• Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות
  • why does he do that
    זכותו המולדת
    'סינדרום האישה המוכה' גורם לנשים להיקבר תחת אלימות

מצ'עמם לי

אין אופוזיציה, אין גם קואליציה. יש "תותחים".
איריס חפץ

פסיכואנליטיקאית ישראלית שחיה בברלין מזה 17 שנה (עלייה ראשונה של האינתיפדה השנייה). ערכה את האתר "קדמה", במה לדיון מזרחי

Opposition 14 Hefets

מזה זמן מה שאני נאבקת בשעמום שנופל עלי בכל פעם שאני מנסה לכתוב את המאמר הזה, על אופוזיציה בישראל. שעמום יכול לסמן רגשות שונים, שמסתתרים מאחוריו: לעתים הוא תגובה למשהו תוקפני שמרחף באוויר, ושנגדו אפשר להתגונן על ידי טשטוש עצמי. לעתים הוא מהווה תגובה ישירה למשעמם ולמרדים עצמו. ופעמים אחרות יש מאחוריו תסכול ויאוש. לא תמיד ברור מאיפה הוא נובע, אבל הוא שם. אני מוצאת עצמי נאבקת בניסיון לקרוא דיונים על כלום, לנסות ולחוש מעורבות גדולה יותר, וזה לא הולך.

למשל, הדיון על ההתבטאות ההיא של נפתלי בנט. אנשים שוקלים את הבעד והנגד: האם יש מקום למצפון או לא, האם נכון לסרב לפנות התנחלויות או לא. כל זה מכסה על העובדה שבזמן הדיון עצמו פלסטינים נרצחים והתנחלויות נבנות. עולם וישראל כמנהגם נוהגים תוך ליהוג ליהוגים. זה משמים כי מדובר בדינמיקה ידועה של דיון-לכאורה, כזה שאפשר להחליף את מושאו בכל נושא אחר שעלה על סדר היום הישראלי בעשורים האחרונים. במקום האמירה של בנט, אפשר לעסוק ב"התנתקות", ב"פינוי מעלה אגזוזים" או בדו"ח העוני/מבקר המדינה/תוצאות מבחני המיצ"ב. לכל הדיונים הללו אין תכלית ממילא, זולת העובדה שהם מסיחים את הדעת ויוצרים תחושה של התעסקות חשובה, כזו שתביא לאיזה סיפוק קצר מועד. לתוצאת הדיון אין חשיבות. לא מדובר בענין אמיתי בדבר עצמו, בהשלכות החברתיות, או בניסיון לשפר את חיי התושבים במקום. חשוב יותר לתחמן במיצ"ב כך שיתקבלו תוצאות מיצ"ג, שאפשר יהיה להמשיך איתן את החיים במדינת-הכאילו.

במובן הזה מדינת ישראל מתנהגת כמו חייל בדיכאון, כמו מי שלוקח סמים ומאונן כדי לשכוח את מצבו הבסיסי תוך ההמתנה לשחרור, רק כדי לגלות שהוא לא נוהג באופן שונה בהודו (ה"התפתחות" הזו מתועדת בסרטו של דניאל סיון, "מורעלים", המלווה ארבעה צעירים מרמת השרון שמתחילים את ההתנסות במסלול הסמים באמסטרדם, עוד לפני הגיוס).

שבועות ארוכים חשבתי שהשעמום נובע בעצם מכך שבישראל לא קיימת אופוזיציה. למעט מפלגה לא ציונית אחת, בל"ד, כל המפלגות משחקות את משחק הכאילו-דמוקרטיה. במדינה היהודית-דמוקרטית אסור שהקולות האופוזיציוניים יישמעו. ויש לא מעט דרכים להשתיק אותם. אפשר לכלוא פעילים, להפחיד אותם בחקירות, לזמן אותם לשיחות עם אנשי שב"כ, כמו שקרה עם פעילי הפנתרים השחורים, ואפשר גם להושיט להם זרת מלפנים ולכופף את ידם מאחור כך שלא יוכלו לא לחפון חופן ולא לקמוץ קומץ, כפי שירא החמדן, זה שעושה יד אחת עם "חוק הגזזת". בראש סדר העדיפויות עומדת הדאגה שלא לפתוח את הארכיונים ולחשוף את הפשע. האשכנזים שעשו מזה קריירה כבר נחים על משכבם בשלום (אם עוד מותר להשתמש במילה הזו). בניגוד לטענות, המידע דווקא היה נגיש והתיקים פתוחים עבור המלומדים, פרופ' שיבא ופרופ' מודן. זה האחרון חקר בתיקים לצורך כתיבת מאמר בעיתון יוקרתי (The Lancet) לפני שהם נעלמו בתהום האשכנשיה. אזי, יהודי ישראל כבר הפנימו את העובדה שיש דברים שאסור לדבר עליהם ודברים שאסור להגיד. לא מעט אפילו נהנו ונהנים מהילת ה"שושו". איזשהו רווח הרי צריך להיות לעניין. למשל האשליה של הידע והשליטה, להיות הנבחר ש"יודע".

אחרי יותר משישים שנות שלטון ציוני לא נותר יותר מההסתרה. הסתרת הנכבה כאילו לא היתה, ההכחשה של חטיפת הילדים התימנים, העלמת המידע והשקרים לגבי השימוש שנעשה בהקרנות נגד גזזת, והסירוב להודות שנשים אתיופיות "זוכות" בהזרקה חינם של אמצעי מניעה, כדי להגביל את הילודה של "המגזר", כפי שנעשה בימי היישוב הראשונים עם נשים תימניות.

בלעדיך אני חצי בן אדם, בלעדיך אני בעצם כלום

אבל אחרי מחשבה נוספת החלטתי שלא יכול להיות שמצ'עמם לי רק בגלל שאין אופוזיציה, גם אם זה אמור להיות נושא המאמר. מי שעזרה לי להבין את מקור השעמום היא שרית חדד, כששרה לביבי "אתה תותח". כזה תותח שזקוק לאשה שתזמר זאת לפני אולם ומלואו? חשבתי שתותחים אמיתיים לא רצים לספר לחבר'ה ובטח שלא שולחים אשה לספר זאת במקומם. איפה, איפה בגין – "לא-שואלים-גבר-איפה-הוא-בילה-את-הלילה"- כשצריך אותו? אז הבנתי שלא רק שאין אופוזיציה בישראל, הרי לזה כבר התרגלנו, אלא שבעצם אין גם קואליציה. כלומר לא יכולה להיות קואליציה, כיוון שאין למעשה מפלגות שירכיבו אותה. "מפלגה ישראלית" היא לרוב יצור שחייו חיים קצרי מועד. אלא שהוא אף פעם לא מת, אלא רק מתגלגל בישות אחרת. לרוב, ה"מפלגה" היא לא יותר מאכסנייה לגנרלים בדימוס שמצילה אותם מ"לעשות לביתם" (בינינו ברק, אחרי שצברתי כמה מאות שעות של נקיון אסלות בזמן שהיית בסיירת: כלים, אתה יודע לעשות? פנאלים? ראית פעם לאקונומיקה את הלבן בעיניים? יודע מה, אפילו מהפעלת שואב אבק הייתי מתרשמת, שלא לדבר על הפעלת מכשיר ביתי שאינו מקרר).

מפלגות ישראליות צצות כמו יערות קק"ל אחרי הנכבה: לפני כל עונת בחירות אפשר למצוא בתפריט הרשימות לפחות מפלגה אחת, שזה עתה נוסדה, עם שם בעל מומנטום ו"עם הפנים לעתיד" (התחיה/צומת/יש עתיד/קדימה/התנועה/עצמאות/שינוי/מרצ), או מפלגה ישנה שהעבר מאחוריה והיא "צופה אל הבאות" (העבודה, שרוצה לשכוח את המערך שרוצה לשכוח את מפא"י וכולן יחד מבקשות בעיקר שאנחנו נשכח) או מפלגת הווה מובהקת שמנסה לשדר "יציבות וחום" (הליכוד/מפלגת המרכז/ישראל ביתנו/הבית הלאומי/הבית היהודי/עם שלם). מתוך הבליל הזה תורכב, לרוב, הקואליציה שתשוב ותעשה בדיוק את אותם הדברים שעשו זה מכבר אותן דמויות מן הגלגול הקודם, ועל הכל, למותר לציין, ינצח כמו תמיד באיזשהו תפקיד שימון פרס.

רוב המפלגות הללו עסוקות בהמלכת מלכים על עצמן ועל אחרים. לרוב לא מדובר ברשימה עם מסורת ולכן עניין המצע הוא די שולי. מישהו זוכר למשל את מפלגת המרכז? מה היא הציעה? בדרך כלל, השאלה החשובה היא: "מי יביא קולות?" כי קולות הבוחרים הם הרי לב העניין, והעניין הוא בחירת מועמד או מועמדת שיהיו…מה? אלו שמביאים קולות.

עקרות פוליטית

את השינוי שעבר על הגדרת הקולקטיב היהודי בישראל אפשר לתאר באמצעות המודל לטיפול קבוצתי פסיכואנליטי של ביון. וילפרד ביון, פסיכיאטר ופסיכונאליטיקאי בריטי שהיה מחלוצי הטיפול הקבוצתי, החל לטפל בחיילים שנפצעו במלחמת העולם השנייה באופן קבוצתי, בעיקר בשל חוסר זמן לטיפול על בסיס פרטני. הטיפול הקבוצתי הצליח כל כך עד שהנהלת בית החולים הצבאי פיטרה את ביון. חיילים, כפי ששמענו ב"בטיפול" מאביו של ידין הטייס, לא אמורים להרגיש. הם אמורים לבצע. אין צורך לספר שתפיסה זו יצרה בעיות פסיכולוגיות חמורות. על בסיס התובנה הזו, כמו בנסיונות מאוחרים יותר, ביון תיאר שלושה מודלים של פעולה קבוצתית בקרב קבוצות שהוגדרו ככאלו שאינן קבוצות עבודה: קבוצת תלות, שחבריה שוקעים במצב פאסיבי כמו בגן עדן ומחכים שמישהו יעשה בשבילם את העבודה, קבוצה שבה יש בנייה של זוג והקבוצה מחכה שהוא יוליד לה משהו חדש שיביא את השינוי, וקבוצה שפועלת לפי העיקרון של "הילחם או ברח" (fight or flight).

מדינת ישראל תפקדה שנים רבות בהתאם לטיפוס של קבוצת "הילחם או ברח" של ביון. זו קבוצה שזקוקה לאויב חיצוני או פנימי (בתפקיד "השעיר לעזאזל") כדי לתפקד, ולא יכולה להפנות את הכוחות הפוריים והיצירתיים שבתוכה לגדילה וצמיחה מכיוון שאלו מכוונים למאבק באויב, שעליו גם מושלכות הבעיות הפנימיות של הקבוצה. בהיסטוריה של ישראל, "הערבים" מילאו את תפקיד האויב החיצוני, ומשום שהם גם מהווים חלק מהחברה הישראלית, כולל המזרחים שבהם, הם הפכו גם לאויב פנימי. כך גם החרדים, שעוד לפני תקומת הציונות לוהקו לתפקיד השעיר לעזאזל במסורת האנטישמית האירופית העתיקה. מסיבה זו, הקבוצה הגדולה צריכה לדכא אותם ולהשליך כל חסימה של התפתחות ושינוי על האויב. "קודם שיהיה שלום עם הערבים, ואז נתפנה לעניני חברה ורווחה", או "החרדים והערבים מנצלים את המדינה", כך שתוסר כל אחריות מחבריה שלה. בקבוצה כזו יש עיסוק אינטנסיבי ב"אויב", היות והוא זה שמתפעל ומשמר את האחדות הפנימית שלה. בלי החרדים אין ליאיר לפיד מה להגיד, ובלי המתנחלים "שלום עכשיו" היא כמו הליקופטר בלי טייס.

בשנים האחרונות ישראל עברה מדינמיקה קבוצתית כזו לדינמיקה קבוצתית אחרת, זו של הקבוצה התלותית. לפי ביון, כאמור, בקבוצה כזו חברי הקבוצה משולים למי שנשענים על כיסא הנוח שלהם ומחכים שמנחה הקבוצה או מנהיג חזק יעשה עבורם את העבודה. התקוות הגדולות שחברי הקבוצה תולים ב"איש החזק" מתבטאות בפרסונליזציה של העניין במנחה, בזמן שחברי הקבוצה שקועים בייאוש ובחוסר מעש. מדובר במבנה לא דמוקרטי שמעודד פאסיביות של החברים. מפלגות עם מסורת דמוקרטית נוטות לתקן תקנון שמגביל אפשרויות טוטאליטריות בתוך המפלגה, אבל התרבות הפוליטית בישראל הפכה בשנים האחרונות, בתוך ייאוש ודיכאון גוברים, לכל כך אישית, עד שנראה לנו מובן מאליו ששרית חדד יכולה לשיר לביבי במהלך תקופת בחירות: "אתה תותח". המילים הללו שלקוחות מהז'רגון הצבאי מדגישות את גבריותו של המנהיג, ואת היותו ביטחוניסט עם כוח. ה"אין, אין עליך" הזה קורה בתוך הליכוד, "מפלגה עממית" כלומר מפלגה עם שיק מזרחי שמייצגת את העם, או את השאיפה למנהיג אידיאלי, שיעשה עבורה את העבודה. שימו את ביבי במפלגת העבודה והוא יהיה פופולרי כמו פרס.

לשם השוואה, בבחירות הקודמות בארה"ב אפשר היה לצפות בדינמיקה של עבודה, תחת הסיסמה Yes we can. סיסמא זו קוראת לדינמיקה קבוצתית מסוג שונה, היות והיא פונה לכלל. דרכה הצליחה המפלגה הדמוקרטית תחת אובמה לחזור לשלטון. חשוב מזה, הדינמיקה הזו גרמה לאנשים רבים להטות שכם ולהרגיש שותפים. הקולקטיב הישראלי עוקב לרוב אחר המודוס של "קבוצת תלות" ומצפה לשינוי מבחוץ, בין אם מחוץ לקולקטיב ("האמריקאים לא ייתנו", "העולם לא ייתן") או מתוכו. הציפייה היא למנהיג שיעמוד מול ה"אמריקאים" או "העולם". בכל מקרה, הקבוצה עצמה לא מייצרת עבודה משותפת. לכאורה, אפשר היה לראות ניצנים של קבוצות כאלו במהלך המחאה לפני שנה וחצי, אלא שרוב הכוחות בקבוצות פעלו לשימור האשליה של קבוצה בעלת אויב חיצוני ולא העזו להסתכל פנימה. גם כאן, לא נשקלה כלל האפשרות שהאויב החיצוני הוא אולי אמיתי, אבל לא פחות מזה הוא סימפטום לבעיה פנימית הרסנית.

לכן, אחרי שנים של דיכוי של כל קול אופוזיציוני, שבא ידי ביטוי למשל בניסיון למנוע את השתתפותה של חנין זועבי, מי שמגלמת בגופה שלה את "האויב", בחיים הפוליטיים, גם הקואליציה כבר מתה. אין בהווה כמעט שום עבודה קבוצתית במנגנונים הפוליטיים, אלא רק ניסיון לבחור "תותחים". מול ביבי התותח ניסתה שלי להציב את כיפת הברזל, ציפי גייסה את טילי הפטריוט וכולן ניסו להיבחר. להיבחר לא כדי להיטיב עם העם, אלא כדי להמשיך ב"כאילו". הלוא הילדים שלה אמרו לה שהיא צריכה להתגייס להצלת המולדת. והעם שומעים (במעומעם) את הקולות (ב-2011 חל זינוק ברישום ריטאלין בעשרות אחוזים, בעיקר למבוגרים) ומקווים שמישהו יעשה עבורם את העבודה. ואם שרה היא לא בדיוק מישל אובמה, אז שביבי יעשה את זה לבד. הוא הרי תותח.

חנוטים בתחתוני צמר

האגדה והרופאים מספרים שכשהגיעו ראשוני המהגרים היהודים מגרמניה לישראל, הם הביאו איתם את המלתחה הגרמנית שלהם שכללה תחתוני צמר, פריט חשוב בקור המרכז-אירופאי. בחום הפלסטיני התחתונים גירדו, אבל יותר מזה, הסתבר שנהגי משאית שישבו רוב שעות היום החמות על מושבם, חנוטי תחתוני צמר, לקו בעקרות. לא במקרה ברא אלוהים את האשכים מחוץ לגוף: שק האשכים זקוק למעלה אחת פחות מחום הגוף עבור ייצור תאי הזרע. במשך שנים מתכחשים בישראל לעובדה שפלסטין וישראל קיימות במזרח התיכון ומתעקשים להילחם במי שמפריע להכחשה הזו – בערבים ובמזרחים, וצוחקים על הגלביות שלהם. אחרי שנים של מלחמה מוצלחת הושתק הקול הערבי בישראל ונשארו ריקנות וייאוש גדולים. נשארה העקרות.

דיכאון הוא לא בהכרח מחסום. דיכאון יכול להוליד תהליך של ריפוי, אם האשמה על מה שנהרס מאפשרת ניסיונות תיקון. אלא שניסיונות כאלה נחסמים כאשר שבים למודוס של הציפייה לגואל. העתיד והחידוש דורשים שני כוחות: גברי ונשי. כוח ועזר כנגדו. רק קשר אמיתי ביניהם ולא קשר של "כאילו" ולא אונס של תותחים יכול להוליד משהו חדש, עם עתיד. חיסולו של כוח אחד – האופוזיציה – הביא לכך שגם לקואליציה אין קיום. ניתן להרכיב כל מבנה מפלגתי, אבל כל המפלגות יהיו עקרות באופן דומה. לכאורה, אפשר להסכין עם העקרות, אלא שעקרות לאורך זמן לא מביאה ליציבות, אלא גורמת להידרדרות. זאת בשל הצטברות של יאוש, תסכול והתשה במאבק היומיומי.

את התהליכים ההרסניים האלו אפשר יהיה לעצור על ידי בנייה של כוח אופוזיציוני חשוב בישראל. כוח כזה חייב להיות לא ציוני כדי שיוכל להיות אופוזיציה של ממש. סביר להניח שהכוחות הגבריים-תותחיים מרגישים מאויימים יותר מאי פעם ולכן יחסלו כל ניסיון כזה, אבל הניסיון לא חייב להיות פרלמנטרי. אופוזיציה של קשרים בין ערבים, בעיקר בין פלסטינים לישראלים-יהודים בכל העולם, היא המקום בו אפשר לקיים את האופוזיציה הזו, ולשם כך לא צריך לצאת בהכרח מישראל.

מאמרים נוספים ב"פרויקט האופוזיציה":

הקדמה | ניצן ליבוביץ'

סכנת נפשות | ג'יאני ואטימו

בין הלווייתן לבהמות | יעל ברדה

על צלו של הפוליטי | אמל ג'מאל

המחאה כהכרזת בעלות על ההיסטוריה | מרזוק אלחלבי

זה נראה מהמם | נועם יורן

פעם בוגד היה בוגד | צבי בן-דור

אל-שעב יוריד איסקאט אל-ניזאם: מי הם האל-שעב (העם)? | לאורה גריבון

מה מעכב אותנו? | מנואלה בודז'ייב

ממחאה לאופוזיציה  | נעמה נגר 

על אופוזיציה ועל תקוות | ראיף זריק

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עידו לם

    צריך לזכור שהדעות של הכותבת הן שלמדינת ישראל אין זכות קיום לפחות לא כמדינה יהודית ודמוקרטית, לכן האופוזיציה שהיא רוצה קשה לקחת אותה ברצינות.

  2. עדו

    אני מכיר אדם אשכנזי לגמרי שאיבד את אביו בגיל 13 וזאת כי האב האשכנזי קיבל טיפולים נגד גזזת בשנות החמישים ולקה בסרטן.
    כן, הייתה אפליה של מזרחיים. יש אפילו מפלגה שלמה שנוסדה על בסיס העוול הזה. למפלגה הזאת קוראים ש"ס. פעם היו לש"ס 17 (!) חברי כנסת . 17 ואפילו לא אישה אחת ביניהם. אפליה נגד מזרחיים? לא נשכח ולא נסלח. אפליה נגד נשים? (חיוך של שמן זית) ערכים, בית אבא, אצלנו זה לא נהוג..
    בשנות החמישים שש מאות אלף איש קלטו שש מאות אלף אחרים במדינה שבדיוק סיימה מלחמה נוראה והייתה עניה וחסרת משאבים. אם בתנאים האלו אין סליחה ואין מחילה לאותם שהתנשאו והפלו ורמסו אחרים ואם היום כשאנחנו במצב טוב פי כמה פוגעים בגופן של אתיופיות (תקיפה פלילית לכל דבר אם מה שכתבת נכון) אז בוודאי שאין סליחה ואין מחילה לממסד של היום שמורכב – הפתעה הפתעה – מאותם מדוכאים לשעבר שעשו להם קריירה מהזעם הקדוש כלפי האשכנזים המתנשאים.
    נמאס כבר לשמוע כיצד האשמה הקדמונית (מעברות, די די טי וכיו"ב) צצה ועולה כל פעם גם כשברור לגמרי שנושא הכתבה הוא אשמתם של אלו שחיים היום, מנהיגים היום ופועלים כיום. כל אותם מדוכאים מהפריפריה לא יצביעו בשביל דע"מ, גם לא בשביל מר"צ כי 'הם אוהבים ערבים' אבל אליהם אסור לבוא בטענות. הרי סבא שלהם היה במעברה וגם קיבל יחס משפיל מאיזה פקיד אשכנזי.

    1. ג. אביבי

      כצפוי צרצרי הגזענות האשכנזית צצים עם היתקרבנות והיתממות של אנסים סדרתיים:
      "אני מכיר אדם אשכנזי לגמרי שאיבד את אביו בגיל 13 וזאת כי האב האשכנזי קיבל טיפולים נגד גזזת בשנות החמישים ולקה בסרטן." – עכשיו תכפיל את זה בכמה עשרות אלפים ותבין מה קרה כאן למרוקאים ע"י אלה שאתה מגונן עליהן.
      "פעם היו לש"ס 17 (!) חברי כנסת . 17 ואפילו לא אישה אחת ביניהם. אפליה נגד מזרחיים? לא נשכח ולא נסלח. אפליה נגד נשים? (חיוך של שמן זית) ערכים, בית אבא, אצלנו זה לא נהוג." – מה לעשות שהם למדו את התרבות המאוד מאוד דתית-אשכנזית, הן מ"אגודה" (יהדות/דגל התורה) החרדית-אשכנזית והן מהמפד"ל החרד"לית-אשכנזית?
      "נמאס כבר לשמוע כיצד האשמה הקדמונית (מעברות, די די טי וכיו"ב) צצה ועולה כל פעם גם כשברור לגמרי שנושא הכתבה הוא אשמתם של אלו שחיים היום, מנהיגים היום ופועלים כיום." – כשמדינת ישראל תיקח אחריות על הפשעים שנעשו נגד המזרחים, שהDDT הוא רק קצה הקרחון שלהם, תפצה את הקורבנות וצאצאיהם, ותנהיג מדיניות העדפה מתקנת עד השגת שוויון אמיתי – אז תבוא עם התביעות שלך. בינתיים, מעבר לשעמום והשקרים שבדבריך, אתה שותף לפשע מעצם ניסיונות ההשתקה שלך.

      1. עדו

        "מה לעשות שהם למדו את התרבות המאוד מאוד דתית-אשכנזית, הן מ"אגודה" (יהדות/דגל התורה) החרדית-אשכנזית והן מהמפד"ל החרד"לית-אשכנזית?"
        נכון. כי מזרחיים כידוע הם חסרי השקפת עולם משל עצמם ואם עובדיה יוסף אמר ששופטים בבתי המשפט פסולים מלבוא במניין כי 'הם מקבלים עדות אישה' אז הוא למד את זה מהרב ש"ך.
        מוכר וידוע, מצד אחד לזלזל במזרחיים ולהציג אותם כחסרי דעת כשזה מוציא את האשכנזים רע ומצד שני לכעוס על ההתנשאות.
        כן,גם אתה משעמם נורא.

        1. ג. אביבי

          איזו הנחתה!!! (עד שעמום).
          "עובדיה יוסף ….כי 'הם מקבלים עדות אישה' אז הוא למד את זה מהרב ש"ך." – נכון, גם הרב שך היה בדעה כזאת וגם כל היהדות האורתודוכסית – האשכנזית והמזרחית ולא מהיום. הרחקת נשים ממוקדי החלטה שמחוץ לדת היא בעיקר חכוי מתוך התבטלות לאורתודוכסיה האשכנזית.
          נכון גם שמנהיגות ש"ס חסרת עמדה עצמאית ושדרה ביחס למנהיגות חרדי אשכנז. כל זה ע"ח ציבור המזרחים.
          אבל רק טיפש ומשעמם יכול להשליך, שוב ושוב, מממנהיות ש"ס המשרתת של חרדי אשכנז, לכל הציבור המזרחי.

  3. נתן

    כתבת "את התהליכים ההרסניים האלו אפשר יהיה לעצור"

    הרסניים למי?
    אם הם הרסניים למדינת ישראל למה בדיוק את רוצה לעצור אותם?
    לא ברור.

  4. איריס חפץ

    הייתי מאוד רוצה שהתהליכים ההרסניים האלו יעצרו, כיוון שהם הרסניים לתושבים של מדינת ישראל. "מדינה" היא מכשיר ומכשיר אפשר להרוס, אבל אנשים גרים בה, והנפש שלהם נהרסת. גם אחרי שהם מהגרים, זה לא נגמר…וזה עובר מדור לדור. הרסנות זה לא משהו שמביא טוב לעתיד, לא נראה לך?

  5. שאול סלע

    מלחמת אוקטובר 1973 היתה המלחמה האחרונה שבה לחמה ישראל במדינות, ולכן היתה זקוקה לכל חייל ביחידות לוחמות.

    המילה ציוני מוזכרת בפוסט פעמים רבות אלא שעבור ליחידות הלוחמות תמיד היה מחסור בחיילים, בן דרור ימיני לפי הויקיפדיה לא נטל חלק בשום מלחמה שממנה מגיעים לבתי עלמין צבאיים.

    בשביל ימיני והרבה "פטריוטים" כמוהו "התרומה לציונות" היתה בפועל "הכל דיבורים".

    אני כן השתתפתי במלחמת אוקטובר 1973, אלא שאני מוכר בביטוח הלאומי כבעל נכות רפואית שמזכה בקיצבה, 40 אחוז מתוכה בגין לקות נפשית. הגעתי לסיני 7 חודשים לפני מלחמת אוקטובר,השתתפתי במלחמה ,אולצתי לשהות בגדוד לוחם כחייל סדיר לאחר המלחמה.

    ""המלחמה הסתיימה לאחריה במשך מספר חודשים שהינו בין פאיד לבין הקילומטר ה 101. חזרנו לסיני והייתי מאושר באופן זמני. גרנו באהלים בסופות חול, רבים בסוללה היו ותיקים שפטורים מתורנויות. פעמיים בשבוע מצאתי את עצמי תורן מטבח ,כמעט כל לילה היתה שמירה. פניתי לרופא הגדוד לורנס בארנס בבקשה שיפנה אותי לקב"ן . תשובתו היתה "אתה תישאר פה עד היום האחרון שלך ושום דבר לא יעזור לך". נשלחה קבילה לנציב קבילות חיילים נגד הרופא שהספיק לחזור לארה"ב. הרופא שהחליפו היה ד"ר שאול כהן שהפרופיל שלו היה 37 וגם הוא הוחזק בכח בחוני קדמי.ד"ר שאול כהן הסכים לשלוח אותי לקבן אבל ד"ר גלמונט הרופא של האגד הארטילרי דאג להערים קשיים על חיילים שרצו להגיע לועדה רפואית או חיילים שכבר הורידו פרופיל.

    היתה לכך סיבה, לחייל שנפלט מהגדוד לא נמצא מחליף. חיילים שהגיעו לגדוד העדיפו לשבת חצי שנה או שנה בכלא ולא להגיע ליחידות לוחמות.במקום 32 אנשי צוות שצריכים לאייש 4 כלים הגענו למצב שהיו נוכחים 18 אנשי צוות ל 3 כלים כאשר כלי אחד הושבת. באימון סוללה כאשר התנהלה מלחמת התשה ברמת הגולן(אנחנו היינו בסיני) לקחו 18 דקות כדי להוציא פגז.""

    http://hanizu.wordpress.com/2011/10/07/%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA-%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%91%D7%A8-%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%99-%D7%92%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8/

  6. ג. אביבי

    אכן מי שחי כאן באופוזיציה לציונות ולגרורותיה (חרדי אשכנז וש"ס), נמצא בהתשה מתמדת והרסנית.
    פרק הסיום הוא העיקר:
    אופוזיציה שתיצור כאן חברה שוויונית ואזרחית לא יכולה לנבוע מתוך הציונות. הציונות מנציחה בכוונה "מדינה לא ככל המדינות" (ע"פ נתניהו), ע"מ לבטל צורך בנרמול החיים כאן ובשוויון.
    נכונה גם האבחנה שטוב תעשה האופוזיציה הזאת, קרי בעיקר של המזרחים והפלסטינים, אם יחזקו את הקשרים האידיאולוגיים והפוליטיים ביניהם. בטווח הקצר זה יועיל למזרחים בעיקר, בהמשך גם לפלסטינים.
    "ולשם כך לא צריך לצאת בהכרח מישראל" – לא רק שלא צריך, אלא חייבים להישאר כאן ע"מ להילחם. המלחמה לשוויון לא תתקיים אם המזרחים המודעים יעזבו את ישראל ויפקירו את רוב המזרחים לחסדי הקיפוח הגזעני ולשטיפת המוח האשכנזית-ציונית. מי שמציע לציבור המזרחים כולו/רובו להגר מכאן, חייב לבוא עם פתרונות קונקרטיים להמשך חיי המזרחים בארצות ההגירה. פתרונות שיבטיחו מצב טוב יותר ואופק קיומי עבורם ולצאצאיהם.
    בהעדר אופציה אמיתית כזאת, ישנה רק דרך אחת: להישאר כאן ולהיאבק עד להשגת שווין מלא למזרחים ולפלסטינים.

    1. עמית

      אז תן לי להבין, יש את ה"מזרחים המודעים", ולעומת זאת יש את המוני המזרחים הלא-מודעים, עדר של שטופי מוח, כבשים מוכות?

      עוד לא פגשתי אשכנזי עם השקפה כל-כך מזלזלת במזרחים כמו שלך.

      על החתום,
      לא-מודע

      1. ג. אביבי

        אתה מופיע פעם כ"מזרחי" בשם עמית ופעם כ"פלסטיני" בשם חאלד ועוד שמות, ומנסה לסכסך בין המזרחים לבין עצמם ובינם לבין אחיהם הפלסטינים.
        אתה גם מפגין בורות בעניין ה"לא מודעים", שמתקשר למידה בה הציבור מודע לכוחו וליכולתו לשנות את מצבו. לעומת זאת, ה"לא מודע" שלך מבטא את חוסר היכול שלך להבין כי התרגיל הילדותי שלך מוכר ונדחה בבוז. בקיצור טיפש מכל הכיוונים.

        1. עדו

          אני לא יודע מי זה עמית (או חאלד) ואם אתה צודק או לא אבל 'אחיהם' הפלסטינים ???
          אפילו לא מצחיק.
          כשרק עמדתי על דעתי השמאלנית הייתי בטוח שהשותפים הטבעיים למאבק נגד הכיבוש הם אלו שיודעים התנשאות ושחצנות מהי (מהצד של הקורבן ) שלבני עדות המזרח תהיה אמפתיה טבעית לערבי שבונה ווילה ליהודים ואז חוזר למחנה פליטים מוצף ביוב. מהר מאד למדתי שלא כדאי להגיד את זה בקול רם כי התשובה היא 'למה אני ערבי??' ואז כדאי שתדע להרביץ בחזרה או שתברח מהר.
          אתה מוזמן לאסוף את כל בני עדות המזרח שמסתכלים על הפלסטינים כעל 'אחיהם' , אני מאמין שתא טלפון צר במיוחד יכיל את כולכם ואז תספור את כל אלו מבני עדות המזרח שלדעתם צריך 'לעשות לערבים כמו בשואה' (ציטוט מדויק) ונראה מי מאיתנו חי במציאות ומי בחלומות.

          1. עידו לם

            חבל שאתה מגיב למכונה ג אביבי שכול קשר בינו ובין המציאות הוא מקרי בהחלט

          2. ג. אביבי

            לעדו פחחחחח ול(**)לםםםםם
            מר פחחחח, נניח לרגע ששמעת מה שמעת, מה זה בדיוק משנה? האם זה משנה את העובדה שהמזרחים והפלסטינים נמצאים באותו צד של המטבע הציוני? הרי עבורך, כמו לגבי כל שאר גזעני אשכנז, המזרחים והערבים הם אותו האויב המפחיד, אותו השד שצריך להחזיק בתוך הבקבוק.
            מר (**)לםםםם ה"לא הזוי", מהאשפוז בכפיה כבר השתחררת? את התרופות בזמן לקחת?

        2. עמית

          ההאשמה שלך היא שטותית ונובעת מזה שאתה לא מסוגל להתמודד עם הטענות עצמן. אני לא צריך להוכיח לך מי אני – מזרחי משני הצדדים מהפריפריה – והאמת שזה גם לא רלוונטי לטענות שאני מעלה. כל מה שאני אומר, ואתה לא מסוגל להתמודד איתו, זה שמי שמסתכל על המזרחים כעדר שטוף מוח ועל עצמו כמי ששייך ליחידי הסגולה ה"מודעים" נוהג בהתנשאות וגזענות בצורה שלא ראיתי משום אשכנזי.

          1. ג. אביבי

            עמית: "…לא ראיתי משום אשכנזי…" –
            צריך להיות מטומטם עד המקסימום האפשרי בשביל לא לראות התנשאות אצל רבים מבין האשכנזים כלפי המזרחים ובעיקר כשמדובר בממסדי התרבות והאקדמיה בארץ. גם ההסבר שקבלת ממני עונה יפה על טענות הסרק שלך. אם לא הבנת – הגדרת היטב את מצבך השכלי.
            את הנחיתות שאתה חש כאן בגין רמתך הנמוכה אל תנסה להשליך על ציבור המזרחים ואל תהיה ה"מושיע" בגרוש שלהם. הם הרבה יותר אינטלגנטים ממך, ורבים מהם קרובים לעמדותי ודוחים בבוז את ה"הגנה" (של השטן) שאתה מספק להם.
            הגנטיקה שלך ("מזרחי משני הצדדים..") לא רלוונטית, העמדה שלך היא של גזען אשכנזי מצוי. ואם תתעקש על "מזרחיותך", יש לזה שם: 'יודנראטיות'.

          2. עמית

            אני לא אתחרה איתך בכמות הקללות.
            אני פשוט אחזור ואומר את מה שאתה לא מסוגל לפקפק בו כי כתבת אותו רק לפני מספר הודעות – אתה הצגת את המזרחים כעדר חסר מוח שלא מסוגל לחשוב בעצמו וצריך אותך ואת חבריך יחידי הסגולה ה"מודעים" כדי להגן עליהם מפני האכנזים הנוראיים. איריס חפץ הרחיקה לכת אף יותר ממך ואמרה שמירב המזרחים של היום הם "מופגרים". כזאת גזענות והתנשאות נגד מזרחים עוד לא פגשתי בשום מקום.אחר (פגשתי גזענות נגד מזרחים, פשוט לא ברמה הזו).

            ולגבי הטענה שלך שמספר יחידי הסגולה המזרחים ה"מודעים" הוא רב – הרשה לי לגחך. בעלי דעות ואידיאולוגיה כמו שלך הם מיעוט זעיר מסך המזרחים בארץ ואתה יודע את זה.

          3. ג. אביבי

            אין לי דין ודברים עם "עמית" ושות', גם לא אנסה ללמד אותו שוב את המשמעות של ' מזרחי מודע' ושל 'הפגרה'. חבל על הזמן.
            המשתמע מדברי "עמית" הוא ש99% מהמזרחים מסכימים עם הנחיתות החברתית שנכפתה עליהם ואף נהנים ממנה. לשיטתו הם ציבור פרימיטיבי ומתלהם. אני טוען שזהו ציבור עם אותם הצרכים כמו של האשכנזים ולא פחות אינטליגנטי, אבל עדיין לא הפנים שהדרך להגיע לשוויון היא במאבק מאורגן עם מטרות ברורות, ולא ע"י בחירה בפוליטיקאי כזה או אחר.

    2. נועם א"ס

      מצטרף לפרשנותו ולקריאת הפעולה של ג. אביבי.

    3. איריס חפץ

      זו שאלה גדולה מה זה נקרא "להישאר" ומה זה נקרא "להפקיר". האם מזרחי שחי ומתפרנס (סוף סוף) מחוץ לישראל ועדיין כותב ועוזר לכאלו שנשארו ופעילים, הוא מישהו ש"הפקיר"? ומה הזכות של מישהו לדרוש ממישהו אחר להישאר בישראל או לא. יש מזרחים ששילמו מחירים כבדים על פעילותם ולא יכולים לזכות בשום משרה באקדמיה הישראלית בשל כך. זה הוגן לקרוא להם "מפקירים" (ואני לא כותבת על עצמי, אני לא באקדמיה והתחלתי לפתוח את הפה המזרחי שלי רק אחרי שעזבתי את ישראל).
      מצד שני: בברלין אני בהחלט מציעה עזרה ותומכת במי שרוצה להגר מישראל, אשכנזים ומזרחים, כי אני חושבת שכל אחד צריך קודם כל להציל את עורו. אלפי ישראלים שעוזבים לברלין כבר יודעים שאפשר – במחיר של לימוד שפה – ללמוד בה עם פחות סלקציה מאשר בישראל חינם באוניברסיטאות. יש גם ערים זולות יותר ממנה וההשכלה היא המפתח. אבל רוב המזרחים הופגרו, וזו הבעיה שלנו…
      אפשר לדבר על תכנית לנשארים, אבל אין לי מושג איך מתגברים על ארבעה דורות של הפגרה בזמן שנותר לישראל, אם לא יהיה בה שינוי רדיקלי. לדעתי: שומר נפשו ירחק ומי שלא יכול שינסה לחבור לאנשים אחרים ולמחות, אבל עם דגלים שחורים ולא בטכסי השבעה בכותל על התנ"ך.
      בשבילי דווקא היציאה מישראל מאפשרת יצירת קשרים עם פלסטינים, שבישראל לא היו אפשריים וצריך גם לראות את זה, שבישראל ההפרדה הגיאוגרפית כל כך חזקה, שבשביל מי שגרה בבאר שבע, פלסטינים הם לא מעבר לפינה כמו בשביל מי שגרה בברלין…

      1. ג. אביבי

        לעזור לישראלים שמהגרים זה בסדר גמור. אדרבא, גם אני מעביר לילדי את המסר שלהסתדר בכבוד בחו"ל חשוב הרבה יותר מאשר להיתקע בישראל או להיות בה מובטל.
        הכוונה שלי היא לפעילות כמו זו של מרכז תמורה ושל ד"ר יפעת ביטון. זה מצריך לחיות בישראל, כי אי אפשר לנהל את זה בשלט רחוק. כך גם לגבי השתתפות בפעילות כמו זו של מרכז אדווה, של רשת קדמה ואחרים שיקומו. בלי פעילות כזאת בישראל, שמן הסתם מצריכה קאדר גדול של פעילים בישראל, לא יקום כאן מאבק מאורגן ואין ערובה קיומית לדור ההמשך של המזרחים.

      2. עמית

        נו, אז עכשיו המזרחים של היום הם תוצר של תהליך "הפגרה" (i.e. – מפגרים).

        עוד לא ראיתי גזענות והתנשאות על מזרחים כמו אצל השמאל ה"מזרחי" הרדיקאלי הישראלי. בכל זאת, הם צריכים למצוא דרך מדוע הם מיעוט כל כך זעיר מסך הציבור המזרחי בישראל, וההסבר שהם מצאו לכך הוא שהשאר הם שטופי מוח, "מופגרים", כבשים מוכות..ושאר ירקות..

        1. שאול סלע

          גם את משה רבינו לא ראית

          כך כתבת

          ""עוד לא ראיתי גזענות והתנשאות על מזרחים כמו אצל השמאל ה"מזרחי" הרדיקאלי הישראלי.""

          ואני מאמין לך ,לא ראית כי לא חיפשת ,אם לא ראית זה לא אומר שזה לא קיים. אני אתן לך קריאת כיוון

          משה גרנות
          קלמן כצנלסון
          הציונות האשכנזית אם לזונות ולתועבות הארץ

          רצוי גם שתחפש את המושגים "בנדיקט אנדרסון" ו "קהילות מדומיינות" לפני שאתה מספר לנו על "עם יהודי"

  7. לא בחינם

    וגם משלמים מעיין משכורת / מלגה יפה עבור זה. תואר ראשון ושני לא בחינם, קרוב לשכר לימוד אוניברסיטאי בישראל, 800 יורו לסמסטר, בערך.

  8. איריס חפץ

    תואר ראשון ושני בגרמניה הם בחינם: צריך ללמוד גרמנית (לוקח כשנה) לעבור מבחן של גרמנית כשפה זרה ולהתקבל ללימודים (מי שלא עשה בגרות בגרמניה, מתחרה עם אחרים במצבו ויש מכסה לזרים, כלומר הוא לא מתחרה עם אלו שעשו בגרות בגרמניה). מה שמשלמים בסמסטר, בברלין למשל, אלו מיסים לאגודת הסטודנטים וכרטיס נסיעה סמסטריאלי בתחבורה הציבורית. משהו כמו 300 יורו בסך הכל. דווקא לדוקטורט צריך לארגן מילגה וזה הרבה יותר מסובך. מי שמגיע והוא מתחת לגיל שלושים נכנס למסלול ביטוח בריאות שווה.
    אני למדתי ככה בחינם הזה מסלול לתואר שני (דיפלום, שכבר היום לא קיים) וסטודנטים רבים ממשיכים ללמוד ככה בברלין. ערים שניסו לאחרונה לגבות שכר לימוד ויתרו על זה לאחרונה באופן סופי, כיוון שמעט סטודנטים מגיעים לעיר וזה פוגע בה מבחינות רבות.