• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

נשק השמדה פיננסי

בועת הנגזרים היא לכלכלת העולם מה שבועת החימוש הגרעיני היא לחיים על פני כדור הארץ. פרק נוסף מתוך "לקסיקון המחאה"
אייל דותן

הראשון שערך את ההשוואה הזאת היה ז'אן בודריאר, ב-1988, כשהנגזרים לקחו רק חלק קטן בכלכלה העולמית.1 השני היה וורן באפט, שבמכתב למשקיעים ב-2003 כינה את המכשירים הפיננסיים האלה "נשק השמדה פיננסי".2 קשה לחשוב על שני אנשים כה רחוקים זה מזה בהשקפת עולמם ובאורח חייהם, ועם זאת הם היו מאוחדים בדעה שהסכנה הגדולה ביותר לשווקים ולהון הציבור טמונה בנגזרים. ב-2008 עמד העולם לחזות בהתממשותה של האנלוגיה. קריסתם של הבנקים הגדולים של וול סטריט, קרנות גידור, חברות משכנתאות לאומיות ומעל לכול חברת הביטוח הגלובלית AIG, נגרמה בשל הימורי ענק בשוק הנגזרים והיתה חסרת תקדים מבחינה היסטורית. הצלתם של רוב המוסדות הללו התרחשה רק משום שהכלכלנים והפוליטיקאים השתמשו בתרחיש של שואה גרעינית פיננסית. בעזרת האיום ביום הדין הקרב ובא הצליחו הבנקים המרכזיים ברחבי העולם להשיג מימון ממשלתי עצום שעבר רובו ככולו לבנקים פרטיים, לכיסוי הפסדיהם. והנה, למרות המרכזיות של הנגזרים בעיצוב הסדר הכלכלי בעולם, ההתייחסויות הפומביות אליהם מצד מקבלי ההחלטות מעטות מאוד. רוב הציבור לא מכיר אותם, ותנועות המחאה הגלובליות מתעלמות מהם כמעט לחלוטין.

נגזרים (derivatives) הם השם הכולל למכשירים פיננסיים שהציבור כמעט ואינו נחשף אליהם, אבל למעשה הם מניעים את הכלכלה העולמית. מדובר באופציות, חוזים עתידיים, חוזי הֶחלֵף, ביטוחי מטבעות, סטרַקצֶ'רים ואיגרות חוב סינתטיות, אם לציין את המרכזיים שבהם. הם מכונים "נגזרים" משום שערכם נגזר איכשהו מנכס אחר, שעשוי להיות מדד מניות כלשהו, משכנתאות או מחירי החיטה. למעשה, נגזרים יכולים להיות צמודים לכל דבר ששני צדדים – המנפיק של הנגזר והקונה שלו – מסכימים עליו.

כאמצעים לגידור סיכונים, הנגזרים נועדו להגן על גופים כלכליים מפני תנודות בשוק העולמי. לדוגמה, יצואן ישראלי שמקבל את תמורתו בדולרים עלול להיפגע קשות אם שער הדולר יירד במועד שבו הוא עתיד למכור את תוצרתו. כדי להתגונן מפני אפשרות זו הוא יכול לקנות, תמורת עמלה, התחייבות של גוף פיננסי לקנות ממנו דולרים בשער קבוע מראש ובמועד קבוע מראש. אולם אותו נגזר יכול לשמש גם להימור פשוט: משקיע שמאמין כי שער הדולר צפוי לרדת יכול לקנות התחייבות דומה כדי להרוויח. אם התחזית שלו תתבדה ושער הדולר לא יירד, הוא יפסיד את העמלה ששילם. אבל אם שער הדולר אכן יירד, הוא ירוויח הרבה יותר.

הבעיה הראשונה והעיקרית עם הנגזרים היא גודלם. מספר ראשי הנפץ הגרעיניים בעולם נע, בהתאם להערכות השונות, בין 10,000 ל-20,000 – הרבה מעבר לדרוש כדי להחריב את העולם כמה וכמה פעמים. מעקב אחר שוק הנגזרים שמספקת התאחדות הנגזרים וההחלפים הבינלאומית (ISDA) מעלה בעיה מקבילה. כשהחלו למדוד את הנתונים העולמיים ב-1987, שוויו של השוק הזה היה 865 מיליארד דולר, והוא היווה 5% מהתמ"ג העולמי. ב-2008 הוא הגיע לגבהים של 413 טריליון דולר. אין זו טעות. מדובר בבועה הגדולה בהיסטוריה האנושית, פי 40 מבועת הנדל"ן האמריקנית שהחלה את כל המפולת. 413 טריליון דולר הם כמעט פי שישה מהתמ"ג העולמי (סך כל המוצרים והשירותים שמפיק העולם) באותה שנה, שהסתכם ב-70 טריליון – פי עשרה משוויין של כל בורסות המניות בעולם ופי 2,000 מהתמ"ג של ישראל. לא צריך להיות מומחה פיננסי כדי להבין שיש כאן בעיה. הגודל הזה לא מייצג את המחיר ששולם בפועל תמורת הנגזרים, אלא את סך כל ההתחייבויות הכספיות העתידיות הכרוכות בהם. ההנחה של הגופים הפיננסיים המנפיקים את ההתחייבויות האלה היא שאת מרביתן לא יהיה צורך לפרוע. השאלה היא כמובן מה קורה כאשר המציאות מפריכה הנחה זו.

oh fuck

כלכלת צללים הגדולה עשרות מונים מכלכלת העולם הריאלית התפתחה אפוא בשנים האחרונות כמעט ללא הפרעה. גודלה הופך אותה לדמיונית, במובן הפשוט של המילה, שכן העולם כולו לא יכול לגבות אותה פיננסית. ועם זאת, היא ממשית לחלוטין, וכך גם הסכנות שהיא מציבה. מהם היחסים בין שתי הכלכלות הללו? עיון בנגזר אחד, אולי הקטלני מכולם והטיפוסי ביותר לתקופה, זה שמוטט את ליהמן ברדרס ואת AIG, עשוי להבהיר את הדינמיקה. הנגזר הזה מכונה CDS – credit default swap, ובעברית "ביטוח חדלות פירעון". הוא נועד לעזור לגוף כלשהו שקונה איגרות חוב, לדוגמה קרן פנסיה, לבטח את עצמו מפני האפשרות של קריסת הלווה ומחיקה טוטאלית של ההשקעה. אפשר לומר ש- CDS הם סוג של ביטוח חיים של אג"חים, המושג תמורת פרמיה קטנה המשולמת מדי שנה. ואכן, בתחילת הדרך נתפס ה-CDS כהמשכו של רעיון הביטוח לאזורים חדשים. אחרי הכול, אם אפשר לבטח רגליים של כדורגלן או משכנתה, מדוע אי אפשר לבטח אג"ח של חברה ציבורית או של ממשלה? למעשה, הרעיון היה מוצלח כל כך עד שבשנים המועטות שבהן התפתח שוק ביטוחי האג"ח הוא צמח לממדים שלא ייאמנו. ב-2008, קצת לפני המשבר, הוא הגיע ל-63 טריליון דולר. התמ"ג של ארצות הברית באותה שנה היה "רק" 14 טריליון דולר.

כיצד קורה ששוק הביטוח גדול פי כמה מהשוק שאותו הוא מבטח? פה מתחילה האנומליה המאפיינת את עולם הנגזרים. ביטוחי אג"ח שונים מביטוחים רגילים, משום שלמעשה הלקוח לא חייב להחזיק את האג"ח שאותה הוא רוצה לבטח. הוא יכול לקנות רק את הביטוח, לשלם פרמיה שנתית של אחוזים מעטים ולקוות שמתישהו האג"ח תתרסק והוא יקבל את מלוא הסכום. למה הדבר דומה? למצב שבו מתירים לאנשים לעשות ביטוחי חיים על אנשים אחרים. האם בתנאים כאלה אפשר לקרוא למוצר הזה ביטוח? נראה שהכינוי "הימור צדי" מתאים הרבה יותר. לו היו מתנים את רכישת הביטוח בהחזקה בנכס שאותו רוצים לבטח, כמו שעושים בשוק הביטוח הרגיל, הבועה לא היתה מתנפחת כלל. אבל שוק הביטוחים האקזוטי הזה אינו נתון לרגולציה ופיקוח מאז משך הממשל האמריקני את ידיו מהתחום, בתקופת כהונתו של ביל קלינטון. כך יכלו כל בנק השקעות או קרן גידור להנפיק ביטוחים כאלה לכל מי שרצה, בכל סכום שהוא. כך קרה שמחלקה זעירה של מוצרים פיננסיים בתאגיד הביטוח הגדול בעולם, AIG, מכרה ביטוחים בהיקף של 1.9 טריליון דולר, הרבה מעבר למאזן של תאגיד הביטוח הגלובלי כולו ומיליוני הביטוחים הסטנדרטיים שהוא מוכר ברחבי העולם.

במחלקת המכשירים הפיננסיים האמינו, בהתבסס על נוסחאות של סיכונים, שלעולם לא יצטרכו לשלם את הביטוחים הללו, אלא רק ליהנות מהפרמיות שלהם. מובן שכאשר איגרות חוב קרסו ברחבי העולם בעקבות משבר האשראי, ל-AIG לא היה כסף לשלם למבוטחים שלה. הממשל האמריקני נחלץ להצילה. העלות הראשונית של החילוץ היתה 180 מיליארד דולר. 40 מיליארד מהם הלכו לגולדמן סאקס, שקנה מ-AIG ביטוחי אג"ח מכל סוג ומין כהימור על התמוטטות שוק הנדל"ן ותבע את פירעונם המיידי. שר האוצר האמריקני, הנרי פולסון, ואחריו טימותי גייתנר, שניהם יוצאי גולדמן סאקס, שכנעו את הקונגרס כי עליהם לקנות את הנכסים הרעילים ולנקות את מאזני הבנקים, אחרת תתרחש סדרה של פעולות שרשרת שתמוטט את השוק כולו. כך עשו גם שרי אוצר ונגידים במדינות אחרות. כל ההימורים על המשכנתאות, טריליונים של דולרים, שולמו במלואם על ידי הציבור, בעוד המהמרים עצמם נשארו בתפקידם וגם הבונוסים הנאים ממשיכים לזרום לכיסם.

tumblr_mddqd99goA1rf8c1co1_500

שוק הנגזרים הוא אפוא בועת ענק, הבולעת את כלכלת העולם כמה וכמה פעמים, אך אינה נמצאת תחת שום פיקוח. אפילו משבר האשראי האחרון, שהוכיח מעל לכל ספק כי נגזרים בכלל וביטוחי חדלות פירעון בפרט מסוגלים למחוק הון ציבורי ופרטי עצום בימים ספורים בלבד ולהעבירו לגופים פיננסיים בינלאומיים, הנושים הגדולים של בנקי ההשקעות, לא הוביל את מקבלי ההחלטות להגביל את המסחר בהם בצורה משמעותית. הנה, רק באוקטובר 2011, בעיצומה של מחאת וול סטריט וקריסת איגרות החוב באירופה, התברר כי בנק אוף אמריקה מחזיק תיק נגזרים של 72 טריליון דולר, שחלק ניכר ממנו הוא ביטוחי אג"ח על יוון. נוכח הסכנה כי יצטרך לשלם את הביטוחים אם יוון תיעשה חדלת פירעון, ביקש בנק אוף אמריקה מהפדרל ריזרב להשתמש בכספי המפקידים שלו כעירבון. והפדרל ריזרב הסכים, בלית ברירה. הרטוריקה של קריסת בנק המשולה לקריסה של כור גרעיני שוב פעלה את פעולתה.

האם היתה זו ההחלטה הנבונה? המדיניות שמתמקדת בהצלת הבנקים עשויה להתברר בעתיד דווקא כטעות הרסנית, כמו סדרה של החלטות קודמות של בנקים מרכזיים בהיסטוריה של המאה העשרים, שהיו שגויות מיסודן. למעשה, בזמן האחרון נשמעים יותר ויותר קולות של ביקורת על התנהגותו של הפדרל ריזרב במשבר, שבו התייצב לחלוטין לצד הבנקים. לכך ראוי להוסיף את העובדה שגם הרגולטורים לא עשו דבר כדי לרסן את הבועה משעה שאיימה להתפוצץ. להפך, שוק הנגזרים רק הלך ותפח תחת כהונתו של ברק אובמה, וביוני 2011 הגיע לממדים אסטרונומיים של 708 טריליון דולר. כלומר, מאז המשבר ב-2008 שוק הנגזרים לא רק שלא הצטמצם, אלא גדל ב-65%.

הנגזרים אולי התחילו כמכשיר שעוזר לגדר סיכונים, אך כיום כ-97% מהם משמשים רק לצורכי ספקולציה. הם טפילים על הכלכלה הממשית, הם אינם מייצרים דבר פרט לסיכון ענקי המרחף מעל ראשי כולם. כמו בפיצוץ גרעיני, הם אינם מבחינים בין אדם לאדם, בין מפגין למשקיע. הם פוגעים ב-99% מהאוכלוסייה ומעשירים רק את המגזר הפיננסי. בודריאר כותב כי מלחמה היפר-מציאותית וכסף היפר-מציאותי חגים בחלל שאינו נגיש לנו ומניחים את הממשות לנפשה. העולם ממשיך להתקיים, אף על פי שרק עשירית אחוז מהמלאי הגרעיני הקיים היתה יכולה למחות את האנושות מעל פני האדמה; החוב מסתובב מבנק לבנק, ממדינה למדינה, ובכל פעם מישהו אחר קונה אותו. בסוף אולי אפילו ישכחו אותו. כאשר החוב נעשה גדול מדי, מגרשים אותו לחלל הווירטואלי ושם הוא מופיע כקטסטרופה קפואה במסלולה.

הקטסטרופה הקפואה בהחלט עזרה למקבלי ההחלטות בוושינגטון בבואם לטעון בעד העברות הכספים הנרחבות הללו. היא בוודאי שירתה עד כה את יצרני בועת הנגזרים במגזר הפיננסי. מעבר לעמלות הגדולות שהם גוזרים מהנפקת המוצרים הללו, קיומם במאזניהם מהווה סוג של חסינות מפני התמוטטות. בדומה לדינמיקה המעודדת מדינות לפתח כלי נשק גרעיניים כדי להבטיח את עצמן מפני פלישה או איום חיצוני, כך הבנקים משתמשים בנגזרים כדי להבטיח שבמקרה של משבר הממשל יציל אותם משום שהם יהיו גדולים מכדי ליפול. אבל אם הבנקים שרויים במצב כה מסוכן, מדוע מתירים להם להחזיק נשק השמדה פיננסי במאזניהם, לסחור בו ללא הגבלה, להפיץ אותו לכל דורש? האירוניה היא שבמקום להוות טיעון מוחץ נגד התרתם של נגזרים בהיקף כזה ובצורה כזאת, רטוריקת נשק ההשמדה הפיננסי עוזרת רק ליצור מאזן אימה לא הכרחי, שבו הציבור הוא בן ערובה גמור של בנקי ההשקעות, והוא נדרש להציל אותם כל אימת שאחד "הכורים הפיננסיים" שלהם מאיים לקרוס. "יכולת ההשמדה הגלובלית של פצצות המימן ופצצות הנגזרים נועדה לאחד את כל האנושות תחת גורל משותף אחד, הצבוע בצבעי האיום וההרתעה", כותב בודריאר ב"חוב גלובלי ויקום מקביל".3 ואכן, פעם, בימים הטובים ההם, התאחדו בני אדם תחת הבטחה לעתיד טוב יותר, אולי אפילו לאוטופיה. היום מתאחדים תחת איום משותף. אלא שאחדות זו מבוססת על תרמית ענקית, על הכרח שאינו הכרח, ובדומה לאיומי הטרור ואיראן וציר הרשע, תכליתה היא לפוגג את הביקורת ולהסיטה למקומות אחרים, תוך כדי העשרתו והעצמתו של מגזר ספציפי בלבד.

Family Plan c.1950s, U.S. Dept. of Agriculture/Office of Civil Defense

ברור אפוא שפתרונה של בעיה זו צריך להיות אחת הדרישות המרכזיות מצד מי שמבקשים לשנות את השיטה או לתקן אותה באופן דרסטי. בנוסף, יש בהחלט מקום להעמיד לבחינה משותפת את רטוריקת יום הדין המאפיינת את כלכלת הצללים. אני תוהה עד כמה באמת היה הציבור נפגע אילו בנקי ההשקעות הגדולים היו קורסים, ומדוע עדיין לא פירזו את מאגרי נשק ההשמדה הפיננסי. אחרי הכול, זו משימה הרבה יותר קלה מפירוז מאגרי נשק גרעיני ואין דין קבורת חוזי חדלות פירעון במאזנים כדין קבורת פסולת גרעינית.

תנועת "Occupy wall street" כמעט שלא התייחסה לבעיית הנגזרים במחאת סתיו 2011, לא בדבריה הפומביים, לא במסמכים שהפיצה ולא באתרים השונים שהוקמו סביבה. לרבים מחבריה לא היו הכלים להתמודד עם הסוגיה הסבוכה הזאת, ויש שסברו כי הנושא מורכב ומעורפל מכדי שאפשר יהיה להופכו לאג'נדה אפקטיבית. קשה לבוא אליהם בטענות. מסובך להבין את שוק הנגזרים, ובניגוד למניות, רק מומחים מסוגלים לסחור באופציות, בחוזים עתידיים או בביטוחי חדלות אשראי. את המכשירים הפיננסיים האלה מפתחים מתמטיקאים בעזרת נוסחות מסובכות של תחשיבי סיכונים, ואיש בלאו הכי לא מסוגל לבדוק את תקפותן. הסטטוס האונטולוגי שלהם שנוי במחלוקת: האם הם באמת נגזרים, או סוג של סימולקרה ערמומית, מצבור לא ייאמן של מסמנים מוניטריים שאין מאחוריהם כל כיסוי אלא רק מינוף אקספוננציאלי, אך הם משפיעים בתורם על הכלכלה הריאלית הרבה יותר מכל גורם ממשי אחר (נזקים אקלימיים, מגיפות, מלחמות וכו')?

כיצד אפוא ניתן לגייס את הציבור למאבק בנגזרים העלומים? בעיה זו בדיוק הניעה קבוצה של פעילים שעבדו בעבר בבנקי השקעות בוול סטריט לייסד פלג עצמאי בשם Occupy the SEC. חבורת הפעילים הפיננסיים מכוונת את חציה לרשות ניירות הערך האמריקנית – השוטר של שוק ההון. בפברואר 2012 הם הגישו מסמך המחזיק 325 עמודים, אולי הטקסט המפורט והקוהרנטי ביותר שהוציאה תנועת ההתנגדות של וול סטריט מתחת ידיה, המפרט ומסביר את עוולות השיטה בתוך המגזר הפיננסי ומתרכז בהשקעות בנגזרים. מעבר להפצת האינפורמציה, הטקסט נועד לנסות להשפיע על המחוקקים שלא למסמס את חוק וולקר אלא להגן על קביעותיו. כידוע, הפתרון שהחוק מציע הוא הקטנת המינוף של המערכת העולמית באופן הדרגתי ודרסטי ואיסור מוחלט על בנקים מסחריים לתפקד גם כבנקי השקעות, כלומר לסחור בנגזרים. חוק וולקר נתקל עד כה בלחצים מצד הלובי של המגזר הפיננסי והרפובליקנים, העושים ככל אשר לאל ידם כדי לנטרל את החוק. חוק זה הוא ניסיון נוסף של ממשל אובמה להצר את צעדיה של וול סטריט, לאחר שחוק דוד-פרנק, שהנשיא חתם עליו ביולי 2010 ושנועד לשים קץ לאי-רגולציה של וול סטריט ולהטיל עליה מגבלות, רוקן מתוכן על ידי הרפובליקנים והלובי הפיננסי. החוק היה למעשה לבדיחה מרה, ובינתיים הצליח לשמר את הלוגיקה של בנקים "גדולים מכדי לקרוס".

על תנועות המחאה והציבור לקרוא למקבלי ההחלטות בכל העולם לפירוז דרסטי של שוק הנגזרים, בדומה למה שקורה עם הנשק הגרעיני. לגייס את רטוריקת ההשמדה הפיננסית ולהופכה לחרב פיפיות שתופנה נגד המגזר הפיננסי. אם היא עבדה טוב כל כך לטובת הבנקים, הגיע הזמן שתעבוד גם לטובתנו.

אייל דותן מלמד מחשבה בת זמננו בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב

לקריאה נוספת

מתנחלים במחאת האוהלים | גילי ריביס

חלומות המעמד הבינוני: בין געגועים להבטחות כוזבות | רמי אדוט

בית הוא יותר מקורת גג. הוא כבוד, היסטוריה, תרבות ונראות | קלריס חרבון

חסינים לנצח | יוסי לוס

 

protest_3

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


לרכישת הספר בהנחה

————————————————————————-
1 פורסם לראשונה כטור ב"ליברסיון" ב-1988 וכונס בספר Ecran total (Editions Galilée, 2000).
ראו הגירסה האנגלית, Jean Beaudrillard, In Praise of Virtual Cash (Verso, 2002), pp. 21-26 .
2 Berkshire Hathaway, Annual Report for 2002. ראו גם: http://bit.ly/LxW0Q2
3 פורסם לראשונה ב"ליברסיון" ב-1996. לא כונס. תרגום לאנגלית ברשת: http://bit.ly/pcqFEY
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עומר

    אז כך זה נראה כשמישהו מהחוג לספרות כותב על פיננסים.

    אנסה להעביר אותך חוויה דומה לזו שהעברת אותי, באמצעות ניסוח הביקורת הספרותית הבאה: "אנה קארנינה זה סיפור שרשום מאד יפה, אבל קיטי יותר חמודה מאנה וחבל שלא קוראים לסיפור על שמה. רק לא הבנתי למה אין יותר קרבות ויריות, זה היה להפוך את הסיפור ליותר מעניין חחחחח".

    אז ככה, רק בהרבה יותר מילים.

    1. עומר2

      ובכלל, בעיני דווקא יש טעם שמי שאמון על פילוסופיה צרפתית, (סימולקרות, ריזומים ושאר ירקות) יכתוב על העולם הדימיוני של הפיננסים. זאת, מהטעם הפשוט שאכן בעשורים האחרונים חל תהליך של פיננסיזציה של הכלכלה העולמית:

      מעבר מכלכלת ייצור תעשייתית לדברים שצריך לייצר לחברה או לפרטים (או למוצרים שמערכת ייצור התשוקות של עולם הפרסום צריכה לשכנע את הפרטים שהם צריכים מבלי שידעו על כך), לעבר כלכלה של מכשירים פיננסיים שהאפילו על הפעילות הריאלית. גם בישראל זה קרה בהדרגה.

      בטח באתר בנק ישראל אפשר למצוא את הנתון בקלות, אבל אני מנחש ב-99% שחלק עצום מכוח העבודה כאן (מעל 30% 50%?) מועסק במפלצת הזאת שנקראת "המגזר הפיננסי", (ביטוח, בנקים והשקעות).

      למרבה הפלצות, צצו ברחבי הארץ מיליון מכללות שמכשירות צעירים ומכוונות אותן לזה, בהענקת תארים של מנהל עסקים וכו. זה נחמד שהפיננסים מייצר משרות לאנשים צעירים, מצד שני המאמר של דותן מצביע על הסכנה של העיוות הכלכלי הזה בהקצאת משאבים והיחס פיננסי > ריאלי.

    2. ליכודניק

      אז אשמח להבין:
      א. ברור שלהציע נגזרים זה הימור; אך מי קונה את הנגזרים, ואיך? מי שם טריליוני דולרים עבור סיכוי זניח לזכות במאות טריליוני דולרים, שממילא לא יוכל לקבל כי הם עולים בהרבה על ההון העצמי של הגוף המנפיק?

      ב. בהמשך לא'- למה הממשלות נזעקו להגן על השוק? מה הנזק האמיתי בלתת לכמה גופים שקיוו לרווח ספקולנטי לא לקבל אותו?

  2. עומר 1

    אתה סתם משמיץ. דותן כתב טקסט מצוין, מבוסס ומדויק. הוא לא הראשון שמצביע על הנגזרים כאחת הבעיות הקטסטרופליות שאנשי הפיננסים הנחיתו וממשיכים להנחית על העולם. מי אתה בכלל? למה אתה מתחבא אם אתה כל כך יודע וחכם? ספר לנו איפה דותן טועה.

  3. מתי שמואלוף

    מדהים נציג הלקסיקון של המחאה מטעם מרכז מינרוובה שהוא מרכז אקדמי, העיז להזמין אותי ואת משוררי גרילה תרבות להקריא בהשקה מבלי רצון לשלם למקריאים. כאילו אנו המשוררים צריכים להתעלם שמוסד אקדמי מזמין אותנו לקרוא ולהשתתף בהפרטה של שכרינו, למען המחאה. פאק לא.

    זהו השמאל הלבן בהתגלמותו, מדבר גבוהה, גבוהה אבל ממשיך לתמוך בהפרטת השירה והפרטות אחרות.

    ובכל זאת תודה אייל, שהרי אין לך קשר לדבר. אבל רציתי שיידעו.

  4. עמית

    אני חייב להודות שאני לא מכיר את תחום ה"נגזרים". לפי המתואר בכתבה, נשמע שזה סוג של ביטוח. אם אכן כך הדבר אז לא ברורה התלונה של הכותב ומחנהו. כמו כל ביטוח, החברות המבטחות תמיד יוודאו שתוחלת הרווח שלהם תעלה על תוחלת הסיכון ויותר מזה, וכך ימגנו את עצמם מיצירה של בועה שתוכל להפיל אותם. באותה צורה שחברות הביטוח בוחנות את ההיסטוריה התחבורתית של כל נהג שמבקש להתבטח ומתמחרות את הביטוח שלו בהתאם לזה, בוודאי שבוודאי שהן עושות את זה בביטוחים על סכומים גדולים בהרבה. פשוט מכיוון שזה האינטרס שלהן.

    אם אכן כך הדבר, הרי שהטיעון שסכום הביטוחים מסוג ה"נגזרות" עולה בגודלו על גודל התוצר העולמי הוא דמגוגי ופנייה לרגש. אם נסתכל על סך הסכומים הפוטנציאלים שחברות הביטוח בעולם עלולות לשלם מביטוחי הרכב שלהם גם אז סביר להניח נגיע לסכום שגדול פי כמה מהתוצר העולמי. העניין הוא שהפוטנציאל הזה לעולם לא יתממש, אלא רק חלק קטן ממנו.

  5. אבי גריונוולד

    פקחת עיניים.צלול ,נהיר וכתוב נפלא.

  6. ראובן גרבר

    כאשר איסלנד נפלה חזק עם התפוצצות הבועה, ראש הממשלה לא תמך בבנקים אלא נתן להם ליפול – בבור שכרו לעצמם. וכך הכלכלה החלה לצמוח מחדש על בסיס הייצור המקומי, ולא על בלונים פיננסיים. מקווה שתצלח דרכם הקשה והראויה בעיני.