• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

ואלה תולדות השד (העדתי)

על גלגוליו של השד העדתי במערכות הבחירות של 1981, 1999 ו-2013
גל לויגל לוי

חוקר וכותב בנושאים של אזרחות, מזרחיות חינוך ודמוקרטיה, ובמיוחד אקטיביזם פוליטי עכשווי. בעבר חבר בקשת הדמוקרטית המזרחית

מדי מערכת בחירות, כמו שעון שווייצרי, השד העדתי מתייצב למלאכתו. רובנו לא זוכרים כבר מערכת בחירות שבה השד לא הופיע. יחד עם השד מופיעים תמיד הקולות הצדקניים יותר או פחות הקוראים למגרו ולשלחו חזרה לבקבוק שממנו הוא צץ, ובעיקר שיעזבו אותנו בשקט כי מאז ומעולם ידוע שהעדתיות מפלגת, ובעצם שהיא פשוט "לא קיימת". מעולם כנראה לא הייתה תופעה שכל קיומה הוא תמיד, אבל תמיד, בזמן עבר, ולא חשוב באיזה הווה אנחנו מדברים עליה. למעשה, השד העדתי הושם בצורה מטאפורית כזו או אחרת בבקבוק כבר בימי ראשית ההתנחלות הציונית. אז, בימים שבהם הובאו לכאן צעירים וצעירות מתימן כדי שיהיו לפועלים טבעיים במושבות, ושבהם נולדה בעיני הממסד הציוני של אז "הבעיה העדתית". אולם, מכיון שאין לנו זמן לחזור אל כל גלגוליו של השד, אני מבקש היום להתמקד בשלוש נקודות זמן קרובות יחסית – הבחירות בשנים 1981, 1999 ו-2013. במיוחד אני רוצה לעמוד על מה שהשד העדתי מסמן ועל הדבר אותו הוא מסתיר עת הוא נוטה לבקר מדי מערכת בחירות ולפעמים גם בין לבין.

כדאי אולי לומר מיד בפתח הדברים שלשד העדתי, בניגוד למקובל לחשוב עליו, יש שני פנים. הפן האחד אותו תמיד מאירים ברבים הוא הפן המזרחי. כלומר, אלו כל אותן התבטאויות המיוחסות לפעילים פוליטים מזרחיים מכל עדה ומפלגה, המבקשים למחות על פי רוב על שאלת הייצוג החסר של המזרחים במוסדות המדינה. לרוב יהיה מדובר בייצוג במפלגות. אבל גם כאשר מישהו ידבר על הייצוג בתקשורת או באקדמיה ויצביע על העדרם המובהק של מזרחים או על מיקומם בשוליים, או אז ימצא עצמו אותו אדם מושא למתקפה על שעורר את השד מרבצו. יתבעו ממנו שיניח לזה, שכוחות השוק עושים את מלאכתם נאמנה, והכישורים יביאו בסופו של דבר את המזרחים אל הצמרת… כן, כבר 100 שנים הם בדרכם אל הצמרת.

אבל, השד הוא לא רק מזרחי. לעתים מזומנות מתגלה הפן האשכנזי למהדרין שלו. פן זה מופיע כאשר המזרחים מואשמים כקולקטיב בכל מה שקרה או לא היה צריך לקרות. למשל, פרשת הסרטון כוכבית גיור של ש"ס הוא אולי השיא האחרון. אין לי עניין בוויכוח האסתטי עצמו. מה שמעניין הוא שסוגיית הגיור אינה עניינה הפרטי של ש"ס או המצאה שלה או של המזרחים. למעשה, דווקא רבנים ספרדים היו לרוב בעלי נטיה לפתרונות יצירתיים, כולל הצהרתו של הרב הראשי הספרדי בקשי דורון בעד נישואים אזרחיים בישראל. העניין הוא אם כן שבוויכוח ובסערה נגד הסרטון ש"ס, המציגה כאן דווקא את הפן החרדי יותר מאשר זה המזרחי, מוצגת על ידי מי שמכונה הציבור הנאור כסמל לחשיכותה של המדינה והחברה. כך, כפי שהמזרחים נושאים באחריות, בעיני אותו ציבור נאור, לאי פתרון הסכסוך עם הפלסטינים ולהכשלת השלום, למרות תמיכתם הבלתי מסוייגת בבגין בעת הסכם השלום עם מצרים (לא בגלל זה הם נטשו אותו ב-1981) הם נתפסים גם כאחראים להסדר הסטטוס קוו שנחתם בין בן גוריון לרבנים אשכנזים למהדרין. בקצרה, כמו שאנחנו יודעים מהשיח האתני והתרבותי הרווח כאן ובמקומות אחרים, שדים באים בכל המינים והצבעים, לאף אחד אין מונופול עליהם.

וכעת לשלוש נקודות ציון בשלוש מערכות בחירות (1981, 1999, 2013) בתולדות השד.

1981

מנחם בגין בעצרת בחירות של הליכוד 1981 עונה לנאום הצ'חצ'חים של דודו טופז
מנחם בגין בעצרת בחירות של הליכוד 1981 עונה לנאום הצ'חצ'חים של דודו טופז

אלה היו בחירות עדתיות. מי לא זוכר. אלו הבחירות בהן רמטכ"ל בדימוס איים לדפוק את המזרחים כמו שדפק את הערבים, וראש ממשלה בפוטנציה הותקף בעגבניות באספת בחירות בפתח תקווה. בעיקר, היו אלה הבחירות של הצ'חצ'חים, של דודו טופז ושל מנחם בגין. הבחירות האלו היו ה-after shock של בחירות 1977 – המהפך ההיסטורי. היו אלה הבחירות שהיו אמורות לקבוע מה המשמעות של הצלחת הליכוד להדיח את המערך מהבכורה, ומה בעצם כוחו של הקול המזרחי. בעיקר, הן היו אמורות לברר האם המזרחים אכן נוהים כעדר אחרי הליכוד או שיש להם קול אלקטורלי אותנטי. בסופו של דבר, התברר כי השד העדתי אינו לא-רציונלי. המזרחים לא הענישו את הליכוד על הסכם השלום עם מצרים, בניגוד לפרשנויות רבות שניסו להסביר מדוע הם ימנים ושונאי ערבים במהותם. המזרחים לא החמיצו מלראות את ההחמצה של הליכוד, שפרץ במבצע שיקום שכונות וקידם כלכלה ליברלית שתרמה בחלקה למזרחים בכך שהיא החלישה את מקורות העצמה של המערך, אבל גם בקידום מפעל ההתנחלות ביתר שאת לאחר הסכמי קמפ דיויד. כדאי לזכור, אלו היו הבחירות בהן תמ"י עלתה על רקע האפליה השיטתית של מזרחים במפד"ל, ואיחדה במאבקה מזרחים מהמערך (אוזן), המפד"ל, פואד וויקי שירן. זה היה הסמן שהביא את ש"ס ב-1984.

לסיכום, השד העדתי של 1981 התאפיין בהלימה בין המסמן למסומן. כלומר בין המטאפורה – שד עדתי – לבין המאבק הקונקרטי בין מזרחים ממעמד נמוך ומוחלש (כאשר המושג מעמד כולל הן את המצב הכלכלי והן את זה הסמלי), לבין אשכנזים שהרגישו, כמאמר בן אהרון, שגנבו להם את המדינה.

1999

הבחירות ההן התקיימו בצל טראומת רצח רבין בשמאל ומאמציו של נתניהו להוכיח את כוחו לאחד את הימין המדיני. הויכוח האתני, להזכירכם, היה אז בין "הרוסים" לש"ס – נאש קונטרל מול ש"ס קונטרול. זה היה מאבק על הזהות ועל שאלת הגיור ששיקף בעיקר את שליטתה ההיסטורית של הפוליטיקה הדתית במשרד הפנים במטרה לפקח על הטיפול הקונקרטי בסוגיית מיהו יהודי ככרטיס כניסה למדינה ולאזרחות. ש"ס לא המציאה את זה אלא החליפה את המפד"ל בשליטה בצומת חשוב זה. מצד שני, היו אלה בחירות על עתידו של תהליך אוסלו. השד העדתי פרץ בליל הבחירות בככר העיר. כן, שוב באותה הכיכר. "רק לא ש"ס", זעק המון אקסטטי לאחר ההכרזה על נצחונו של ברק. השד העדתי היה, בעיני שוחרי השלום שביקשו שברק ישוב לדרך רבין, נורא יותר משותפות עם הזרם הדתי הלאומני נציג ההתנחלויות. או באופן אחר, השד לא היה מחובר למציאות הפוליטית, כפי שזה היה שלוש שנים קודם לכן. השד ביטא את הדמוניזציה של הציבור המזרחי כשותף לגיטימי בשלטון של נציג האליטה השמאלית – ברק, ראש הממשלה של כווולם ורשימתו, בעלת השם האירוני – ישראל אחת, שניסתה באמצעות גיוסה של גשר של דוד לוי לאחות את השד העדתי ולשמור אותו קבור בבקבוק.

2013

כבר כמה ימים שאני נובר בציטוטים הרבים שמיכל מור, האסיסטנטית שלי, קיבצה עבורי מהעולם המקוון בו מתנהלת מערכת הבחירות. כיכר העיר היא כבר לא זירה אטרקטיבית לפוליטיקאים המלווים בשב"כניקים מכל עבר, ומה שנותר היא דברת אינסופית שמתנהלת בעולם וירטואלי. הדברת הזו לא בהכרח סרת טעם ובהקשר שלנו כאן, היא אפילו מודעת לעצמה יותר מתמיד. הנה ציטוט קצר מדברי אריה דרעי בסטטוס בפייסבוק:

אני מחויב לשים על השולחן את סיפורם של המזרחים בישראל. לעתים כשיש פצע פתוח אי אפשר רק לכסות ולהסתיר אותו. צריך לרפא אותו. כדי שנוכל לברוא חברה מאוחדת וצודקת, עלינו ליצור קודם כל שוויון. לצערנו, בישראל עדיין אין שוויון לבני עדות המזרח. אתם יכולים לבוא אלי בטענות שאני מעורר שד עדתי, שאני עושה זאת כדי לקושש קולות ושבכלל זה כבר לא אקטואלי. לא יעזור לכם. המציאות נגדכם. אתם לא רוצים להודות בקיומה.

אריה דרעי. אתם יכולים לבוא אלי בטענות שאני מעורר שד עדתי
אריה דרעי. אתם יכולים לבוא אלי בטענות שאני מעורר שד עדתי

האמירות הללו, בחלקן מודעות לשיח המקובל גם בעולם האקדמי, על אפליה והיסטוריה ומאבקים נגד הדרה ונגד גזענות כמובן, ועוד ועוד. העובדה שהאמירות הללו מנותקות מהמציאות היא לא משהו חדש. הרי כיצד ניתן ליישב את הטרוניה של ש"ס על אפלייתן של תלמידות מזרחיות או ספרדיות עם התנהגותה בפרשת עמנואל? כיצד אפשר להסביר את אמירותיו הנכונות היסטורית של אריה דרעי על מצב המזרחים ואת תלונתו על העדר הייצוג של מזרחים בעיקר בבחירות הנוכחיות, למול הכשלון המהותי של ש"ס לייצג באמת את מה שהמזרחים צריכים? כך, אנחנו ניצבים מול שיח תקשורתי שמדבר כמעט בשפתו של פרנץ פאנון על משמעותו של הצבע הלבן ועל היחס בינו לבין זה השחור. זוכרים גם את הכוכב לרגע של הליכוד, שלמה מעוז, שביקר את צבעם הלבן של המוסדות הפיננסיים – אמירה חשובה מול הנטיה לצפות שרק המערכת הפוליטית אמורה להיות מייצגת את כולם.

אבל השיח הזה, שבו הביטוי שד עדתי היה לכמעט טריוויאלי ואנכרוניסטי, מכסה על כלום. אם נביט סביב נראה שעבור המזרחים, ובעיקר עבור אלה הפועלים לחולל שינוי במציאות, אם במחאה החברתית ואם בארגונים חברתיים כמו המעברה, אחותי ואחרים, המציאות היא כמעט ללא מוצא. אלה ממשיכים לפעול בשוליה של המציאות הפוליטית, ואילו נפחו של שיח הייצוג בזירה המפלגתית עומד ביחס ישר לריק הפוליטי מסביב. במלים אחרות, השד העדתי אינו שד כלל וכלל אלא יותר כלב פודל מאולף שעכשיו יוצא לטיול עם הגדולים – פוליטיקאים ואנשי תקשורת מודעים לכאורה לעצמם. אם בעבר הדיבור על שיח זה ועל מושג זה סימל את עומקה ומאפייניה של הגזענות בישראל, נדמה שמעולם הסמל לא היה רחוק ומנותק כל כך מהמציאות אותה הוא אמור לסמל.

מה זה אומר על בחירות ועל מערכות בחירות, ובכלל על שאלות של ייצוג פוליטי?

במישור אחד, השיח הריק על השד העדתי אינו ביטוי נוסף למצב של הסימולקרה של הפוליטיקה האתנית בו אנו מתנהלים. במצב של עולם דימויים שמתקיים בפני עצמו, כאשר בעלי הכוח מאמצים את התיאוריות המבקשות לאתגר אותם ומנכסים אותן לצרכיהם, קשה להיות רדיקל או חתרן. במישור אחר, מצב זה חושף את עצביה הפתוחים של החברה בישראל – והוא מאתגר לפעולה רבים המבקשים לפעול מעבר לזירה הפוליטית הפורמלית. נדמה לי, או שאני רוצה להאמין, שברגעים אלה ממש מתעצבת לה פוליטיקה חדשה, אם תרצו מזרחית, אם תרצו מזרחית-ערבית, המציעה פוליטיקה אוניברסלית של אתניות ומעמד שבכוחה גם לשנות את המציאות. אכן, יש להשיב את השד לבקבוק, אבל רק במטרה להוציאו מחדש על מנת שיאבק בש(ל)דים שעדיין מאיימים על הדמוקרטיה ועל החירות במקומותינו.

יום העיון "בחירות בצל המחאה: על הדברים הנעדרים מסדר היום בבחירות לכנסת ה-19" נערך באוניברסיטה הפתוחה ב-16 בינואר 2013. גל לוי מלמד במחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה

לקריאה נוספת:

עוד של גל לוי

עוד על בחירות 2013

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נוי

    אחת הבעיות הגדולות בייצוג המזרחים הוא ההשתלטות של ש"ס, לא כל המזרחים דתיים והאינטרסים שש"ס מייצגת לא מייצגת הם לא האינטרסים של כל המזרחים.

  2. שרלי

    נוי

    ש"ס קמה מאחר ושום התארגנות מזרחית בישראל לא הצליחה ולא מצליחה להחזיק מעמד, במצב של דיכוי מוחלט של תפיסת עולם ושיח מה שצומח זה תנועות שפועלות בתחום הדת. זה קורה בעולם הערבי וזה קרה (רחמנא ליצלן) במדינה כמו פולין. שם התחילה תנועת סולידריות מהכנסיות. המצב הזה מדבר על דיכוי עמוק מאוד, גם מצד המשטר וגם בכלל של כל דיון בנושא.

  3. מאיר בביוף

    שטומי לפיד, שעמד בראש מפלגת שינוי (בכנסת ה-15, שנת 1999), הטיל וטו על צירופה של ש"ס לממשלת ברק, אך ניאות לשבת בקואליציה עם החרדים האשכנזים. כמובן, שזה לא נבע מגזענות, שהרי לא ניתן לטפול על אדם, שטעם טעמה של גזענות אנטישמית מצדם של בני הגזע הארי, האשמה מרושעת שכזאת…

    1. ג. אביבי

      אנשים כמו טומי למפל, מהווים המחשה בוטה לתיזה שקורבן להתעללות סדרתית בילדותו עלול להפוך לאלים וסדיסטי בבגרותו. הצרה היא שטומילפידים הם לגמרי לא לבד, ואף אחד בסביבתם לא חושב שזה לא בסדר.
      המעציב יותר הוא שגם בין המזרחים – קורבנות הגזענות האשכנזית שעד כה קיבלו את הגזרה בצייתנות מזהירה – יש הנוהגים באותה צורה כלפי אתיופים, ערבים ומהגרי עבודה, וחשים שהם השתדרגו עקב כך. שרשרת מחלת הגזענות המדבקת.

  4. שרלי

    יש משהו מצחיק בטענה של השמלא שש"ס לא עשתה שום דבר למען המזרחים. כאילו מישהו מנע ממרצ כאשר היתה שילטון או מהעבודה או מברק או מרבין לעשות למען שינוי המצב.
    השד העדתי גם מגיע לממשלות, עד היום לא היה שר של ש"ס בעמדת מפתח, לא במשרד החינוך ולא במשרד ביטחון או החוץ. עד למשרד הפנים הגיעו. אם ש"ס מחר יבקשו את תיק החוץ תחשבו איזו השתוללות של שדים תתקיים כאן בארץ ישראל. אנחנו ניהפך לטרנסילווניה ביום אחד.

    במקום זאת מה שהשמאל עשה הוא להרחיב עוד יותר את הגזענות בכך שהיא מתחה את רעיון החינוך המקצועי לרמת האקדמיה. השמאל הקים מכללות (הם מתגאים בזה) כאילו כדי לעזור לכולם להשיג תואר אבל בתמורה השמאל קיבל בלעדיות על המחקר ועל האקדמיה עם 95% חוקרים אשכנזים, לא מספיק לומר מרצים, מרצים יש המון, אבל בלעדיות על המחקר זה כוח עצום.
    ביום מן הימים ההישג הזה של השמאל עוד יילמד בדיוק כמו ההישג הבלתי רגיל של בתי הספר המקצועיים בשנות החמישים והשישים והשבעים. בעצם הם הצליחו למנוע מאליטה מזרחית להגיע למחקר באמצעות החקיקה המתקדמת שלהם. לך תדע מה עוד יש לעבודה ולשלי יחימוביץ' בכובע.

    איש לא מונע לא מהליכוד ולא מהעבודה ולא מקדמיה ולא מכל מי שהיה בשילטון בעשור האחרון להקים עוד אוניברסיטה באשדוד או בנצרת. וזה לא קשור לש"ס בכלל.

    הצבעה עבור ש"ס היום (למי שעוד לא הצביע היום יש עוד שעתיים) היא הצבעת מחאה נגד השיטה, נגד בית המשפט העליון ונגד המערכת המשפטית שמנעה מדרעי להתמודד על ראשות עיריית ירושלים ושוב כמו תמיד בגלל איזו גחמה ביורוקרטית, ש"ס היא בעל כורחה נושאת את תפקיד המחאה המזרחית, על אף שלמעשה מדובר במפלגה מאוד בורגנית שבמקורה כל מה שרצתה זה עוד מקומות לבחורי הישיבות המזרחים בישיבות אשכנזיות בירושלים.

    ולא לשכוח גם שש"ס של דרעי נעלמה לפני 12 שנה, מערכת המשפט הישראלית הכניסה את הכוכב הגדול של המפלגה לכלא. היום הוא חוזר, והוא הוא הש"ס שעליה מדברים במאמר הזה. האם הוא כן יהיה מנהיג של כולם או שימשיך את הסתגרות ש"ס בד' אמותיה של כמה כוללים ואל המעיין?
    כנגד כל הסיכויים אני ממש רוצה להיות אופטימי, כי זה הסיכוי היחיד למזרחים לצאת לדרך חדשה. לפחות בעשור הבא.

    1. נתן

      ש"ס היא מפלגה שנמצאת בשלטון כבר 80 אלף שנה כשהיא מחזיקה במשרדים הכי חברתיים כמו שיכון,פנים ורווחה ומחוברת עם צינור של 4 צול למשרד האוצר.

      איך אפשר לקרוא להצבעה עבור מפלגה כזאת – "מחאה".

      להיפך – מדובר בתמיכה בשמירת הסדר הקיים.
      באופן כללי גם בבחירות האלה הקלפיות בדרום ת"א בעירות הפיתוח ובשכונות היו בשליטה מוחלטת של הלכוד וש"ס . מה שמוכיח שלאנשים במקומות האלה פשוט טוב והם מרוצים ממצבם.

      מי שרוצה מחאה שיחפש במקום אחר.

      1. גל לוי

        אבל בינתיים נתן, לא ברור שיש מקום אחר במסדרונות השלטון. המבחן שלהם יהיה התקציב הקרוב.. לפי מה ששומעים, יש להם מה לעשות שם אם דרעי רוצה להציל את כבודו.

  5. גל לוי

    שרלי
    אני לא הייתי תולה תקוות גדולות בדרעי, אבל גם לא הייתי מטיל עליהם את כל האחריות למצב הזה. נכון, במקומות אחרים הדת היתה זירה לשינוי, ואילו כאן המדינה מזמן הפקיעה אותה ושמרה אותה במרחק אמה. זה לא מקום לשינוי. פעם עוד ייחלתי לתקופת אופוזיציה שתציל אותם משכרון הכוח שלהם. עכשיו, נדמה לי, שזה מאוחר.

  6. ג. אביבי

    מפליא שהמושג "השד העדתי" עובר כאן ללא ביקורת, כאילו הוא מהות ממשית או חלק מהשפה התקנית. המושג הזה הומצא כדי ליצור פניקה וסולידריות כנגד המזרחים, כל פעם שמוזכרים פשעי הגזענות האשכנזית נגד המזרחים. מצד שני טוב עשה הכותב שאיזכר גם את הצד האשכנזי המובהק בסיפור הזה.
    בבחירות 1992 אמר השמיץ אחד מבכירי המערך בראיון את המזרחים ובעיקר המרוקאים. מדובר בגנרל אורי אור. כשהתפרסמו דבריו, איש בתקשורת לא כינה את זה "השד העדתי". כאשר צוטטו ח"כים בעבודה (כבל ואחרים) שדרשו לסלק את הגזען מהרשימה, אז נזרק הביטוי "שד עדתי".
    בבחירות הפנימיות בקדימה שנערכו בנובמבר 2008, אחד מיועצי ליבני כינה את המזרחים שבמפלגה בכינויים גזעניים, התקשורת לא עשתה עניין מזה. לאחר הגשת תלונה מצד מופז, געשה העתונות ורעשה על צאתו של "השד העדתי". אחד העיתונאים, הגזען ירון דקל, אף איים תקשורתית על מופז, שאם ימשיך להזכיר את דברי הגזענות נגד אנשיו, סופו יהיה כשל דוד לוי.
    לכן יש לומר 'השד הגזעני האשכנזי'.

  7. גל לוי

    ג. אביבי
    אם זה לא היה מספיק ברור, יש כאן ביקורת על מושג השד ובעיקר על הייחוס שלו למזרחים. שנים אני מאמין בכך שהשד הוא אשכנזי, והוא מתפרץ בכל פעם בו המזרחים מרימים את הראש. ראה את מאמרה המצוין של שוש גבאי.

  8. יובל

    שרלי, מרצ במשרד החינוך עשתה הרבה מאוד בשביל הפריפריה.

  9. שרלי

    על אף שמאמרך מעולה, אם אתה אומר שמר"צ עשו הרבה בפריפריה יש לך בעיה מאוד רצינית להבין מהי מזרחיות. מה שמר"צ עשתה אינו שונה ממה שמפאי עשתה כשהקימה רשת "מפוארת" של בתי ספר מקצועיים. זה עוד תהליך שדפק את המזרחים לדור שלם או יותר.

    עשו הרבה זה לא אומר שעשו משהו נכון.

    1. שרלי

      צודק, זו היתה תגובה לגל ומשום מה הערבבתי אותו עם המאמר שלך.

      מאמר מעולה, שוב. ומה שאמרתי על מרצ היה מכוון לגל

  10. גל לוי

    שרלי
    אני לא מבין למי אתה עונה כאן. אני לא הללתי את מרצ ולא את מפאי – לא כאן ולא בשום מקום אחר בכתיבה שלי.

  11. איציק

    למה הוא לא מפסיק לגונן על אי גיוס של בני ישיבות
    כשאלה שהמציאו את השיטה, החרדים האשכנזים,
    צריכים להיות במוקד.
    באופן שיטתי, "כלבי השמירה" האשכנזים מהתקשורת לא מתנפלים על נציגי החרדים האשכנזים עם השאלות האלה, אלא רק
    נגד דרעי וש"ס שמשתפים פעולה באופן טרגי..

    כאילו יש תיאום לא רשמי בין החרדים האשכנזים לתקשורת האשכנזית לדפוק רק את ש"ס המזרחית..

    1. גל לוי

      אני חושש שדרעי הוא אכן אכזבת הבחירות האלו. לא שהיה הכרח לתלות בו ציפיות גבוהות, אבל הוא בהחלט התחבר מחדש בקלות ליהירות של ש"ס כמפלגה חזקה, ולא הציע דבר וחצי דבר חדש. חוץ מלדקלם מנטרות על עוני ועל קשישים, אין לו תכנית שתציב את ש"ס במקום שבו היא צריכה להיות. בינתיים הם אכן מנהלים את מלחמתם של הרבנים האשכנזים על גיוס בני ישיבות..