יש לפנות ל-x לקבלת הסבר

אתמול (29.01) התפרסמו ב"הארץ" שתי ידיעות חשובות אשר עסקו בקורותיה של מבקשת מקלט מאריתריאה שהגישה תלונה על אונס. הראשונה עוסקת באופן בו נחקרה על–ידי שוטרים (גברים) באופן פוגעני ומשפיל תוך שהיא נשאלת "אם נהנתה" ו"אם גמרה מהאקט". בכתבה השנייה מתואר כיצד כשביקשה לחזור בה מהתלונה נכלאה מכוח נוהל הטיפול במסתננים המעורבים בהליך הפלילי שכן מסרה כביכול "הודאה כוזבת".

שתי הפרשות שלובות זו בזו. בעוד האופן בו בוצעה חקירת המשטרה מלמד על זלזול בוטה (ומוטה מגדרית) בקורבנות תקיפה מינית, העובדה שהאשה הושלכה לכלא לתקופה בלתי מוגבלת רק בגלל שביקשה לחזור בה מתלונה שהגישה מלמדת כי נפרצו כל הבלמים שנועדו לצמצם את כוחה של הרשות המבצעת – המשטרה ומשרד הפנים בהקשר זה – לשלול את חירותם של אנשים ללא הליך ראוי.

הדבר שמעניין אותי להבליט ברשימה קצרצרה זו אינו החומרה של הפרשיות, אלא דווקא הפער הבלתי נתפש בהתייחסות אליהן. בכל הנוגע לאופן בו בוצעה החקירה במשטרה, נמסרה התגובה הבאה:

מפקד המחוז רואה בחומרה רבה את התנהגותו של החוקר אשר איננה תואמת את ערכי הארגון ועל כן הורה להדיחו לאלתר מתפקידו כחוקר במשטרת ישראל וכן להעמידו לדין משמעתי.

זוהי תגובה ראויה. היא נועדה להעביר מסר ברור לגבי המותר והאסור לחוקרי המשטרה. בסבירות גבוהה, יהיו לה גם השלכות ממשיות ורצויות על עבודת המשטרה. תגובה זו אינה מובנת מאליה. היא תוצאה של מאבק עיקש וממושך של ארגונים פמיניסטיים כנגד פרקטיקות שהיו רווחות בעבר והצטמצמו, במידה מסוימת ורחוקה מלהספיק. דוגמה למאבק כזה ניתן למצוא בימים האחרונים בהתארגנות למניעת מעורבותו של נתן אשל בגיבוש הקואליציה.

מאידך, כשנתבקשה תגובה למעצר הממושך, שנמשך כשלושה חודשים ומן הסתם היה נמשך עוד שנים ארוכות אלמלא היה מוקד סיוע לעובדים זרים פונה בבהילות לבית המשפט, התקבלה התגובה הבאה:

לא רשות ההגירה של משרד הפנים ולא משטרת ישראל מוכנים היו לקחת אחריות ולהגיב לפרשה. בתגובה לפניית "הארץ" לרשות האוכלוסין וההגירה של משרד הפנים בבקשה לנמק את הכליאה של השניים, מסרה הרשות כי יש לפנות למשטרה לקבלת הסבר. המשטרה הפנתה בתורה לקבלת הסברים מרשות ההגירה.

יותר משתגובה זו מלמדת על התחמקות מובנת מקבלת אחריות, היא מלמדת על גישת הרשויות בישראל למבקשי מקלט (ולזרים בכלל). לגביהם, אין כל צורך לספק דין וחשבון לציבור והאחרון לא יקשה עליהן. בהקשר הזה כדאי לזכור – ולהזכיר – שגם מי שאינו תומך נלהב ב"זכויותיהם של זרים" עשוי לחשוש ממה שחנה ארנדט ידעה לזהות כבר לפני שנים רבות: "ככל שמתרחבת השליטה השרירותית של הצו המשטרתי, כך גם גדל הפיתוי לשלול מכלל האזרחים את מעמדם המשפטי ולשלוט בהם באמצעות משטרה כל-יכולה".

הכותב הוא עורך דין במוקד סיוע לעובדים זרים