בִּי דִּמְעָתִי רָאָה

חברות! חברים!

הבלבול בין השואה, זכר השואה, והשימושים שנעשים במונחים אלה בדיבור הישראלי העכשווי הוא מסוכן ומזיק.

מדינת ישראל מלאה באנשים המשוכנעים שבגלל ש"סבא שלהם היה בשואה" (לעתים קרובות ללא בסיס ביוגראפי, אלא רק כמטאפורה למוצאם האתני), הם וצאצאיהם עד עולם ראויים לזכויות-יתר מפליגות ונצחיות – חומריות ותרבותיות כאחד. במובן זה הפכה ה"שואה" מכשיר מניפולטיבי המאפשר לציבור הזה לכונן ולתחזק דימוי עצמי וציבורי מיוסר וצדקני, לתבוע בלעדיות על עוולות ופיצויין, להשתיק, להתעלם או לגמד מחאה וביקורת, ולחנך לאטימות ואדישות לסבלם של אחרים, ובכללם מזרחים ופלסטינים.

אבל חובה להפריד בין שימושי ה"שואה" כאמצעי של אפליה וניגוח בחברה היהודית הישראלית העכשווית ובין השואה כתופעה היסטורית, שעמדה מוסרית כלפיה היא חובה כלל-אנושית וכלל-יהודית. יותר מדי דיבורים של זלזול, המעטת ערך, חשבונאות של מסכנוּת, ריח רע של גזענות, וקירבה מסוכנת לעמדות של הכחשת השואה או אפילו סוג של הצדקתה (המצטרפת להשמצה הציונית הכללית הישנה, הרואה באימי ההשמדה איזה עונש ותוצאה של "פאסיביות גלותית" מדומיינת, והמשתיקה את חלקם של יהודים לא ציוניים במאבק) נשמעים אצל אנשים שנקעה נפשם משיח-שואה אשכנזי. זה בלתי נסלח: המאבק המזרחי, והמאבק הפלסטיני, הם גם מאבקים של בני ובנות אנוש על ערכים. אין בהם מקום – טקטית ועקרונית, משמאל ומימין, מכיוון איראן או מתיאוריות כוזריות – להכחשת השואה ההיסטורית או גימודה, ולשיתוף פעולה עם דיבור כזה.

כדאי לזכור – דווקא לישראל הרשמית אין ממש בעיה עם זילות השואה, גימודה, או הכחשתה: היא מזמינה בשיטתיות מכחישי שואה ורוויזיוניסטים מן הימין האירופי לישראל, לעתים אפילו עם ביקור ביד ושם (איטלקים, קרואטים, סלובנים, ליטאים, ולאחרונה אוקראינים) כמו גם נוצרים אמריקאים המהללים את היטלר: ג'ון פורסטר הדרום האפריקאי (בכיר לשעבר בארגון פרו-נאצי קיצוני ואורחו של יצחק רבין בשיאו של האפרטהייד!), פיני האיטלקי מכחיש השואה (לשעבר) וחניך ה-MS הפשיסטית, תוג'מן הקרואטי הפרו-נאצי, ובכלל הימין האירופי והאמריקאי הישן והטוב, מבקרים ביד ושם כאורחי וידידי מדינת ישראל (כי היום הם שונאים "רק" מוסלמים ותומכים בישראל חזקה), בדרכם אל התעשייה הצבאית לרכוש נשק. הסיבה שחלאות איטלקיות, פולניות, ליטאיות, אסטוניות, סלובקיות, אוקראיניות, קרואטיות – שהקשר שלהם למיין קאמפף מובהק ומוצהר – הן ידידות מדינת ישראל ושמעון פרס היא, למרבה הגיחוך והזוועה, לעתים קרובות בגלל שהם מאמינים ב"פרוטוקולים" ומשוכנעים שהדרך למוקדי הכוח העולמיים היא דרך היהודים ומדינתם.

וכשניאו-נאצים מובהקים, המייצגים חוגים אנטישמיים – כמו מעריץ האס. אס. פיליפ דה-וינטר הבלגי, והיינץ כריסטיאן שטראכה האוסטרי המצביע במועל יד – הוזמנו והתארחו אצל חברי מפלגות השלטון ועמותות ימין, התקבלו בחום על ידי סגן שר, הצטלמו במוזיאון גוש קטיף, וזכו לסיור בטייסת אף-15 של חיל האוויר, כל ה"עדים במדים", טיולי השורשים, המטס הישראלי מעל מחנה ריכוז והדיבור על "זכר השואה" – או על הביקורת השמאלית על ישראל כ"אנטישמיות" – נראה כמו פארסה עלובה.

עמדתי היא דו-כיוונית: כנגד אלה ההופכים את זוועות המשטר הנאצי לאירוע כמעט "קוסמי", חסר תקדים, שהתרחש על "פלנטה אחרת" (כמו תעמולה ציונית), חשוב להדגיש את אופיים ההיסטורי, הפוליטי הקונקרטי, והאנושי של הפשעים האלה, שבוצעו על ידי בני אדם לבני אדם אחרים, על הפלנטה הזאת, מסיבות וממניעים ניתנים לניתוח ולדיון. ואילו כלפי אלה ההופכים אותם לסתם עוד פשע נגד האנושות במלחמה שכולם ביצעו בה פשעים (והרוויזיוניסטים האירופים, "ידידי ישראל", מצטיינים בפרשנות כזו) צריך להדגיש דווקא את הייחודי, חסר התקדים, והשונה בפשעים האלה, שבשיאם בוצעו השמדות מתוכננות של עמים וקבוצות, על בסיס אידיאולוגיה של תורות גזע פסוודו-מדעיות, ותוך גיוס מדינתי מאורגן ותעשייתי של ביורוקרטיה וטכנולוגיה.

חברות! חברים!
כבוד לקורבנות הנאצים!
כבוד ללוחמים וללוחמות בנאצים!
כבוד לסולידריות הכלל-אנושית והכלל-יהודית!

והנה הפיוט שנכתב והושר עם יציאת יהודי לוב מהמחנות, ונרשם מפי ניצולי מחנה הריכוז ג'אדו, עם תמונת יהודי לוב – היהודים הלא-אירופים היחידים שהובלו למחנות ריכוז על אדמת אירופה – השבים ממחנה ברגן-בלזן:

הַלְלוּיָהּ עַם נִבְרָא בִּי דִּמְעָתִי
רָאָה וְחִישׁ מִצָּרָה הוֹצִיא אוֹתִי

תּוֹעֵי מִדְבָּר וַעֲרָבָה נַפְשָׁם צְמֵאָה וּרְעֵבָה
הוֹרָם יָהּ עִיר נוֹשָׁבָה יוֹדוּ לְצוּר יְשׁוּעָתִי

בְּצַלְמָוֶת אֲסִירִים כִּי הָיוּ עִם אֵל מַמְרִים
שָׁבוּ וּמִמְּצָרִים הוֹצִיאָם צוּר יְשׁוּעָתִי

אֱוִילִים בְּרֹב אָשָׁם לַמָּוֶת נָגְעָה נַפְשָׁם
צָעֲקוּ לָאֵל בְּלַחְשָׁם מִלְּטָם צוּר יְשׁוּעָתִי

יוֹרְדֵי בִּמְצוּלוֹת יַמִּים וּסְעָרָה גַּלִּים תְּרוֹמֵם
בְּרַע נְמוֹגִים וְהוֹמִים הוֹשִׁיעָם צוּר יְשׁוּעָתִי

• על הפיוט (וביצוע שלו) באתר פיוט
• זכרונותיו של (אז נער) ראול טייטלבאום על הופעת יהודים מלוב בברגן-בלזן
• האתר המצוין בכלל של מרכז אור שלום לשימור והנחלת מורשת יהודי לוב (והמקור לתמונה)