האיום האיראני: הרבה ספינים, מעט עובדות

הדיון הציבורי בישראל חי ובועט, וכמעט בכל נושא אנו עדים לריבוי קולות והתנגשות של דיווחים ופרשנויות. חוץ מסוגיה אחת שזכתה למעמד מיוחד ואין עליה עוררין: איראן דוהרת לפצצה. לכך מתלווה אמירה מקובלת בדבר אזלת היד של מעצמות המערב וטיפולן ה"רכרוכי" והפייסני בסוגייה האיראנית. מכאן קצרה הדרך למטפורות "והעולם שתק" ו"השנה היא 1938".

על מנת ליצור מצג של ביסוס עובדתי לתמונה של איום איראני מיידי, מודלפים לתקשורת רסיסי מידע טכניים מדוחות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) שמפקחת על מתקני הגרעין באיראן ותצלומי לווין מסחריים מאתרים באיראן שכאילו "נותנים לעובדות לדבר בעד עצמן". דיווחים טכניים שזוכים להגברה ולפרשנות מחמירה כמעט סימולטנית בהודעות בכירים ישראלים. בטורי הפרשנות לא נעשה נסיון עצמאי לבחון את הנתונים המוצגים בתקשורת ובהודעות הבכירים ואת תצלומי הלווין, ואין הדים לויכוח המקצועי שמתקיים בין מכוני מחקר וגופי מודיעין במערב בשאלה: האם פניה של איראן לפצצה? כי הדברים אינם כה חדים וברורים כפי שהדיון הציבורי בישראל מניח.

בחינה של רטוריקת האיום האיראני מול ה"עובדות הנעדרות" בדיון, שדווקא מופיעות בדוחות הפיקוח של סבא"א, תראה תמונה אחרת. לא של איראן רצה לפצצה, אלא יותר של דריכה במקום. האמירה שהצנטריפוגות ממשיכות להסתובב אינה כל הסיפור. קריאה קפדנית של דוחות סבא"א, ובכלל זה הדוח האחרון מפברואר 2013 , מצביעה על תמונה עובדתית שהציבור בישראל לא נחשף אליה. להלן נסיון לעמת את האמירות המקובלות אצלנו בדיון האיראני עם העובדות:

איראן דוהרת לפצצה בטווח הזמן הקרוב

אולם, לפי דוחות סבא"א, מאז אביב 2012 חלה האטה ודריכה במקום במסלול הפקת אורניום מועשר לדרגה של 20 אחוזים שהוא המסלול המהיר והמסוכן בדרך להעשרה צבאית לפצצה (העשרה ל-93 אחוזים). נכון לפברואר 2013 הפיקה איראן כ-280 קילוגרמים אורניום מועשר בדרגה של 20 אחוזים. אבל בה בעת הוציאה מאתרי הצנטריפוגות כמות משמעותית (111 קילוגרמים) מהמלאי הזמין להעשרה צבאית והעבירה למתקן להמרה למצב מתכתי באיספהן להכנת מוטות דלק לכור אזרחי. מהמצב המתכתי כמעט בלתי ניתן להחזיר את האורניום המועשר למעגל הצנטריפוגות. כלומר, איראן הקטינה את המלאי המסוכן המתאים להעשרה צבאית, ויש לה כיום 167 קילוגרמים בלבד מלאי זמין אורניום מועשר בדרגה של 20 אחוזים.

איראן מגדילה ומכפילה את מספר הצנטריפוגות

אולם, לפי דוח סבא"א האחרון לא חל גידול במספר הצנטריפוגות באתר התת-קרקעי בפורדו, שהוא סלע המחלוקת העיקרי בין איראן ומעצמות המערב, ובו מועשר אורניום לדרגה של 20 אחוזים. רק 700 צנטריפוגות מתוך 2700 שמוצבות שם מחוברות ומופעלות. לעובדה זאת חשיבות מן המעלה הראשונה במגעים הדיפלומטיים שבין איראן והמעצמות.

איראן משדרגת את הצנטריפוגות והיא מתקינה דור חדש ומהיר פי שלושה

אולם, לפי דוח סבא"א האחרון הותקנו באתר בנתנז 180 צנטריפוגות נסיוניות דור 2 שטרם חוברו ולא ידוע כיצד יפעלו. מדובר בכמות זניחה לעומת 12 אלף הצנטריפוגות שכבר פועלות באתר ולדרגת העשרה נמוכה ל-3.5 אחוזים – ולא במסלול המהיר המסוכן של העשרה ל-20 אחוזים.

תצלומי לווין מגלים כי איראן בונה פצצת פלוטוניום בכור באראק במסגרת תכנית חלופית

אין כור לייצור פלוטוניום באיראן. לפי דוח סבא"א האחרון איראן ממשיכה בבניית כור מים כבדים על בסיס אורניום טבעי (לא מועשר) באראק ובמפעל מים כבדים לצידו. הכור בפיקוח סבא"א ובנייתו מתעכבת זה עשור, ויתכן ויושלם בשנת 2014. בעקרון, כור המים הכבדים באראק הוא בעייתי כי ממוטות האורניום הטבעי המשומשים ניתן להפריד פלוטוניום ולייצר פצצה במסלול הפלוטוניום (בנוסף לפצצה מאורניום מועשר ברמה צבאית). אבל, לאיראן אין מתקן להפרדת פלוטוניום ולפי דוחות סבא"א היא הודיעה לסוכנות כי אין בכוונתה לבנות מתקן כזה ליצור פלוטוניום. כלומר, המעקב אחרי פעילות גרעינית מחשידה באיראן צריך להמשיך להתמקד בהעשרת אורניום, ולא במסלול הפלוטוניום.

איראן מצפצפת על העולם והיא הולכת בדרכה של צפון קוריאה

בעקבות הניסוי הגרעיני בצפון קוריאה בראשית פברואר התרבו הדיווחים בישראל כי מדובר למעשה בניסוי משותף וכי צפון קוריאה היא שדה הניסויים של איראן. אבל להערכה בדבר שיתוף פעולה גרעיני כזה אין בסיס עובדתי מוצק והיא מתעלמת מההבדל הברור שבין צפון קוריאה המתריסה שגירשה את פקחי סבא"א ופרשה מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT), ובין איראן שנתונה למשטר פיקוח הדוק של סבא"א במסגרת אמנה זו. משמעות הפיקוח היא ביקורות פקחים מדי שלושה חודשים וצילומי וידאו רציפים מאתריה הגרעיניים למטה סבא"א בוינה. מה גם שהטיעון המרכזי של איראן בפעילותה הגרעינית הוא היצמדות לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. כפועל יוצא, לאיראן שמורה הזכות לפתח גרעין אזרחי שלא נאסר על פי האמנה. איראן גם אותתה לארה"ב כי המודל הצפון קוריאני אינו משאת נפשה והיא הצטרפה באופן פומבי ורשמי לשורה ארוכה של מדינות שגינו את הניסוי הצפון קוריאני והסתייגו ממנו.

לרטוריקה של "האיום האיראני" ולקול האחיד והלא-ביקורתי בסוגייה האיראנית יש מחיר.

המחיר הדמוקרטי

בהעדר בקורתיות נוצרת קרקע נוחה למניפולציות תקשורתיות ולספינים שקונים להם אחיזה כאילו היו אמת לאמיתה. והרי "נתונים טכניים" שנזרקו לדיון הציבורי ולא הובהרו עד תומם שימשו את הדוברים והפרשנים באשר לדחיפות של תקיפת מנע. דוקטרינת "הקווים האדומים ומרחב החסינות" נשענה על מינוחים טכניים של העשרת אורניום וצנטריפוגות. על כן, הבנת השפה הגרעינית, שהוצגה כאן על קצה המזלג, וקריאה בקורתית הם כה חיוניים לקיומו של שיח דמוקרטי. במיוחד על רקע הנסיון ליצור תחושה של מצב חירום ועל רקע הדיבורים על תרחישי תקיפה באיראן, מלחמת ברירה ומכת מנע.

המחיר הכלכלי

על פי דיווחים בתקשורת שמקורם בראש הממשלה הקודם אהוד אולמרט, חל בשנתיים האחרונות גידול לא מתוכנן של מיליארדי שקלים בהוצאות הצבאיות. בדיוק באותו פרק זמן שועדת טרכטנברג ישבה על המדוכה וניסתה למצוא מקורות תקציביים למימוש הצדק החלוקתי בעקבות המחאה הגדולה של קיץ 2011.

המחיר של אי–הבנת המציאות הגלובלית

אחידות תקשורתית, והתמקדות במסרים הסברתיים שלא תמיד עולים בקנה אחד עם העובדות מפריעים להבנת התמונה הגדולה. במישור ההצהרתי שיגרו מנהיגים איראניים בשנה האחרונה מסרים סותרים ומתריסים באשר לתכניתם הגרעינית. אך במישור המעשים בשטח, כפי שעולה מן ההאטה והדריכה במקום לפי דוחות סבא"א, הקפידה איראן לאותת לארה"ב כי "יש על מה לדבר". הפעולות להקפאת המלאי הזמין של אורניום מועשר בדרגה של 20 אחוזים ואי-הפעלתן של מרבית הצנטריפוגות באתר פורדו בחודשים האחרונים היא מבחינת ארה"ב צעד בונה אמון בכיוון הנכון. כאן ההסבר למאמצים הדיפלומטיים של ארה"ב מול איראן, ובכלל זה סימנים לעסקה גרעינית מתהווה ולפיה איראן תורשה לפתח גרעין אזרחי כולל העשרה בדרגה נמוכה תחת פיקוח הדוק על מתקניה, וייאסר עליה באופן מוחלט לפתח נשק גרעיני ורכיבים בעלי משמעות צבאית. את כל זה למדנו מדוחות סבא"א. הבנת המציאות הגלובלית, בדגש על משטר האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני והמקום הגבוה שלה בסדר העדיפויות של הנשיא אובמה, תסייע לנו לא להיות מופתעים מהתפתחויות בסוגייה האיראנית.

שמואל מאיר הוא לשעבר ראש ענף בקרת נשק באגף תכנון בצה"ל וחוקר במרכז למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב. כיום, הוא חוקר עצמאי בסוגיות אסטרטגיות

לקריאה נוספת:

מירון רפופורט | תודה לאל אחמדי-ניג'אד ניצח