שטחי שיפוט: הכל הפוך

איננו מכירים אך אנו ידידים כי אנו כאן באיכפתיות הדדית.
יש רבות מעובדות שציינת שהינן נכונות. אך לחלקן הסבר של אידיאולוגיית ריבוי המערכות ההתיישבותיות בזמנו, לחלקן הסבר כרונולוגי – מועדי התהוות וצמיחה שונים, ולחלקן הסבר מינהלי – משרד הפנים וחלוקותיו לרשויות/מועצות מקומיות מול מועצות אזוריות וכו'.
להעניק לעובדות, תוך כדי התקדמות הטקסט, הסבר בפועל של מוצא האנשים "תפיסת המזרחיים כלא מתאימים למודרניות" מטעה אם אינו מבוסס. שהרי אם הקיבוץ קדם לעיירת הפיתוח בדור שלם, ולא סתם דור אלא דור כינון והקמה – ברור שאם העיירה אשר קמה ב- 1959 היא "פיתוח" – אזי הקיבוץ הסמוך שקם ב- 1929 יהא "מפותח". וגם זה מכליל ופשטני מצידי. יכול להיות ויכוח על השפעת ומשמעות חלוקת היות פלוני או אלמוני בן גל א' של עליה על הקרקע לעומת דור ד' של עליה על הקרקע. ואפילו יכול שתהיה משמעות לאורח חייו שהיה בעבר בהקשרי מעמד ומרכזיות המשפחה המסורת ועוד, אך לא ש"מוצא" מהוה אמירה פטליסטית חוזת עתיד באשר ל"התאמה" בהמשך. שהרי ממילא מדובר היה על כור היתוך ולא על כור שימור.
אזורי הבדיקה שלך מאד מעניינים ד"ר לוס. אפשר לחבר להם את עיסוקו של ד"ר צבי צמרת מבית שמש בענין החינוך בראשית שנות המדינה.
בסה"כ אפשר להיות גאה מדינתית וציונית על המהפכנות הנועזת של "ההפוך" ד'אז ככיוון כללי משותף, שאכן צריך היה גם להיות משתף יותר משהיה. ברכות ותודות.

ראשית, הגעתי במקרה ונשארתי כי מעניין. שנית, למרות הביקורת הצודקת והמוצדקת, גם כאן כמה מילים התכבסו להן ולא נאמרו בפירוש.
האם באישזהו מקום, מישהו עדיין חושב שלשיטה הקיבוצית יש זכות קיום? למה? כי הם הקימו את המדינה/תפסו שטחים/היו חקלאים/התנדבו לסיירות/חטפו פצמ"רים בשדות?
חברים, זה נגמר ועבר, ברוב המכריע של המקרים. נעזוב את אי הצדק המקורי, הקיפוח, האליטיזם ואת כוחם של אנשי שלומנו במפא"י ההיסטורית. כל זה פאסה ומעבר לתיקון ההיסטוריה כפי שסופרה על ידי יפי הבלורית והתואר אין בזה טעם של ממש.
היום לעומת זאת, נותר אי צדק בסיסי שלפחות לטעמי סובב סביב אדמה. אדמה ניתנה לקיבוצים על מנת שיעבדו אותה; מסיבות שקצרה היריעה מלדון בהן, נסוגה מדינת ישראל מסבסוד החקלאות, כל פעם קצת. נשארו רק קרקעות, ובנים ממשיכים, שכל מה שהם ממשיכים זה לגור בקיבוץ, בקרקע שהופשרה לה – מהקפאה חקלאית בריח חציר לנכס נדל"ני מנצנץ.
השאלה האמיתית, לדעתי, אינה איך הגענו למצב הזה, אלא מדוע מאפשרים לזה לקרות היום, ואיך מחזירים את עתודות הקרקע למדינה, שתחלק אותן מחדש. זה הכל. זה "חוסר הצדק החלוקתי", ובאמת שזה לא חשוב למה הוא כזה. חשוב רק שלא יהיה, מה זה משנה מי היה כאן קודם ואת מי ריססו בדי-די-טי.
ולנעם – מה זה קשור להתנחלויות, מישהו מחלק אדמה בהתנחלויות למקורביו ואנשי שלומו? נעזוב רגע אם זה בסדר או לא בסדר לבנות בהתנחלויות מלכתחילה – אבל הן בטח לא מיועדות לאוכלוסיה סגורה שדואגת לעצמה. אני מאמין באמונה שלמה שמי שירצה לגור במעלה חלחולים ג' הירוקה בגבעות השומרון, יקבל את אותם תנאים כמו כל אחד אחר. תנסה לרכוש קרקע בשפיים, שדות ים, או קיבוץ מבוסס אחר כלשהו, מאלה שעתודות הקרקע שלהם יושבות על מכרות זהב נדל"ניים, כאלה שיהיו שווים מיליארדים ביום שיופשרו. פה נמצא חוסר הצדק החלוקתי שלך, לא על איזו גבעה בטיז אל נאבי, סליחה על הביטוי.
ואחרון לא חביב, במסגרת חוסר הצדק, תשב מול ועדת קבלה שתחליט אם אתה וזוגתך מתאימים להווי הקיבוץ, חברתית, עדתית וכלכלית. אחרי שתעבור, אם תעבור, תוכל ליהנות מאווירה ייחודית של בועה ירקרקה בלב אזור עירוני, שמנוהלת ע"י גוף ארכאי (מועצה אזורית) ונותנת דין וחשבון לתנועה הקיבוצית או הקיבוץ המאוחד או איך שהם קוראים לזה, ותרגיש שגם אתה הצטרפת למובחרים…

צודק נעם וזה רק קצה הקצה של העיוות. אם הניתוח היה כלכליסטי צריך לנתח כלכלית את התשומות הלא כלכליות שהשקיעו חברי הקיבוצים. מה ערכו של סיכון חיים כמו בנגבה נירים, המחלות ועוד, ושהורישו לילדיהם עוני.
עניין הפאב והבריכה מופרך ומצחיק ומעציבה. אפילו יזמות של צעיר לפתוח פאב בשכונתו קיבוצו נרמזת שהיא ממניעים ראויים לעלבון או משקפת כאלה. אבסורד. וכמובן – ההכללות:
יש הכללות שחוטאו ומחטיאות תרתי משמע. למשל יש קיבוץ שהקמתו היתה על קרקע פרטית שקיבל לרשותו לפני דורות, והקיבוץ העבירה לבעלות המדינה באמונתו ובאידאולוגיה שלו – ואח"כ נאנק תחת שוטי ועקרבי המדינה ומינהל קרקעותיה. עוד הערה: בין המתנחלים יש לא רק 'לא רעים' אלא טובים ומיטיבים, לא מעט מהם הרבה יותר ממבקריהם. לא יאומן אך יסופר. "עובדה".
ההסתכלות המגדרית היא לפעמים כל כך שטחית, ועלולה ליפול למלכודת היות מתנחמת בקלות ובעצלות במקום להיות קשובה ומכבדת זולת לא על פי מגדרו.

אתה מדבר על קיבוצים במרכז הארץ? על זה הויכוח ? כמו שנבלעו קיבוצים בתוך ערים (ע"ע קיבוץ עברון ב…עכו כמדומני), אין מניעה מכך שהדבר יקרה שוב. לגבי מחיקת החובות, אני מסכים שזה לא ראוי, וזה פועל יוצא של מפלגת העבודה לדורותיה והמדיניות שלה בנושא. לגבי הקיבוצים בפריפריה, כפי שאמרתי, הקיבוצים ירקו דם (כן כן) בהכשרת הקרקע (שזה מונח די עדין ביחס למה שקרה שם, איך אמר רמי הויברגר במבצע סבתא "סבא וסבתא שלי חיו פה באוהלים ואכלו עקיצות מיתושים בגודל של קומביין"). הפריחו את הפריפריה בשם מפעל ההתיישבות הלאומי (כפי שעושים כיום המתנחלים, לטענתם הדבר זהה, ואני מסכים, למרות שאפשר להתווכח על התזמון והנסיבות). כיום גם לגור בקיבוץ בפריפריה טומן בחובו קשיים רבים מעצם המיקום הגיאוגרפי. הרבה קיבוצים התאוששו כלכלית אחרי ההפרטות, ולמרות העידוד הממשלתי בעבר, אני לא חושב שיישוב הפריפריה הוא עניין של מה בכך. כיום כולם הולכים לטייל בצפון, בחגים, בשבתות, אך הסיבה לכך היא בין היתר ביעור הרעות שפקדו את האזור לפני העליות. (יאצק: "משאבות?? אנחנו ייבשנו ביצה ביצה עם קשית!"). אתה צודק לגבי ישובי הספר, ורובם עד היום עדיין משלמים את המחיר שבמשימות הלאומיות שהופקדו עליהם. אבל מה תעשה ? תפנה אותם? לא בטוח שיהיה לך קונצנזוס לעניין בשם צידוק בטחוני כפי שהיה במקרה גוש קטיף בהתנתקות, שאגב גם אותם שלחו ליישב את אזורי הספר. אנשים נתנו את מיטב חייהם ובנו חיים ויסודות מאפס. ושוב, נכון שהתקבלו תקציבים ונמחקו חובות, אתה יכול להאשים את הממשלה בעניין, שלא נתנה להם ליפול כמו ממשלה קפיטליסטית אמיתית. (באיסלנד נתנו לבנקים ליפול במשבר העולמי כאשר הם נכשלו, בניגוד למדיניות ההצלה של האיחוד האירופי וארה"ב, כיום הם פורחים – לא שאני קפיטליסט, אבל אם כבר שיטה אז להיות נאמנים לעקרונותיה). ולהגיד שהקיבוץ הסתבך בבורסה זה להכליל על כלל הקיבוצים באשר הם, (בין 200 ל-300), אני לא בקיא במקרה, אבל כולם הסתבכו בבורסה ?

תספורת של טייקונים זה קצת יותר גרוע… בייחוד כשזה אומר שפנסיות של עשרות אלפים הלכו קיבינימט, אז זה מאוד שונה, גם אם יש דמיון. כשאתה משווה לקרית שמונה, תזכור שיש שם הגירה שלילית מאוד, אין לה קשר לקיבוצים. הקיבוצים לא אוחזים בקרקעות בלי לעשות איתן כלום. או שהן מעובדות לצרכים חקלאיים, או שיש "שכונות חדשות" או מפעלים. אתה אומר את זה כאילו הקיבוצים תמיד היו ישיבות עם אברכים שלא מתגייסים לצה"ל ולא עובדים מ-4 בבוקר, או תורמים לכלכלה. (ואגב, רק המעבר של הקיבוצים למודל "הקיבוץ הרווחי" היה יכול גם לעזור לכלכלה במקום שיהיה מסוגר בעצמו, מקיים את צרכיו ותו לא. הקיבוץ, אם נזיז רגע את ה"תספורות החוב" שעברו קיבוצים מסוימים, קיים את צרכיו בעצמו, הצליח יותר, הצליח פחות – קיים בעצמו, בנה בעצמו. ואם בצה"ל עסקינן, יש טעות רווחת שרוב הלוחמים מגיעים מהציבור הלאומי דתי. טעות ! תמיד מושבים וקיבוצים היוו את רוב הלוחמים בצה"ל (גם בחללים), והנתון הזה נכון עד למלחמת לבנון השנייה כולל אם לא מעבר.
לגבי הקיבוץ – קבלה לקיבוץ, כרוכה בתקופת ניסיון, שבה זוכים החברים להכיר את המועמד לחברות. כאשר בנים של חברי קיבוץ בוחרים להיות חברי קיבוץ, יש עדיפות. בין היתר כי "לא נעים" מחבר קיבוץ אחר. לא בטוח שזה הוגן, כי אותו אדם לא בהכרח נבחן בצורה הכי אובייקטיבית לגבי היותו אדם עובד ותורם לקהילה. חבר קיבוץ זה מונח שנוי במחלוקת, בגלל המשמעויות שהוא טומן בתוכו. מהרגע שאדם נהיה חבר קיבוץ, הוא למעשה במעמד של "קביעות". אין אפשרות להעיף אותו אלא אם ביצע…פשע חמור (אלימות, אונס) וגם אז לא תמיד. כלומר, אדם יכול לעבוד, ולהיות טוב לקהילה עד לקבלתו כחבר בקיבוץ בהצבעה, ולאחר מכן (תיאורטית) להתבטל ועדיין להנות מזכויות היתר שמקבל חבר. מצד שני, זה לא שאותם אנשים כפי שציינת חיים בעושר מופלג ומנהלים אורח חיים חזירי (אם כבר השווית לטייקונים). עובדים קשה לטובת הקיבוץ, לטובת כלל הקהילה האידיאולוגית שלמרבה הפלא מדברת כמוך על צדק חברתי/חלוקתי.

אפשר להתווכח על מחיקת החובות על ידי המדינה, צודק? לא צודק? תפנה למדינה. אבל דה-לגיטימציה של הקיבוץ כאילו התופעה הזו היא שעשקה את תושבי המדינה מאוצרותיה… זה קשקוש, גם אם מדובר בקרקע (אם כבר על קרקע חקלאית, ולרוב תכנית המתאר מייעדת שטח שכזה לחקלאות – שוב, תפנה למדינה)