הנה בא המשיח – קי קיצ קיצוץ בקיצבאות

על פי תיאוריות "המומחים", קיצוץ קצבאות ילדים יקטין את עוניים של ילדים. יש להם הסבר שעשוי להישמע הגיוני לרבים, אבל מה לעשות שזה לא קשור למציאות. על תיאוריות מנותקות
איציק ספורטאאיציק ספורטא

מרצה בכיר בפקולטה לניהול שבאוניברסיטת תל אביב ופעיל חברתי סוציאל-דמוקרט. חבר בוועד המנהל של מרכז אדוה לחקר השוויון בישראל ובאספה הכללית של עמותת הל"ה, ממקימי הקשת הדמוקרטית המזרחית.

קיצוץ קצבאות הילדים הפך למשהו שנראה כל כך הכרחי עד שגם אלו שחושבים שעוניים של ילדים בישראל גבוה מקבלים אותו כמובן מאליו. עצם המחשבה שהקיצוץ התקציבי הכללי מחייב קיצוץ של 3.5 מיליארד שקל בקצבאות הילדים מעלה בי חלחלה, כאילו בריאותה הכלכלית של ישראל תלויה בכך. זה אבסורד שאין כמותו כי מסך הקיצוץ ש"המומחים" אומרים לנו שצריך לקצץ (כ-30 מיליארד ש"ח) בשנתיים הקרובות, כ-12% יהיו בקצבאות ילדים. אם זה לא מופרע, אני לא יודע מה מופרע.

תשאלו, מה אני מתלהם? הרי רבים רואים בקיצוץ הזה פתרון כמעט לכל בעיה. הלא, החרדים והערבים מולידים ללא חשבון וקיצוץ הקצבאות יקצץ גם את מספר הילדים. בנוסף, אומרים שהקיצוץ ידחוף אנשים ונשים לשוק העבודה, וזה יקטין עוד יותר את עוניים של ילדים. כך, על פי "המומחים", ובניגוד גמור למה שקורה במציאות, קיצוץ קצבאות מקטין את העוני. משום מה, מתעלמים מהעובדה שקיצוץ קצבאות הילדים בישראל העצים ולא הקטין את עוניים של ילדים עד לרמה בלתי אפשרית. בנוסף, כשמדברים על קיצוץ קצבאות נשמעת שוב ושוב הטענה שקצבאות אוניברסאליות הן בזבוז. לכן צריך קצבאות דיפרנציאליות. הקשיבו לשר הרווחה החברתי החדש.

פעמים רבות כשמדברים על הולדת ילדים משתמשים במושג פיריון שהוא מושג שלקוח מעולם הייצור התעשייתי. המחקר בנושא ההחלטה אם להביא ילדים או לא נסמך על תיאוריה של אחד הכלכלנים האימפריאליסטים ביותר ביקום – גרי בקר. בקר ניסה להסביר כל התנהגות אנושית, תהיה זו אפליה, החלטה להינשא, פשע, הולדת ילדים או כל דבר אחר, כתוצאה שיקולי תועלת, בעיקר כספית. לפי בקר, המחקר שמנתח הבאת ילדים לעולם צריך להתייחס אל הילדים כאילו היו מוצר צריכה או אמצעי ייצור. על פי המודל של בקר, הביקוש לילדים מושפע מהמחיר של הילד השולי. מסגרת מחשבתית מדהימה. בלי קשר לתוצאות המחקר, מי שמקבל את המסגרת הזו כבסיס סביר למחקר, משהו בתפיסתו לקוי. ילד, נישואים, פשע, עובדים אינם מוצרים. איזה התקדמות מדהימה בחשיבה האנושית, ממש קשה לתאר. מי שמתעניין במסגרת התיאורטית הזו יכול לקרוא מחקר שפורסם החודש ועוסק בהשפעה של הפחתת הקצבאות בישראל על ילודה בקרב קבוצות שונות. כלכליסט מדווח על המחקר. בקריאה שלי את המחקר, ההשפעה של קיצוץ קצבאות על הולדת ילדים אינה דרמטית בכלל.

במדינת ישראל שבה רבים מהעובדים משתכרים שכר נמוך, עבודה היא הרבה פעמים אינה אלא עבדות מסוג חדש שכן מתייחסים לעובדים, שנותרים בעוני, כאל מוצר. בעקבות הקיצוץ הקודם בקצבאות הילדים נמצא שמספר הילדים שחיים בעוני עלה, ושגם אחוז הילדים שבאים ממשפחות בהן יש לפחות עובד אחד עלה לכ-63% מן הילדים. במדינה קמצנית גם עבודה אינה פתרון אלא אולי הבעיה. בישראל עלה שיעור הילדים החיים בעוני ב-61% מאז 1998, בעיקר בשל קיצוץ הקצבאות. אם ב-1998 שיעור הירידה בעוניים של ילדים בעקבות תשלומי העברה במיסים היה 37%, כעת הוא רק 15%. בלי שום עזרה לילדים שיעור העוני היה 41.9%, ממש לא הבדל גדול מ-35.6% כיום. אגב, הביטוח הלאומי צוטט כאומר שקיצוץ הקצבאות המתוכנן יעלה את שיעור הילדים החיים בעוני לכ-41%. כבר עכשיו בטבלאות משוות עוני של ילדים ישראל השיגה את המקום הראשון, אז לשם מה להתאמץ?

הבעיה היא שהכלכלנים מחשבי החישובים לא לוקחים בחשבון את העלות של עוני לכלכלה (הנה גם אני נכנס למסגרת הטיעון הכלכלי), שלא לדבר על נימוקים מוסריים נגד קיומו של עוני בחברה עשירה. כל המדיניות הננקטת מיועדת להשפיע על ההורים כדי שלא יולידו ילדים, בעוד שהילדים שנולדו שלא באשמתם צריכים לחיות בעוני. מעין אבות ואמהות אכלו בוסר ושיני בנים ובנות תקהנה. תחשבו על חברה שבה כל אלו שעובדים לא חיים בעוני, זה היה מוריד משמעותית את שיעור המשפחות והילדים החיים בעוני.

לא צריך להיות חרדי או ערבי כדי להתקומם כנגד הצגת קיצוץ קצבאות הילדים כהכרח. המאהל בג'סי כהן, 12.09.11. צילום: יובל בן-עמי
לא צריך להיות חרדי או ערבי כדי להתקומם כנגד הצגת קיצוץ קצבאות הילדים כהכרח. המאהל בג'סי כהן, 12.09.11. צילום: יובל בן-עמי

בלי לחפש הרבה מצאתי מספר מאמרים שבדקו את ההשפעה של עוני של ילדים על הילדים עצמם ועל הכלכלה, במונחים של פערי השכלה שבתורם משפיעים על שכר ועל פיריון עבודה, הוצאות בריאות, פשע ובכלל. בארה"ב נמצא שהעלות של עוני של ילדים היא 4% מהתוצר. אם בארץ העלות של עוני מסתכמת באחוז דומה, הרי שמדובר בכ-40 מיליארד שקל. אני לא מכיר מחקר אחד בארץ שבדק את העלות של עוני. הסיבה היא ככל הנראה התאווה הבלתי נשלטת של חוקרים להוכיח שהבעיה שלנו היא החרדים והערבים, ואפילו כלכלנים שוכחים את תלמודם ושוכחים שלעוני יש עלות כלכלית.

אם כן, מה באמת יכול להפחית משמעותית את עוניים של ילדים? כאן נכנסים לויכוח בין קצבאות אוניברסאליות לדיפרנציאליות ובכלל. אבל, אולי דרכים אחרות של תקצוב יביאו להפחתה משמעותית של עוני? ב-2007 פורסם מאמר של ה-OECD  שמצא שקצבאות יעילות יותר מעבודה בהפחתת עוני של ילדים. בשנים האחרונות עקב הקשיים הכלכליים במדינות אירופה שואלים יותר ויותר את השאלה. המסקנה העיקרית היא שגם כאשר מדברים על תוכניות מיוחדות (דיפרנציאליות) להפחתת עוני באוכלוסיות מסוימות, זה צריך להיות במסגרת של מדיניות אוניברסאלית. במחקר שקראתי לאחרונה שבחן מה היה קורה בארה"ב, שבה יש בעיקר הטבות מס להורים שיש להם ילדים, נמצא שקצבאות בשווי של 4000$ לשנה היו מקטינות עוני של ילדים בחצי. יש לזכור שבארה"ב שיעור עוניים של ילדים גבוה משמעותית מאשר באירופה אבל עדיין נמוך מאשר בישראל.

אז נכון שיש לנו עכשיו שר אוצר מוכשר שלומד מהר, אבל כרגיל מלמדים אותו דברים שאולי כדאי שלא ידע. אבל כיון שאינו יודע מה עליו ללמוד, כל כלכלן שמלמדו פוקח את עיניו לכיוון הלא נכון. הבעיה העיקרית אינה שר אוצר זה או אחר, אלא מומחים שניזונים מתיאוריה בעייתית, לא רק בנושא העוני, אלא אפילו בנושא הכלכלי באופן כללי, וציבור שניזון ממומחים אלו ומקבל את דבריהם ללא עוררין.

לא צריך להיות חרדי או ערבי כדי להתקומם כנגד הצגת קיצוץ קצבאות הילדים כהכרח, כל אזרח ואזרחית צריכים לדרוש הפחתה משמעותית של עוניים של ילדים, וקיצוץ קצבאות אינה הדרך לכך. לי קשה לקבל שבאחת מ-25 המדינות העשירות בעולם זהו מצבם של ילדים. תהיה עמדתכם בנושא אשר תהיה, חשוב שתבינו שמוכרים לכם סיפורים ומעשיות.

המאמר באנגלית

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דרור BDS

    כנראה בטעות, הקישור במאמר מוביל למאמר אחר בדה-מרקר. כאן אפשר להקשיב לשר הרווחה החדש המפגין בורות מדהימה (או גרוע מכך, כוונות זדון) במהלך נאומו של זחאלקה:
    https://www.facebook.com/balad2013/posts/591767107501453

    דף הבית הנוכחי של העוקץ מוצף במאמרים על יאיר לפיד. עדיין אף אחד ואחת לא התפנה לעסוק בעלה התאנה הנוכחי – מה שמכונה שר הרווחה ומי שמכונה מאיר כהן. במקומות אחרים כבר אפשר למצוא מספיק חומר על מעלליו בעבר.
    גם בעבר התרשל אתר העוקץ בהדגשת חלקם של עלי התאנה בקטסטרופה הכלכלית, החברתית והמוסרית שנכפתה על כלל תושבי השטח מהנהר ועד לים. חשוב להראות כי את הקטסטרופה הובילו אשכנזים ומובילים ניאו-אשכנזים. חשוב לא פחות להדגיש, כפי שהדגיש כוכבי שמש עוד ב1971, כי אותם מזרחים המזדהים ומשתפי הפעולה עימם, הם מגדולי האויבים של המאבק המזרחי בפרט ושל כלל תושבי השטח מהנהר לים בכלל.

    אפשר להתחיל בתרומתו הלא צנועה כלל וכלל של פושע המלחמה עמיר פרץ למצבם הנוכחי של ילדי עיר הולדתו שדרות. חבל שאת התרמית המכונה כיפת ברזל חושפים דווקא כל מיני מהנדסי אוירונאוטיקה וזוכי פרס ישראל למיניהם, כמו גם מקורבים ממורמרים אחרים שעבדו בעבר עם מה שמכונה משרד הבטחון.
    http://www.thepost.co.il/news/new.aspx?pn6Vq=E&0r9VQ=IELI

    1. יוסי לוס

      תודה על הפניית תשומת הלב ללינק השגוי

    2. דרור BDS

      הפניית תשומת הלב לא הייתה ללינק השגוי אלא לתפיסה השגוייה המאפשרת שוב ושוב לעלי תאנה מזרחים לשבש את דעתם של הטובים והטובות מבין מייצגי מה שמכונה המאבק המזרחי.

      חררדו לייבנר: "הכסאות עליהם יושבים היום שמולי ושפיר וחלק נכבד מהכסאות של חברי הכנסת במפלגת יש עתיד הושגו אז, ברגעי ההיפרדות הסופיים בין "מלח הארץ" או "הפראיירים" כפי שכינו עצמם לבין ציבור מחוסרי הדיור. השתמשו בהם, השאירו מאחור ומדי פעם קפצו להצטלם". (הדיור הציבורי זקוק לייצוג, אתר זה)

      עמית בוטבול: "אין כל כך מה לסמוך על מאיר כהן, שר הרווחה הנוכחי הוא אחד האנשים הכי פחות חברתיים שאני מכיר, כמנהל בית ספר חדש, מיד עם הגעתו היה אפשר לראות איך לא מעט תלמידים בעלי רקע מוחלש מצאו את עצמם בבית ספר מקצועי או בכלל בלי מסגרת, בכל מקרה לא אצלו,העיקר להגיע להשגים בתור מנהל בית ספר, אחר כך כראש עיר הוא עסק בחלוקה לא הוגנת של משאבי העיר, התקציב לתרבות לדוגמא כנראה שהגיע ברובו לתאטרון תל אביבי אשכנזי של גברת נועה קנולר, או דירות של דיור ציבורי שהגיעו לידיים הציוניות של עמותת איילים ומהם לסטודנטים חזקים או מהנדסים איכותיים כדי שיסכימו להיות שכנים שלנו, כמובן שזה בא גם עם הבעת אי אמון בתושבי דימונה כיוון שהדרך לעשות שינוי הוא להביא אוכלוסייה איכותית ומכאן ניתן להבין שהבעיה היא בתושבי המקום". https://www.facebook.com/merav.alushlevron/posts/444461395634797
      עוד בנושא זה:
      נגב של פריבילגיות – עמית בוטבול, אתר זה;
      קרוילות ל"מובחרים" | מערכת עיתון "השבוע החדש" דימונה, אתר המעברה
      http://hamaabara.wordpress.com/2012/03/15/%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%9C-%D7%9E%D7%95%D7%91%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%A2%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2-%D7%94/
      על דבריו של בוטבול אומרת מרב אלוש-לברון: "הטענות הללו הגיעו לאוזניי עמית. דורש עיון".

      דבר נוסף הדורש עיון הוא האם טענותיו של סמי שלום שטרית, מייד לאחר שפושע המלחמה עמיר פרץ מחק משפחה שלמה בת 7 נפשות והשאיר ילדה אחת לבדה – שארית המופלטה – להתמודד מול המצור על עזה, הגיעו אף הן לאוזניה של אלוש-לברון לפני שכינתה ממש לאחרונה (שנה זו) את עמיר פרץ בתואר "טרגדיה" (ראיון בNRG). עוד קודם זכורה תמיכתם ותמיכתן של רבים ורבות ב2006 במפלגת העבודה. עד היום טרם נמסרה התנצלות על תמיכה אומללה זו (כידוע, הבעת צער אינה מספקת).
      ההיסטוריה מתרחשת פעמיים – פעם ראשונה כטרגדיה ופעם שנייה כפארסה: "האם מאיר כהן החל לבדל את הזהות הפוליטית שלו מזו של מנהיג מפלגתו? האם יציע מקור אחר לצמצום הגירעון? האם יצביע נגד אם המלצתו תידחה? ימים יגידו". מרב אלוש-לברון, שם.

      הלינק לראיון עם מאיר כהן במאמר זה מלמד כי מידת הכבדהו חורג הרבה מעבר לסביר על חשבון מידת החשדהו. מי ערב לכם, איציק ספורטא ויוסי לוס, כי כל הרעש והצלצולים אותם מפיק מאיר כהן אינו מתוזמן היטב כחלק ממחזה אימים בו לכל אחד יש תפקיד מוגדר בו? מה יאמר מאיר כהן – אותו מאיר כהן שהביע אי אמון בדברי זחאלקה ואף הכחיש את הדברים, כאשר הזכיר זחאלקה בנאומו את גזירות האימים של שר האוצר נתניהו ב2003 – על מינויו הצפוי של אורי יוגב (אז יו"ר וועדת התקציבים במשרד האוצר) למנכ"ל משרד האוצר?

  2. דפנה

    עם כל הכבוד, כאשר הילדים הם פס ייצור משתלם ליצרן ולא למוצר, צריך, אם לא לומר חובה! לחשוב אחרת. השיטה הקיימת חייבת להישתנות.
    אולי כן קצבאות דיפרנציאליות! ובטח לתגמל ובנדיבות עובד/ת הורה לילדים, והדגש על 'עובד'. זאת ועוד: במקרים רבים כאשר הורה כזה למשפחה ברוכת ילדים יוצא לעבוד התגמול לעבודתו ובד"כ גם סוג עבודתו נמוך מהטרטרוס.

  3. נתן.

    בניגוד לנכות,מחלה, זיקנה או כל דבר אחר שבגינו אנשים מקבלים קצבה מהמדינה- ילדים הם לא דבר שנכפה על אדם בניגוד לרצונו (והם גם לא דבר שלילי) ולכן לא ברור למה צריך לשלם לאדם על מעשה שעשה ביודעין- באופן דומה אדם יכול להחליט שגידול תוכים זה הדבר הכי חשוב לו בחיים ואחרי שקנה מאות ארות ודררות הוא יבוא לדרוש שאני אשלם לו עבור הגידול.

    דבר נוסף הוא שבניגוד לקצבת נכות או דמי אבטלה שמשולמים ללנכה או למובטל , הרי שקצבאות הילידם אינם משולמים לילד אלה להוריו (שלגבי שיקול הדעת שלהם כבר ניתן להסיק מסקנות) . האם הכסף יגיע לילד?
    אולי כן ואולי לא ,מה שבטוח מי שרוצה לסייע לילידם במצוקה צריך לדאוג להם ישירות לחינוך לתרבות לרפואת שיניים וכו'.

    כמו כן צריכה להיות פרופורציה בין מקבלי הקיצבה לבין האחוז היחסי שלהם באוכלוסיה – לדגמה במדינה שבה 40 אחוז מהאכלוסיה הם נכים יהיה קשה להמשיך ולשלם דמי נכות שימומנו על השאר – כנ:ל במדינה שבה יש שתי אוכלסויות ענקיות(שבגילאי גן חובה כבר מהווים חצי מהאוכלוסיה) שמקדשות ריבוי ילדים , ניתן בהחלט לדרוש מהם שישלמו עבור גידול הילדים בעצמם.

    בקיצור קצבה לא מוסרית ולא הוגנת .

    1. יוסי

      מי שרואה בילדים (או נישואים, פשע, עובדים…) מוצרים, משהו לקוי בתפיסתו.
      לאור התגובה שלך, הוא היה צריך לכתוב מי שרואה בילדים מוצר או חיית מחמד משהו לקוי בתפיסתו.

      1. נתן.

        מי שרואה בילדים סוג של אסון כמו נכות או ישיבה במחנה ריכוז משהו אצלו דפוק .

        דרך אגב בהערת שוליים כדאי להזכיר שכל הקיצבאות בנויות על הרעיון של ערבות הדדית אבל ערבות הדדית חד סיטרית( לקבל קיצבה אבל לא שלרת בצבא) היא בלתי מוסרית בעליל.

        1. קרן

          שתי הערות לנתן:
          1. ההשוואה בין גמלה לילדים לבין גמלת נכות, זקנה וכו' היא מסוכנת, ויכולה להביא לשאלה האם באמת הסיבה לגמלה היא בלתי-נשלטת? למשל – האם האדם היה יכול למנוע את הנכות שלו? אם כן, אולי נשלול ממנו את הגמלה. אולי נדרוש מאנשים להקפיד על רפואה מונעת וספורט, ונעניק גמלות סיעוד רק למי שעשה את כל המאמצים כדי להימנע ממצבו? ברור שזה לא סביר.
          2. הזכות להוליד ילדים, אמנם היא בחירה שהאדם לוקח (גם זאת לא תמיד – מה עם מקרים של אונס, של קטינות, של אילוצים בתוך מסגרת התא המשפחתי, של דת ועוד?), אך היא זכות אדם בסיסית, שאיננה צריכה להיות תלויה או מותנית במצב הכספי. כשם שהמדינה אמורה להגן על זכויותיך הבסיסיות לבטחון, שלמות הגוף, זכויות קנייניות ואחרות, כך המדינה גם אמורה לאפשר לך לממש את זכותך להורות. מדינת ישראל אף מרחיקה לכת ביחס למדינות אחרות בהקשר זה ומסייעת באופן קיצוני לעידוד הילודה. מוזר איך המדינה תצא מגדרה כדי להגדיל את מספר הילדים (מהדת הנכונה כמובן), אבל תטיל את כל האחריות הכלכלית לגידולם על ההורים.

          1. ליכודניק

            ואפשר להוסיף לנימוק המוסרי נימוק כלכלי: הולדת ילדים היא מעשה שאדם עושה ביודעין, אך מניחים שיש בו תועלת למדינה. הרי את קצבאות הזיקנה שלנו ואת דמי הטיפול הרפואי בנו בזיקנתנו ישלמו הילדים של היום.

          2. נתן

            1.יתכן שאדם נהיה נכה עקב רשלנות ויתכן גם שאדם נהיה אבא עקב רשלנות , אבל אל תספרי לי שמישהו נהיה אבא למשפחה מרובת ילדים בגלל ש8 פעמים נקרע לו הקונדום.

            2. נכון , זכותו הבסיסית של אדם להביא לעולם כמה ילדים שהוא רוצה , מה זה קשור לקיצבאות?

            3. מדינת ישראל אכן מעודדת ילודה – כנראה מתןך קנאה במיצררים שבתחילת המאה ה20 מנתה 2 מיליון איש והיום היא מדינה אבודה בלי עתיד.

          3. ציפי

            ממש דוגמא מצויינת, מצרים, מדינה נחשלת מאז ירדה מגדולתה בימי הפרעונים.

            הולדת ילדים היא זכות בדיוק כמו הזכות לחינוך, ובדיוק כמו הזכות לחיות ברווחה. הולדת ילדים היא גם אינטרס לאומי – בכל מדינות העולם למעט סין. אז אולי באמת כדאי שנתחיל להיות דומים לסין, כולל רצח התינוקות הסיטוני שמתבצע שם בגלל ההגבלות.

  4. ב.א.

    הבעיה: אחוז מפלצתי של ילדים עניים
    הפתרון? תלוי במה שרוצים לקדם. יש הרבה פתרונות וצריך לבחור על פי עולם הערכים שלנו.
    לכן אני לא אוהבת את המונח "חברתי". הוא פשוט לא אומר כלום. אז כמה נקודות בנושא קיצבאות ילדים –
    א. זאת הקיצבה היחידה שאיננה ביטוחית, אלא למעשה תשלום ישיר מהמיסים שלנו והביטוח הלאומי הוא רק הגוף שמעביר את הכספים (תשלומי העברה קוראים לזה), זה מבטא נטו את ההעדפות הקואליציוניות, ולכן השאלה האם הענף הזה הוא "גרעוני" או לא בכלל לא רלבנטית. אגב, מבחינה ערכית היא בכלל לא רלבנטית, אבל היא גם לא נכונה בהקשר הזה.
    ב. גם לא רלבנטי האם אדם שלט בענין הבאת צאצאים לעולם או לא. נניח שעובד נהג ברשלנות רבתי ונעשה נכה מעבודה (קיצבה יחסית גבוהה) האם לא מגיעה לו קיצבה ? איזה קשקוש !!!
    ולהיפך, נניח שמישהו לא התכוון להביא ילדים אבל כך ארע (פנצ'רים קראו לזה פעם) – זה מה שישנה את הזכאות ?!!! מישהו בכלל מבין איזה סוג דיון בכלל פותחים כאן ?!! מיותר ולא ישים
    ג. האם קיצבאות מגדילות או מקטינות את הילודה ? כאן אני חלוקה על הכותב. יש מחקרים לכאן ולכאן. אבל זאת ממש צביעות להעלות את הטיעון הזה במדינה שנותנת את ההשתתפות הכי מרחיקת לכת בפרוצדורות של פריון
    ד. קיצבאות סלקטיביות או אוניברסליות – שר הרווחה החדש, מאיר כהן, מוכיח שלא מספיק להיות מהפריפריה כדי להיות "חברתי". קיצבאות סלקטיביות היא המכשיר הכי לא שוויוני שיוביל בסופו של יום לצמצום הקיצבאות. תראו מה זה עשה להכשרה המקצועית במדינת ישראל. זה בדיוק ההבדל בין סעד לרווחה.
    ה. האם הקיצבאות הן המכשיר המיטבי לצמצום העוני והפערים בין ילדים ? לדעתי לא, המכשיר המיטבי הוא לתת את הכסף ישירות לילדים: יום חינוך ארוך וטוב בכיתות קטנות ובנגישות גבוהה, עם ארוחה בבית הספר, תלבושת אחידה במחיר שווה לכל נפש, ספרים בהשאלה מבית ספר. אלה יעשו את העבודה טוב יותר, יקטינו את הפער בין ילדים עניים לילדים עשירים, ויאפשרו מוביליות חברתית סבירה.
    ועד אז, אין צורך להיות רפורמטורים על גב הילדים. לא לגעת בקיצבאות

  5. עמית

    קצבאות הילדים, במדינה שבה הקבוצה הכי עניה היא עם שיעור הילודה הגבוה בעולם, הם לא פחות מפשע. אין שום סיבה לעודד ילודה עוד יותר גדולה בישראל בעלת שיעור הילודה הגבוה בעולם המערבי, ולכן אין שום סיבה להעניק קצבאות ילדים. מי שרוצה לסייע להורים שיקח את הכסף מקצבאות הילדים ויוסיף אותם להקלות המס עבור הורים.

    הטענה בדבר ריבוין של "משפחות עובדות" שהן עניות היא שיקרית.

    משפחה עם מפרנס אחד שלרוב עובד במשרה חלקית והוא לא משכיל, והיא בעלת 5-7 ילדים בממוצע (כמו מירב המשפחות החרדיות והמוסלמיות) היא בשום צורה ואופן לא משפחה עובדת.

    משפחות עובדות הן משפחות עם 2 מפרנסים, ובקרבן שיעור העוני הוא זעיר ועומד על פחות מ-3 אחוז.

    1. עמית

      מי שלא מבין את הטיעון המאוד פשוט הזה, שפשוט ישאל את עצמו איך זה ששיעור העוני הוא כ20 אחוז, אך שיעור הילדים העניים הוא 35 אחוז?

      התשובה היא בעוד ששיעור העוני בקרב משפחות עובדות הוא 3 אחוז, שיעור העוני של משפחות עם למעלה מ-4 ילדים הוא למעלה מ-60 אחוז.
      העוני בישראל הוא מנת חלקם של משפחות שבהן יש מפרנס אחד או אפס מפרנסים, והן מרובות ילדים. אם נהיה יותר ספציפים, כ-75 אחוז מהמשפחות העניות הן חרדיות או מוסלמיות. בהן אחד ההורים לפחות לא יוצא לעבודה מטעמים דתיים-תרבותיים, והילודה מרובה (שיעור הילודה החרדי הוא הגבוה בעולם).

      במצב הזה לעודד ילודה עוד יותר באמצעות קצבאות ילדים זה דיי מטורף.כל קיצוץ בהן הוא מבורך וביטולן יהיה צעד לכיוון של הלחימה הכי גדולה בעוני.
      את הכסף יש להעביר להקלות מס ולמס הכנסה שלילי להורים עובדים או להורים שהם נכים ולא מסוגלים לעבוד. בצורה הזו, אף הורים לא יאבדו מהכנסתם, אלא אם ההורים בחרו לא לצאת לעבודה ולחיות על חשבון הקופה הציבורית. במקרה הזה, הם יקבלו תמריץ נוסף לצאת לעבודה ותמריץ אחד פחות לחיות על חשבון הקופה הציבורית.

      אם הגברים החרדים והנשים המוסלמיות היו יוצאים לעבודה, לא היה צורך בקיצוץ בתקציב. התוספת הפוטנציאלית לתוצר מכך היא של מיליארדי דולרים.

  6. עמית אחר

    אם לא היו ממציאים כאן את הדתיים והערבים לא היו לנו אשמים, ומה היינו עושים? לכן אני מציע לתת להם קיצבת אשמה במקום קיצבת ילדים, נניח 3000 ש"ח לחודש לדוס לייט או ערבי מחמד ועד 8000 לאיש הפלג הצפוני או נטורי קרטא.

    1. עמית

      אתה לא יכול לקרוא לעצמך "חברתי" וברצינות להזיל בחומרת הבעיה שבמצבם של המגזרים החרדי והערבי-מוסלמי, והבעיה שזה מהווה למשק הישראלי והעומס שזה גורם לתקציב הרווחה של המדינה.
      מה לעשות, באמת שיעור העוני בקרב חרדים עומד על כ-60 אחוז, ושיעור העוני בקרב ערבים מוסלמים עומד על כ- 50 אחוז, וביחד החרדים והמוסלמים הם כ-75 אחוז מכלל העניים במדינה. 75 אחוז מכלל העניים בישראל הם חרדים או ערבים מוסלמים (!) אתה באמת קולט את זה כשאתה מדבר על "בעית העוני"?

      לעסוק בבעיה שנובעת מדרך החיים שבה מירב החרדים כמו גם ערבים מוסלמים רבים בוחרים זו התמודדות עם בעיית העוני של ישראל והתחמקות מהבעיה הזו היא התחמקות מלעסוק בבעית העוני בישראל. וכן, יש מספר רב של סיבות לעוני בקרב החרדים והערבים המוסלמים, אך הסיבה הראשית משותפת והיא משפחות שבהן יש מפרנס אחד, לרוב לא משכיל, שלעיתים עובד במשרה חלקית בלבד, שצריך לממן את ההורה השני שלא יוצא לעבודה מבחירה כמו גם מספר עצום של ילדים. זו דרך החיים החרדית ושל משפחות מוסלמיות רבות, וזו דרך חיים שמובילה הישר לעבר העוני.

      כמו שהOECD, סטנלי פשר, קרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי, ופחות או יותר כל גוף ואדם רצינים שערכו בדיקה של המשק הישראלי לטווח הארוך קבעו; בטווח הבינוני-ארוך האתגר הכלכלי המשמעותי ביותר עבור ישראל היא הבעיה הכלכלית-חברתית הנובעת מכך שבקרב המגזר העני, המסוגר, והחסר השכלה פורמאלית ביותר יש את רמת הילודה הגבוהה בעולם. ובנוסף קיים מגזר שכתוצאה משמרנות דתית ותרבותית מקיים ילודה מרובה ולא מאפשר לנשים לצאת לעבודה.

  7. אבי

    http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2013/02/10_11.html

    " עובדות על "השיוויון בנטל" שביש עתיד לא ירצו שתדעו."(מאמר מאת ערן הילדהיים).
    עוד משחר ההיסטוריה מפלגות בכל העולם העדיפו לסמן כשעיר לעזאזל קבוצות באוכלוסיה כ"אשמות" בבעיות של המדינה. יותר קל ויותר מפתה להצביע על אדם או קבוצת אנשים כבעיה מאשר על שיטה הפוגעת בכולנו וששולטת באותן מפלגות על ידי מימונן.  ככה יותר קל גם לשלוט באוכלוסיה השסועה ובנוסף לתת לה תקווה ,שלעולם לא תיגמר כי לעולם אי אפשר יהיה לממש אותה תחת השיטה הנוכחית"

    . איפה הכסף -באמת אצל החרדים?כל הכספים המוקצים לחרדים בשנה מהווים פחות מאחוז וחצי מכל תקציב המדינה.בואו ננתח את תקציב המדינה ונראה עד כמה החרדים נהנים ממנו והאם באמת כל הכסף שלנו נמצא שם. נתחיל מקצבאות הילדים שיש עתיד רוצה לצמצם
    (Source URL: http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2013/02/10_11.html)
    אני מציע לכולם לקרא את המאמר המאיר את העובדות על פי המציאות ומחזיר את המיקוד לבעייה הקריטית לא להסח הדעת ושטיפת המוח של הבנקסטר.

    1. עמית

      אני מציע לך שבמקום לקרוא רק את המאמר בלינק שקישרת, תקרא גם את התגובות למאמר – בעיקר את התגובות האחרונות אחרונות – שקורעות את המאמר לגזרים.

  8. יואב

    אני באמצע הקריאה, ונתקל בשאלה שעלתה אצלי לאחרונה. גם אני הנחתי שחלק גדול מדי מכוח העבודה פה מרוויח פרוטות. ובשיחה עם מישהו לאחרונה אמרתי שמדינות המאופיינות בחוסר אפשרות לצאת לעבוד בעבודה "רגילה", פיזית נאמר, ללא השכלה גבוהה או הכשרה ארוכה, ולהרוויח מספיק כדי להתקיים בכבוד – בהתחשב ביוקר המחייה, שכ"ד וכו – משהו בהן חולה. ואז אמרו לי שכל אחד יכול לצאת היום לעבוד בבניין ולהרוויח בין 10 – 17 אלף שקל. לא היה לי מידע, ויצאתי קצת חסר מושג. חסר כאן משהו בתמונה?

    1. יואב

      שום יוקרה מקצועית לא שווה לי 10 אלף בחודש