בכל מקום דלתות סגוּרוֹת אותן ניתן לפתוח

שיר לשבת במדור השירה באסטה
איתי עקירב

בימים קשים נלך לקברט. נרחיב את החלון העומד בחדר השינה בבניה לא חוקית. אולי נראה שם נוף אחר שוקע במקרה. ואולי, מישהו לבסוף יבוא, יגאל אותנו, בדפיקה חדה ומדודה עם צו או דאר רשום. אף פעם, אבל אף פעם, לא נבלבל בין תייר למהגר. נשמור על מרחק מה האחת מהשני – מהאמת שלא נחשוב שיש משהו רע בעברנו, כתם לידה ממוות קרוב. לא נשאל שאלות הרות גורל על מה ואיך ומה ואיך קרה ועוד יקרה. ובשיחות סלון ובדרך לאמבטיה עירומים מכל וכל, נשרוט את המוזיקה המתנגנת ממטבח השכנים שממול. ובחיק כל אותן המילים שהזדהמו נאמר לעצמנו אהבה כבושה ככרוב וגזר בחמץ. נאכל מתק כדי לשכוח – ובקפה סכר חום כאדמה חולה. ובתוך כל זה נשכיב את ילדינו לישון לקול קדיש ושיר הרס. נתלבש חם כדי שלא יראו את מה שכבר עשינו שלא יהיה בנו טעם של קורבן. נחלוף על פני הראי ולא נתעכב, אף-פעם לא נתעכב גם אם גופה מונחת שם. וכשנצא מבושמים מהגוף והלשון נצא אל חוצות העיר בכוונת תחילה שלא לדרוך רק לגדוע. נלך בצעדי עקב קטנים ומדודים למיוזיקהול שלא ניפול אל העבר הקרוב, שלא נשכח בטעות את מה שכבר עשו לפאטער און מוטער ביבשת ליד. לא נתעכב סמוך למונומנטים, חלונות ראווה ויד אבן בקרן רחוב על-שם דיין. נשמח על פס'ג ברלין החשוך המבטא את חשקנו האסורים ועל מנורת הרחוב הדקה שמאירה רק את הצד הטוב שבפנים. וכשנגיע נגיע, נעמוד בתור ולא נדחוף רק נעמוד, בלי תזוזה, כאילו הנשימה לא בנו. ואת תשאלי ואני אענה, ואת תשאלי ואני אענה ואת תשאלי ואני אענה שאין לנו לאן ללכת ולו למקום הקרוב ביותר.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.