בית המשפט של מעמד הביניים

למה שוב רוצים לבטל את בתי הדין לעבודה?
עופר סיטבון

צוות כלכלנים בראשות מנכ"ל משרד רה"מ, הראל לוקר, גיבש שפע של המלצות פעולה לממשלה החדשה. אחת מהן היא ביטול בית הדין לעבודה. זו הצעה חדשה-ישנה: שר המשפטים לשעבר, יוסף לפיד, כבר העלה את ההצעה הזו בזמנו, אלא שוועדת מומחים בראשות שופט העליון בדימוס, יצחק זמיר, קבעה כי אין מקום לבצע מהלך זה. אכן, לא תהיה זו הפעם הראשונה שבה מנסה משרד האוצר למחזר הצעות שנדחו, ויתכן בהחלט שזו אחת ה"עזים" המוכנסות מדי שנה לתקציב ולחוק ההסדרים, במטרה להסיח את הדעת מקיצוצים ומהפרטות. עם זאת, בשל חומרתה, ראוי להתייחס להצעה בכובד ראש.

בית הדין לעבודה הוא בית משפט לכל דבר – שופטיו מקצועיים, ממונים על-ידי הוועדה לבחירת שופטים ונהנים מאי-תלות. עם זאת, תחום התמחותו כמו גם שילובם של נציגי ציבור (מקרב העובדים והמעסיקים) לצד השופטים הופכת אותו לבית-משפט ייחודי בעל רגישות, ניסיון וידע מיוחדים בנושא התופס את מרבית שעות הערות שלנו. ככזה, יש לשופטיו יכולת להכריע בסכסוכים מורכבים שבהם משחקים שיקולים של רגש, כלכלה ומשפט. שופטי בית-הדין גם קנו לעצמם יכולת מיוחדת לגשר בין הצדדים, במקום להכריע ביניהם, באופן ההולם את הקשר המיוחד המאפיין יחסי עובד-מעסיק. אין זה פלא אפוא שמדינות רבות הקימו מערכת שפיטה נפרדת בתחום זה.

בתי הדין לעבודה מהווים ערכאה נוחה לעובדים: עלויות ההתדיינות נמוכות, הגשת התביעות פשוטה ונוכחות נציגי הציבור מבטיחה אמפתיה רבה יותר. בכך מקוזז במעט היתרון המובנה שמקנה ההליך השיפוטי ל"שחקנים חוזרים" (כדוגמת מעסיקים גדולים). זהו הסדר רצוי לאור פערי המיקוח המובנים הקיימים בין עובדים לבין מעסיקיהם, שרק העמיקו עם הירידה הגדולה בכוחם של ארגוני העובדים (מ-85% עובדים מאוגדים ב-1977 ל-30%-25% כיום). שינויים אלו, לצד תמורות נוספות בשוק העבודה – המעבר לחוזים אישיים, הגידול במספר עובדי הקבלן, העדר האכיפה של חוקי העבודה, דפוסי העסקה פוגענית ועוד – מגדילים את חשיבותו של בית הדין כמגן על הזכויות המוקנות לעובדים. אגב, בתי הדין גם מהווים ערכאה טובה למעסיקים, שכן הם פיתחו אוזן קשבת לסוג הבעיות המאפיין מחלוקות עם עובדיהם.

לבסוף, נקודה שלא מרבים להזכירה היא שבית הדין הוא בעצם בית-המשפט של מעמד הביניים הישראלי. העשירון העליון פונה יותר ויותר לפתרונות פרטיים ויקרים של בוררות. עניי ישראל, מנגד, כמעט ואינם מגיעים לשערי בית הדין, בוודאי לא כעובדים. הסוציולוגיה של המשפט הראתה עד כמה תלויה הנגישות למשפט בכוח כלכלי, בידע, בהשכלה ובביטחון עצמי, היבטים שחסרים לאנשים החיים בעוני. מנגד, שערי בית הדין פתוחים בפני עובד ההיי-טק שמבקש להתגבר על תניית אי-תחרות שאוסרת עליו לעסוק במשך פרק זמן מסויים בעבודה המתחרה במעסיקו הקודם; עורכת-הדין שפוטרה לאחר שנכנסה להריון; או המורה המועסקת כעובדת קבלן ומבקשת שתוכרנה זכויותיה הפנסיוניות. בני ובנות מעמד הביניים הם הנהנים העיקריים מקיומה של ערכאת שיפוט זולה ונגישה, המתמחה במשפט העבודה.

מדוע אפוא עולה שוב הדרישה לביטול בית הדין? מסתבר שמספר פסיקות, ובראשן ההחלטה לאסור על מעסיק להביע דעה על התאגדות עובדיו (עמדה שבה תמך גם היועץ המשפטי לממשלה), עוררו את חמתם של חלק מהמעסיקים הגדולים במשק, שראו בכך פגיעה בחופש הניהולי שלהם.

המחשבה שכל אימת שפסיקותיו של בית הדין אינן מוצאות חן בעיני מאן דהוא – והלא בית הדין זכה אשתקד לביקורת נוקבת מצד ארגוני העובדים כשביטל את התפטרותם הקולקטיבית של הרופאים המתמחים – יש לאיים בביטולו, מעוררת שאט-נפש. היא מצביעה על כך שהמציעים זאת אינם מקבלים את מרות המשפט, ומייחלים, בפרפראזה על אמירתו הידועה של יצחק רבין, לעולם "בלי בית דין לעבודה ובלי איגודים". אם חזונם יתגשם, נחזור לעולם עבודה נוסח המאה ה-19 שבו העובד הופך רק לאמצעי בדרך למיקסום הרווח הכספי.

ד"ר עופר סיטבון הוא מרצה למשפט וחברה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים, ועמית במכון שחרית לפוליטיקה חדשה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שגיב

    בית הדין לעבודה הוא הסמכות היחידה לערער על קביעתו של פקיד במוסד לביטוח לאומי. אין במוסד ועדות ערר (למעט בנושא קביעת נכות) וכל עירעור חייב להיות מוגש לבית הדין. לאן יעבירו את המערערים כעת? לבתי משפט השלום הקורסים מרוב עבודה?

  2. יואש א

    כדאי לשים לב לזהות מציעי ביטול בית הדין לעבודה:
    אין להניח שהראל לוקר חלם בלילה על הנושא וקם לבוקר חדש עם הצעת ביטול מיזמתו.
    הכל מתחיל ונמשך מחבורת הממשל הכושל של ביבי וחבורתו הכוללת גם את שר המשפטים שמעשיו ברובם נסתרים מעיני הציבור וכן שותפים למעשה אבירי המעסיקים הפרטיים ואוריאל לין בראשם.
    חבורה זו שיונקת מעטיני השלטון ומוסדות ציבוריים, אינה מחוברת לזכויות עובדים, לצרכיהם ולבעיותיהם, היא זו שצריכה לקבל החלטות גורליות בנושאים שהם בנפש העובדים ובבסיס שמירת זכויותיהם.
    החבורה הרעה והמנותקת הנ"ל לא יכולה ליצור שום דבר חדש טוב בישראל. כוחם בהיזקם בלבד. וראו בסימן זה את המשך דרכו של ביבי במיטוט החברה העובדת בישראל.