השפה החיה לא חוזרת אחורה

ה-צ' הפכה ל-ד. ההתנערות הפכה שם נרדף לאבנים, פיגועים, כדורי גומי ומעצרים. על המושג "אינתיפאדה" (שפעם בכלל היה אינתיפאצ'ה) שכה שגור בפינו
דותן הלוי

ושוב דנה התקשורת הישראלית בשאלה, האם עשויה לפרוץ אינתיפאדה שלישית. החשש המתלווה לשאלה זו מוצדק: אובדן שליטה של מנגנוני הרשות הפלסטינית בשטח, ניתוק שיתוף הפעולה עם גורמי הביטחון הישראליים וצלילה אל תוך מערבולת אלימות יטרפו את הקלפים ויטיחו בפנינו את העובדה כי כבר שנים לא התקדמנו לשום מקום. משמעות אירוע שכזה תהיה נקודת התחלה חדשה וגרועה לשיח מדיני שבו כל צד יהיה מחופר אף יותר מהיום בעמדותיו. תובנה זו נובעת גם מנסיוננו המר, אך יחד עם זאת גלומה במשמעות, כפי שאנו מבינים אותה, של המושג "אינתיפאדה".

בשפה הערבית קיימים מונחים שונים המבטאים התקוממות או מרי בשלטון. בראשית המאבק הערבי-ציוני בארץ ישראל כונו בעיתונות הערבית מאבקים אלימים בשם הכללי אִשְתִבַּכַּאת – כלומר עימותים או התנגשויות. בקרב היהודים בארץ כונו אירועים אלו בשם "מאורעות" על מנת להבדילם מהמונח הגלותי "פוגרום". השביתה והמאבק הערבי בין השנים 1939-1936 מכונה בערבית, לא מעט בהשראת האירועים שהתחוללו במצרים ובסוריה באותן שנים (במצרים גם ב-1919), בשם תַ'וְרַה, שמשמעותה התקוממות עממית, ובהשאלה: מהפכה עממית. עלייתם של משטרים צבאיים לשלטון במזרח התיכון בשנות ה-50' וה-60' בסדרת הפיכות צבאיות הוסיפו אל מונח התַ'וְרַה גם את המונח אִנְקִלַאבּ שהוראתו היא הפיכה – אירוע חד המשנה את סדרי השלטון באחת, בשונה מהתקוממות שיסודה בתהליך.

בניגוד לכל אלה, את המצאת המונח "אינתיפאדה" מייחס העולם הערבי לפלסטינים, כביטוי שהופיע לראשונה בכרוז שהופץ על ידי תנועת חמאס בדצמבר 1987 בעזה ואחר כך אומץ בשיח הערבי הכללי. מושג זה היה גם לראשון בשורה של מושגים פוליטיים ערביים שאומצו על ידי השיח הישראלי בעברית, ונעשו שגורים בבואנו לתאר את ההתקוממות הפלסטינית. קשה לעמוד על יחודיותם של מושגים אלה כמו "שאהיד", "הודנא", "תהאדיא", שבגללה בחרה התקשורת הישראלית לאמץ אותם כפי שהם, אולם נראה כי סיבה אפשרית היא המורכבות שבתרגומם. כתוצאה מהאימוץ נכתבים מונחים אלה (ולא רק הם) בשפה העברית בשינוי קל מהתעתיק הנכון מהשפה הערבית, על מנת להקל על דוברי העברית לקראו ולהגותו. עיצורים נחציים כמו צ' (ض) ו-צ (ص) הופכים ל-ד ו-ס, מתבטלת ההבחנה בין ח ל-ח' או ע' ו-ר, ומילים הנכתבות בדרך כלל בסימני פיסוק מקבלות אותיות אהו"י – מה שמבטל את ההבחנה החשובה בערבית בין תנועות קצרות וארוכות.

לאחר שהמונח עוּברת כהלכה הוא כבר אינו טעון תרגום, פירושו תלוי בסביבה האסוציאטיבית שהוא מקבל בשיח העברי. וכך בעת כתיבת שורות אלה קיבל מעבד התמלילים שלי בברכה את המילה "אינתיפאדה" כמילה עברית לכל דבר, בעוד שהתעתיק הנכון מערבית זכה לקו מקורזל אדום של שגיאת כתיב. החזרת המונחים הללו אל צורתן המקורית עשויה לטשטש ולו במעט את מערכת ההקשרים המקובלת סביבן ותאפשר אולי זווית אחרת להבנה יהודית ערבית.

צילום:  mkarco, cc by-nc-nd
צילום: mkarco, cc by-nc-nd

למעשה, התעתיק הנכון למונח בו אנו עוסקים הוא אִנְתִפַאצַ'ה, שם פעולה (צורת מקור) מהשורש נ פ צ'. בניגוד אולי למה שישראלים רבים היו מבקשים לחשוב, מושג זה לא נגזר מתוך ציווי מלחמתי קוראני או הגות אסלאמית פונדמנטליסטית. הוראתו המקורית של הפועל היא התנערות, רעידה או הרעדה. מילונים ערביים קלאסיים מתייחסים למושג זה בעיקר סביב נושא ניעור או הרעדת העץ על מנת להפיל את פירותיו הבשלים. במילון הערבי-אנגלי המקיף של אדוארד ליין מפורש פועל זה כניעור שנועד להסיר אבק מעל אריג או בגד. משמעויות אלה מדגימות כי המונח בו בחרו הפלסטינים לסמל את מאבקם אינו שייך בהוראתו הישירה לאלימות, גם אם זו התוצאה שלו. זהו מושג מטאפורי הרואה במאבק בכיבוש – התנערות, הסרת אבק, עמידה על עקרונות.

רעיונות אלה במשמעותם הפשוטה אמורים להשמע אולי מוכרים לאוזן יהודית וציונית. משמעות המונח "התנערות" כהתחדשות מופיעה במקורות היהודיים בציווי של הנביא ישעיהו לישראל "התנערי מעפר קומי ירושלם" (ישעיהו נ"ב). בפיוט "לכה דודי" מהמאה ה-16 שיבץ ר' שלמה אקבץ את הביטוי הזה בבואו לתאר את התחדשות המאפיינת את קבלת השבת בכתבו "התנערי מעפר קומי / לבשי בגדי תפארתך עמי". שנים לאחר מכן כשביקש אברהם שלונסקי לתרגם את האינטרנציונל מהמקור הצרפתי לעברית השתמש גם הוא במושג זה. תוך שהוא חורג מעט מהתרגום הישיר, בחר שלונסקי לפתוח את השיר במילים אותם מכיר כל חניך בתנועת השומר הצעיר: "קום והתנערה עם חלכה". התנערות זו סימלה עבור תנועת העבודה הציונית את התחדשות העם היהודי בארצו, התנערות מרפיסות היהודי הגלותי ומהיהדות הבדלנית הסגורה בדל"ת אמותיה. אחרי "ההתנערות" שנדרשה לעם היהודי יכלה לבוא בתורה צמיחה על בסיס ערכים חדשים ועדכניים. "ההתנערות" אם כן, היא תהליך רצוי וחיובי בבנייתו של עם.

עדיין, השפה החיה לא חוזרת אחורה. כל מונח צובר היסטוריה ומטען, מתרחק מהמשמעות המקורית ויוצר סביבו מערכת הקשרים חדשה. לצערנו, במקרה הישראלי-פלסטיני, הפכה ההתנערות-אינתיפאדה שם נרדף לאבנים, פיגועים, כדורי גומי ומעצרים. במילונים ערביים ומערביים מודרניים מפורשת כיום המילה כמרי עממי או התקוממות, בדרך כלל תוך ציון המקרה הפלסטיני. אולם הבנת המשמעות המקורית של המונח מצביעה על השאיפה שעומדת מאחורי התקוממות זו. כל זמן שהעם הפלסטיני לא יגשים את שאיפתו להתנער ולהתחדש, להקים לעצמו מדינה ולהיות, אם להשתמש בביטוי הציוני, "עם ככל העמים", תהיה התנערות זו מופנית כלפי הכיבוש הישראלי, היינו תשמר את המשמעות האלימה של המונח אינתיפאדה. כל דור שנולד לאותה מציאות פלסטינית בלתי אפשרית ימצא באינתיפאדה את דרכו, התנערות שאין אחריה התחדשות והתפתחות. אין כל סיבה לחשוב שבתוך המציאות הכובשת יתחולל בדרך זו איזשהו שינוי. המשמעות היא שהכיבוש, לבד מהיותו לא מוסרי ולא צודק, מונע מהעם הפלסטיני את התהליך הנדרש לכל עם. רק הפסקת הכיבוש יכולה להגשים את שאיפת ההתנערות בדרכים לא-אלימות. כמי שעבר התנערות כזו בעבר, אמור העם היהודי להבין את הדרישה הזו ולאפשר אינתיפאדה אחרת. נדרשת אמונה בכך שזה אפשרי, זו מתחילה בהבנת השפה והמושגים השגורים בפינו.

הכותב הוא תלמיד מחקר בחוג להיסטוריה של המזה"ת ואפריקה באוניברסיטת תל אביב

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. גדי

    מאמר יפה. אבל הוא מחמיץ לדעתי דבר חשוב – את השימוש המגמתי במונח "אינתיפאדה שלישית" כדי לבצע דה-לגיטימציה של מרי עממי. למונח יש יותר משימוש אחד, וההשלטה שלהם היא הדרך להשליט אידיאולוגיה. זה קורה עכשיו.

    גם בישראל משתמשים במונח בצורות שונות. לא מעט אנשים בארץ הזו דיברו בשנתיים האחרונות על אינתיפאדה נחוצה של העניים והמודרים, על "לעשות אינתיפאדה" כשהתכוונו למרי אזרחי. הממסד הבטחוני מנסה לעומת זאת לקבע בתודעה הציבורית את המונח אינתיפאדה במובן של התנגשות אלימה — כדי לטשטש את ההבחנה הנחוצה בין התקוממות עממית והפגנות לבין התנגשות צבאית. הצעד הבא יכול להיות דיכוי צבאי, וכך בדיוק נעשה באוקטובר 2000; המטרה – כפי שהיום מודים גם דוברי הממסד הבטחוני – היתה להסיט את העימות מהתקוממות עממית לעימות צבאי ("מה שרון באמת רצה", הארץ, 27.2.2013: http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1938443; וגם התחקיר: http://www.zman.net/tv/689).

    אל תיפלו בספין הגדול של הממסד הבטחוני נוכח המרי בשטחים. כשהם קוראים לו 'אינתיפאדה' הם מתכוונים לטשטש את ההבדלים בין התקוממות עממית להתנגשות צבאית. הם חושבים שכבר שכחנו, שבאמצעות דיכוי מסיבי הם הסלימו את העימות אחרי אוקטובר 2000, דחקו את ההפגנות הצידה והציתו את האש פעם אחר פעם.
    ה"אזהרות" של הפרשנים מפני "אינתיפאדה שלישית" וה"חששות שלהם" נועדו להכין אותנו לזה – וגם להשכיח מאתנו שגם באינתיפאדה הראשונה היו ניסויים חברתיים חשובים (ועדות עממיות דמוקרטיות, נסיון קהילות להסתמך על משאביהן שלהן ולהתנתק ממערכת השליטה של הכיבוש) וגם באינתיפאדה השנייה, שכן הפכה לעימות צבאי, מרכיב חשוב שהלך וצבר משקל הוא דווקא ההתנגדות העממית הרחבה במאבקים נגד כיתור הכפרים, בניית הגדרות וגזל האדמות.
    אין שום סיבה שנתבלבל ונתחיל פתאום להזהיר את הפלסטינים תחת הכיבוש "לא להתקומם יותר מדי", נתחיל פתאום לדבר כאילו הפגנות המונים הן עילה להרג אזרחים. הן לא.

  2. יובל

    מאמר נפלא, תודה רבה!

  3. רתם

    עד האינתיפאצ'ה הראשונה, הבודאים בנגב שגרו עדיין על האדמה (בעקר הכפרים הלא מוכרים)השתמשו בפועל תנפצ' כדי לתאר קימה מהישיבה על האדמה, ניעור הבגד מגרגרי אדמה או אניצי קש שדבקו בו, כל זאת כדי ללכת לאןשהו, ז"א, לעבור מהמצב הבדואי לנניח הליכה אל העיר. כך שעד אז , כשבדואים רצו קצת לצחוק על עצמם, הם היו משמיעים מין קריאת מהתלה כזו "קום! תנפצ'"
    שזה גם משהו כמו, יאללה קום, עשה משהו. נער את הקש ושערות העיזים ותהיה משהו…
    ברגע שהמאבק הפלסטיני לקח את המילה להתנערות הראשונה, ההתלוצצות הבדואית הזו נעלמה מהשפה. יותר לא היה ניתן לומר בבדיחות הדעת, קום והתנער.
    תודה על הפוסט

  4. דותן הלוי

    גדי ורותם, תודה על הדברים המחכימים. יובל, תודה.

  5. רוני

    כותב המאמר/כל עונה אחר,
    אני מחפשת את האזכור הראשון בתקשורת של המילה ״אינתיפאדה״ (בהקשר האינתיפאדה הראשונה ) ושל המילה ״אינתיפאדה שנייה״ (בהקשר של האינתיפאדה השנייה, כמובן).
    לפי המאמר שלך נראה כי בתקשורת הערבית השימוש במילה אינתיפאדה החל בדצמבר 2007 לאחר כרוז של חמאס. האם תוכל להצביע על השנה והחודש בהם הופיע לראשונה המונח בתקשורת הישראלית?

    אשמח לקבל תשובה בהקדם האפשרי.
    תודה!
    רוני
    Ronigalon@gmail.com