מציאות שלא מנסים לשנות

אגודת הסטודנטים מתנגדת בעקביות להעלאת שכר הלימוד. זה יופי, אבל תפקידה האמיתי הוא לא רק להתנגד לגזירות אלא להוריד את הסכום לרמה שלא תחסום את הכניסה לאוניברסיטה בפני איש/ה
רוויטל מדר

כתבה שהתפרסמה ב"דה מרקר" יום אחד לאחר ששנת 2013 נכנסה לתוקפה, בישרה כי בשנת 2013 שכר הלימוד באוניברסיטאות צפוי לעלות בעשרות אחוזים. אם זה אכן יקרה, ניתן להניח כי אגודת הסטודנטים תתנגד למהלך, ואם הממשלה שתכהן אז בראש מדינת ישראל תתעקש על המהלך, אגודת הסטודנטים תכריז על שביתה. זהו הרי סדר העניינים. הממשלה מכריזה על גזירה קשה, כעת בנוגע לשכר הלימוד באוניברסיטאות, ואז הגוף שאמון על הגנת מי שייפגעו מהגזירה מגיב בעיצומים ובאיומים. זאת למרות שאותו הגוף, לו היה רציני דיו ומעוניין להגן על כלל הסטודנטים, ולא רק על חלק קטן מהם (או שמא פשוט על הוריהם של אלה), היה צריך להשבית את המערכת ולאיים על פעילותה התקינה בלי קשר לגזירה המובטחת כעת.

עובדה שכולנו מודעים אליה היא גובה שכר הלימוד באוניברסיטאות, שעומד כיום על 9,979 שקלים לשנה בתואר הראשון, ועל 13,485 שקלים לשנה בתואר השני. אך מאז מאבק הסטודנטים של 1998 שנגמר בהבטחה שקוימה באופן חלקי מאוד, אף אחד לא עושה דבר כדי להוריד את שכר הלימוד. אפילו במצב הנוכחי, יש אוכלוסיות רבות שיכולות רק לחלום על לימודים באוניברסיטה. סטודנטיות מאוכלוסיות מוחלשות שמצליחות לסלול את דרכן למוסד הזה עושות זאת במאמצים רבים, והן נאלצות לעבוד במהלך התואר. עובדה זו, יש בה כדי לבסס כבר בשנים הראשונות פערים לא הוגנים בין התנאים שעל בסיסם הן צריכות לחתור לציונים גבוהים בהשוואה לאחרים ששכר הלימוד שלהם, כמו גם הוצאות אחרות, משולמות על ידי הוריהם, כך שיוכלו באמת להתמקד בלימודים.

סטודנטים על הדשא בטכניון. כל עוד שכר הלימוד לא עולה הכל כרגיל. צילום: הטכניון cc by-nd
סטודנטים על הדשא בטכניון. כל עוד שכר הלימוד לא עולה, הכל כרגיל. צילום: הטכניון cc by-nd

חשוב להתמקד בלימודים. חשוב להיות מסוגלת להיות באוניברסיטה אם מעוניינת להמשיך בה למסלולים מתקדמים יותר לאחר מכן. אך זוהי פריבילגיה. פריבילגיה שלא מדברים עליה, כמעט. העובדה הזו בעיקר לא מדוברת כשפוגשים את מערך המלגות והסיועים הכלכליים שלהם זוכים וזוכות הסטודנטים והסטודנטיות. קבלת מלגת הדיקן, ברוב המקרים, כרוכה בהקדשת שעות התנדבות לקהילה. זו מחשבה יפה, אך היא מסנדלת את מי שבין כה וכה נאלצת לעבוד במהלך לימודיה, שכן כעת, לשם קבלת סיוע שעומד על כמה אלפי שקלים, עליה לתמרן בין לימודים לעבודה ולהתנדבות. לכן, המלגה אינה מייצרת את מה שהיא מתיימרת לייצר – מרחב של זמן שבו הסטודנטית או הסטודנט שמתקשים בתשלום שכר הלימוד, יוכלו ללמוד, יוכלו פחות לחשוב על איך מסיימים את החודש.

אם לא די בהתנדבות החובה שמגיעה עם המלגה, הרי שמדובר לרוב, אלא אם מדובר במקרי קיצון, במלגות שעומדות על כמה אלפים בודדים. אלה חותכים אולי את שכר הלימוד ב-50%, אך בסופו של דבר כאשר תחילתה של כל שנה אקדמית מתחילה בלקיחת הלוואה מהבנק, מדובר בלעג לרש. בסיומן של שלוש שנות הלימוד של התואר הראשון (בהנחה שאכן הצלחת לסיים את התואר הראשון בשלוש שנים) את יוצאת מהאוניברסיטה, או ממשיכה לתואר שני בה, עם הלוואות על סך עשרות-אלפי שקלים. כל זאת פשוט כי רצית ללמוד, כי רצית אולי לגור מחוץ לבית הוריך, שלא תמיד יש בו חדר עבורך, ורצית בעיקר להחזיק את הראש מעל המים.

בתואר השני הדברים אינם נראים שונים בהרבה. הסיוע כאן עומד גם כן על סכום שמהווה בערך שליש משכר הלימוד. הוא עוזר, אך לא עוזר מספיק כדי לשנות את המציאות שבה את מנסה לבסס את מקומך באוניברסיטה. כמו כן, הסיוע ניתן רק למשך שנתיים כי הלכה למעשה תואר שני כולל כתיבת תזה אמור להימשך שנתיים. אז לאחר שנתיים, שיש סיכוי טוב שלא סיימת בהן לכתוב את התזה, את מתחילה לשלם על גרירה, ואז כמעט כל אפשרות לתמיכה פיננסית נמחקת. ניתן גם ללמד בחוג ולזכות להנחה בשכר הלימוד, אך מספר המשרות מצומצם, וגם היחס בין השעות שדורשת הכנת תרגול לשכר שמקבלים עבורו הופך את המשרה הזו, כמו את מאבק הסטודנטים לאי-העלאת שכר הלימוד, לנחלתם של ילדי משפחות אמידות עד עשירות.

אני בטוחה שהטיעונים שאני שוטחת כאן מעוררים התנגדות. כאילו יש בהם חוסר הכרת תודה על העזרה שניתנה, יריקה לבאר שממנה אני שותה וכו'. אך העובדות הללו, שכולן מגיעות מניסיוני האישי, מרכיבות את המציאות שבה אם את רוצה ללמוד, והמציאות היא כזו שבה את לא באמת אמורה ללמוד על אחת כמה וכמה לא דבר מה ממדעי הרוח, אז התחושה הכללית היא שגם כאשר מתנהלים מאבקים, הם לא נוגעים אלייך. מאז 1998 לא היה מאבק שנגע להורדת שכר הלימוד. היו מאבקים שהיוו תגובה לניסיונות להעלאת שכר הלימוד. מאבקים שגם בסיומם אני, ורבות ורבים כמותי, היינו אמורות להיות אסירות תודה, לנשום לרווחה על כך שנוכל להמשיך ללמוד בקושי. בסיטואציה הזו, שבה אגודת הסטודנטים נזכרת בתפקידה רק כאשר באים להנחית עליה גזירה חדשה, במקום לראות כיצד בנויה המציאות ולנסות לפעול לשינויה בכל הכוח ועם כל השביתות האפשריות, אז היא דואגת בעיקר לכך שההורים האמידים או העשירים ישלמו פחות. אחרי הכל, מי שהדרך עבורו לאוניברסיטה חסומה, ההבדל בין ה-10,000 שקלים שאין לו, ל-15,000 שקלים שאין לו, אינו מה שעושה את ההבדל. גם ההבדל בין הקושי שבתשלום הסכום הראשון לשני אינו כזה הרה גורל, כאשר בכל מקרה עליך ללכת לבנק בתחילתה של כל שנה, ולבקש שוב הלוואה.

כך מתקבעת מציאות שאותה לא מנסים לשנות, וכל פעולה מולה קשורה רק לניסיון למנוע ממנה להיות קשה יותר. זאת במקום להפוך אותה לקלה יותר, לטובה יותר.

בכנס הדרת נשים בפוליטיקה שנערך לפני כחודש וחצי,  סיפרה ד"ר יפעת ביטון שהיא בחנה את אחוז ההשתתפות של נשים בכנסת ישראל לאורך השנים, וכי למעשה הן בזמן קום המדינה והן היום השיעור עומד על 20%. לדבריה, הסיטואציה הזאת מובילה לכך שביקורות על היעדר ייצוג של נשים בכנסת נענות בהצבעה על כך שיש כבר נשים בכנסת, ובכך מבטלות את הביקורת. זה פועל לדידה גם עלינו, עת אנו למדות שעלינו לומר תודה על ה-20% האלה, במקום לשאוף לייצוג המלא של שיעור הנשים באוכלוסייה בכנסת – כלומר 50%.

אותו הדבר נכון לגבי שכר הלימוד הגבוה של האוניברסיטאות בישראל. אין עלינו להודות לממשלה על כך שהיא לא מעלה את שכר הלימוד, עלינו לבקר אותה על כך שזהו גובה שכר הלימוד בישראל. אותו הדבר לגבי אגודת הסטודנטים, שלא צריכה לקבל מאיתנו פרחים על כך שמנעה את עליית שכר הלימוד, כי אם צריכה להבין שתפקידה האמיתי הוא הורדת שכר הלימוד באופן כזה שלא יהיה מי שעבורו הכניסה לאוניברסיטה תהיה חסומה, או מי שעבורו השהייה באוניברסיטה תדמה למלחמת הישרדות יומיומית, שבה הלימודים עצמם נדחקים אל הפינה.

לקריאה נוספת:

עוד של רוויטל מדר

 

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

    1. רוויטל מדר

      הי יואב,
      המאמר לא מתיימר להקיף את כל הבעיות שעומדות בפניהן של אוכלוסיות מוחלשות כשהן מעוניינות ללמוד לימודים גבוהים. ברור שהפסיכומטרי הוא עוד מבחן כניסה לעשירים בלבד. מודה, עם זאת, שאני עקב היותי תלמידת פילוסופיה לא נדרשתי לפסיכומטרי גבוה ואו לקורס. ויכול להיות שעקב כך שמדובר במאמר שמגיע ממקום אישי, פחות נגעתי בנושא זה

  1. ליכודניק

    שכר לימוד באוניברסיטה הוא כ-1000 ש"ח לחודש. רוב מוחלט של הסטודנטים יוציאו יותר על נסיעות, מגורים, אוכל וכו'.

    הנזק הגדול יותר הוא, שחסרי אמצעים שהישגיהם בלימודים ממוצעים מתקשים לעמוד בדרישות הכניסה לחוגים המבוקשים באוניברסיטאות, נדחקים למערכת המכללות- ומתוייגים לזמן רב כבעלי תואר סוג ב'.

    למעשה, אפשר לראות באוניברסיטאות הציבוריות מערכת למימון ציבורי של הקניית השכלה גבוהה מצויינת לבני יישובים מבוססים (שלמדו בתיכונים טובים, יכלו להרשות לעצמם שיעורים פרטיים, קורסי פסיכומטרי והשלמת בגרויות- וע"י כך התקבלו להנדסה, משפטים, פסיכולוגיה ומחשבים באוניברסיטה ציבורית).

    המאבק צריך להיות על רמת החינוך בתיכונים, ועל הגדלת האוניברסיטאות הציבוריות- או הפרטתן, כך שהעניים לפחות לא יממנו את השכלת העשירים.

    1. רוויטל מדר

      לא בטוחה שזה צריך להיות או-או. זה צריך להיות גם וגם. זה מאבק שצריך להילחם בו (אולי כמו רוב המאבקים) בכמה וכמה חזיתות. אני הפניתי את המבט לחזית אחת

  2. אחד

    כמו שהגיב יפה המגיב הראשון, הפסיכומטרי הוא מכשול גדול עוד יותר.

    וניתן להוסיף עליו עוד ועוד – שיעורים נמוכים של זכאות לבגרות בשכונות ובעיירות הפיתוח, תשדורות שהמערכת נותנת לגבי מי אמור בכלל להגיע להשכלה גבוהה, דימוי עצמי נמוך כתוצאה מהפנמה של המסרים שהמערכת נותנת… אבל התמונה הכוללת היא של מערכת חינוך בתנאי אפרטהייד, שמסלילה אנשים ממעמדות שונים ועדות שונות לתפקידים שונים, החל מגיל הרבה יותר צעיר מאשר הכניסה לאוניברסיטה. בסופו של דבר, צעיר מזרחי מהפריפריה שעבר את כל זה ועדיין מאמין שיוכל להגיע לאוניברסיטה, יוכל בקלות גם למצוא מילגה שתאפשר לו לקפוץ מעל הגדר הקטנה של שכר הלימוד.

    במצב הדברים הנוכחי, הסובסידיה לחינוך הגבוה היא סובסידיה למעמד הבינוני ומעלה, וברובה סובסידיה לאשכנזים. במצב הדברים הנוכחי אין שום מניעה להעלות מעט את שכר הלימוד באוניברסיטאות, בתנאי שתוך כדי מגדילים את היקף המלגות, ומשקיעים את הכסף בסגירת פערים בשלבים מוקדמים יותר של מערכת החינוך

    1. רוויטל מדר

      כמו שאמרתי גם ליואב, מסכימה שהפסיכומטרי מהווה עוד שלב מונע לאוכלוסיות מוחלשות שמעוניינות במקצועות נחשקים (ושלמעשה, עקב היותן מוחלשות, סיכויים רבים הם שלא יפנו למקצועות הרוח שאינם דורשים פסיכומטרי גבוה, אך גם אינם מניבים דבר ברמת התעסוקה בתום שנות הלימוד). עם זאת, אני לא מסכימה שניתן להעלות את שכר הלימוד. כשאני שומעת משפטים כמו 1000 שקל בחודש, כל אחד יכול, אני מזדעזעת, כי מדובר בסכומים שמהווים קושי רב, ומעבר לכך, בכאלה שקובעים גם את האופן שבו תהיה משוקע בתוך הלימודים. נכון, יש עוד הרבה מה לעשות לפני, ביחס למערכת החינוך כולה (וכנראה המדינה כולה), אך איני מקבלת את הזלזול שעומד אל מול סכום כסף כזה או אחר. תגובות כגון אלה מריחות לי לרוב כמו תגובותיהם של מי שלא יודעים עד כמה קשה להתפרנס וללמוד פה. עד כמה 1000 שקלים עלובים, אינם כה עלובים

    1. רוויטל מדר

      אין בלבי פליאה על כך. רוב הסטודנטים והסטודנטיות שיכולים לשחק את המשחק הפוליטי המוקדם שהאוניברסיטאות והתאחדות הסטודנטים מזמנות לפתחן, הם מי ששכר הלימוד אינו מהווה מטלה גדולה על גבם. בהיעדר ייצוג הולם לאוכלוסיות המוחלשות בתוך הגופים הללו, בראשם של הגופים הללו, סדר העדיפויות של התאחדות הסטודנטים ימשיך להיות עקום כמו זה של ממשלת נתניהו

  3. ירון

    לפני כעשרה ימים בחור צעיר ונמרץ שאני מכיר ממשחקי הכדורגל בימי שישי [שכבר אין][אגב,, הוא לא שחקן משהו..]
    בשם ברק סגל רצה להקים אוהלי מחאה על הדשא של אוניברסיטת ת"א.

    מן הכתבה : "מנכ"ל האוניברסיטה מוטי כהן הגיע לרחבה לשוחח עם הסטודנטים.
    הוא הבהיר להם כי האוניברסיטה תומכת במאבקם, אך לא תוכל להרשות לינה בשטח הקמפוס.
    "אנחנו כמובן בעד המחאה, אנחנו מוכנים לעשות מעגלי שיח מדי יום,
    להקים פינות לצל. האוניברסיטה לא נגדכם, היא בעדכם, אבל הבעיה שלנו היא בלילה",

    אתם מבינים.. ?
    מנכ"ל האוניברסיטה אמר שהוא בעניין אבל הוא לא רצה שהם ישארו בלילה..
    הוא למעשה רצה את המחאה מסונתזת, נעימה לעיכול, חברית, מכילה, ולא קוצנית בעליל.
    האמת היא,, שיש לי [בתור בנאדם שנמנע מלימודים אקדמאים בישראל או בכלל] טענות גם למפגינים
    וגם להנהלת האוניברסיטה..
    נתחיל בהנהלת המוסד.
    העובדה שהנהלת האוניברסיטה החליטה להביא חברת אבטחה [שזה אגב, שם מכובס לבריונים בתשלום]
    כדי לגרש אנשים שרצו להפגין היא בזויה.
    חבל שמוסד שכזה משתמש בכסף כדי להשתיק את אותם אנשים שמשלמים כסף למוסד הזה . .
    נגיד שהמפגינים/מוחים היו נשארים שם יום, יומיים או שבועיים..
    מה היה קורה ?
    גם הניסוח..

    "אנחנו כמובן בעד המחאה, אנחנו מוכנים לעשות מעגלי שיח מדי יום,
    להקים פינות לצל. האוניברסיטה לא נגדכם, היא בעדכם"

    וואו.. הוא מרשה להם לעשות מעגלי שיח מידי יום…

    כ"כ פלורליסטי מצידו..
    איזה כיף לגור בדמוקרטיה..
    הדרך שבא קברניטי המוסד פעלו מראה שהם לא רואים בסטונדטים
    פרטנרים למעגלי שיח אלא יותר לקוחות / מקבלי שירות וטו לא..
    ושאף אחד לא ייצא מהקוים..
    תביאו את הכסף..
    קחו את התעודות המזופטות שלכם..
    [שבחלק ארי מהמקרים לא יעזרו להם באמת מבחינת מציאת מקום עבודה/השתכרות ראויה/הוגנת..]
    ותפסיקו לבבלט את השכל..
    חבל.

    עוד בעיה קשה שיש לי היא עם חוסר הרדיקליות של ציבור הסטונדטים בישראל..
    אם ברחבי העולם [צרפת, ארה"ב] קמפוסים הם מקומות של תסיסה, התנגדות
    ומחשבות מהפכניות שקוראות תיגר [או לפחות מנסות] על הסדר הקיים
    בישראל .. מדינה שמושתת על פחד, השתקה ופאתוס של "הסורים על הגדרות"
    הסטודנטים הם הכל חוץ מרדיקליות..
    הם בעצם נמצאים בחדר המתנה למסלול המהיר לבורגנות החדשה.
    [דירה 3.5 חדרים במודיעין.. משכנתא ל30 שנה, שתי מכוניות, שני ילדים, כלב וטלויזיה שטוחה וגדולה.. ]
    הם לא רוצים לשנות סדרי עולם.
    הם פשוט רוצים שיזיינו אותם טיפה פחות
    [או לפחות שישלמו קצת יותר,,]
    הם רואים את המגזרים הממודרים בארץ [ערבים/סודנים/עניים/אתיופים]
    ומבסוטים שהם לא..
    זה שבסוף התואר שהם יעשו בעבודה סוציאלית או חינוך הם יגלו שהמדינה
    [אני חוזר.. המדינה]
    מציעה להם תנאים מעליבים וקרוב לאפס תנאים סוציאלים..
    הם מעדיפים לא לחשוב על זה עכשו..
    הם יסעו על אחד משני קווי האוטובוס הגרועים בתולדות האנושות [24/25]
    ויחזרו לדירה היקרה מידי שלהם במרכז ת"א..
    בערב הם ירדו לאיזה פאב שיקי וישלמו עשרים ושש שקל על
    420
    מ"ל של באקס מהחבית..
    עם הרבה מאוד קצף..

    השיטה כמו שהיא עכשו לא צריכה תיקונים קטנים או קוסמטיים..
    היא צריכה וואחד כאפה.
    יש פה שכבה דקה של מנצלים
    ומתחתיהם יש את המנוצלים פחות והמנוצלים יותר.
    עד שהמדינה לא תחזור להעסקה ישירה
    ותחזיר את הרגל שהיא הדירה מהשיטור, מהרווחה ומהחינוך
    המצב ימשיך להיות טטנקה..
    וטטנקה זה לא טוב.

  4. דפנה

    יש מצב שבישיבות ישלמו שכר הלימוד? שמא הם "הטהורים" שלא נוגעים בהם רק נותנים, מתגמלים ומרפדים על גב "חמורי המשיח"

  5. אסתר בן חור

    ברוב ארצות אירופה הסטודנטים יכולים להרשות לעצמם להיות רדיקלים מכיוון שהלימודים הם בחינם ולקבל מילגות לא צריך להתאמץ יותר מדי (.במספר ארצות בוגרי האוניברסיטה מתבקשים לשלם עבור הלימודים רק בדיעבד).

  6. יואב 2

    אני לא מבין למה אומרים שהמערכת מסבסדת את העשירים, הרי גם המכללות מסובסדות, לא?

    דבר שני, שכר הלימוד הוא מאוד נמוך יחסית לארה"ב.

    דבר שלישי, מי שעושה תואר שני באופן מלא (בלי לעבוד), והיה מספיק טוב בתואר הראשון, מקבל מלגה מלאה וגם מלגת קיום. כך שבתואר השני אין בעיה, כי הוא לא צריך לשלם שכר ללימוד ומלגת הקיום מספיקה בשביל, נו, להתקיים.

    1. ליכודניק

      המכללות מסובסדות אך איכותן נמוכה יותר.
      כלומר, המדינה עוזרת לאזרח א' (מבוסס/מוצלח מאוד אקדמית) לקבל תואר מוערך מאוניברסיטה
      לאזרח ב' (מעיר עניה ובעל הישגים אקדמיים ממוצעים) לקבל תואר פחות מוערך ממכללה

      אולי אי-השיוויון יהיה ברור יותר אם נקדים אותו לתיכון: דומני שברור אי-הצדק במודל בו תיכונים עיוניים יקבלו רק תלמידים מצטיינים, והיתר יישלחו לתיכונים מקצועיים.

      ובכלל, איני בטוח שתלמיד מכללה מקבל תקצוב דומה לתלמיד אוניברסיטת מחקר.

  7. מרצה

    האמת צריכה להיאמר: שכר הלימוד בארץ לא גבוה, בודאי לא לתואר ראשון.
    א. ישראל צריכה להתגאות בזה שבשכ"ל של 2500 דולר בשנה סטודנט יכול לרכוש תואר בהנדסה או במחשבים, שיכניס לו 20,000 ש"ח בחודש מיד בסיום התואר. אם כבר להוריד – שיורידו במדעי הרוח ואולי יעודדו אנשים להצטרף לתחום החבוט הזה ולהעשיר קצת את התרבות במדינה.
    ב. לשלוח סטודנט לאוניברסיטה זו התגייסות משפחתית, ומשפחות ממוצעות במדינה שלנו יכולות לעמוד בה. למשפחות מאד חלשות יש מלגות.
    ג. חיילים משוחררים מקבלים את שכר הלימוד מהמדינה באמצעות המענק. שלא לדבר על החיילים הקרביים שמקבלים גם מלגה נוספת מהאגודה למען החייל.
    ג. תלמידי מכללות בפריפריה פטורים משכ"ל לפחות בשנה א' של הלימודים. מי שמתחיל לימודים במכללה בשכ"ל מסובסד, ומצטיין לאורך כל הדרך, יוכל בלי בעייה להתקבל לאוניברסיטת מחקר.

    בקיצור – המחאה בנושא זה מבוזבזת. יש מספיק דברים אחרים למחות עליהם. בראייה מערכתית, אם האוניברסיטאות יקבלו קצת יותר שכר לימוד וישתמשו בזה כדי להקטין את קבוצות התרגול או לשכור עוד מרצים בדרגה גבוהה, סביר בהחלט שהתועלת תגבר על הנזק.