חיי הלילה של משטרת תל אביב

במשטרת מחוז תל אביב מתקשים להילחם בפשיעה הגואה ומחפשים דרכי קיצור. בתל אביב אנו עדים לעלייה של כחמישים אחוז באירועי שוד ופריצות לבתים, מקרי אונס רבים יותר ומעורבות גדלה של בני נוער בפלילים ב-2012 לעומת 2011 – כל אלו הובילו לכך שבמשטרה נדרשו להציג הישגים מהירים בפני הציבור, וזאת אולי אחת הסיבות שהמשטרה החליטה לצאת למאבק הקל בחיי הלילה של העיר ללא הפסקה.

לפני כשבועיים ביקשה משטרת מחוז תל אביב מבית המשפט לסגור לצמיתות את מועדון הבלוק ומועדון החתול והכלב, בטענה שהתבצע בהם סחר שיטתי בסמים. זאת לאחר שזמן קצר לפני כן בערב פורים הוציאה המשטרה צווי סגירה לחודש ימים לשישה מועדונים. ההחלטה על הסגירה התקבלה לאחר הפעלתו של סוכן סמוי במשך כעשרה חודשים בהפללתם של סוחרי סמים במועדוני הלילה. מאחר ובמשטרה יודעים כי תפיסתם של סמים והסוחרים בהם מתקבלת באדישות בקרב כלי התקשורת, נופפו בהישג אחד משמעותי – מעצרו של אדם שעל פי החשד סחר ב-GHB, הידוע גם כסם האונס. ביום שישי האחרון הוחלט בביהמ"ש המחוזי בתל אביב כי הבלוק יישאר פתוח עד ה-4 באפריל, מועד הדיון הבא בעניינו; החתול והכלב לעומת זאת יישאר סגור עד לדיון בעניינו ב-21 באפריל.

לא פחות משלוש פעמים ערערה המשטרה על החלטת בית המשפט לאפשר את פתיחת הבלוק – כל הערעורים נדחו. מעבר לבזבוז כספי הציבור וזמנו היקר של הבית משפט בהגשת ערעורי שווא, העקשנות של המשטרה מעלה תהייה אודות כוונותיה – האם היא באמת נלחמת במועדון מתוך אמונה שכך תמנע סחר בסמים? או שמדובר רק במלחמת אגו ושררה שנועדה להוכיח שידה של המשטרה תמיד על העליונה והיא יכולה לעשות בחוק כרצונה, ולכן יצאה נגד מי שהעיזו לדבר בתקשורת כנגדה, כפי שעשה בעליו של הבלוק, ירון טרקס.

שלושה חברי כנסת, בהם תמר זנדברג (מרצ) ודב חנין (חד"ש), העבירו פנייה למפכ"ל בבקשה למנוע את סגירתו של המועדון. כ-8,000 אנשים חתמו על העצומה נגד סגירת המועדון, ובפייסבוק ובאינסטגרם מתנהל קמפיין בו לוקחים חלק מאות אנשים המצטלמים עם הכיתוב "Save the Block".

במשטרה מסרו לוואלה חדשות שמה שהוביל לשתילת הסוכן הסמוי היה מקרה אונס באמצעות GHB, שהתבצע על פי החשד לפני כשנה באחד המועדונים בנמל תל אביב. המועדון בו התרחש האונס שוכן באחד המתחמים שהעירייה הגדירה כ"מתחמי בילויים". הוא לא נסגר בעקבות האונס לכאורה, והוא גם לא היה אחד מהמועדונים שלהם המשטרה הוציאה צו סגירה ממש לפני פורים.

במקביל להחלטה על הוצאת צו הסגירה לצמיתות לשני המועדונים, הואשמו שבעה צעירים בהריגתו של הנער אשגרי גברו במהלך קטטה שפרצה מחוץ למועדון במתחם הבילויים ביד חרוצים. כמה רציחות, קטטות, מקרי אונס ושוד קרו מאז שעיריית תל אביב הכריזה על המתחם המקולל הזה וכפתה על מועדונים להיסגר רק בשביל להעבירם אליו? כל כך הרבה שכבר קשה לספור. ללא ספק מדובר בעשרות רציחות ומאות אם לא אלפי קטטות. אז אם לטענת משטרת ישראל מועדון הבלוק הפך למקום "עלייה לרגל לסוחרי סמים", יד חרוצים כבר מזמן הפך למכה של בני נוער שיכורים ואלימים. אם נלך לפי ההיגיון המשטרתי ונניח שמקום שהתרחש בו פשע צריך להיסגר – המשטרה צריכה להוציא צו סגירה לכל מתחם יד חרוצים. גם ככה אבטחת המתחם המדמם הזה עולה למשטרה מאות-אלפי שקלים וכוללת מחסומים מאוישים בחיילים. תמוהה במיוחד העובדה שהסוכן הסמוי ששתלה המשטרה הגיע רק למועדונים שנמצאים מחוץ למתחמי הבילויים האלימים.

הסוכן הסמוי א' העיד בראיון שהעניק ל"הארץ", כי "במהלך ההפעלה שלי ראיתי את הסם (סם האונס, א"ח) הזה הרבה. יצא לי לראות בנות שסיממו אותן וראיתי לאיזו רמה של חוסר הכרה הן מגיעות. בדרך כלל שמים את זה בתוך המשקה – כדי לגרום להן לטשטוש ולנסות לגעת בהן ולאנוס אותן – אבל היו מקרים ששמים לבנות את הסם גם כדי לגנוב מהן כסף וטלפונים מהתיק". אם נתייחס ברצינות לטענות, עולה מיד השאלה: אם סוכן סמוי של המשטרה היה עד למקרים בהם סוממו נשים בלי ידיעתן, איך קרה שהוא לא עצר את המסממים? האם בשם ההסוואה שלו שנועדה למנוע סחר בסמים, איפשר הסוכן את קיומו של אונס ולא מנע פשע החמור בהרבה מסחר בקוקאין או מריחואנה? ספק אם אלה פני הדברים. אותו ספק שעולה מההחלטה השרירותית להורות על סגירתם של ששת המועדונים בערב בחג. שכן סגירת המועדונים השערורייתית לא באמת מנעה את הפשעים; לפי הדיווחים, שמונה אנסים ביצעו את זממם בשמונה מקרי אונס שדווחו בערב פורים ושבהם על פי החשד נעשה שימוש בסם. דווקא סגירת המועדונים המובילים אפשרה לנו לראות שהפשע מתקיים גם בלעדיהם.

יתירה מזאת, המשטרה לא חשפה באיזה מועדון נמכר סם האונס. כל עוד היא אינה מוסרת מידע זה לציבור, היא הופכת את כולם לאשמים. באופן תמוה ובניגוד להצהרותיה כי היא סוגרת את המועדונים מחשש לשלום הציבור ובדגש על ציבור הנשים, משטרת מחוז תל אביב לא כללה בסיכום שנת העבודה 2012 שהתקיים במקביל לסגירת המועדונים נתונים אודות עבירות מין. המשטרה מסתירה כמה מקרי אונס התרחשו בתל אביב השנה לעומת השנה שעברה, כמה מקרי אונס בוצעו באמצעות שימוש בסם, ואינה מסוגלת לאמוד את היקף התופעה.

חשוב להבין, הצעד הבא אחרי סגירת מועדון לילה בגין סחר בסמים הוא מתן הוראה להפשיט את כל הבאים והבאות בשעריו כדי לבדוק שהם לא מחביאים עליהם ג'וינט. במקרה הרע אפשר יהיה אף להורות על סגירתו של כל עסק בו התקיים פשע, גם אם לבעליו לא הייתה כל דרך למנוע אותו. אך זו אינה הדרך. במצב של מחסור תמידי בתקציבים, זרועותיה הארוכות של המשטרה מתקצרות, והיא לא יכולה להגיע לכל אותן פינות חשוכות. אז במקום לזעוק על הצורך בעוד משאבים, המשטרה פשוט מורה על סגירת מועדונים.

תופעת השימוש והסחר בסמים לא תיעלם גם אם ייסגרו כל המועדונים כולם. התועלת היחידה של סגירת המועדונים היא החשיפה התקשורתית הרבה בה זכתה המשטרה. כנראה כיוונו בפיקוד הבכיר של המשטרה דווקא למועדונים הידועים בעיר הנמצאים רובם מחוץ למתחמי הבילויים, מתוך הבנה שעצם סגירתם תביא להתעניינות עיתונאים. אך ניסיון המשטרה לשתק את חיי הלילה ובכך למנוע קשת שלמה של פשעים, נידון לכישלון. סחר בסמים ניתן למצוא גם ברוב בתי הספר בארץ, ואונס כבר ידוע לכולנו מבצעים גם קציני משטרה בכירים.

במקום להיפגש עם בעלי המועדונים ולהנחות אותם כיצד עליהם לנהוג כדי למנוע סחר בסמים, היא מסרבת להיפגש איתם ומעדיפה להורות על סגירה – אף שברור שבמקומם ייפתחו מועדונים חדשים. כל הפניות של בעלי הבלוק לפיקוד המחוז נענו בשתיקה, וכאשר מנהלם הגיע אליהם כדי לבקש סיוע והכוונה, הוא סולק מתחנת המשטרה.

לא ניתן להימנע מהשוואת המלחמה של המשטרה בבלוק למאבק העיקש שהיא מנהלת נגד פעילי המחאה החברתית. נדמה שבשני המקרים המשטרה מנסה להראות את כוחה, על חשבון רמיסת זכויותיהם של אזרחים ועסקים, למען יראו וייראו אלה שמעזים לבקרה. במקום שהרשויות יפנו לטפל בבעיות שבגללן יצאו מאות-אלפי אנשים להפגין, המשטרה מנסה לשתק את המחאה. במקום שהרשויות יפעלו לטפל במצוקות שמולידות פשע ושימוש בסמים, המשטרה מורה על סגירת מועדונים. בשני המקרים, היא מנהלת מאבקים משפטיים מיותרים בתקווה לייאש ולהחדיר אימה בלבבותיהם של המוחים. אך כמו שכתב טרקס בעצמו בעמוד הפייסבוק של המועדון, "עדיף לשלם את המחיר על המלחמה עבור החופש, מאשר לחיות בפחד!".