תנו ל"אסירים הביטחוניים" ללמוד

מי שרואה בהנגשתה של ההשכלה "פרס" ובמניעתה "עונש" חוטא למהותה של ההשכלה ולאינטרס של חברה דמוקרטית בהפצתה – גם בקרב אסירים פוליטיים, פלסטיניים כמו גם יהודים. בעקבות גילוי הדעת של מרצי הפתוחה
יהונתן אלשך ודפנה הירש

מבין האסירים הפוליטיים שמשטר האפרטהייד הדרום אפריקני כלא ברובן איילנד שמול חופי קייפטאון, חלק ניכר למדו באוניברסיטה הפתוחה של דרום אפריקה (UNISA). בעוד שמשטר האפרטהייד מעולם לא נחשד בליברליזם יתר, והעומדים בראשו לא נודעו כיפי נפש במיוחד, האינטרס המובהק של השלטון בכך שאסירים – הן פליליים והן פוליטיים – ילמדו, היה ברור. האינטרס המוחלט של כל דמוקרטיה בהנגשה מקסימאלית של השכלה לכל אדם באשר הוא, בדיוק כמו ההכרה בנזק שבחסימת או אפילו הגבלת הגישה להשכלה לכל אדם באשר הוא, היא זו שניצבת בתשתיתן של האוניברסיטאות הפתוחות בכל העולם, וזו של ישראל בכללן.

ביום שישי האחרון (18.01) התפרסם ב"הארץ" גילוי דעת אשר מוחה על החלטת בית המשפט העליון להשאיר על כנה את מניעת הלימודים האקדמיים מה"אסירים הביטחוניים", עליו חתמו 96 חברי סגל ועובדים מהאוניברסיטה הפתוחה. נזכיר: עד שנת 2011 אסירים ביטחוניים, כמו אסירים פליליים, יכלו ללמוד באוניברסיטה הפתוחה במהלך תקופת מאסרם (כ-200 אסירים ביטחוניים מימשו זכות זו). בשנת 2011 אסר השב"ס על לימודי האסירים כאמצעי לחץ במסגרת המו"מ לשחרורו של גלעד שליט, אולם גם לאחר ששליט שוחרר, הזכות ללמוד לא הוחזרה. במאי השנה הגישו האסירים עתירה לבית המשפט המחוזי בנצרת. בתגובה לכך החליט השב"ס למנוע את הזכות ללימודים גם מאסירים ביטחוניים יהודים (מתוכם למד באוניברסיטה הפתוחה אסיר אחד). בית המשפט קבע, כי הלימודים הנם "טובת הנאה", ועל כן אין מדובר בפגיעה בזכות. האסירים הגישו ערעור לבית המשפט העליון, אשר החליט ב-24.12 שלא לחייב את המדינה לאפשר להם ללמוד, בטענה כי הלימודים אינם זכות המוקנית לאסירים, וכי המדינה רשאית לקבוע אילו אסירים זכאים ללמוד. בימים אלה תלויה ועומדת בבית המשפט העליון בקשה לדיון חוזר בנושא בהרכב מורחב.

גילוי הדעת (אשר הופץ באופן אלקטרוני וקיבל כמה התייחסויות בתקשורת עוד לפני פרסומו ב"הארץ"), זכה להיענות רבה ומהירה, אבל גם להתנגדות גדולה הן בין כתלי המוסד והן מחוצה לו. למשל, יו"ר תנועת אם תרצו רונן שובל, אשר רואיין בתגובה לכתבה על גילוי הדעת ב"מקור ראשון", אמר: "תמיכה במחבלים היושבים בבתי הכלא בישראל מצביעה שוב על כך שישנם גורמים באקדמיה שאיבדו את המוסר ואת ההבחנה בין טוב לרע. עצומה זו… מהווה ניסיון להפעיל לחץ פוליטי ולכפות על אזרחי ישראל וסטודנטים הלומדים באוניברסיטה הפתוחה לממן לימודים למחבלים המבקשים לפגוע בהם".

אילו היה מדובר רק בעמדתו של שובל – ממוביליו של תהליך מקרתיסטי באקדמיה הישראלית – לא היינו טורחים להתווכח איתן. אלא שטענות דומות לאלה שהשמיע שובל חזרו על עצמן, בגרסה כזו או אחרת, בדבריהם של רבים מן המתנגדים ללימודי האסירים, והן ראויות למענה רציני. נציין, כי דברים אלה הם על דעת הכותבים, ולא בהכרח מייצגים את עמדת כל החותמים על גילוי הדעת. ראשית, אזרחי ישראל לא מימנו וגם לא יממנו את לימודיהם של האסירים – האסירים הביטחוניים שילמו על לימודיהם כמו כל סטודנט אחר. שנית, דבריו של שובל חושפים את הזיהוי הגורף של האסירים עם "מחבלים" המבקשים לפגוע באזרחים ישראלים (או כפי שכתב בן-דרור ימיני ב-nrg: "אסירים ביטחוניים" הוא "שם מכובס לטרוריסטים"). נכון, בין האסירים יש כאלה שהיו מעורבים בפיגועי טרור (רבים מהם שוחררו בעסקת שליט). אלא שהמונח "אסירים ביטחוניים" אינו מבחין בין מי שנאסר משום שלקח חלק בתכנון פיגוע טרור בלב אוכלוסייה אזרחית, למי שנאסר משום שהיה שותף לארגון הפגנות נגד אמצעי הדיכוי שמפעילה ישראל בשטחים או משום שהוא משתייך לארגון אשר ישראל הגדירה כ"בלתי חוקי".

המונח "אסירים ביטחוניים" מציג את כל מי שמתנגד באופן פעיל לכיבוש הישראלי כאיום על ביטחונה של ישראל, ולפיכך הוא אינו שם מכובס לטרוריסטים, אלא לאסירים פוליטיים. מראשית הכיבוש הישראלי של השטחים, בתי הכלא תפקדו כאמצעי מרכזי במאמץ הישראלי לשבור את ההתנגדות הפלסטינית. החלטת המדינה להפסיק את לימודי האסירים מייצרת למעשה מצב שבו רוצחים סדרתיים יהודיים רשאים ללמוד, ואילו פלסטיני שנכלא משום שארגן הפגנות נגד גדר ההפרדה, אשר גוזלת חלק נכבד מאדמות כפרו, אינו רשאי לעשות זאת. האם מישהו יעלה על דעתו לשלול את הזכות ללמוד מאסירים פליליים? להיפך, רוב האנשים מבינים היטב כי רכישת השכלה מהווה מרכיב חיוני בתהליך השיקום לקראת חזרתו של האסיר לחברה. הבערות תמיד מזיקה ומסוכנת יותר לחברה. וזוהי בדיוק הנקודה: מניעת לימודים מהאסירים הבטחוניים היא לא רק אקט של אפליה, היא גם אקט של איוולת וזאת משום שמדינת ישראל אמורה להיות מעוניינת בכך שהאסירים ילמדו.

אסירים שלמדו בכלא למדו עברית, הם רכשו ידע על החברה הישראלית והמערכת הפוליטית הישראלית, על ההיסטוריה (ובכללה ההיסטוריה היהודית), על דמוקרטיה, על ההקשרים הסוציולוגיים, הכלכליים, הפסיכולוגיים והתיאולוגיים שבבסיס סכסוכים ועל ההיסטוריה המורכבת של תהליכי פתרונם. מי שרואה בהנגשתה של ההשכלה "פרס" ובמניעתה "עונש" חוטא למהותה של ההשכלה ולאינטרס של חברה דמוקרטית בהפצתה – גם במעמקי בית האסורים, גם בקרב אסירים פוליטיים, פלסטיניים כמו גם יהודים.

הכותבים הם חברי סגל באוניברסיטה הפתוחה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יובל .א

    כאשר דנים בתנאי כליאה מתבררים שני דברים. ראשית, שרבים מצדיקים ענישה (רק) כגמול, ובטח לא כמניעה או שיקום חלילה.
    שנית, מתברר שעצם הרעיון שלאסירים או לחלקן צפויים חיים אחרי המאסר אינה בכלל באופק המחשבה.
    למעשה, במקרה של ה"אסירים הביטחוניים" מתברר שאנשים בעצם מבקשים לגזור עונש-מוות (כאמור על קבוצה גדולה של אסירים פוליטיים), ואם מסיבות טכניות כלשהן לא עונש-מוות, אז חיים שהם "כמוות בעודם בחיים" לאסירים – תנאי מחיה פיזיים מינימליים וזהו.

  2. עמית

    סמיר קונטאר, "בן אדם" שירה בראשו של אב מול ביתו הקטנה בת ה-9 ואז רוצץ את ראשה של הילדה עם קת הרובה שלו, השתחרר מהכלא הישראלי עם תואר שני במדעי המדינה תודות לאוניברסיטה הפתוחה. האם חותמי העצומה היו בין מוריו?

    ללמד טרוריסטים, רוצחים המוניים וראשי מליציות מדעי המדינה זה שווה ערך לללמד אותם כימיה, הנדסה ופיזיקה גרעינית (האם גם זה כלול בתכניות הלימודים הפתוחות בפניהן?). אין שום סיבה למדינה להכשיר את אויביה. כספי המיסים הישראלים לא מועברים לאוניברסיטה הפתוחה בשביל שזו תכשיר את מנהיגי האינתיפאדה הבאה.

  3. סתיו

    למה שהמדינה תממן את לימודיהם? הם משלמים שכר לימוד, אבל המדינה מתקצבת את האו"פ לפי מספר סטודנטים, כך שכל משלמת מסים מממנת את השכלתם של הטרוריסטים האלה.

  4. דפנה

    דווקא לא, האוניברסיטה הפתוחה אינה מתוקצבת לפי מספר סטודנטים אלא היא מתקיימת בעיקר משכר לימוד. אבל אולי תסבירי מדוע אדם שמארגן הפגנות נגד ישראל הוא "טרוריסט"? מאיפה ההנחה שבדרום אפריקה מדובר באסירים פוליטיים ואילו כאן בטרוריסטים? כי זה מה שמדינת ישראל רוצה שנחשוב? כי הם היו רעים ואנחנו טובים?

  5. מאור

    א. רוב מוחלט של הקשת הפוליטית הפלסטינית, מהג'יהאד דרך החמאס, אש"פ, החזית העממית וכו' מצדד בפיגועים במידה כזו או אחרת.
    פעיל חמאס הוא טרוריסט גם אם הוא רק אוסף כספים, מגייס מתנדבים, או עוסק בהסברה פוליטית.

    כמה תקיפות אלימות נגד לבנים יש בדרא"פ שבשליטת ה- ANC?

    ברור שיש גם מי שנאסר רק על שפעל במסגרת לא-אלימה; אך מה שיעורם?

    ב. האיסור משקף תפיסה רווחת בישראל, "ללכת עם ולהרגיש בלי", או בפירוש: הפלסטינים אמנם נתונים לשליטתנו, אבל בעצם הם זרים לנו לגמרי. אין לנו מחויבות לכלכלה, לחברה, ולפוליטיקה שלהם. הם נתינים, שלכל היותר מהווים כוח עבודה ו/או איום ביטחוני. איכשהוא, אנחנו גם "דמוקרטיה" וגם מחזיקים מיליוני בני אדם כנתינים. זו התפיסה הרווחת. ממילא, מה הטעם להקנות השכלה לנתינים?

    ג. לעינייננו- יש כאן טענה מובלעת לפיה ההשכלה ממתנת את בעליה הפלסטיני. הייתי מצפה מאקדמאים לגבות את הטענה הזו.
    יש אוניברסיטאות בשטחים כבר עשורים. אני מניח שאסירים ביטחוניים לומדים בכלא זמן רב. יש נתונים סטטיסטיים שיגבו את הטענה? אני זוכר טור של מאיר עוזיאל, בו הוא משוחח עם איש שב"כ המסביר לו כי בכל העולם המשכילים הם המתונים, בעו שבשטחים המשכילים הם דווקא הקיצוניים.

  6. דןש

    לימוד והשכלה הם לעולם נכס.
    הרי התחליף ללימוד הוא השעמום, המחשבות הרעות, ההתמכרות לדת ולמטיפיה.
    קל יותר להתמודד ו/או להתדיין ענינית ולשתף פעולה עם משכיל מאשר עם בור.
    מהנסיון המשכילים המשתחררים מן הכלא הם ראשי הדוברים ושומרי המגעים עם מדינת ישראל. שפתם רהוטה והם מודעים לרחשי הציבור הישראלי.

  7. דפנה

    מאור,
    על מה מסתמכת הטענה שלך ש"רוב מוחלט של הקשת הפוליטית הפלסטינית מצדד בפיגועים"? אפילו מדינת ישראל כבר לא מגדירה את אש"פ כ"ארגון טרור"… אפשר כמובן להיכנס לדיון של איך מגדירים טרור (שהרי יש הטוענים שגם לזרוק אבנים על חיילים זה "טרור"), ולמי יש את הפריבילגיה שמעשיו אף פעם לא יוגדרו כ"טרור". אבל לא אכנס לזה כאן. איני יכולה לספק לך אחוזים. אבל אצטט לך מתוך המאמר של מאיה רוזנפלד מהספר של עביר בכר וענת מטר על האסירים הפוליטיים הפלסטינים "Threat". רוזנפלד מביאה את דבריו של אב לארבעה מדהיישה, שכולם הוחזקו במעצר מנהלי בתקופת האינתיפאדה השניה: "כשם שהיה ברור לי שכל יצור חי לבסוף מת, נעשה ברור לי שכל גבר פלסטיני בסופו של דבר ילקח לבית הסוהר" (עמ' 5, תרגום חופשי שלי). מספר הגברים הפלסטינים שעברו בכלא הישראלי הוא דמיוני. אז מה – כולם טרוריסטים? וכן, בהחלט, בדרום אפריקה של תקופת האפרטהייד, שאליה התייחסנו, היתה גם היתה התנגדות אלימה.
    ולא, הטענה אינה שהלימודים הופכים אנשים לטובים יותר או מתונים יותר. איני יודעת מהי מתינות בהקשר זה. אני, למשל, מתנגדת לכיבוש הישראלי באופן נחרץ ויש שיאמרו "קיצוני". דעותי בנוגע לאופן שבו ישראל נוהגת בפלסטינים אינן מתונות כלל. תהא אשר תהא דעתו של אדם בעניין מסוים, תמיד עדיף שיגבש אותה מתוך ידע ולא מתוך בורות, הלא כן? וכן, אני מאמינה שהשכלה תורמת לרווחתה של חברה, גם אם אי אפשר לתרגם את זה לכך שהשכלה הופכת כל פרט ופרט בתוכה לאדם טוב יותר. וכפי שכתב המגיב הקודם, דווקא מבין האסירים יצאו אנשים שהובילו את המו"מ עם ישראל, ונזכיר גם את "יוזמת האסירים" מלפני כמה שנים, שכוללת הכרה בישראל בגבולות 67. ואפרופו האינטרסים של ישראל: כמה אנשים באו"פ אמרו לי שהם שמעו ממפקדי הכלא שהאסירים שלמדו תמיד היו האסירים השקטים יותר, מכיוון שהם חששו שיבטלו להם את האפשרות ללמוד.