• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

מאיפה יש לך את הכסף הזה?

מרחב מזרחי אלים הדורש התערבות מיידית של החוק, ומנגד מרחב אשכנזי כאוטופיה שהחוק הפלילי אינו רלוונטי לגביה. תום מהגר על "מתחת לאף" ו"מציצים", שתי קלאסיקות ישראליות
תום מהגרתום מהגר

פעיל בעמותת עמר"ם לקידום תרבות וזהות מזרחית

"מתחת לאף" ו"מציצים" – שני סרטי פולחן בהם צפו מאות-אלפי ישראלים לאורך השנים. אני רוצה להתמקד במספר סצינות אלימות מתוכם, ולנסות להסביר כיצד אלימות במרחבים מזרחיים מיוצגת על המסך באופן שונה מאלימות במרחבים אשכנזיים; אטען כי הצופים שותפים להנחות של יוצרי הסרטים באופן שמחזק גישות סטריאוטיפיות ביחס למזרחים מזה ומלבין את האלימות של ההגמוניה מזה.

"מתחת לאף" (1982; במאי: ינקול גולדווסר; תסריטאי: חיים מרין) הוא סרט על ארבעה גנבים בעלי פרופיל פלילי נמוך, שמנסים "להביא את המכה של החיים שלהם". הם פורצים לבניין המשטרה ומצליחים לגנוב כספת ובה כסף רב, אולם חקירה מאומצת של הבולשת ותככים וטעויות בקרב הארבעה מובילים בסופו של דבר ללכידתם. חשוב לציין שהסרט הוגדר כ"סרט בורקס". מבלי להתייחס לתהליך ההגדרה של סרטים מסוימים כ"סרטי בורקס" (כלומר סרטים באיכות נמוכה, לכאורה), ניתן לומר כי כפי שמוזיקה מזרחית – "מוזיקת קסטות" – היתה סוג של תת-ז'אנר של המוזיקה הישראלית הכללית, כך מ"תחת לאף" שייך לז'אנר סרטים אשר הביאו את הקול והפנים של המזרחי לקולנוע. ואכן, הסרט מביע את תחושת הניכור והמחאה של מזרחים ביחס לממסד.

מתחת לאף

הסרט המוקדם יותר, "מציצים" (1972; במאי: אורי זוהר; תסריטאים: אריק איינשטיין ואורי זוהר), עוקב אחרי 24 שעות בחייהם של צמד ידידי נפש. האחד נגן גיטרה מתוסכל, נשוי ואבא לילדה, שבוגד בבת זוגו בתחילת הסרט. השני רווק, חי ועובד על חוף הים בתור מציל, ומעריץ את חברו. בין לבין הם גם רודפים ומכים נערים שמסתובבים באזור, מדברים על פתיחת עסק, שותים קפה וכו'.

mazizim1

כדאי להתעכב על קלסתר פניהם של גיבורי הסרט – סמי בן טובים (אורי גבריאל) לעומת אלי (אריק איינשטיין). מדובר בטייפ-קאסט מושלם: תווי פניהם של גבריאל ואיינשטיין, כמו גם אלמנטים נוספים שמצביעים על זהות מזרחית לעומת אשכנזית דוגמת מוזיקה, לבוש או לוקיישנים, מייצרים משמעות חברתית מסוימת המייצרת את המרחב המזרחי כאלים וככזה הדורש התערבות מיידית של החוק, ולעומת זאת, את המרחב האשכנזי כאוטופיה שהחוק הפלילי אינו רלוונטי לגביה.

הסצינות הראשונות שברצוני להתעכב עליהן מתארות את ההוויי של גיבורי הסרטים: ב"מתחת לאף", גיבורי הסרט משחקים קלפים במועדון מאולתר. במהלך המשחק פושטים בלשי משטרה על המקום, עורכים חיפוש גופני על הנוכחים, ומנהלים עם סמי בן טובים דין ודברים, מה שמוביל בסופו של דבר לתגרה ולמעצרים. ב"מציצים", אלי חוזר מהמועדון עם דינה (מונה זילברשטיין) ומבקש מגוטה (אורי זוהר) את המפתח לחדר על מנת לקיים איתה יחסי מין בחדר שלו. גוטה נותן לו את המפתח ולוחש לו "תשאיר את האור". בשעה שאלי ודינה בחדר, גוטה ושני נערים, קטינים יש לציין, מציצים להם. אלי יודע זאת, אבל דינה לא יודעת.

בדיאלוג בין השוטרים לסמי בן טובים במהלך החיפוש הגופני שעורכת המשטרה על גיבורי "מתחת לאף", טוען סמי בתחילה בקול רם "סתם נטפלים לאנשים". לאחר מכן ניגש אליו החוקר הבכיר בן שושן (מכרם ח'ורי), ושואל אותו מאיפה הוא. סמי עונה: "אני מהרצליה פיתוח, יש לי שם וילה שלוש מפלסים". בן שושן עונה לו: "מי לימד אותך להתחצף"? סמי עונה לו "מי מתחצף"? במקביל, אחד השוטרים מוציא כסף מכיסיו, מנפנף בשטרות ואומר לו "תגיד לי, מה זה צריך להיות?". סמי עונה: "זה כסף". החוקר מקשה עליו: "מאיפה יש לך את הכסף הזה"? בתגובה אומר סמי: "יש איזה ערבי מזיין אותי בתחת, משלם טוב". ובהמשך: "רוצה אני אביא לך את המספר שלו? הוא יזיין גם אותך". ואז פורצת התגרה.

כדאי לשים לב שבמהלך משחק הקלפים, בטרם פרצה הבולשת לזירה, סמי בן טובים לא עבר כל עבירה אשר מצדיקה חיפוש על גופו, וכן לא ברור מה חמור כל כך בתשובות שהוא מספק לשוטרים. על כן אני מבקש לטעון שהסצינה מבוססת ברובה על ההנחה החברתית, אשר שותפים לה גם היוצר וגם הקהל בעיקר באמצעות קלסתר פניו של גבריאל, שגברים מזרחים שמשחקים קלפים, לא יותר מזה, ועוד יש להם כסף בכיס והם אף מעיזים בחוצפתם לטעון שהם גרים בהרצליה פיתוח, הם בהכרח עבריינים שיש להכות ולעצור.

לעומת זאת, הסצינה המקבילה ב"מציצים" דווקא בהחלט מצדיקה התערבות משטרתית. גבר ושני קטינים עשו מעשה חמור הרבה יותר ממשחק קלפים: הם הציצו לזוג מקיים יחסי מין ללא ידיעתה של האשה. ובכל זאת, הצופים, בהמשך להיגיון של יוצרי הסרט, אינם מונחים לתהות לגבי המשמעות הפלילית של מה שעושים הגברים בסצינה זו, אלא אמורים לראות בה סיטואציה קומית, סוג של מעשה קונדס. אמנם ראוי לציין בהקשר זה שהסרט "מציצים" הופק בתחילת שנות השבעים, ומה שנתפס היום כעבירה פלילית ואלימות מינית חמורה, בימים ההם נראה יותר כמו מעשה שובבות. עם זאת, כדאי להסתכל על תהליך כינונו של "מציצים" כסרט פולחן בחברה הישראלית. נכון לשנות ה-2000, אלי וגוטה עדיין נתפסים בציבור כדמויות חמודות ולא-מזיקות, ובכך הצופים למעשה שותפים להנחה שאלימותם אינה חמורה כל-כך (ראו, למשל, מאמרו של ליאור שליין, "אדון גוטה בשבילך").

מבלי משים, יש כאן הסכמה בין היוצרים לצופים, שבמסגרתה גיבורי "מתחת לאף" עוברים הליך של פרופיילינג אתני. כפי שערבי שמגיע לשדה תעופה הוא בגדר חשוד פשוט בגלל שהוא ערבי, כך גם מזרחי הוא בגדר עבריין פשוט מהסיבה שיש לו כסף בכיס, או בגלל שהוא משחק קלפים. וכפי שיהודים אשכנזים ייבדקו לעתים רחוקות בקפידה, כך גם המשטרה לא תפקוד את הצריף של גוטה על-אף פשעים שהוא מבצע שם.

גיבורי הסרט "מציצים" מתנהלים אפוא באוטופיה אשכנזית אשר לא יודעת חוק מהו, כאשר הצופים אינם תוהים לגבי טיבה המוסרי השפל של התנהלותם. יש לשים לב כי מדובר באחד הסרטים האלימים שהופקו בישראל. שתי מוטיבציות משמעותיות מפעילות את אלי וגוטה: 1. לשכב עם נשים, והם לא בוחלים באמצעים, לרבות כפייה מינית, הכאה, שקרים, קללות וניצול זונות. 2. להכות נערים, שלושה נערים נרדפים על-ידם במהלך הסרט, ומוכים לא אחת. למעשה, קיימות סצינות ספורות בלבד שאלי וגוטה לא מבצעים מעשים שהם אחד משני הנ"ל, ואלה הסצינות שבהן נוכחותה של בת הזוג של אלי, מילי (סימה אליהו), "הפרענקית" עם "הכבוד" כפי שמכנה אותה גוטה, משבשת את כוונותיהם.

שתי סצינות נוספות משקפות להבנתי את האופן השונה שבו תופסים הצופים אלימות מזרחית לעומת אלימות אשכנזית. בשתיהן גיבורי הסרטים מנסים לכפות את עצמם על נשים, נהדפים על-ידן, ובתגובה תוקפים אותן פיזית ומילולית. גוטה מנסה לכפות את עצמו על דינה, יום אחרי שהיא שכבה עם אלי, וסמי בן טובים והרצל מלול (משה איבגי) מנסים לכפות את עצמם על שתי נשים שהגיעו איתם לחדר בבית מלון.

אולם מבחינה תדמיתית וציבורית, עיצוב דמות המזרחי לעומת דמות האשכנזי, קיים הבדל משמעותי: כאמור, "מתחת לאף" הוגדר כסרט בורקס. זאת אומרת, שלאלימות המינית של סמי והרצל יש צבעים ברורים – הם מזרחים. הצופה מפנים ומאשרר את הקשר שבין אלימות למזרחיות, משום שזה סרט בורקס בהגדרתו. מנגד, הצופה לא מזהה כל קשר שבין אשכנזיות לאלימות, משום ש"מציצים" מוגדר כסתם סרט ישראלי, כללי כזה.

למה הדבר דומה? כותרת בעיתון אשר מדווחת: "גבר אריתראי תקף אשה בדרום תל אביב". אכן, קרה וקורה שגברים אריתראים תוקפים נשים, וברור שיש לדווח על כך ושהמשטרה חייבת לעצור אותם. אבל מעולם לא נראה כותרת בעיתון שקובעת כי "גבר אשכנזי תקף אשה במכללת תל-חי", למרות שרוב ההטרדות המיניות באקדמיה מבוצעות על-ידי גברים אשכנזים. כך, האלימות של קבוצות שאינן חלק מההגמוניה האשכנזית עוברת תהליך סקטורליזציה בתוך ההקשר הישראלי, בעוד האלימות הלבנה, האשכנזית, נותרת עמומה, קוסמופוליטית כמעט.

בערוץ הקומדיות של yes, תחת הכותרת "פסח קורע", הגדירו השבוע את "מציצים" כך: "קומדיית הפולחן האהובה על שני החברים הטובים – אלי המוזיקאי והמתוסכל, וגוטה מלך חוף שרתון, השולט על המשתזפים ובעיקר על המשתזפות".

לקריאה נוספת:

עוד של תום מהגר

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאיר עמור

    לזה קוראים קליסקה של תרבות ישראלית. מי הוביל את מי? המציאות את הקולנוע או הקולנוע את המציאות. תום מהגר תודה רבה על עוד מאמר חודר ומבהיר. איך אתה בכלל יכול להעלות על דל מחשבתך שאריק איינשטין יכול לעשות משהו "רע". הוא – מעבר לטוב ולרוע. אריק הוא השלמות (האשכנזית). אפולו האלוהי. לעומתו, איבגי הוא "מזרחי מזרחי". וולאה הבארבוניס האלה על הכיפ כיפאק. לתפארת התרבות הישראלית. ללקק את האצבעות.

    1. אברהם קלדרון

      אני רואה בסרט התייחסות חיובית למצב המרזחים ומבליט את התגיות. הרי גם בן שושן לא בדיוק אשכנזי.

  2. ג. אביבי

    מאמר מצוין.
    העיקרון של שפיטה סלקטיבית ושונה את האדם הלבן ואת האדם המזרחי (כולל פלסטינים ואתיופים) כאילו מחלחל מהסרטים ליומיום. למעשה הוא טבוע ביומיום הישראלי מימי בראשית.
    עמותת "תמורה" הגישה תביעות נגד בתי בילויים, שנוהגים למנוע כניסה לתוכם של מזרחים בתואנות שונות. באחד מהדיונים המשפטיים בתביעה כזאת העיר השופט (ציטוט לא מדויק מהזכרון): מסתבר שקעקוע על הזרוע או שרשר על היד אצל אחד (האשכנזי) נתפש במחוזותינו כמעשה של שובבות נורמטיבית, ואצל האחר (המזרחי) הוא נתפש אצלנו כאיום וסכנה.
    כך נוהגת התשקורת הישראלית עם אישי ציבור שסרחו. האחד (מהשבט הנכון) מעד או פשוט התבלבל, והאחר לקח שוחד ושלשל לכיסיו. במהלך משפטי אולמרט, שמעתי לא אחת פרשנות, על פיה ראש ממשלתנו המסכן, התמים וטוב הלב הולך שולל ע"י מזכירתו (מן הסתם אישה מהשבט האחר) התחבולנית או פותה על ידה למעשה לא כשר.

  3. עמית

    דיי מצחיק שעוסקים כאן בסרטים שכל מהותם הוא לקחת לקיצון את כל הסטריאוטיפים והדעות הקדומות שקיימים בחברה הישראלית, ומבקרים אותם על כך שיש בהם סטריאוטיפים ודעות קודמות.

  4. כרמלה כ. שלומי

    תום, כשאתה משווה בין 'מציצים' ל'מתחת לאף' אתה חייב לזכור קודם כל באיזה תקופה נעשו, וכיוון שהייתי נערה בתקופת 'מציצים' (וראיתי גם איך מצלמים את הסרט), אני חייבת לספר לך על עידן בעייתי ביותר בו עניינים כאלה לא הגיעו בכלל למשטרה לא בגלל שמעורבים בו להגדרתך 'אשכנזים', מהסיבה הפשוטה שמעשים כאלה היו נורמה. מעוותת, מקוממת, אבל ידוע שמשטרה לא היתה מעורבת בהם גם כשמדובר היה במזרחים. זה פשוט לא הזיז לאיש. לא פעם גם למושאי העניין. זה קרה בכל מקום, בעבודה וגם בצבא שהיה אז צבא שוביניסטי להחריד ומעשים כמו אלה המתוארים ב'מציצים' היו לצערי עניין שבשגרה. שום 'אוטופיה אשכנזית' כהגדרתך. היום, תודה לאל, זה לא היה עובר ואין לזה כל קשר לאשכנזיות או מזרחיות. הרוב נהגו כך ואלה שלא, ממש לא הרימו גבה. לידיעתך.
    הנוסטלגיה, אגב, היא לתקופה באופן כללי. כשאני רואה את 'מציצים' אני רואה את תקופת התיכון, לא מניפסט חברתי. יש לא מעט סרטי פולחן שהם בעייתיים ביותר מבחינת תכנם ובכל זאת הם שומרים על מקומם בלב צופים מכל גוון ועדה שאין להם חפץ בניתוח חברתי.

    הסרט 'מתחת לאף' לא נחשב מעולם סרט בורקס. להיפך. הביקורות עליו היו מצויינות ואבגי וגבריאל הפכו בעקבותיו לשחקנים מבוקשים. ובעניין התוכן, מדובר בשוד. למה זה כל כך מוזר שמעורבת כאן משטרה ולמה להשוות עם 'מציצים'?
    ברור שהסרטים משרטטים מצב חברתי וגם מנציחים אותו באופן מקומם אבל כאן ערכת השוואה בין שני סרטים שאינם בני השוואה.
    אגב, גם אשכנזים מתקבעים בתודעה באופן מעליב ביותר. עשירים, טפשים, קמצנים ונכים רגשית. 'החום' הוא נחלתם הבלעדית של מזרחים, כמובן.
    למזלנו, מה שמתואר ב'מציצים' נחשב היום לעבירה פלילית לכל דבר. בשנות ה-70, לצערי, לא. לכן ההשוואה בין שני הסרטים לא לעניין.

    1. ג. אביבי

      א. 'מתחת לאף' איננו סרט בורקס וזכה למחמאות ובצדק. הוא פתח את הקריירה של איבגי ושל גבריאל. אבל תום מהגר לא דיבר על איכותו, אלא על היחס השונה למבצעי הפשעים, ע"י התסריטאים וע"י קהל היעד.
      ב. תקופות שונות? שטויות. גם ב1972 וגם ב1982 , מעשי הטרדה מינית ואף ניצול מיני בנוסח מציצים היו פופולאריים. הם לא היו חוקיים גם אז, אבל החוק בישראל התחיל להתלבש על סוג כזה של פשע רק במהלך שנות ה90. המשפט הציבורי הראשון על מעשים כאלה, היה זה של מרדכי, שנפתח בסוף ה90.
      ג. "אשכנזים….עשירים, טפשים, קמצנים ונכים רגשית…" – את מבלבלת מין באחד שאינו מינו. זה לא קיים בשני הסרטים האלה, ואם כן, שניהם תוסרטו ובוימו ע"י אשכנזים.

      1. נטליה

        א. הכותב ציין פעמים ש"מתחת לאף" נחשב כסרט בורקס.
        ב. התגובה של כרמלה דיברה על התקופה של שני הסרטים, היא לא הפרידה בין התקופות של הסרטים (72, 82), אלא כרכה אותן יחדיו.
        ג. היא אכן לא דיברה על הסרטים האלו, אלא על סרטים ישראלים בכלל (למשל – "אבא גנוב", אם אתה מתעקש).

        1. תום מהגר

          עצם ההגדרה של סרטים כ"סרטי בורקס" אינה מקובלת עליי, לא אז ולא היום. יש סרטים יותר טובים ופחות טובים (חור בלבנה למשל זה מפגן טרחנות שלא ברא השטן, אבל אף אחד לא קישר אותו לאשכנזים).
          בלשון עבר, ציינתי שהסרט הוגדר כ"בורקס", זאת אומרת שהוא נצבע באופן מסויים שיוצר קשר בתודעה הציבורית בין הגיבורים בסרט למזרחיותם, ולכן בין מזרחיות לתכונות שליליות (וולגריות, אלימות, שוביניזם).

        2. ג. אביבי

          ב. כלומר באותה תקופה השובב הנורמטיבי היה "משלנו" (אשכנזי) והאחר היה בלאו הכי קרימינל מעצם הגדרתו. בכל מקרה את הסוטים – לטעמי פושעים – מן השבט הלבן תיארו כשובבים קטנים ולא נוראים. או לחילופין, כשרצו להלבין/לנרמל פשע נתנו לאחד מהשבט הנכון את תפקיד הפושע.
          ג. אם היא דברה על הסרטים האחרים, ואני לא מתעקש דווקא על אבא גנוב (שבוים, תוסרט ושוחק ע"י אשכנזים), ברובם הגדול – אז כמו היום – הדמויות החיוביות הן אשכנזיות והסוטים או בעלי נטיות קרימינליות הם המזרחים ('קופסה שחורה' כמייצג). גם 'קזבלן' נכתב ובוים ע"י אשכנזים, בו על כל דמות אשכנזית שלילית דאגו שיהיו לפחות 2 חיוביות.

          1. תום מהגר

            בחיי שאחרון.
            ממליץ מאד על הספר בעריכת קובי ניב על הסרט מתחת לאף, כולל התסריט המלא ומאמר אחד שגם שמתי לינק אליו, של מתי שמואלוף.
            שמוליק דובדבני (ולא קובי ניב) מגדיר שם את מתחת לאף כבורקס חתרני. זאת אומרת שקיים האלמנט של הייצוג המזרחי, אך באופן שלא מבקש להשתלב בישראליות באמצעות נישואין עם אשכנזים, אלא דווקא מתריס ומוחה נגד הממסד האשכנזי, הפשע כמחאה.
            אבל לעניינו- עצם ההגדרה שלו כבורקס, חתרני או לא חתרני, מבדילה אותו מסרטים ישראלים "רגילים". זאת אומרת, שהסרט מציצים, כמו גם כל סרט אחר שגיבוריו אשכנזים, לא זכה לכבוד המפוקפק שמבקרי קולנוע יקטלגו אותו מבחינה עדתית, וכך האלימות שבו נותרה עמומה מבחינת העדה של מבצעיה.
            מיצינו 🙂

  5. תום מהגר

    תודה למגיבות ולמגיבים 🙂
    כרמלה, עשרות אלפי ישראלים, אם לא יותר, צפו ב"מציצים" אתמול בצהריים. מבחינת רובם, זו קומדיה וכך גם "יס" הגדירה את הסרט. אז סבבה שאנחנו יודעות ויודעים שזה סרט אלים ושוביניסטי, אבל השאלה היא איך הוא נתפס בציבור הרחב? בציבור הרחב הוא נתפס כמעשה קונדס וצחוקים, גם היום.
    ולעומת זאת, "מתחת לאף" נתפס כסרט פשע. זה ההבדל בעיצוב הדמויות- מזרחי לעומת אשכנזי, היכן החוק פועל והיכן הוא נעדר.
    ואני אומר לך בוודאות שמתחת לאף הוגדר כסרט בורקס, קובי ניב מתייחס לזה בספרו על הסרט. אבל השאלה שמעניינת אותי זה לא האם הוא סרט בורקס מבחינה קולנועית, אלא עצם התהליך של הגדרת סרטים מסוימים כבורקס, מי הגדיר אותם כך ומה האפקט של זה. ולדעתי, האפקט הוא זיהוי חברתי בין מזרחיות לוולגריות, אלימות וכו', ולעומת זאת, אין זיהוי של אלימות עם אשכנזיות, למרות שהדמויות והמרחב של "מציצים" הם אשכנזים.

    1. כרמלה כהן שלומי

      תום, חלק גדול מהסרטים בהם מוצגים מזרחים ואשכנזים באופן סטריאטיפי מקומם נעשו על ידי יוצרים מזרחים כמו זאב רווח שסרטיו הפכו לקאלט חוצה עדות. הרי שם הדמויות נלעגות לחלוטין. דווקא בקזבלן שהוא סרט מוקדם יותר דמות הגיבור המזרחי חיובית אם כי רוב הדמויות משורטטות באופן המקובע הרגיל. במציצים, עם כל הביקורת על התוכן, הדמויות הנלעגות כולן תוצרת אירופה. לא תמצא שם סטריאוטיפ מזרחי אחד.
      אני לא אומרת שהקולנוע לא מקובע, אבל רצוי לבחון כל סרט לאור התקופה בה נעשה ואני יכולה לומר לך שכל מה שהתרחש במציצים הוא, לצערי, צילום אותנטי של תקופה. לא היה קל להיות צעירה בעידן ההוא, ולהיות חיילת היה אפילו גרוע יותר מלהיות מזרחי…

    2. אברהם קלדרון

      איך הוא מסווג ? מחזמר עדתי?

  6. נתן

    כותב המאמר צודק במאה אחוז. האשכנזים מוצגים באופן חיובי והמזרחים באופן שלילי .
    לדגמה בסרט "קזבלן" מוצג הגיבור האשכנזי כאדם טוב, חכם ,אמיץ גיבור מלחמה ונדיב ולעומתו יש רק רשע אחד בסרט – הסנדלר המרוקאי מיקלוש(שם קצת מוזר למרוקאי…)שמוצג כאדם רע, שפל ,פחדן וגנב והגרוע מכל , מאיים על האחדות הישראלית
    הנפלאה.
    שניה רגע …יכול להיות שזה דווקא הפוך…. יכול להיות שאני מתבלבל…. אני רץ לראות את הסרט…

  7. איציק

    ככה צריך להמשיך ולא להשאיר אף אבן בלתי הפוכה ולא לוותר על אף פרה קדושה בחשיפת הדמגוגיה האנטי מזרחית לדורותיה באופן
    שיחשוף את עליבותם, בזיונם וצביעותם, קודם כל, של מזרחי המחמד!!

  8. דןש

    האחד סרט המתאר פשע מובהק
    השני מתאר שובבות נעורים – שובבות כזאת שבימינו נחשבת גם היא לפשע מובהק.

  9. בלייד

    אנא צרף את רשימת האשכנזים והמזרחיים שהטרידו מינית באקדמיה, והסבר גם לפי מה החלטת מי אשכנזי, מי מזרחי ומי סתם ישראלי.

    הידעת?
    רוב ההטרדות המיניות בנשיאות ישראל מבוצעות על ידי גברים מזרחיים.

    אלוהים, מי נתן לך מקלדת?

    1. תום מהגר

      ראית את הלינק שצירפתי לגבי הטרדות מיניות באקדמיה? עשרות תלונות בשנים האחרונות, רובן נגד מרצים בכירים. שיעור המרצים הבכירים המזרחים באקדמיה הינו כ- 6.5%.
      אז אשמח מאד אם הדו"ח המדובר בכתבה על האקדמיה יתפרסם, בינתיים כנראה שמישהו חוסם אותו כבר יותר משנה. ואז נדע נגד מי הוגשו תלונות בשנים האחרונות, וגם איך זה שלא שמענו על כתבי אישום נגד מרצים? תקן אותי אם אני טועה.
      לגבי האנס קצב, אני מאחל לו שיתייבש בכלא עוד שנים ארוכות, ובאותה נשימה, אני תוהה למה שמוליק קראוס, דן בן אמוץ ומשה דיין לא שילמו מחיר על מעשיהם.

  10. תום מהגר

    קראתי את הפוסט המצורף, אני ממש לא מסכים.
    "היבט ההכאה העצמית כה חזק בסרטים אלו שאי אפשר שלא לקרוא את דמותו כדמות שנותנת פתח לביקורת עצמית וביקורת על הגבריות הישראלית".
    אי אפשר שלא לקרוא אותו כביקורת? רוב הצופים לא קוראים אותו כביקורת, אלא כדמויות מגניבות. ציטטתי מתוך ערוץ הקומדיות של יס.
    "בעוד הגבריות מצטיירות בכיעורן וגסותן, הנשיות מעניינות, בוגרות יותר, אחראיות יותר."
    גם לא מדוייק. אולי זוהר באמת עיצב את עצמו כמנוון ומכוער, בזה יש משהו, אבל איינשטיין ממש לא, גם לא מקס המציל ולא הנערים. כולם חמודים בדרכם.
    ובכלל, אם הצופה מזדהה עם הדמויות, אז כנראה שזה לא ביקורתי. ואין ספק שגוטה ואלי הם מודל לחיקוי ומוערצים. אנשים (בעיקר גברים כמובן) מצטטים אותם כל הזמן, עד היום

  11. סתם אחד

    קטטה במועדון בו מופיע אריק איינשטיין, זו הסצינה הראשונה שאני זוכר במציצים. סרט ביוטוב אין. הזכרון שלי כל כך משובש?

  12. ע' קווירית

    שמ תגובתי גם פה:

    ה"נערים" (שיסל ושות') למעט אחד הם אנשים מבוגרים בשיא עליבותם ונלעגותם ובטח לא מוערצים. זה שלא כל אחד יודע לקרוא קולנוע לא משליך לרעה על העבודה של זוהר. למרבה הצער לא חסרות יצירות שנתקבעו בתודעת הקהל באופן הפוך לכוונת היוצר. דוגמא מפורסמת היא השיר every breath you take של פוליס שנהוג לפרש כשיר אהבה עדין על אף שבפועל רצה סטינג להמחיש שיר אלים של מטרידן

  13. ינקול גולדווסר

    מתחת לאף נעשה כאנטיתזה לסרטי הבורקס, שהיו ברובן, קומדיות נחותות שגיבוריהן המזרחיים שאפו "לנצח" את האשכנזים, הערימו עליהן והשתלטו על מעמדם/ רכושם/בנותיהן הנאוות. המזרחיים הוצגו בסרטי הבורקס באופן סטריאוטיפי כעילגים, בורים ועמי ארצות בעלי מבטא מוגזם ונחות וכל מטרת הסרטים האלה היתה למצוא חן בעיני הקהל ולסחוט צחוקים. כל אלו שהיו מעורבים ביצירת מתחת לאף, הן אנוכי וחיים מרין התסריטאי והן השחקנים, היו מודעים היטב לאנטיתזה הזו שאנו יוצרים וההסתכלות בדמויות היתה בגובה העין. מבחינתנו זה היה סרט חברתי נוקב וחתרני. אף לא אחד מהמבקרים שכתבו בזמנו על הסרט לא התייחס למתחת לאף, בשום דרך שהיא כסרט בורקס. השיוך לז'אנר הבורקס נעשה כ-20 שנה אחרי, ע"י אנשים שהיו חייבים הגדרת ז'אנר ומאחר ולא מצאו לו ז'אנר מתאים, ייחסו לו תכונות של סרט בורקס. לגופו של אירוע, אסור לשכוח שהסצינה בקלוב הקלפים מתרחשת אחרי נסיון השוד ששני הגיבורים ערכו, כך שאם נמצאים ברשותם מזומנים רבים, הם חשודים פוטנציאלים.

    1. תום מהגר

      תודה ינקול. אני מאמין לגמרי לכוונות שלכם לייצר סרט מחאה נוקב, ציינתי זאת בפוסט ואני חושב שהמאמר של מתי שמואלוף מתאר זאת יפה.
      אבל הנושא של הפוסט הוא קודם כל האופן שבו דמות המזרחית עוברת על המסך לעומת דמות האשכנזי, בעיקר לאור השנים הרבות שחלפו מאז הפקת שני הסרטים והאופן השונה שבו הם נתפסים בציבור הישראלי.
      אז ראשית, לגבי בורקס: לא בכדי אני כותב "הוגדר" כסרט בורקס. אני בכלל לא מקבל את הקטגוריה הזו של סרטים. לפי ההגדרה שעכשיו אתה כתבת לסרטי בורקס, גם מציצים יכול להיות בורקס. במוקד הסרט זוג נשוי, הוא אשכנזי והיא מזרחית (סימה אליהו). אלי וגוטה, שני אשכנזים, מנסים להערים על המזרחית מירושלים, הם מסתירים ממנה שאלי שוכב עם נשים אחרות, ובסופו של דבר אלי מכריע את אשתו: בסוף הסרט הוא אוחז בצווארה ואומר לה "ארצה" והיא יורדת על ברכיה. יש יותר שוביניסטי מזה?
      אבל התניות והגדרות תרבותיות, בין היתר הקטגוריה בורקס, ממסגרים את הסרטים באופן שונה, וכך אריק איינשטיין יכול להיראות על המסך עושה דברים נוראים, ואף אחד לא יעשה לזה שום קשר לאשכנזיות, אבל כל הסרטים שנהוג לכנותם בורקס בהכרח מסמנים את המזרחים באופן מסוים. ואכן, כפי שכתבת, הסרט הוגדר ע"י מבקרים מסוימים כבורקס.

      לגבי הסצנה בקלוב- יש לציין שלא מדובר בגניבת הקופה, אלא בפריצה לבית שלא היה בו כלום, כך סמי אמר לג'אנה בשירותים. אז הכסף בכיסו בכל מקרה לא מהדירה הזו. גם זה לא נראה לי סביר שהמשטרה תחפש על כל גבר שיש לו כסף בכיס ומייד תחשיד אותו בגניבה ללא אינדיקציה נוספת. ואם ממשיכים את הקו של השוואה בין מרחב מזרחי לאשכנזי, אז גם אם הם חשודים בגניבה, עדיין זה מעשה שהוא פחות חמור ממה שקורה בצריף של גוטה, ומשום מה המשטרה לא מגיעה לשם, ובמידת הצורך אף מכה את החשודים ועוצרת אותם.

        1. תום מהגר

          אולי שאעבור במכונת שיקוף?
          תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה, תואר שני במדע-המדינה. שניהם באונ' תל אביב.

    2. ג. אביבי

      בהחלט מקובל.
      בנוסף,
      א. עלילת 'מתחת לאף' נכתבה על סמך case אמיתי שאירע מספר חודשים (או קצת יותר) לפני הנפקת הסרט.
      ב. מתחת לאף איננו סרט 'בידור וצחוקים' אלא עלילה שמנסה להיות מותחת וריאלית.
      ג. גיבורי הסרט, בניגוד לגיבורי ה"בורקס", אינם על הסקלה של בדרנים/מצחיקנים. אין שם לא גששים, לא י-ברקנים ולא זאב-רווחים.
      ד. העלילה לא מסתיימת בהאפי-אנד אלא בסוף עגום (לפחות מבחינת הגיבורים).
      ה. כדאי להזכיר למי שאינם מבינים: מבטא מזרחי, כמו זה של בן-טובים ומפקד המשטרה, אינו בשביל הצחוקים/הלעגה, אלא כדי להישמע אותנטי/ריאלי ככל האפשר. בשנות ה80, זה היה נפוץ הרבה יותר מהיום.
      אם בעל טור החליט שזה סרט בורקס, כדאי לשלוח אותו למקור: גולדווסר ומרין.
      והעיקר, הסרט מעולה.

  14. נועם א"ס

    גם את "מציצים" אפשר (וצריך) להציג כסרט קשה (על "ישראליוּת"?) תחת חזות בידורית ולא מאיימת. כך:

    "הנושא של הפוסט הוא קודם כל האופן שבו דמות המזרחית עוברת על המסך לעומת דמות האשכנזי. […] גם מציצים יכול להיות בורקס. במוקד הסרט זוג נשוי, הוא אשכנזי והיא מזרחית (סימה אליהו). אלי וגוטה, שני אשכנזים, מנסים להערים על המזרחית מירושלים, הם מסתירים ממנה שאלי שוכב עם נשים אחרות, ובסופו של דבר אלי מכריע את אשתו: בסוף הסרט הוא אוחז בצווארה ואומר לה "ארצה" והיא יורדת על ברכיה. יש יותר שוביניסטי מזה?" – תום מהגר, תגובה, עמוד זה.

    העיקר, "מתחת לאף", סרט עם סוף עגום – וסרט מעולה. (וגם "מציצים").

  15. בועז

    שני הסרטים מעולים. עם כל הכבוד למחקר ולחקר דמות המזרחי, השימוש שנעשה בשני הסרטים ובהשוואה בינהם עושה עוול מסוים ליצירה, . כשמציצים יצא הוא לא הובן על ידי הקהל והזמן שעבר גם הפך אותו לקאלט- תופעה שהרבה פעמים אין לה קשר עם כוונת היוצר- ראה ערך מופע הקולנוע של רוקי וכו' – כמו כן הזמן גם מיצב אותו כסרט אמנותי מהשורה הראשונה. (כיסא 27). מה הטעם להתייחס לדמות האשכנזי בסרט שלא הובן על ידי הקהל (או הביקורת) בזמן אמת ולכן ההתקבלות שלו מסוייגת? כמו גם ההגדרה של מתחת לאף כבורקס. זה לא מדויק להסתמך על שמוליק דובדבני במאמר שכזה כי הוא מבקר פוסט, מה שנקרא. הוא אמנם מבקר מבריק אבל על מנת להגדיר את הסרט כבורקס יש להתייחס לביקורת שנכתבה עליו בזמן אמת וגם לאופן ההתקבלות שלו על ידי הקהל, בזמן צאתו לאקרנים. אחרת כל הדיון על דמות המזרחי ודמות האשכנזי נשאר עקר.
    ואנחנו נשארים – שוב- עם מה שגולדווסר רצה לומר ועם מה שאורי זוהר רצה לומר.

    אנצל את הבמה ואומר שהחזרת הדיון על הסרטים מזכיר שוב כיצד שניהם למעשה מכילים את המשחק הטוב ביותר שנראה בקולנוע הישראלי עד אז, ובשניהם יש דוגמא מופתית לכתיבת דמויות ודיאלוגים ברמה נדירה.

  16. איתי

    הסרט "חגיגה בסנוקר" מציג שורה של עבירות פליליות שמתבצעת על ידי דמויות מזרחיות (הימורים במועדון סנוקר, מתן צ'ק ללא כיסוי , ניסיון לגנוב בחזרה את הצ'ק)
    ועוד לא דיברנו על עזריאל שמרביץ (תקיפה, עונש מקסימלי של 20 שנה) לבוס שלו בחנות הירקות שהיה בכלל כמו "אמא בשבילו"….
    האם הדבר מונע מאיתנו להעריץ ולאהוב את הדמויות בו על אף שהן מזרחיות? הניסיון לנתח סרט בכלים משפטיים הוא מופרך לחלוטין.

  17. י.ג.

    מתחת לאף מעולם לא הוגדר עברו בורקס, ולא ברור לי מאיפה אתה מסיק כך. מהרגע שהסרט נחת בקולנוע הוא הפך לפולחן, והקהל הרחב ידע לצוטט משפטים שלמים.
    מציצים לעומתו היה כישלון מסחרי בקולנוע. הניתוח שלך, על "גן עדן אשכנזי", מעיד משהו על ההתעלמות המוחלטת שלך מהתקופה שהסרט מתאר. ואני לא מדבר על האלימות המינית. מציצים מתאר את האופוריה של לפני מלחמת יום כיפור. את חוסר המודעות לסביבה האלימה שהדמויות חיות בה. לשיטתך, האופוריה האשכנזית שקדמה למהפך הפוליטי ב1977.
    הבעיה בניתוח שלך, שהוא משווה שני סרטים שאין בהם, על המסך לפחות, קונפליקט אמיתי. הקונפליקט קיים בפערי המעמדות של שתי האוכלוסיות שהסרטים מתארים – במציאות. לכן שני הסרטים אותנטיים. בורקס? זה דבר אחרון שאפשר לחשוב על מתחת לאף. נראה אותך מנסה להכיל את אותה השוואה על "בין הסורגים".