סימנים לשינוי? דווקא לא חסרים

אני מקווה שאני לא מדבר אך ורק מתוך ההתעקשות הפוליטית שלי לאופטימיות, אבל אני שומע רחש מסוים המסמן הופעת כוח פוליטי משמעותי. אבי דבוש על הצד הוורוד של הבחירות הללו
אבי דבוש

בחירות 2013

לפני כשבועיים כוסתה ירושלים בשלג, כמוהו לא נראה בעיר הקודש שנים ארוכות. היות ולבי ויתר איברי שייכים לנגב, שם אני מתגורר, ומשרדי בירושלים, עשיתי החלטה שלא להגיע למשרד בימי השלג וכך לא להסתכן בקשיים גדולים לחזור הביתה. הגעתי יומיים אחר כך. בשולי הכבישים נערמו ערימות מפויחות ובמקומות אחרים נוצרו שלוליות בוציות-שלגיות. תחושת הדלדול והעליבות החריפה של הפוסט-השלג המרשים, דומה לתחושה שלי ושל חברות וחברים רבים, בשבועות האחרונים במערכת הבחירות הנוכחית. עוד לפני שהצבענו ונודעו התוצאות, התחלפה תחושת ה"תתגשמנה כל התקוות" בעומס יתר של ספינים, השמצות, זריקות בוץ, התחמקויות והרבה הרבה אויר חם.

כל זה יכול להביא בקלות לדכדוך, ליאוש ולניכור. הנה, דווקא אחרי שעמישראל התעורר ויצא במאות-אלפיו לרחובות, שקענו למקום ממנו נתקשה לקום אי פעם. ובכל זאת יאוש היא פריבילגיה למקומות אחרים, ודכדוך לא יכול להניע אסטרטגיה פוליטית משפיעה.

צילום:  cc by- zeevveez
צילום: cc by- zeevveez

החיים שלנו בהווה מאוד מסוים מונעת מאיתנו לחזות מראש תהליכים היסטוריים. כך היה תמיד. אנושי מדי, כפי שאמר ניטשה. בעיני, בחירות 2013 הם פוטנציאל לחזרה, עם כל ההבדלים, על בחירות דצמבר 1973, 40 שנה לאחור. בחירות דצמבר 1973 היו הבחירות הכלליות היחידות שנדחו אי פעם, למשך חודשיים, בשל מלחמת יום הכיפורים. הקלפיות נפרשו מהגולן עד לסואץ, לטובת עשרות אלפי החיילים שישבו בחזית. הדכדוך היה בשיאו (לעומת מצבה של ישראל אז, אנחנו בעלי פריבילגיות). "המערך" (מפא"י-מפ"ם) זכה ב-51 מנדטים, לעומת הליכוד שזכה ב-39.

ההלם של סף "חורבן הבית השלישי" והשבר בין אזרחי ישראל למנהיגיו שהמשיכו שלטון בן שלושה עשורים, לא בא לביטוי בתוצאות הבחירות, אלא באופן ראשוני (התוצאה הטובה ביותר עד אז לליכוד) והמערך, בראשות גולדה מאיר ואח"כ יצחק רבין, שהחליף אותה עם התפטרותה, המשיך בגישת "לשלטון בחרתנו". נדחקה הצידה גם המחאה החברתית הגדולה ביותר עד אז, מחאת הפנתרים השחורים, שזיעזעו את אמות הסיפים של המערכת המפא"יניקית ובישרו את עליית הדור השני המזרחי כשחקן פוליטי אסטרטגי.

כאמור, תהליכי עומק דורשים זמן. אני מקווה שאני לא מדבר אך ורק מתוך ההתעקשות הפוליטית שלי לאופטימיות, אבל חיבור של עשרות רבות של שיחות רחוב, תוכן והיקף של עשרות אירועים בשנה, בהם אני שותף (כנסים, הפגנות, השתלמויות..), הזמן (הלא אבוד, אני מקווה) ברשת החברתית ועוד, מביא אותי לשמוע רחש מסוים, מבעד להמולות השגרה.

הרחש הזה מסמן הופעת כוח פוליטי משמעותי, שיבוא לביטוי בצורות שונות, בשכונות ובקהילות, בחינוך ובתרבות, בחברה האזרחית ובמגזר העסקי, במגזר הציבורי וגם בזירה המפלגתית-פוליטית. קשה עדיין לאפיין את הכוח הזה, אבל ברור שהוא יחבר קהלים מגוונים מסביב לערכים של צדק חברתי-כלכלי. לא בסיסמאות, אלא בפועל. הסטת והוספת תקציבים, לטובת תשתיות ציבורית: חינוך, דיור, בריאות, תעסוקה, תחבורה, רווחה ועוד. השינוי יחבר קהלים רחבים מסביב לרעיון הדמוקרטי. החופש מריכוזיות של כח, בין אם כח פיננסי ובין אם כח שלטוני. השינוי יביא גם את מי שמאמין שחייבים "להיכנס בערבים" להכיר בכך שרב המשותף על המפריד בינינו ובין אזרחי ישראל הערבים, ושיש לייצר פתרון סביר בטווח הקצר לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ולתת פתרון מתאים יותר מ"וילה בג'ונגל" לנוכחתנו במרחב השמי המזרח-תיכוני. השינוי יבוא ממי שמוותרים על התיוג האובססיבי של ה"סמול" הפחדן, המשתמט, הצבוע ויפה הנפש והימין הפטריוטי, העממי, הנלעג כפיים. השינוי יבוא מחיבור מעמיק והולך בין נשים, אנשי פריפריה, יוצאי חבר העמים, מזרחים, יוצאי אתיופיה, פלסטינים, מסורתיים וחרדים.

סימנים לשינוי? לא חסרים. החל מהצבעת אי-האמון המסתמנת כנגד נתניהו-ליברמן, דרך אי-אמון גם במי שסימנה עצמה כיורשת אפשרית. הפריחה היחסית של דעם, המפלגה הערבית-יהודית השוויונית היחידה באזור ואפילו של ארץחדשה, על כל הבעייתיות. הקפיצה ברמת השיח החברתי-כלכלי, גם אם יש לנו עוד פערים אדירים עם העולם ואינספור פוליטיקאים שמייחלים שהציר החברתי-כלכלי יחזור להיות נישתי ולא מתגמל. וכן, גם ההצלחה של בנט, שמסמן, באופן מניפוליטיבי או כנה, את הנסיון לייצר הסכמות כאסטרטגיה פוליטית, להבדיל מחידוד ההבדלים.

כל אילו הם רק סימנים ורמזים, היורה המהוסס במערכה הראשונה, המסמן את בוא הסערה במערכה השלישית או הרביעית. והיא בוא תבוא.

המשך התבוססות בניתוח ביקורתי, ציני ומיואש של המציאות לא יוביל לדבר. מהפך של חזית, שמעליה מתנוססים דגלי הצדק והשוויון, מתחרה עם מהפך משיחי-מיליטריסטי-קפיטליסטי. רק אם נשכיל להטעין מהפך מהסוג הראשון באידיאולוגיה ופרקטיקה מתאימים, נוכל להשלים את התהליך ההיסטורי.

לקריאה נוספת:

עוד על בחירות 2013

 

 

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ראובן גרבר

    יפה לך, אבי דבוש, שקראת את תהליכי העומק בטרם עלו בבחירות!
    אשמח לשלוח אליך את האידיאולוגיה הישראלית שאותה פרסמתי בספרי "הומניזם ישראלי".

  2. טלי

    לפי זה שקראת לשלי יורשת של ביבי, והעובדה שהזכרת בעצם רק את הסכסוך הישראלי פלסטיני בלי מילה על כלכלה וחברה אני מבינה למה אני מדוכאת ואתה אופטימי ואיזה סוג של שמאל עלוב יחזור לצמוח פה.