הקונספציה מתנפצת בבית צפאפא

המאבק כנגד סלילת כביש 4 החוצה את בית צפאפא הוא מאבק קהילתי וסביבתי של תושבי ירושלים, לא מאבק לאומני. לעומת זאת, אופן ההתמודדות אתו נובע מקונספציה צבאית במקום תפיסה אזרחית
פז כהן

לפני שבועיים בשעה 02:00 לפנות בוקר נעצר יו"ר ועד ההורים של בית הספר המקומי בבית צפאפא, עבד אל כארים לאפי. העילה הרשמית למעצרו היתה "הפרת שלום הציבור". העילה הלא-רשמית היתה, ככל הנראה, החלטת ועד ההורים להשבית את הלימודים בבית הספר ליום אחד, כמחאה על סלילת כביש מהיר בסמוך (קראו כאן עוד בנושא). אני מכיר את עבד מתוקף תפקידו כיו"ר ועד ההורים של בתי הספר במזרח ירושלים ותפקידי כיו"ר ועד ההורים של ירושלים כולה. עבד הוא בחור נמרץ שדוגל בסובלנות ובדו-קיום. הוא אזרח שומר חוק שמקדיש חלק גדול מזמנו בהתנדבות לטובת עתידם החינוכי של ילדי ירושלים, ומתרחק מכל דיון פוליטי. יחד עם קבוצה מסורה של הורים הוא מתמודד באופן מעורר הערכה עם לחצים פוליטיים מבית ומחוץ.

עד אותו רגע לא ממש התעניינתי בכביש ההוא שנסלל. הרי ברור שלסוגיה יש היסטוריה ופנים נוספות. אבל משהחליט ועד ההורים להשבית את הלימודים, היה ברור לי שהנושא נראה מספיק חשוב בעיניהם. הרי את המחיר משלמים קודם כל ההורים שנדרשים למצוא סידור מיידי לילדיהם באותו היום. החלטה של ועד הורים להשבית את הלימודים היא צעד מחאה מקובל ולגיטימי, שננקט בדרך כלל כאשר המצוקה היא קיצונית. מרגע שנודע לי דבר מעצרו של יו"ר ועד ההורים יצרתי קשר עם משטרת ישראל ועירית ירושלים. הבעתי את מורת רוחי ממעצרו של שליח ציבור והתעודדתי מכך שהוא שוחרר כמה שעות מאוחר יותר. אבל המשך ההתנהלות מול המוחים, תוך שימוש בתפיסה עולם צבאית, ממשיכה להטריד את מנוחתי.

תושבי בית צפאפא מפגינים נגד כביש 4, 16.01.13. אין מקום לשלב מסתערבים או כוחות צבא בהפגנה בלב ירושלים, שמתקיימת כחוק ובתיאום עם הרשויות. צילום: activestills.org
תושבי בית צפאפא מפגינים נגד כביש 4, 16.01.13. אין מקום לשלב מסתערבים או כוחות צבא בהפגנה בלב ירושלים, שמתקיימת כחוק ובתיאום עם הרשויות. צילום: activestills.org

בית צפאפא היא שכונה כפרית ערבית, שמתקיימת בשכנות טובה ושלווה עם השכונות היהודיות שסביבה – גילה, קטמון, פת ומלחה. עד שנת 1967 היתה השכונה חצויה. בתי האבן העתיקים והמרחבים הירוקים הבתוליים נשתמרו עד היום, לצד בנייה והתחדשות מבוקרת. פארק המסילה היפה שחנכה עירית ירושלים עובר בלב השכונה ומאפשר טעימה מהנוף הירושלמי המיוחד הזה. אולם, סלילת אוטוסטראדה בת ששה נתיבים בימים אלו בתוך השכונה עוררה את מחאתם של תושביה. מאבקם האזרחי נמשך, אבל יותר מדי גורמים מחזיקים בקונספציה שהמאבק הזה הוא מאבק לאומני ובתום לב מדרדרים אותו לכזה. אין מקום לשלב מסתערבים או כוחות צבא בהפגנה בלב ירושלים, שמתקיימת כחוק ובתיאום עם הרשויות. אין מקום למעצר ולאיומים על שליחי ציבור הפועלים באופן גלוי ואמיץ לבטא את מצוקתם של אזרחים שנפגעו. זכות המחאה שמורה לכל אדם ולכל קהילה שנפגעת ותפקידו של הממשל הוא להאזין ולמצוא פתרונות. לא לדכא.

המאבק כנגד סלילת כביש 4 החוצה את בית צפאפא הוא מאבק קהילתי וסביבתי של תושבי ירושלים. ההערכה השגויה שזהו מאבק ישראלי-פלסטיני פוגעת באמונה בערכים אזרחיים ודמוקרטיים ומאיימת לא רק על הנוף אלא גם על עשרות שנים של דו קיום ויחסי אמון. אני קורא לרשויות ולכלל הציבור לנטוש את הקונספציה הלאומנית ולהתייחס למחאה הזו כפעילות אזרחית חשובה לשמירת איכות החיים והסביבה של תושבי ירושלים.

לעמוד הפייסבוק תושבי ירושלים נגד כביש 4 בבית צפאפא | לעמוד הפייסבוק בערבית  لشارع4

פז כהן הוא יו"ר ועד ההורים של ירושלים

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דרור BDS

    1. "הוא [עבד אל כארים לאפי] אזרח שומר חוק".
    2. "מאבקם האזרחי [של השכונה הערבית הכפרית בית צפאפא] נמשך, אבל יותר מדי גורמים מחזיקים בקונספציה שהמאבק הזה הוא מאבק לאומני ובתום לב מדרדרים אותו לכזה".
    3. "ההערכה השגויה שזהו מאבק ישראלי-פלסטיני [לאומני?] פוגעת באמונה בערכים אזרחיים ודמוקרטיים".
    4. "…פועלים באופן גלוי ואמיץ לבטא את מצוקתם של אזרחים שנפגעו".
    5. "[המ]חאה הזו [היא] פעילות אזרחית חשובה".

    שאלה1: האם עבד אל כארים לאפי הוא אזרח שומר חוק? אין ספק כי הוא שומר חוק, ואין ספק כי המשטר הציוני מתנכל לו ולשכונתו על רקע לאומני, ואין ספק כי משטר זה, התנכלותו, מעצרי השווא ושאר פורענותיו – כולם על רקע לאומני – ראויים לגינוי, ואולי אף לעצומה בעיתון הארץ.

    שאלה2: האם מאבק של תושבים משוללי אזרחות נכון להיות מכונה מאבק אזרחי?
    מאבק אזרחי הוא מאבקם של האזרחים. אני, כאזרח המדינה הציונית, נאבק על זכותם של חבריי תומכי בל"ד מבית צפאפא להצביע בבחירות המכונות דמוקרטיות במדינה הלאומנית הציונית.
    שאלה2ב: מיהם אותם אלו המכונים גורמים לאומניים? האם הם אזרחים? האם הם תומכים בתנועות פלסטיניות לאומניות מסוימות (אם קיימות, תלוי כיצד מגדירים לאומנות), האם הם מטעמו של הלאומן ניר ברקת, הלאומן השר אהרונוביץ', הלאומן השר גלעד ארדן, לאומנים ממפלגת מרצ הסבורים ש"זכות המחאה שמורה לכל אדם ולכל קהילה שנפגעת ותפקידו של הממשל הוא להאזין ולמצוא פתרונות, לא לדכא"? (הציטוט מכל מאמר מערכת שהוא של עיתון הארץ).

    שאלה3: מי הם אותם אלו המעריכים את ההערכה השגויה לדידו של הכותב שזהו [המאבק האזרחי לכאורה אותו נאבקים תושבי בית צפאפא] מאבק ישראלי-פלסטיני? האם הגדרתו של המאבק כמאבק יהודי-ערבי פוגעת באמונה בערכים אזרחיים ודמוקרטיים?

    שאלה4: מי פועל באופן גלוי ואמיץ לבטא את מצוקתם של אזרחים שנפגעו?
    במאמרו 'אין אזרחים בעזה', הארץ, כותב איתי שניר: "נקודה שבה ניתן על נקלה לראות את מעשה הטלאים המבקש למנוע מן המציאות להגיח אל הדיון התיאורטי היא השימוש הבלתי זהיר של המבקרים בהבחנה בין "לוחמים" ל"אזרחים" בעזה. הבחנה זו מתעלמת מן העובדה, שבעזה אין "אזרחים". לא משום שאין בה אנשים ונשים חפים מפשע – כאלה כמובן יש ויש – אלא מן הטעם הפשוט, שאיש בעזה אינו בעל אזרחות במלוא מובן המלה: תושבי עזה אינם אזרחים של שום מדינה, אינם זכאים להשתתף בעיצוב חייהם הפוליטיים, ונמנע מהם כל היבט אחר של "זכויות אזרח"".
    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1256057

    שאלה5: [המ]חאה הזו [היא] פעילות אזרחית חשובה? תלוי אם המוחים הם אזרחים התומכים באלו שאינם אזרחים וזכויותיהם נפגעות בשל כך, או המוחים עצמם. קביעה של בעלי הפריוילגיה, במקרה זה בעלי האזרחות (יהודים וגם פלסטינים אזרחי המדינה הציונית), מהי ההגדרה הראוייה למאבק כשלהו של אלו שאינם בעלי הפריוילגיה, אינה פעילות אזרחית חשובה. חמור מכך, היא פעולה לאומנית, אפילו פעולה ציונית.

    ממשיך איתי שניר: "ההנחה שבעזה יש אזרחים, כפי שאמורים להלכה להיות בכל מקום, חושפת את העובדה, שהביקורות עיוורות לתנאים הממשיים השוררים במציאות לא פחות מאשר העמדה המבוקרת. המאמרים מנסים לבנות מודלים מופשטים ובעלי תוקף אוניוורסלי, האמורים להתאים לכל מציאות באשר היא ולאפשר שיפוט מוסרי בתוכה ועליה". (שם)

    בזמנו ביקרה חנין זועבי את הגורמים אשר מטשטשים או מתעלמים, לפעמים מחוסר מודעות ולעיתים מכוונות זדון, את\מ ההבדלים בין הנאבקים השונים ובין תפקידיהם השונים במאבק הפלסטיני להתנערות מהפורעים הציונים. לדידה, בכל מאבק בין הים לנהר הפלסטינים יתוו את הדרך והיהודים המוסריים יצטרפו אליהם. לפלסטינים שונים ישנם דעות שונות. כך גם ליהודים המוסריים שמצטרפים אליהם. כבודו של עבד אל כארים לאפי במקומו מונח, ורצונו שלו – להתרחק מכל דיון פוליטי – כבודו.

    תפקידם של הפלסטינים להתוות את הדרך. הכותב מצטרף לדרכו של לאפי ואילו אני מצטרף לדרכם של פלסטינים הסבורים אחרת. כשם שאין זה ראוי לי, כיהודי, לשפוט את דרכו של לאפי, כך אין זה ראוי שהכותב, אף הוא יהודי, ישפוט את אלו המבקרים אותו או יחרוץ את הדין בדבר ההגדרה הראוייה למאבק זה.

  2. חיים - לוס אנג׳לס

    שמו הפרטי של האדם שאתה מתאר את מעצרו הוא עבד אלכרים. אלכרים (הנדיב) הוא אחד משמותיו של האלוהים באיסלם ולכן משמעות השם היא עבד האלוהים. עבד בלבד אינו שם פרטי, כמו שבעברית עובדיה הוא שם מקובל אבל עבד כשם פרטי לא ממש.

  3. ראובן גרבר

    כאשר התגלו קברים עתיקים, שבספק רב היו של יהודים, או כאשר יש בעיה של "טומאה" מוצאים תקציבים ומזיזים כבישים או בונים כביש באוויר (שה"טומאה" תצא בחוץ) – מדוע להתעקש על כביש רב מסלולי שחוצה כפר שלו? הרי מלכתחילה זה תכנון הלוקה בחוסר התחשבות?

  4. שרלי

    לא נכון בכלל, עבד אל כרים היה מנהיג מיליציות חמושות שנלחם נגד הכובש הספרדי בצפון מרוקו וגם לאבדות רבות ולמלחמה קשה מאוד לכובש האירופאי.

    הוא בכלל לא תמים אם זה השם שלו.

    למזלו השב"כ לא למד דבר על ההיסטוריה של מרוקו, ברגע שהם ילמדו הלך עליו.

  5. محمد

    מאבק צודק מתפלל שתצליחו במקום שהרבה אנשים נכשלו אפילו יהודים אזרחים ישראלים עם תעודה כחולה .