• Coronavirus_cc by-Up and Go
    חיים ראויים
    בחסות הקורונה פגע הממסד קשות בזכויות אנשים עם מוגבלויות
  • Coronavirus_cc by-Up and Go
    אויבי השגרה
    איך קרה שחזון המדיר מבוגרים הפך בקלות למוסכמה של השיח?

פלישת הברברים

"פלישת הברברים" כבר הטרידה והכריעה את אירופה בעבר. כעת היא מכניעה את אירופה כקונספט. ותהליך דומה קורה גם בתוך ישראל
יריב מוהר

זהו אולי אחד התהליכים המשמעותיים ביותר בעולם בעשורים האחרונים. כן, ה"ברברים" – מי שנתפשים כנמצאים מחוץ למודרניות – נכנסים יותר ויותר לתחום הפוליטי. אנשי העולם השלישי, העניים והקבוצות המודרות, עדיין מודרים למכביר, אבל באופן יחסי מגיעים יותר ויותר לאפשרויות השפעה על השלטונות השונים ועל העולם כולו. זה קורה גם בתוך מדינות וגם בין מדינות. בתהליך איטי אבל נחוש.

בין מדינות אלה ניתן למנות את עליית האימפריות החדשות סין, הודו וברזיל, כמו גם את עליית כוחן של מדינות ערב ביחס לאירופה (המגולם אפילו באנקדוטות כמו התקרית בה שוויץ נאלצה להתנצל בפני לוב של קדאפי על מעצר בנו). בתוך מדינות ניתן למנות, בין השאר, את נפילת משטר האפרטהייד הלבן בדרום אפריקה; את המהפכות במדינות ערב נגד דיקטטורים פרו-מערביים וריכוזיים; את עלייתו של אובמה לשלטון בארה"ב על רקע כוח פוליטי הולך וגובר של השחורים וההיספנים; את כניסתם של פוליטיקאים בני מהגרים שמוצאם באפריקה או בארצות אסלאם אחרות לעמדות כוח באירופה ואת עליית צ'אווס ומנהיגים פופוליסטיים ופופולריים נוספים, לעתים ממוצא ילידי, בדרום אמריקה. אצלנו זו עלייתם של הרוסים, ש"ס והמזרחים [במובנים מסוימים בלבד] בפוליטיקה הישראלית.

אוו מוראלס, נשיא בוליביה מאז 2006. היליד האמריקאי הראשון שנבחר לתפקיד. צילום:cc by ,Marcello Casal Jr.
אוו מוראלס, נשיא בוליביה מאז 2006. "הברברי" האמריקאי הראשון שנבחר לתפקיד. צילום:cc by ,Marcello Casal Jr

כל המודרים הללו קרואים "ברברים" בפי הליברלים הוולגריים, שחוששים מהם ורואים עצמם עליונים על תרבותם. הליברלים ניצחו על פי רוב את כוחות האופל של המודרניזם – הנאציזם, הפאשיזם, הסטאליניזם – אבל לא רואים כיצד בתוך בשורת השחרור האוניברסלי שבבסיס הליברליזם טמונים גם כן זרעים של פורענות. רבות מן ההצדקות לקולוניאליזם, למשל, התבססו על ההכרח, כביכול, "לתרבת" את "הברברים" בטרם יוכלו למשול בעצמם. והנה ה"ברברים" לא מחכים לתירבות, ונכנסים לפוליטי לאט אבל בטוח. אי אפשר להיות אדם פרוגרסיבי ולהתנגד לתהליך הזה שמוביל את המודרים אל המרחב הפוליטי, אל אפשרויות השפעה וביטוי קולם.

אי אפשר להיות אדם פרוגרסיבי ולא לדאוג מהתהליך הזה, במסגרתו מי שנפגעו מהסדר הליברלי – שביקש לבטא את ערכי הנאורות האוניברסליים אך דיכא קבוצות רבות – זועמים לא פעם על כל מה שמריח מליברליות (ראו למשל בהקשר הישראלי את המאמר "מעבר לגן ולג'ונגל" מאת ד"ר ניסים מזרחי). הקבוצות הללו חלקן הגדול לא רק שאינן ליברליות, אלא שהן רואות בליברליזם ובמערב מקור של חטא קדמון. אולם, עם כל הבעיות המוסריות המובנות בליברליזם, יש בו גם כמה עקרונות יקרים מפז. אם המודרים ישפכו את התינוק עם המים. אם יידחו את עקרונותיו הבעייתיים של הליברליזם יחד עם אלו החיוניים, אנו עלולים לחוות רגרסיה בחופש הפוליטי בחלקים נרחבים של העולם. למשל אם המודרים ידחו את השאיפה לערכים אוניברסליים השמים את האינדיווידואל במרכז מבחינת התרבות והאתוס, יחד עם זכות הביטוי והזכויות הפוליטיות לפרט (שהרי כל קהילה מורכבת מפרטים ולא ממטאפיזיקה אחדותית מנותקת), אם ינהגו כך, ייפתח הפתח לאסון פוליטי.

לכן חשוב כל כך למצוא חלופה לליברליזם הפוליטי שאינה שלילה גורפת שלו, אבל גם לא קבלה עקרונית שלו. התיאוריה הביקורתית מבקשת, אך לא יכולה לספק, את המענה הזה. זאת מכיוון, כפי שציינו לא מעט סוציולוגים קהילתניים ורב-תרבותיים (שוב המאמר של ד"ר מזרחי), שגם התיאוריה הביקורתית רואה לנגד עיניה סט ערכים אוניברסליים שאינו תוצר של משא ומתן או דיאלוג חברתי. ערכים או עקרונות אלו הם תוצר של מטאפיזיקה, ניתוח שכלתני של המציאות (פוסט מודרניזם/מרקסיזם) או ניתוח מפרק של יחסי כוח (תיאוריות זהות שונות). גם בהקשר הזה מיטיב המאמר של מזרחי להציב מראה ביקורתית מול הביקורתיים.

הרב עובדיה יוסף, "הברברי" שלנו. צילום: יונתן מיכאל, cc by-sa
הרב עובדיה יוסף, "הברברי" שלנו. צילום: יונתן מיכאל, cc by-sa

התפישה הרב-תרבותית ו/או הקהילתנית כן יכולה לספק מרחב כזה, של משא ומתן בין ליברלים לקהלים יותר מסורתיים ו/או שמרנים ו/או קהילתניים. אבל האפשרות התיאורטית למשא ומתן לא מספיקה. גם לא מספיקה תורת צדק שתחייב משא ומתן כזה. הצדדים כל כך לא יודעים לדבר אחד עם השני; כה מאוימים אחד מהשני ומרגיזים אחד את השני; כה נבדלים אחד מהשני בתבניות הפרשנות הראשוניות והמושגים הבסיסיים שלהם, שזה נראה אבוד. נדמה שמה שדרוש הוא גורמים מגשרים. גורמים שיודעים "לתרגם" את השפה השמרנית לליברלית מדוברת ולהפך (מזרחי מכנה זאת "תרגום מודולרי").

מתרגמים כאלו יכולים להיות נטועים עמוק בשמרנות או בליברליזם ברמה הפרטית, אבל לא בתפישתם התרבותית הכוללת את העולם. כך למשל, פילוסופים הנחשבים ליברלים, כג'ון רולס, פיתחו רגישות לדיאלוג עם תפישות אחרות (ע"ע מסך הבערות). אבל כתפישה תרבותית, להבדיל מפילוסופית, הליברליזם נתפש לרוב כגישה כוללת לחיים – כמכלול תרבותי המתנשא על תרבויות מוכללות אחרות. כלומר ליברלים מהזרם הרווח הזה מתייחסים גם לתרבות של עצמם וגם לתרבות של כל הקבוצות המודרות ה"ברבריות" כעסקת חבילה הנוגעות הן לבחירות פוליטיות, דרך תצורת הזוגיות וחינוך הילדים ועד היחס לסגנון הלבוש. בהתאמה, הליברלים התרבותיים נוהגים להשוות בין מכלולים תרבותיים, ואז מכריעים בין עסקאות החבילה המורכבות הללו. בצורה זו הם יכולים לראות את התרבות הליברלית כתרבות העליונה בעסקת חבילה כוללת. זאת, במקום לבחון אלמנטים תרבותיים ספציפיים לגופם, ולפסול ולקבל אותם בנפרד מהמכלול התרבותי הרחב. למשל לחייב זכויות פוליטיות לפרט מבלי לקדש את האינדיווידואליזם ברמה התרבותית, מכיוון שתיתכן נפרדות בין שני הרעיונות: גם חרדית יכולה לתמוך בזכויות פוליטיות לפרט ועדיין לראות בקהילה שלה מקור תמיכה וסיוע לזהותה, ומתוך הבנה זו לקבל על עצמה חזון של הגשמה קבוצתית יותר מאשר אישית.

לכן, המתרגמים האידיאולוגיים-תרבותיים הם גם מתווכים. הם חייבים להראות שהתעסקות במכלולים תרבותיים היא טיפשית, היא מחייבת אותנו לקבל עיסקאות חבילה תרבותיות-אידיאולוגיות עם הרבה רע לצד הטוב. במקום זאת בחינה פרטנית של אלמנטים תרבותיים היא הרבה יותר הוגנת, היא לא נטועה במגרש של "תחרות התרבות של מי יותר טובה", של התנגחות בין תרבויות, של התנשאות וזלזול, אלא במגרש של רצון לשפר את החברה והיחסים בין פרטים וקבוצות ולהשתיתם על הוגנות. זהו הפתח לדיאלוג בונה.

התרגום התרבותי-אידיאולוגי הוא הפרדת המוץ מהתבן. זהו מעין ניסיון להבין מה יקר ללבם של שמרנים וליברלים וכיצד ניתן למקסם את שימור האלמנטים הללו מבלי לספח אליהם את הרעות החולות של שתי הקבוצות. למשל, כיצד ניתן להכיר בחשיבות המגורים ביהודה ושומרון ליהודים דתיים – להבדיל מהלעג ל"מקדשי הרגבים" – מבלי להפוך זאת לפרויקט נישול ודומיננטיות (יהודה שנהב, הרב פרומן ז"ל ועוד הם ממבשרים של התרגום והתיווך בהקשר הזה).

"פלישת הברברים" כבר הטרידה והכריעה את אירופה בעבר. כעת היא מכניעה את אירופה כקונספט, כרעיון. תהליך זה קורה גם בתוך ישראל. קהלים רבים נכנסים לתוך הפוליטי וזה טוב. זה מאיים, וזה מסוכן, וזה מאתגר, וזה מעורר תקווה, וזה משמח, וזה מורכב, וזה דורש שנתחיל לדבר, שנלמד לדבר. הלאה הצדק המבוסס על ניתוח של המציאות לפי היגיון מוגדר. כעת תור הצדק המבוסס על דיאלוג בין הגיונות ותפישות ותרבויות. מי שיוכלו להנחות אותו יימנו על המנהיגויות הרוחניות הבאות. לפחות במקרה האופטימי.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אילנה שזור

    המשפט המרכזי לטעמי הוא "לא "תחרות התרבות של מי יותר טובה", של התנגחות בין תרבויות, של התנשאות וזלזול, אלא במגרש של רצון לשפר את החברה והיחסים בין פרטים וקבוצות ולהשתיתם על הוגנות. זהו הפתח לדיאלוג בונה.
    " צריך לשאול מהו אותו דיאלוג בונה? גשו וראו מה שנעשה בשטח, באקטיביזם בנוסח בית הספר לשלום שבצע את התפישות הללו בפועל, ובית הספר לנשים והיל"ה וקדמה. מה ניתן לקחת כדי לצרף לדיאלוג בין השונים הללו? המפגש וההזנה של האקטיביסטים, האינטלקטואלים והרוחניים/דתיים – רב השיח הזה, יכול לחבר את החברה למכלול.

  2. נתן

    דברים אלה מזכירים לי את מה שהיה לפני 50 שנה בדרום ארה"ב בנושא שיוון זכויות לשחורים.

    גם אז היו לא מעט "נאורים-כזה-כאילו " שדיברו על כך שלמדינות הדרום יש תרבות ומסורת שאסור להתנשא עליהם ובטח לא לקרוא להם בשמות גנאי אלה להיפך , צריך לכבד אותם וללמוד להשתלב איתם ואסור בשום אופן לכפות את הערכים התרבותיים של הצפון הליברלי("צפונבונים אשכנזים" בלשון שלנו) אלא לנהל משא ומתן.
    למרבה המזל נשיא ארה"ב ב1958 אייזנהור דוקא כן חשב שמותר לכפות ערכים ליברליים בכוח גם אם ה"רבבובדיות" של ארה"ב מתעקשים להמשיך לדבוק בגזענות, שנאת שחורים ושנאת נשים (ביחד עם חסידיהם ההזויים מהשמאל הליברלי) ובתגובה להחלטתו של מושל ארקנסו לסגור את בתי הספר במדינה לכניסת שחורים שלח כוחות צבא שעמדו בשערי אוניברסיטת ליטל רוק ואימו לירות במי שימנע מתלמידים שחורים להיכנס.

    בזכות זה יש היום נשיא שחור לארה"ב, כי בניגוד לבלבול הפוסט מודרניסטי שמייצג מוהר יש "נכון" ו "לא נכון" יש "צודק" ו "לא צודק" יש "ערכים נכונים" ו "ערכים לא נכונים" ומי שלא יהיה מוכן להילחם בכח למענם ימצא את עצמו יושב בספסל האחורי באוטובוס מופרד.

    1. ג. אביבי

      אין ויכוח שהרב עובדיה הוא חשוך כמעט כמו מורי הדרך שלו מנהיגי היהדות האשכנזית החרדית/חרד"לית. אבל את החלאתיות הגדולה אי אפשר שלא לייחס דווקא למי שאתה מנסה לטהר – כמו תאומיך מכחישי השואה – את המפלגות האשכנזיות למיניהן, מן הצפונבוניות ועד הימין המתנחל דרך חרדי אשכנז.
      "… אייזנהור דוקא כן חשב שמותר לכפות ערכים ליברליים בכוח גם אם ה"רבבובדיות" של ארה"ב מתעקשים להמשיך לדבוק בגזענות, שנאת שחורים ושנאת נשים (ביחד עם חסידיהם ההזויים מהשמאל הליברלי) " – האם הרבובדיות הם אלה שעושים אפארטהייד במוסדות החינוך שלהם נגד אשכנזים, או דווקא הרבסלונימים והרביז'ניצים למאותיהם אלפיהם עושים אפרטהייד בנוסח גרמניה הנאצית נגד מזרחים ואתיופים במוסדותיהם? מי מובילים בשנאת נשים ושחורים אם לא חרדי אשכנז למיניהם?
      ברור שמעשיהם נחשבים בעיניך להתנהגות ראויה ובכלל לא ברברית.
      "…ובתגובה להחלטתו של מושל ארקנסו לסגור את בתי הספר במדינה לכניסת שחורים שלח כוחות צבא … ואימו לירות במי שימנע מתלמידים שחורים להיכנס." – ואצלנו, במאי-יוני 2010 כשהתפוצצה פרשת הגזענות האשכנזית במוסדות הדת בעמנואל, האם ראש הממשלה הצפונבוני שלח שוטר עם אקדח לאיים על מישהו מחרדי אשכנז ממשביתי הלימודים? היה אמנם ראש ממשלה צפונבוני, שר חינוך צפונבוני ומנכ"ל החינוך סופר צפונבוני, ולא רק שגזעני אשכנז לא אוימו ע"י המנהיגות הצפונבונית, אלא הסכימו בשתיקה (עם מס שפתיים עלוב) ושושני (מנכ"ל החינוך אז) הצדיק את החלאות. גם הצפונבונים מן הצד "השמאלי" מרצ ושות' החרישו, כי הרי הנבלות לא היו מש"ס והקרבנות אחרי הכל הם פרענקים ופרענקיות.

  3. ראובן גרבר

    תודה יריב, למדתי עבורי משהו חשוב: את תפקידה של המנהיגות הראויה להיות מסוגלת לנהל דיאלוג עם מנהיגויות אחרות, בבחינת שיח פתוח לגבי המועיל לכל חברה/קהילה. למעשה הבנתי זאת ברבי-השיח שהתקיימו בקיץ המבורך בין הקהילות השונות שהתמקמו לאורך שדרות רוטשילד. מפגשים בין קהילות חילוניות לדתיות, בין מעמדות מבוססים לאלה המבוססים פחות, בין ימין לשמאל ועוד. אך המאמר חשוב מבחינה פילוסופית בהיותה מקנה לכך חשיבות במציאות הפוליטית הרחבה. אני כותב בימים אלה פילוסופיה ישראלית בשם 'מדרג האהבה/האנושיות' ומרכיב זה יתווסף אליה בכבוד.
    בברכה, ראובן

    1. eppie

      רובי — אהבתי, וגם (גם אם זה בשוליים), את הכנוי היפה שלך לקייץ 2011, נלך עם זה.צורה יפהפיה לראות — בהודיה — מה כן היה שם, ולא רק נגד מה, ומה עדיין לא התממש. מה שמתחבר כמובן במדויק לענין שבאנו לענות בו. מסכימה שההבחנה של יריב בין זכויות ליברליות לפרט לבין תרבות פרטים אינבידואליים, והקריאה ללמוד להפריד בינהן ואז להקשיב עשויה לעזור לנו מאד לצאת מהסבך.
      With a little help from our friends —
      (ארשה לעצמי לאמר בפומבי, בפורום אינטלקטואלי) — על פני האדמה וגם גבוה יותר.

  4. פריץ היקה הצפונבוני

    אדם שטוען שמי שלומד תורה יהוה מציל אותו הוא ברברי אפוא היה היהוה שלו כש1.5 מליון ילדים חפים מפשע נרצחו. ומליוני החרדים תחת שלטון הנאצים שנרצחו . ומי שמסכים איתו ומחלה את פניו ,נשיא המדינה כעת ממוצא יהודי פולני גם הוא ברברי . מעוד סיבות מעוד
    תרבות שמהדרת נשים מ]ידיעת [קרוא וכתוב גם היא ברברית. מידע אישי: מי שהיתה מטפלת של הילדים שלנו, הגרה ממרוקו. בגיל 16 כבר ילדה. ( לבורנטית שהכרתי , גם ממוצא מרוקני,ספרה לי שאת אמא השיאו בגיל 12 ואבא שלמרבה המזל היה מתחב ועדין היה קורא לה לחזור בערב הביתה כי עוד שיחקה עם חברות שלה.אשתי למדה את המטפלת שלנו לכתוב את שמה היתה בעלת איטלגינציה טבעית מהממת ורק שבאה מתרבות ברברית ולא קבלה כלים לפתח את יכולותיה השכליות יתכן שהאנושות הפסידה נושאת פרס נובל. יהי זכרה ברוך.
    ביהדות החרדית במזרח אירופה שגם היא ההדירה נשים: ,,כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות"לפחות למדו קריאה וכתיבה כדי לקרוא תפילות המיועדות לנשים בחוג החרדי של משפחת אשתי ,בבוקובינה הדוברת גרמנית ,אמנם הבנים הלכו לחדר וישיבה.
    אבל הבנות הלכו לבית-ספר כללי.

    1. ג. אביבי

      אם הרב עובדיה ברברי, איך תכנה את רבני אשכנז המנהיגים ומעודדים אפרטהייד במוסדותיהם נגד מזרחים ואתיופים? איך תכנה את מדיניות הפרדת הגזעים הנקוטה בקרב חרדי וחרד"לי אשכנז כלפי מזרחים ואתיופים – בסגנון מוריהם מגרמניה ואוסטריה של שנות ה30? האם לשיטתך יחסם לנשים טוב יותר מאשר בקרב המזרחים?
      נראה לי, מר פריץ, שגם אתה נגוע ברוח השבט הגזעני.

  5. שמעון

    אם לא נלמד לקצר ולתמצת. 4 תגובות, זה יהיה פריונם של פטפטנים. כאשר כותבים…כותבים את אשר בראש ומעיק כאשר שולחים, צריך לחשוב גם על הקורא כמה זמן יש לו, כמה עניין יש לו ובעיקר, כמה זמן יש לו לעניין הזה…למשל של הברבריות?

  6. שרלי

    נתן, פשוט לא היה דבר כזה לפני 50 שנה.
    המצאת את זה.
    רעיונות דומים לאלה אולי תמצא בשנות השמונים, בקושי. זה הרבה יותר חדש.

    אם היו רעיונות כאלה בבקשה תביא סימוכין.
    אתה נוטה יותר מדי להעלות כאן טענות הזויות בלי להסתמך על כלום, חוץ מאשר איזה ביטחון שאם אתה אשכנזי אתה צודק.

    1. נתן

      "http://www.haayal.co.il/story_2385

      בני האוכלוסייה הכפרית הלבנה של מיסיסיפי לא ראו בעין יפה, בלשון המעטה, את המבצע. הפעילים נתפסו בעיניהם כחבורה של יפי־נפש מהצפון, שבאו להשתלט על מדינות הדרום ולכפות על תושביהן השקפות עולם ואורחות־חיים המנוגדים לרוח הדרום. מאז תום מלחמת האזרחים נשאו בלבם תושבי הדרום טינה ושנאה כלפי הצפון, ודבקו באפליית השחורים כמאפיין המרכזי של "דרך־החיים הדרומית", המבדילה אותם משאר תושבי ארצות־הברית.

      —————–

      לגבי ליטל רוק אני מציע שפשוט תעשה בגוגל "משבר ליטל רוק"

  7. ג. אביבי

    מוהר טוען: "… כן, ה"ברברים" – מי שנתפשים כנמצאים מחוץ למודרניות – נכנסים יותר ויותר לתחום הפוליטי…. אצלנו זו עלייתם של הרוסים, ש"ס והמזרחים [במובנים מסוימים בלבד] בפוליטיקה הישראלית." –
    אם המזרחים רק במובנים מסוימים נחשבים כאן לברברים, המשמעות המעשית היא שכבר / כמעט לא מונעים מהם להגיע למוקדי ההשפעה והכוח במדינת ישראל ולא מדירים אותם ממקומות תרבות. האם כך המצב?
    בפועל בשנת 2013 העובדות בשטח:
    שופט מזרחי אחד בעליון (מתוך 15) ופחות מ5% שופטים מזרחים במחוזיים – האם זה לא נובע מהחשבת המזרחי לתת-אדם או לברברי? ו9% מהסגל האקדמי באוניברסיטאות? ותת-הייצוג בהנהלות הגופים המנהלים? המצב הזה לא משתפר כבר עשרות שנים.
    הרחקת המזרחים למקומות לא ריאליים אפילו ב'ליכוד' שרוב מצביעיו מזרחים – לא לקוחה מראייתם כנחותים וברברים ע"י הצמרת האשכנזית אליטיסטית של המפלגה? בשתי מערכות הבחירות האחרונות אחוז המזרחים בכנסת רק ירד. האם זה לא סוג של גירוש ה"ברברים"?
    מניעת כניסה של מזרחים, ערבים ואתיופים למקומות בילוי נחשבים, האם היא לא לקוחה מראייתם ע"י "בני האליטות" הלבנים כברברים ותתי-אדם?
    הסללות במערכת החינוך של מזרחים למקצועות לא אקדמיים – האם כבר הופסקו? והפרדת כיתות בין מזרחים לאשכנזים (תמיד בתירוצים שונים) כבר לא קיימת בחברה הישראלית? בארץ המסלולים הנפרדים מפרידים גם היום בין ה"תרבותיים" האשכנזים לבין ה"ברברים".
    גם כריכת "עליית הרוסים" (רובם מהארצות הסלאביות – בלטיות) עם אלה שנחשבים כאן כברברים היא תלושה לחלוטין מן המציאות.
    הרוסים (והאוקראינים, המולדבים, הליטאים/לטבים ובלרוסים) הובאו לכאן, על מאות אלפי הלא יהודים שביניהם, ע"מ לחזק את האליטה הלבנה של ישראל. הבאתם הייתה ליצור מאזן דמוגרפי נוח יותר לאליטה הלבנה מול אלה שנחשבים כאן ל"ברברים": המזרחים, הפלסטינים והאתיופים. השיטה הזאת בה נהג הממסד האשכנזי במהלך שנות ה90 עם "העליה הרוסית" לקוחה מדרכו של הרודן אלפרדו סטרוסנר אוהד הנאצים, שהנהיג בפרגוואי מדיניות לעידוד הגירה ("עליה") לבנה לתוכה, כדי לאזן מספרית בין הלבנים ל"ברברים" (אינדיאנים, מסטיסים, שחורים) בפרגוואי. גם הוא חשב במונחים של איכות אנושית. אם הייתה בישראל התנגדות מסוימת כלפי הרוסים הלבנים מצד הוותיקים, היא נבעה מחששם של האחרונים מפני התגברות התחרותיות במקומות העבודה, כי הרוסים הביאו עימם יכולות מקצועיות גבוהות והסתפקו במשכורות נמוכות יותר.