• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

על בנקים וסיכונים מוסריים

אמת או חובה? האם זה מועיל שבנקים כושלים יפלו או שמא אסור לתת להם ליפול? "עימות" בין סטנלי פישר לבין ממשלת איסלנד
אמנון פורטוגלי

הגישה של סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל היוצא, בתחום הבנקאות, שמהותה שמירה על יציבות הבנקים ובניסוח הכללי "אסור שהבנקים יפלו", משקפת נאמנה את הגישה הרווחת בעולם המערבי מזה כשמונים שנה. ההתמוטטות של ליהמן ברדרס בספטמבר 2008, שהביאה לכאורה למשבר הכלכלי העולמי, שימשה ומשמשת כ"הוכחה" לנכונות גישה זו.

יש הרבה בגישה זו, שכן בנק אינו ככל תאגיד עסקי אחר. כאשר בנק מגיע לחדלות פרעון, המפקידים בבנק אינם יכולים להשתמש בפקדונותיהם, הבנק מפסיק לתת הלוואות ובכך לייצר כסף, הפקדונות של הבנק שקרס בבנקים אחרים נקראים חזרה וכך נפגעים בנקים אחרים בתגובת שרשרת. התוצאה היא שכמות הכסף בשוק יכולה לקטון באופן משמעותי, עם תוצאות שיכולות להיות חמורות לכלל המשק והכלכלה.

סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל המתפטר. החשיבות של יציבות הבנקים משמשת כמסך, כקיר מגן שמאחוריו מנהלי הבנקים לוקחים סיכונים מיותרים
סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל המתפטר. החשיבות של יציבות הבנקים משמשת כמסך, כקיר מגן שמאחוריו מנהלי הבנקים לוקחים סיכונים מיותרים

אבל בגישה זו יש מספר בעיות בסיסיות. החשיבות של יציבות הבנקים שהועלתה לדרגה של דוגמה, והביטוי "אסור שהבנקים יתמוטטו" על הטיותיו השונות, משמשים להגנה לא רק על הבנק כתאגיד, אלא גם (ובעיקר) על הנהלת הבנק, על הדירקטורים שלו, על בעלי המניות שלו ועל המחזיקים באגרות החוב שלו.

כמו כן החשיבות של יציבות הבנקים משמשת כמסך, כקיר מגן שמאחוריו מנהלי הבנקים לוקחים סיכונים מיותרים, מלווים הלוואות בסיכון גבוה, משקיעים בהשקעות מסוכנות וכו'. הכל מידיעה שאת חלקם ברווחים, במימוש אופציות, בבונוסים ובשכר עתק, הם יקבלו. אם וכאשר הסיכונים יתממשו, הבנק המרכזי וכלל האזרחים יחלצו את הבנק מקשיים אלו, ויקחו עליהם את ההפסדים. ראו ערך אירלנד, יוון, ספרד, ואיטליה.

בעיה זו מוכרת בשם "הסיכון המוסרי" (Moral Hazard), כאשר אלו המנהלים כספי אחרים מנצלים את מעמדם לנקיטת צעדים שיפעלו לטובתם על חשבון טובת שולחיהם. במקרה שלנו, כאשר מנהלי הבנקים, המתוגמלים לפי הרווח, לוקחים סיכונים מיותרים על חשבון המפקידים ובעלי אגרות החוב של הבנק, מאחר שהם עצמם כמעט ואינם נושאים בתוצאה במקרה של כישלון.

אם זה נראה כניתוח אקדמי "תיאורטי", הרי שכך בדיוק התנהג הממשל האמריקאי במשבר ב-2008. הממשל האמריקאי העביר סכומי עתק לבנקים ולמוסדות פיננסיים ללא כל תמורה מהותית. כספים אלו נעלמו ב"חור שחור" בנקאי, כאשר הבנקים האמריקאיים אף סירבו לדווח על השימושים בכספים אלו. בנוסף, משרד האוצר האמריקאי הודיע על תכנית לתמיכה בבנקים – למעשה בבעלי המניות שלהם – באמצעות ערבויות לגיוסי ההון, כאשר התמורה לציבור מסבסוד זה של בעלי המניות נשארה עלומה. זוהי דוגמה מובהקת לסיכון מוסרי. מנהלי הבנקים בארה"ב קיבלו אישור מלא לכך שהם יכולים לקחת סיכונים ולגרוף את הרווחים, בעוד שבמקרה של משבר הממשלה תספוג את ההפסדים.

אבל צריך לפעול אחרת. הדעת נותנת שהדירקטוריון והנהלת הבנק, שערערו את יציבות הבנק, שהביאו את הבנק למצב של חדלות פרעון, כמו בעלי המניות שאפשרו להם לפעול, הם שצריכים לשאת בתוצאות. אפשר לפעול אחרת. שוודיה ונורווגיה בתחילת שנות ה-90 הראו שהצלת בנק על ידי הממשלה, והמשכת פעילותו אינם מחייבים את הצלת הנהלת הבנק, הדירקטורים שלו, בעלי המניות שלו, והמחזיקים באגרות החוב שלו (מאמר שלי בנושא זה צפוי להתפרסם בבטאון "חברה" הקרוב).

אחד התנאים הבסיסיים של ממשלת נורווגיה במשבר הבנקים שם היה שבעלי המניות יאבדו את כל השקעתם. לצורך זה אף חוקק חוק שמנע מהם שימוש בחשבונאות יצירתית ובתרגילים פיננסיים, וחייב את הבנקים להכיר בהפסדים – דבר שאיפס את הון המניות של הבנקים הגדולים שנכנסו לקשיים. רק אז הממשלה השקיעה בבנקים אלו, כשהיא מקבלת את מלוא הבעלות, ומאפשרת את המשך פעילותם לטובת כלל המשק בנורווגיה. להלן כמה מהלקחים העולים מההתמודדות הנורבגית המוצלחת עם משבר הבנקים שניתן ליישם בעולם בכלל ובישראל ספציפית:

1. בעלי המניות צריכים להיות הראשונים לשאת בהפסדים.
2. יש להחליף את הדירקטוריון וההנהלה של המוסדות שכשלו כתנאי לתמיכה וסיוע ממשלתי.
3. אין צורך בערבויות כוללות לבעלי החוב.

גם ממשלת איסלנד הראתה לפני ארבע שנים, בעקבות משבר הבנקים האיסלנדי, שנכון ואפשרי לתת לבנקים לקרוס, להגיע למצב של חדלות פרעון (פשיטת רגל), כך שכל בעלי המניות שלהם יאבדו את כל השקעתם, ושהבנקים לא ישלמו את חובם לרוכשי אגרות החוב שלהם. מדיניות זו אושרה לפני מספר ימים ע"י בית המשפט של האיחוד האירופי EFTA.  בית הדין קבע כי הממשלה האיסלנדית לא עברה על כל חוק כאשר סירבה לפצות מפקידים זרים בבנק האיסלנדי לאנסבנקי שקרס ב-2008 , ושאין לה כל מחויבות להחזיר לממשלות בריטניה והולנד את הכספים ששלמו למפקידים אלו.

שר החוץ האיסלנדי אוסור סקרפהידינסון תאר את הדרך האיסלנדית לטיפול במשבר הבנקאות. ממשלת איסלנד סירבה להשתמש בכספי משלם המיסים על מנת לכסות את חובות הבנקים והמשקיעים ואף איפשרה את נפילת ארבעת הבנקים הגדולים במדינה. ממשלת איסלנד הסכימה לערוב רק לפקדונות האזרח הקטן אשר לא היה מעורב בנטילת סיכונים כלכליים. השר האיסלנדי הבהיר כי סוד ההצלחה האיסלנדי טמון במתן עדיפות לטובתו של האזרח הקטן, ובתפיסה כי מי שמעוניין בשוק חופשי צריך לשחק על פי הכללים, כולל הבנקים והמשקיעים הפרטיים הגדולים.

סטנלי פישר צודק. צריך לשמור על יציבות הבנקים ולמנוע מהם להכנס להרפתקאות מסוכנות, צריך לשמור על הבנקים ולהבטיח שיפעלו כמערכת חשובה בכלכלה הישראלית, ולאו דווקא למיקסום רווחיהם. אבל בתחום יציבות הבנקים וטיפול במוסדות פיננסיים שכשלו אין לפעול בדרך האמריקאית. בתחום זה כדאי ללמוד משוודיה, נורבגיה, ואיסלנד.  איך להתמודד עם משבר בבנקים (ובתאגידים אחרים) מבלי לחלץ את בעלי המניות, מחזיקי אגרות החוב וההנהלות של הבנקים והתאגידים הכושלים.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר, ובמכללה החברתית כלכלית

כנראה שיעניין אותך גם: