?). זו אשליה שהתחבושת מספקת. פעם היא באה עם רקמה פלסטינית, פעם עם "רק לא ש"ס" ופעם יואבי יקבל פלסטר כדי שלא יבכה, או שאם יבכה, לפחות יבכה כמו גבר. עד שהנושא המזרחי לא יטופל ועד שהארכיונים לא יפתחו, לא רק של הנכבה, אלא גם של הפנתרים השחורים, של ילדי הגזזת ושל ילדי תימן החטופים, הפצע רק יחליש את כל הגוף יותר ויותר. גם לא פטנט חדש…
הטרנד התל אביבי, כמו זה הירושלמי, אינו נובע מאופיו הטהרני ואוכל-עצמו-מבפנים של מה שמכונה שמאל ישראלי-יהודי. ההיפך הוא הנכון. הטרנד היה "רק לא ביבי", טרנד אותו הובילו המפלגות הציוניות ושאליו נסחפו למרבה הבושה גם תומכיה היהודים של חד"ש (ואולי גם הפלסטינים, אינני יודע). במסגרת הטרנד הזה, האשכנזי (וסליחה על שיח הזהויות הפוסט מודרניסטי אקדמי – מי שלא מבין את חשיבותם של אינטלקטואלים במאבק כשלהו ימשיך ויכתת רגליו ברחובות כמו כלב הרץ אחרי זנבו מבלי להבין כי הוא מסתובב במקום), לאחר שנגמרו כל נימוקיהם הלא אקדמיים בעליל של תומכי חד"ש לסיסמתם "רק לא לאומנות פלסטינית", כמו גם "רק לא פוליטיקת זהויות", מצאו להם תומכי חד"ש נמען חדש להתקפותיהם חסרות האחריות בדמות מפלגת דעם.
שלוש סיבות מרכזיות יצרו את הטרנד החד"ש-יש"נ הזה:
1. פחד קמאי מבזבוז קולות העלול, לשיטתם, למנוע את מה שמכונה מהפך בשיח הציוני והמלכת ציוני אחר, טרפה במקום נבלה, לראש המשטר הציוני.
2. פחד קמאי מבזבוז קולות בקרב המחנה הדמוקרטי, העלול חלילה, לשיטתם, להקטין את מספר המנדטים שיקבלו המפלגות הדמוקרטיות הקיימות
3. היותם אשכנזים
מה זה היותם אשכנזים? מה בכלל קשור המוצא להתקפות חסרות שחר על דעם היום ועל בל"ד בבחירות קודמות?(2006, 2009, ובוודאי היו גם קודם). פוליטיקת הזהויות לימדה את כל מי שרצה לדעת, בניגוד לאלו שרצו לצעוק גזענות גזענות, יללות יללות, שד שד וכו' וכו', כי על אדמות פלסטין השתלטו בכח הזרוע חבורת אשכנזים יהודים בסיוע אשכנזים גויים – כוחות אימפריאליסטים, וכי אלה מנסים, ולעת עתה מצליחים, לשמור על הגזל ועל האמצעי לשמירת הגזל – ההגמוניה האשכנזית.
באה אישה פלסטינית אמיצה ועשתה בי"ס לכל המייללים והמתבכיינים על בלעדיות שיתוף פעולה יהודי-ערבי. ההגמוניה השיתופית של אלו המסרבים להיות אויבים הפכה ללעג ולקלס כאשר הוקם אתר אחד ולא שניים, כאשר באתר היחיד הקפידו לכתוב טקסט (זהה!) בשתי שפות – עברית אחרי ערבית, כאשר שם המפלגה נשאר אחד – דעם – ולא פוצל לשתי שפות, כאשר הציבו מספר שווה של יהודים ושל ערבים, של נשים ושל גברים, של אשכנזים ושל מזרחים (ע"פ מתווה ויקי שירן) , וכאשר מנעו מהמועמדת מס' 4 לנאום בהפגנה, מה שגרר יריקה בפרצופו של אשכנזי תומך חד"ש (תחליף לאגרוף – כך ערן בריל, מס' 14 בדעם).
הפחד מאיבוד ההגמוניה של המפלגה לטובת מתחרה טובה ממנה יצר את אגדת בזבוז הקולות. אל תצביעו לדעם לא כי [נימוקים חסרי שחר א' ב' ג' וכו'] אלא שהצבעה לדעם תגרום לבזבוז קולות שמשמעותו היחידה היא הצבעה לנתניהו, לא פחות. לא הקריאות התמוהות של מה שמכונה גוש המרכז שמאל, כולל הציונים של מרצ, ללכת ולהצביע כי מי שמצביע משפיע ומי שלא מצביע בעצם מצביע לביבי, לא הם אלה שהביאו המונים חסרי מודעות פוליטית ללכת ולהצביע ללפיד. דווקא "חוסר האחריות המשווע" של תומכי דעם לבזבז את קולותיהם הוא הוא ורק הוא זה שימליך עלינו את ביבי לעוד שנות דור.
מי שעקב הן אחרי פוליטיקת הזהויות והן אחרי התנהלותם של האשכנזים תומכי חד"ש בעבר לא התפלא מפוליטיקת הכחשת הזהויות. כשנרצחו בבר נוער שני שאהידים וכשאורגנה הפגנה וכשהוזמן עיסאם מח'ול לשאת דברים ושהוטל וטו ע"י הפורעים הציונים להשתתפותו של ערבי בהפגנה, תקפו האשכנזים תומכי חד"ש דווקא את נציגיהם הפלסטינים בחד"ש על אי גילוי סולידריות. במקום להחרים את ההפגנה עקב גזענותו של מה שמכונה שר החינוך, דחו אלו על הסף את פוליטיקת הזהויות והשתתפו באותה הפגנה, כשלצידם הומואים ולסביות ציוניים(!), בטענה כי אפשר להפגין עם ציונים(!) על זכויות ההומואים ביום א', ואפשר להפגין עם ערבים נגד הציונים ביום ב'.
ואחר כך באים אל איריס חפץ בטענות. הרי לכם טרנד או "טרנד". הטרנד עליו מצביעה חפץ אינו אופייני רק לתומכים מסוימים של דעם, הטרנד הזה אופייני לכל מי שדואג במעשיו או במחדליו, במודעות או שבחוסר מודעות, בכוונת מכוון ובזדון או עקב מניעים טהורים, למחיקת ההבדלים בין הקבוצות השונות הקיימות בין הנהר לים למען אינטרסים אשכנזיים צרים.
גילוי נאות: הכותב הצביע דעם בבחירות האחרונות (לאחר שהצביע בל"ד מ99 ואילך) לאות סולידריות עם ההתקפות הפרועות על דעם ולאות מחאה על כך שהתנהלות פסולה זו גלשה גם לחוגים מסויימים בקרב מצביעי בל"ד ועקב התעלמותם של אלה מקריאות המחרימים לקיים דיון ענייני באסטרטגיית ההחרמה הבאה עלינו לטובה ועל המשטר הציוני לרעה.
באה מפלגה שעושה פי אלף מכל אוחזי המקלדות שתוקפים אותה, ונקברת תחת הררי שיח הזהויות האקדמ