על מושג החירות

מה המשמעות של להיות חופשי/יה? יוסי דהאן על שלוש מסורות פילוסופיות של חירות, והשילוב ביניהן לכדי הבנה מלאה של מושג זה. חג שמח
יוסי דהאן

בערב פסח לפני שנתיים כתבתי על שלוש תפיסות שונות של חירות. בשנה שעברה עדכנתי את הפוסט, והשנה אני חוזר אליו ומרחיב את הדיון.

מה המשמעות של להיות חופשי, של ליהנות מחירות? בני ישראל יצאו מעבדות לחירות, ספרטקוס הנהיג את מרד העבדים נגד צבאות רומי, נשים מחו נגד שלילת חירותן להצביע ולהשתתף בחיים הפוליטיים, ואנשים במדינות רבות נאבקו על מנת להשתחרר מעול הקולוניאליזם. לעתים המאבק למען החירות אינו רק חיצוני אלא גם פנימי-אישי, כאשר אנשים נלחמים נגד מחסומים ועכבות המונעים מהם להיות מה שהם. כפי שאומר דייוויד מילר, קל לזהות מיהם אויבי החירות, אולם קשה יותר לומר בעבור מה נאבקים אלה הנלחמים למענה.

באופן כללי, בניתוח מושג החירות במסורת הפילוסופית ניתן לזהות שלושה רעיונות מרכזיים ומגוונים:

המסורת הרפובליקנית. התפיסה הרפובליקנית היא התפיסה הפוליטית ביותר של חירות. על פי תפיסה זו, להיות חופשי פירושו להיות אזרח בקהילה פוליטית חופשית, וקהילה פוליטית חופשית משמעותה קהילה שמנהלת את חייה בעצמה – כזאת שאינה כפופה לשלטון זר, כזאת שחוקיה משקפים את רצונות אזרחיה. להיות אזרח בקהילה מסוג זה פירושו להשתתף באופן פעיל בחיים הפוליטיים. המסורת הרפובליקנית היא מסורת ותיקה שמקורותיה בפילוסופים היוונים, שראו בהשתתפות בחיים הפוליטיים את מימוש רעיון החיים הטובים. אולם ההוגים היוונים, ולא מעטים אחריהם, סברו שלא כל אחד יכול ליהנות ממעמד של אזרח ומחירות. עבדים, נשים ומי שמתפרנס מעבודתו לא נחשבו למי שיכולים וזכאים ליהנות מחירות.

על פי תפיסה זו, אנשים החיים תחת שלטון עריץ או שלטון זר והנתונים תחת כיבוש, נשללת מהם חירותם. גירסה מודרנית יותר לתפיסה הרפובליקנית, המכונה לעתים רפובליקניזם הומניסטי, באה לידי ביטוי בכתביה של חנה ארנדט. בעבורה, חירות במשמעותה האמיתית פירושה ליטול חלק בבמה הפוליטית הציבורית. לדעתה, פוליטיקה היא מרחב שבו אנשים משתחררים מהשגרה המכאנית של חייהם המשפחתיים והכלכליים. התפיסה הרפובליקנית זכתה בשנים האחרונות לגירסה חדשה – ניאו-רפובליקנית, המכונה לעתים רפובליקניזם אזרחי, המיוצגת בידי פילוסופים בני ימינו כקוונטין סקינר ופיליפ פטיט. על התפיסה המודרנית יותר של רפובליקניזם אזרחי אפרט בהמשך.

Roman mosaic from Dougga, Tunisia (2nd century AD)
Roman mosaic from Dougga, Tunisia, 2nd century AD

המסורת הליברלית. על פי תפיסה זו, ליהנות מחירות פירושו להיות משוחרר מהגבלות או מהתערבות של אחרים במעשיך. להיות חופשי פירושו שאחרים יניחו לך לעשות את מה שעולה על דעתך. על פי התפיסה הליברלית אדם הוא חופשי כאשר הוא יכול להאמין במה שהוא רוצה, לומר את אשר על לבו ולנוע לאן שהוא חפץ ללא הפרעה מצדם של אנשים אחרים. יש לשים לב שמגבלות על חירות הן מגבלות שנובעות מפעולתם והשפעתם של אנשים אחרים, כך אדם הנוהג ברכב ונתקל בעץ החוסם את הדרך ואינו יכול להמשיך בדרכו אינו בלתי חופשי, אלא אם כן מישהו נושא באחריות לחסימת הכביש על ידי העץ.

מה שחשוב לליברל זה שאחרים לא יתערבו במעשיו. ובאחרים, הכוונה היא לא רק לאנשים אחרים אלא בעיקר למדינה. תפיסה זו של חירות מזוהה עם הוגים כג'ון הובס, ג'רמי בנת'אם וג'ון סטיוארט מיל. החשש העיקרי של הליברל הקלאסי הוא מפני התערבותה של המדינה במעשיו. כך בעוד שבעבור מי שמחזיק בתפיסה הרפובליקנית החירות באה לידי מימוש בחיים הפוליטיים, בעבור הליברל החירות מתחילה כאשר הפוליטיקה מסתיימת – בחייו הפרטיים. הגירסה הקיצונית של התפיסה הליברלית באה לידי ביטוי בדמותו של האנרכיסט, המאמין שחירות יכולה לבוא לידי מימוש רק כאשר כל מוסדות השלטון ייעלמו. דוגמה טובה לתפיסה הליברלית של החירות המדגישה חוסר התערבות באה לידי ביטוי בישראל בשני חוקי היסוד – חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק – הבאים להבטיח את זכות הקניין וחירויות אישיות ולהטיל מגבלות על התערבות השלטון.

אולם הקונספציה הליברלית המעמידה במרכזה חוסר התערבות היא בעייתית. דמיינו לעצמכם שני תרחישים (הדוגמה היא של איאן קרטר): בתרחיש הראשון, חייה של קבוצת עבדים נשלטת על ידי שליט טוב לב שיכול לעשות להם כל מה שעולה על דעתו. במקרה שלנו, השליט טוב הלב פשוט מניח לעבדים לנפשם. הוא אינו מתערב בחיי היום-יום שלהם, ולכן על פי התפיסה הליברלית המעמידה במרכזה את רעיון החירות כחוסר התערבות, אנו יכולים לומר שהעבדים נהנים ממידה רבה של חירות. אולם המסקנה הזו נראית לי ולרבים אחרים בעייתית, כיוון שכאשר אנו מתייחסים לחירות פוליטית קשה ליישבה עם תנאים של עבדות. תארו לעצמכם עתה את התרחיש השני, מצב בו אימפריה שולטת בקולוניה או מדינה כובשת שבה לנכבשים אין כל זכויות פוליטיות. תארו לכם שאותו כוח אימפריאליסטי, מטעמים שונים, מחליט להניח לנכבשים לנפשם – הוא אינו מפעיל כלפיהם את כוחו ואת סמכותו השלטונית. מנקודת המבט של הקונספציה הליברלית המתייחסת לחירות כאל אי-התערבות, אנחנו יכולים להגיע למסקנה שהאנשים החיים תחת כיבוש נהנים ממידה רבה של חירות בחייהם היום-יומיים, כייוון שהשלטון כמעט ואינו מתערב בחייהם.

עתה בואו נניח שהאנשים החיים תחת כיבוש מחליטים למרוד, המרד מצליח והם זוכים לחירות פוליטית. השלטון החדש שהם מקימים פעיל הרבה יותר מהשלטון הקולוניאלי הקודם. השלטון מחוקק חוקים ומחליט על מדיניות המתערבת במידה רבה יותר מאשר השלטון הקודם בחייהם של האנשים. על פי התפיסה הליברלית של חירות כחוסר התערבות, אנחנו צריכים להגיע למסקנה שהעצמאות הפוליטית גרמה לירידה בחירות. אולם שוב זו מסקנה בעייתית, כיוון שאנו מניחים שקולקטיב שהצליח להיפטר מכיבוש ומשלטון קולוניאלי דווקא הגדיל את חירותו ולא הקטין אותה.

התרחישים הללו מצביעים על העובדה שצריך להתייחס לחירות פוליטית כאל יחסים מבניים הקיימים בין אנשים וקבוצות ולא כאל עובדה אקראית. מה שחשוב זה לא האם במקרה האדון החליט היום שלא להצליף בעבד, או שהשלטון הכובש החליט לוותר על האפשרות לדכא את האוכלוסייה הכבושה. מה שחשוב הוא מערך החוקים, המוסדות והנורמות המסדירים את היחסים בין הצדדים; האם אלו חוקים, מוסדות ונורמות המאפשרים לאדם או לקבוצה להצליף או לדכא את הצד השני.

The Emancipation of the Negroes, January, 1863 - The Past and The Future - Drawn by Mr. Thomas Nast
The Emancipation of the Negroes, January, 1863 – The Past and The Future – Drawn by Mr. Thomas Nast

זו ביקורתה של התפיסה הניאו-רפובליקנית על התפיסה הליברלית של חירות. לדעת מצדדי תפיסה זו, חירות פוליטית משמעותה לא להיות נתון לשליטתו של כוח שרירותי. אדם או קבוצה נהנים מחירות כל עוד לאדם או לקבוצה אחרים אין יכולת להתערב בענייניהם באופן שרירותי. על פי תפיסה זו, חירות פירושה לא להימצא תחת שליטה של אחרים. כלומר מה שחשוב זה לא בכמה כוח עושה השלטון הכובש הקולוניאלי שימוש, אלא העובדה שיש לשליט את היכולת לשלוט ולעשות שימוש בכוח כלפי האוכלוסייה הנכבשת מתי וכפי שהוא רואה לנכון.

בהקשר הישראלי, הצעות שונות הממליצות על אוטונומיה חלקית כזו או אחרת לפלסטינים כאשר השליטה על מידת האוטונומיה הזאת נשארת בידי ישראל אינה מגדילה את מידת חירותם, או בקיצור "כיבוש נאור" מנוגד לחירות. על פי תפיסה זו של חירות, הרעיון הוא לא להפוך את הכובש לנאור אלא להפוך אותו לפחות כובש, לשחרר את הנתינים משליטתו השרירותית בהם.

על מנת ליהנות מחירות, על פי התפיסה הניאו-רפובליקנית, לא מספיק לא להיות נתון לשליטה שרירותית. על מנת לא להימצא תחת שליטה של אחרים אני גם צריך שהצרכים הבסיסיים יבואו על סיפוקם. אדם שאינו יכול להתקיים ייאלץ להכפיף את רצונו ויהיה נתון לשליטתם השרירותית של אחרים. כך, למשל, עובדים חסרי ברירה אחרת הנתונים לחסדיהם של מעבידים מנצלים או עניים הנתונים לחסדיהם של נדבנים ועמותות צדקה על מנת להתקיים. הבטחת חירותם על פי התפיסה הרפובליקנית מצריכה את סיפוק צרכיהם הבסיסיים על ידי השלטון, כלומר הבטחת זכותם ליהנות מזכויות חברתיות.

האם באמת כל התערבות שלטונית היא פגיעה בחירות? פילוסוף בן זמננו בשם פיליפ פטיט המקדם עמדה ניאו-רפובליקנית, כותב שמן הראוי להבחין בין התערבות שרירותית של השלטון שאינה מוצדקת, למשל התערבותו של השלטון שבאה למנוע ממני את חופש הביטוי או ההפגנה, לבין התערבות שלטונית באמצעות החוק שמטרתה למנוע שליטה של פרטים או קבוצות באנשים אחרים. כך התערבותה של המדינה באמצעות חוק שנועד למנוע שליטה כלכלית של אליטה קטנה בחלק גדול מהאזרחים, אינה בגדר הפרעה לחירות אלא דווקא הגדלת חירותם של אנשים רבים יותר – אותם אלה שהחוק מונע מבעלי ההון את השליטה הכלכלית בחייהם.

כך גם חלוקה מחדש של הכנסות באמצעות מיסוי או חקיקת חוקי עבודה המגנים על העובדים, פרקטיקות המתקיימות במדינת הרווחה, אינם מהווים פגיעה בחירות בעלי ההון והמעסיקים, אלא מונעים את השליטה שלהם בחיינו. אלו חוקים המגדילים את חירותם של אזרחים רבים. תפיסה דומה לזו באה לידי ביטוי בעמדה שמביע הפילוסוף ג'רי כהן, שלדעתו חלוקת החירות בחברה תלויה בחלוקת הקניין בין אנשיה, ומשום כך לדעתו צורות מסוימות של סוציאליזם עדיפות מבחינת הגדלת חירותם של בני אדם על פני משטרים קפיטליסטיים. הנקודה החשובה והמעניינת בעמדות של כהן היא ההצדקה למשטר סוציאליסטי במונחים ליברליים של חירות שלילית. מבחינה זו, משטר סוציאליטי אינו עדיף על משטר קפיטליסטי כיוון שאנחנו מעדיפים את ערך השוויון על פני ערך החירות, כפי שרבים וטובים נוהגים לנסח את המחלוקת בין שתי האידיאולוגיות הללו, אלא משטר סוציאליטי עדיף כיוון שהוא מבטיח חירות רבה יותר ממשטר קפיטליסטי.

Untitled (Hunting Scenes), kara walker, 2001
Untitled (Hunting Scenes), Kara Walker, 2001

בדרך כלל הדיון במושג החירות מעמיד כמושא הדיון את היחיד וחירותו, אולם כהן כותב כי קיים טעם ראוי להתייחס להיבטים של חירות והגבלת חירות גם של קולקטיבים. כהן טוען שבעוד שחלק מהאנשים השייכים למעמד הפרולטריון יכולים להיחלץ כיחידים ממעמד זה והם חופשיים לעבור למעמד גבוה יותר, הם אינם חופשיים במובן זה שהם אינם חופשיים לעזוב כקולקטיב את הפרולטריון. למרות שתחת המשטר הקפיטליסטי יש ליחידים סיכוי לטפס ממעמד הפרולטריון למעמד גבוה יותר, בלתי אפשרי שכל מי ששייך למעמד זה ייחלץ ממנו, כיוון שהמשטר הקפיטליסטי מצריך מעמד עובדים גדול, שאינו יכול להמשיך להתקיים רק בתנאי שמספר מצומצם של אנשים ולא יותר מכך יצליח לטפס למעמד גבוה יותר. המצב של הפרולטריון, לדעת כהן, אנלוגי לחבורת אסירים כלואים שרק אחד מהם יכול לברוח מהכלא. כיוון שלא כולם יכולים לברוח, למרות שלכל אחד מהם יש הזדמנות לברוח, קבוצת האסירים הם בלתי חופשיים כקולקטיב.

ההוגה בנז'מין קונסטאנט הבחין, הבחנה שהפכה לקלאסית בהגות הפוליטית, בין החירויות של העת העתיקה לבין החירויות של הזמן המודרני. החירות שאליה שאפו אזרחי הפוליס היוונית היו החירויות הפוליטיות – חירויות הכרוכות באסיפות בכיכר העיר, בניהול דיון פוליטי קולקטיבי, בשירות בחבר מושבעים ותפקידים אחרים לטובת הציבור. זו החירות הרפובליקנית. החירויות של הזמן המודרני לעומת זאת, וכאן הוא התכוון למדינות אירופה, היו חירויות אזרחיות, חירות ממעצר, חופש העיסוק, חופש המחשבה וחירויות אחרות. חירות במובן התפיסה השנייה (התפיסה הניאו-רפובליקנית שהזכרנו למעלה מציבה אתגר להבחנה קלאסית זו).

התפיסה השלישית של חירות היא התפיסה האידיאליסטית, המזוהה עם ברוך שפינוזה, ז'אן ז'ק רוסו ופרידריך הגל. בתפיסה זו המוקד אינו בהסדרים המוסדיים הפוליטיים והחברתיים, אלא בכוחות הפנימיים שלי הקובעים כיצד אפעל. על פי תפיסה זו אדם הוא חופשי כאשר הוא אוטונומי, כאשר הוא אדון לעצמו, כשהוא פועל על פי הרצונות האותנטיים שלו או בהתאם לסברות הרציונאליות המנחות אותו כיצד לחיות. המאבק למען החירות על פי התפיסה האידיאליסטית אינו בכוחות חיצוניים אלא בכוחות פנימיים של האדם עצמו – חולשת רצון, דחפים, תאוות, אמונות בלתי רציונאליות – המפריעים לו לבטא את האישיות האותנטית שלו.

חלק מהגרסאות של התפיסה הזאת הן אנטי-פוליטיות לחלוטין. כך, אנשים השייכים לתנועות ניו אייג' סבורים שהם ישיגו את החירות האמיתית באמצעות מדיטציה, התבוננות פנימית ובניסיון להתגבר על רגשות או אמונות מסוימות. אולם לתפיסה האידיאלית של חירות יש גם גרסאות פוליטיות בעייתיות, למשל אלה הסבורות שרק תחת סדר פוליטי מסוים אנשים יגלו ויביאו לידי ביטוי את החירות האמיתית שלהם. כך מהכיוון הימני הטוטליטרי, עמדות הקובעות שרק באמצעות שייכות והזדהות עם גזע או לאום, אנחנו יכולים להיות חופשיים באמת. או מהכיוון הפוליטי השמאלי, למשל סטליניזם קומוניסטי, שעל פיו רק באמצעות הזדהות עם הסדר הקומוניסטי אנשים ישתחררו מהניכור שבעבדות הקפיטליסטית וייהנו מחירות קומוניסטית. גירסה אחרת של תפיסה זו מציג הפילוסוף צ'ארלס טיילור. לדעתו, אדם שאינו פועל על פי הרצונות המשמעותיים ביותר עבורו אינו חופשי, כך שחשוב שכאשר אנו בוחנים את מידת החירות שבני אדם נהנים ממנה, כדאי לבחון לא רק את מרחב ההזדמנויות שעומד לרשותם, אלא גם באיזו דרך פעולה הם בוחרים למעשה.

One Hundred Beggars, Santiago Sierra, plaza estudiante, 20. Mexico city, Mexico
One Hundred Beggars, Santiago Sierra, Plaza estudiante, 20. Mexico city, Mexico

הערה קצרה: ההבחנה המפורסמת של ברלין בין חירות שלילית לחירות חיובית, במסה המפורסמת והמעט מבולבלת שלו "שני מושגים של חירות" (pdf), היא במידה רבה הבחנה בין התפיסה השנייה לתפיסה השלישית של חירות כפי שהן מוצגות כאן, כאשר ברלין מביע התנגדות לחירות חיובית המקבילה כאמור לתפיסה השלישית של חירות. טיילור מעניק פרשנות מעניינת להבחנה בין חירות שלילית לחירות חיובית. עבור טיילור, חירות שלילית הוא "מושג הזדמנות" (opportunity concept). חירות שלילית בעיניו עוסקת בשאלה מה אנחנו יכולים לעשות, אילו הזדמנויות פתוחות בפנינו באופן בלתי תלוי והאם אנחנו יכולים לממש את ההזדמנויות הללו. חירות חיובית מצד שני, היא "מושג מימוש" (exercise concept), קונצפציות של חירות חיובית עוסקות בשאלה של שליטה של אדם בחייו. על פי תפיסות אלו אדם הוא חופשי רק כאשר הוא יכול באופן אפקטיבי לקבוע את חייו. על פי ההבחנה של טיילור, אימוץ מושג ההזדמנות של חירות משמעותו שרק מכשולים חיצוניים המפריעים לפעולותיי פוגעים בחירותי, לעומת זאת להכיר בחירות כמושג של מימוש משמעותו להכיר בכך שגם הגבלות פנימיות המגבילות את המוטיבציה, השליטה העצמית שלנו בעצמנו פועלים אף הן כהגבלות על החירות.

התפיסות השונות הללו אינן מוציאות זו את זו. הבנה שלמה של החירות צריכה לשלב בין שלושתן. אנשים לא נהנים מחירות כאשר חייהם נשלטים על ידי אנשים אחרים, הם נהנים מחירות כאשר הם קובעים ביחד עם אחרים את אורח חייהם (חירות רפובליקנית). אנשים גם אינם חופשיים כאשר הם חיים תחת חוקים מדכאים או במציאות משוללת חוקים לחלוטין, או כאשר אין ברשותם את האמצעים הבסיסיים לתנאי קיום נאותים למימוש החירות (חירות ליברלית), הם גם לא אוטונומיים כאשר הם מבולבלים, מחקים באופן מכני ואוטומטי את אורח חייהם של אנשים אחרים, מודרכים על ידי תעמולה תקשורתית או אחרת, או כאשר הם משועבדים למסורת ללא יכולת להשתחרר ממנה (חירות אידיאליסטית). ההיסטוריון והפילוסוף קוונטין סקינר, שכאמור מצדד בתפיסה הרפובליקנית של חירות, מציג בהרצאה זו באופן בהיר את ההבדל בין שלוש התפיסות השונות הללו של חירות.

לא פירטתי מה משמעות ניתוח מושג החירות הזה למציאות הישראלית. אני מקווה ש-חלק מהפירוט הזה בא לידי ביטוי במה שנכתב באתר הזה במהלך השנה.

חג חירות שמח.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אבנר

    הכותב מבלבל חירות ושוויון. הגישה המרקסיסטית שהכותב יוצא ממנה נסתה כל השנים להסביר מדוע החירות השלילית איננה חירות, והחירות החיובית היא החירות האמיתית. גישה זאת נכשלה מפני שאפשר, כמו שאמר לינקולן, לשקר לכל האנשים חלק מהזמן או לחלק מהאנשים כל הזמן, אבל אי אפשר לשקר לכל האנשים כל הזמן.

  2. שמעון

    כל מילה בסלע. אותי רק מפחידות תזות אבסולוטיות. כאלה, שברוב המקרים הופכות לאנטי תזות, אחת של רעותה. האם לא ניתן לעצב סינתזה של השלוש. כזו שתתאים לאנשים אינטליגנטים. אותם החולמים את החרות האידאלית. שואפים לחרות הליברלית וחיים בחרות הרפובליקנית?
    סhנתזה בלתי אפשרית ,כמובן. אבל בכל אחת מן האפשרויות, מותר עדיין לחלום ולחשוב באופן חופשי, תוך הקפדה על כלל אחד, דרגות החופש שלך, גובלות בדרגות החופש של הזולת. שום תעודת זהות או דרכון, או צבע עור,או מין,אינם יכולים לשנות את הכלל. זה יוצר, כמובן, את הצורך בהרחבת דרגות החופש של היוצרים על ידי יצירת דרגות חופש חדשות. אבל "כלל" של האחד,כבר פוגע בחירותו של האחר.
    חלום באספמיה? אני יודע.

  3. ראובן מירן

    מאז שחר האנושות, אנחנו משתעבדים מרצון לעריצים ולעריצויות מכל הסוגים ומוותרים בקלות איומה על הנכס היקר ביותר שלנו. קראו גם את "על ההשתעבדות מרצון" של אטיין דה לה בואסי, חברו ומורו הרוחני של מישל דה מונטיין.

  4. עמית

    האדם החופשי בוחר לעצמו את חירותו – הוא גם אמור למלא אותה תוכן.
    והיוצא מכך שהאדם החופשי לוקח אחריות על חייו – על בחירותיו. הוא אינו מאשים אחרים אלא בא חשבון עם עצמו.
    לגבי שלוש הגישות לחירות, הרי ברור כי שלושתן חייבות לבוא לידי ביטוי בכל חברה חפשית – ואם רק אחת מהן מתקיימת, הרי היא הופכת בהכרח לדיקטטורה – של יחיד, של קבוצה, של ההמון…

  5. גבי

    זה לא פורסם כבר?

  6. מאיר עמור

    פעם נוספת, תודה על בהירות המחשבה וההצגה.

  7. אשר עידן

    שלוש ססמאות היו למהפכה הצרפתית: אחווה, חירות, שוויון. אחווה חמולתית זה מהמילה אחים. חירות ליבראלית-קפיטליסטית זה מהמילה חארות. שוויון סוציאליסטי זה מהמילה דז׳ז׳ה משווייה

  8. ראובן גרבר

    סינתזה שלמה, לדעתי, היא שילוב בין ארבע חירויות מדורגות: (ואביא דוגמא להמחשתן)
    1. החירות מ- החירות משעבוד – (מסומלת בפסח). לדוגמא לאפשר לנשים לעסוק במדעים – מה שלא קיים בארצות מסויימות.
    2. חירות כ- החירות להיות כפי שאני, חירות פנימית – היכולת לבחור נכון לאור תורה מוסרית-ערכית, (מסומלת בשבועות) הגישה האידיאליסטית. בדוגמא, נשים שנמנעות מסיבות מגדריות לעסוק במדעים.
    3. חירות ל- החירות לבחור – (מסומלת ביום העצמאות כזכות המימוש) כאשר החברה מאפשרת לאדם את מימוש האופציות בנפשו בחרה בהן. הגישה הסוציאל-דמוקראטית. תמיכה חברתית -כלכלית על מנת לאפשר ליותר נשים להגיע ללימודי מדעים.
    4. והחירות ב- והמדרגה הרביעית היא המעניינת – החופש בתוך הבחירה. היכולת לפעול בהרמוניה בתוך העשיה. תחושת ההנאה והסיפוק בעצם העיסוק במדעים.
    (סוכות כהנאה מהשפע).
    כמה מעלות טובות לחירות עלינו. כמובן, שרצויה חירות התגובה.