לדאוג לדורות הבאים

לרגל הזרמת הגז ממאגר תמר מסמן אמנון פורטוגלי – שהיה הראשון להעלות את בעיית תמלוגי הגז למדינה וסכנת המחלה ההולנדית בהעוקץ לפני כשלוש שנים – התפתחויות חדשות, הישגים ואתגרים שעדיין עומדים בפנינו
אמנון פורטוגלי

בתחילת החודש החלה אספקת הגז משדה תמר. זה הישג הנדסי אדיר של שותפויות הגז בתמר, ובעיקר של נובל אנרג'י, שהצליחו להביא לאספקת הגז מהשדה, לחיבור של חמש בארות תת-ימיות הנמצאות יותר מ-1,500 מטר מתחת לפני הים, לצינור תת-ימי באורך של יותר מ-150 ק"מ, ולבנות פלטפורמת איסוף ענקית מול חופי אשקלון, והכל בתוך ארבע שנים מגילוי הגז. התפוקה הראשונית של גז טבעי מהשדה הינה כ-300 מיליון רגל מעוקב גז טבעי ליום, וצפוייה לעלות לכ-700 מיליון רגל מעוקב ליום במהלך השנה. התפוקה המירבית של כל באר נאמדת ב-200 עד 250 מיליון רגל מעוקב גז טבעי ליום והשדה צפוי להפיק כמיליארד רגל מעוקב גז טבעי (מיליון יחידות טרמיות) ליום בשיא הביקוש ברבעון השלישי.

הנתונים מהשדה על בסיס רזרבות מוכחות (Proven Reserves) בלבד, הם מרשימים. סך ההכנסות הצפויות משדה תמר במהלך 22 השנים הבאות נאמדות ביותר מ-50 מיליארד דולר. סך הכנסות הממשלה מהשדה נאמדות בכ-22 מיליארד דולר על פי החלוקה הבאה: מתמלוגים 5.5 מיליארד דולר, מהיטל ששינסקי כ-11.6 מיליארד דולר, וממס הכנסה כ-4.9 מיליארד דולר (הנתונים לקוחים מתוך דוחות דלק קידוחים לשנת 2012 בהתאמות הנדרשות). אם נוסיף גם את ההערכות על בסיס הרזרבות הצפויות (Probable Reserves), במהלך 15 השנים מ-2027 ועד 2041, נקבל שסך ההכנסות מהשדה יגיעו לכ-76 מיליארד דולר. סך הכנסות הממשלה מהשדה יגיעו לכן לכ-36 מיליארד דולר על פי החלוקה הבאה: מתמלוגים 8.3 מיליארד דולר, מהיטל ששינסקי כ-20 מיליארד דולר וממס הכנסה כ-7.5 מיליארד דולר.

מאגר תמר - הישג הנדסי אדיר. מתוך סרטון באתר קבוצת דלק
מאגר תמר – הישג הנדסי אדיר (מתוך סרטון באתר קבוצת דלק)

אם המלצות ועדת ששינסקי לא היו מתקבלות, הרי שהכנסות הממשלה מהגז הטבעי בתמר, על בסיס הרזרבות המוכחות בלבד, היו מסתכמות בכ-6.5 עד 9 מיליארד דולר בלבד – מתמלוגים כ-5.5 מיליארד דולר וממס הכנסה כ-1 עד 3.5 מיליארד דולר לפי היצירתיות של מומחי המס של שותפויות הגז, והנחישות של רשויות המס לגבות. ועדת ששינסקי הוסיפה להכנסות הממשלה שני מקורות. הראשון, עליו כולם מדברים, מההיטל על רווחי היתר בערך של כ-10 מיליארד דולר (לאחר ניכוי תוספת המס שהיתה מתקבלת ללא ההיטל). השני, מביטול ניכוי האזילה (ניכוי ממס בגלל ירידת כמות הגז באתר עקב הפקתו), שהביא להכנסה נוספת הנאמדת בכ-1.5 עד 4 מיליארד דולר.

כאן המקום לציין מספר אנשים וגופים שבזכותם התממש הגידול בהכנסות המדינה: שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ שהקים וגיבה את ועדת ששינסקי, וכפי שכתב שוקי אורן, החשב הכללי לשעבר במשרד האוצר, "הוא האדם היחיד שגרם לכך שישראל תקבל תמלוגים ראויים מהגז", פרופ' איתן ששינסקי וחברי ועדת ששינסקי לבחינת המדיניות הפיסקלית בתחום משאבי הנפט והגז בישראל, שהמליצו לבטל את ניכוי האזילה ולהטיל היטל על רווחי היתר מהגז, ומאות ואלפי האזרחים שפעלו במסגרת פורום פעולה אזרחית בראשות הרב מיכאל מלכיאור, להגדלת הכנסות המדינה מהגז הטבעי. הפורום נתן תמיכה ורוח גבית לועדת ששינסקי, וכדברי פרופ' איתן ששינסקי, במכתב תודה לרב מיכאל מלכיאור ולפעילי פורום פעולה אזרחית "הפורום סחף עמו אלפי מתנדבים, והיה הגוף הבולט בין עמותות וארגונים אחרים שהביאו לתמיכה הגורפת של הציבור בחלוקה צודקת של משאבי הטבע של המדינה… אין לי ספק שפעילות הפורום ועמידתו הבלתי מתפשרת היו תרומה משמעותית לאימוץ מסקנות הוועדה שבראשה עמדתי".

ההשלכות של גילוי מאגרי הגז בישראל, ובכלל זה הסיכונים מגילוי זה כגון "המחלה ההולנדית" והצורך בהגדלת הכנסות הממשלה, עלו לראשונה על סדר היום הציבורי במאמר שפרסמתי כאן לפני למעלה משלוש שנים, "הצורך במדיניות אנרגיה חכמה – איך להימנע מ'המחלה ההולנדית'" ולאחר מכן במאמר נוסף שפרסמתי במאי 2010 ב"דה-מרקר" תחת הכותרת "יש לגבות 80% מס על הרווחים בקידוחי הגז" שהביא להקמתו של פורום פעולה אזרחית. ד"ר יצחק ספורטא ואנוכי היינו ממייסדי וממובילי הפורום.

הסיפור טרם נגמר ויש עוד הרבה מקום לפעולה. בין השאר, לפי הדוחות של דלק קידוחים שצוינו לעיל, נראה שתמלוגי העל ששותפויות הגז (דלק קידוחים, אבנר, וכו') משלמות לשותפים הכללים (דלק אנרגיה ואחרים) מוכרים כהוצאה לצרכי מס. אם זה אכן המצב, ניתן יהיה להגדיל את הכנסות הממשלה במאות-מיליוני דולרים נוספים אם תמלוגי העל האלו לא יוכרו כהוצאה לצרכי מס.

יש סכנה מוחשית למחלה ההולנדית ויש לפעול במהירות ובנחישות כדי למנוע אותה. גם בנק ישראל ער לבעיה זו. הקמת קרן יעודית שאליה ינותבו רוב הכנסות הממשלה מהגז, בעיקר כספי ההיטל והתמלוגים, הינה הדרך הנכונה לנטרול סכנה זו. אבל הממשלה הקודמת פעלה בניגוד לכך. עידן לנדו היטיב לתאר זאת במאמרו מספטמבר 2012, "הגז הישראלי ותולדות היבלעותו במלתעות ההון-שלטון-ביטחון".

כמו כן, קיימת השאלה של יצוא הגז מישראל. מעבר לשדה תמר שהיקף עתודות הגז המוכחות בו נאמדות כיום בכ-10 טריליון רגל מעוקב (כ-10 מיליארד יחידות טרמיות), בשווי של כ-50 מיליארד דולר, קיים מאגר לווייתן, שהיקף עתודות הגז בו נאמדות כיום בכ-18 טריליון רגל מעוקב בשווי של כ-100 מיליארד דולר. במונחים מטריים מדובר על כ-800 מיליארד מטר מעוקב (BCM) גז טבעי. הצריכה בישראל בשנים הקרובות עשוייה להגיע לכ-15 עד 20 מיליוני מטר מעוקב לשנה, כך שעתודות הגז בתמר ובלוויתן יספיקו לכ-40 עד 50 שנות צריכה בישראל.

לאור תגליות הגז הגדולות הללו והשפעתן על עתיד החברה בישראל, מינו באוקטובר 2011 ראש הממשלה ושר האנרגיה את הוועדה הבין-משרדית לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל. מנכ”ל משרד האנרגיה והמים, שאול צמח, מונה ליו"ר הועדה. ועדת צמח בחנה את הנושא תוך התמקדות ביצוא הגז מישראל, בכמויות הגז שניתן לייצא, ובמספר השנים שיש לספק גז לציבור הישראלי. הועדה המליצה לממשלה להבטיח עתודות גז שיספיקו לתקופה של 15 עד 25 שנים, כך שניתן יהיה לייצא למעלה ממחצית עתודות הגז. שיעור זה ילך ויגדל ככל שיתגלו עתודות נוספות.

גופים רבים יצאו נגד המלצות אלו וביניהם המכון הישראלי לתכנון כלכלי, ואת 'אדם טבע ודין'. שני הצדדים למחלוקת רואים בגז טבעי משאב טבע ייחודי שצריך לשמר אותו לצריכה פנימית. נקודות המחלוקת העיקריות בין הצדדים הן להערכתי: היקף עתודות הגז בישראל, צריכת הגז השנתית הצפויה בשנים הבאות, והיקף עתודות הגז שצריך לשמר לצריכה המקומית. אלא שהתנאים משתנים מול עינינו, וגישה הרואה בגז משאב טבע ייחודי, שייתכן והיתה נכונה בעבר, אינה נכונה עתה. כיום הגז הטבעי הופך לקומודיטי, לסחורה כמו נפט וכמו אשלג. סחורה שתהיה לה מחיר בסיסי בכל יום, כמו חבית נפט, ושתהיה סחירה וניתנת להשגה בכל רגע וכמעט בכל מקום. התמונה כמובן אינה חד-ממדית ואינה ברורה לחלוטין, וחשוב להכיר את ההתפתחויות האחרונות בשוק הגז הבינלאומי שיכולות להפוך את תמונת המצב הנוכחי על פיה.

ההתפתחות הראשונה שצריך לתת עליה את הדעת היא פיתוח טכנולוגית קידוח אופקי ופיתוח טכנולוגית פרקינג. השילוב של טכנולוגיות אלו מאפשר הפקת גז ונפט ממקורות שנחשבו מבחינות טכנית וכלכלית כבלתי אפשריים עד לפני שנים מועטות. התוצאה של הפקת גז בטכנולוגיות אלו היא הצפת השוק בארה"ב בכמויות גז עצומות, לירידה דרסטית במחירו ולהפיכת ארה"ב למדינה המייצאת גז טבעי.

ההתפתחות השנייה היא גילויים, בשנים האחרונות, של מאגרי גז טבעי בהיקף עצום בעולם. לדוגמה, במוזמביק התגלו מאגרי גז בהיקף של מאות-טריליוני רגל מעוקב. הרוב המכריע של הגז ממוזמביק מיועד ליצוא לשווקים בהודו ובסין בצורת גז טבעי נוזלי (LNG) בתוך שנים ספורות.

ההתפתחות השלישית בתחום הגז הטבעי היא חתימת הסכם למכירה ולרכישה (SPA) של גז טבעי נוזלי מארה"ב על ידי חברת האנרגיה הבריטית סנטריקה. ההסכם הינו לתקופה של 20 שנים עם אופציה להארכה לעשר שנים נוספות, במסגרתו תרכוש החברה הבריטית גז בהיקף של 91.25 מיליון יחידות טרמיות לשנה. תנאי החוזה חדשניים ולפיו מחיר הגז צמוד למחיר הגז במסוף הנרי בארה"ב (Henry Hub), ובכך הוא שונה מרוב חוזי הגז שהיו נהוגים עד עתה, שהיו צמודים למחירי הנפט. על פי חוזה זה הגז הוא סחורה שמחירה נקבע בשוק החופשי.

ההסכם הוא לאספקת גז טבעי נוזלי במחיר על האוניה FOB שהוא 115% ממחיר מסוף הנרי ובתוספת של 3 דולר ליחידה טרמית המשקף את עלות ההנזלה של הגז, ההובלה, ועלויות אחרות. לפי הסכם זה, עלות הגז האמריקאי בבריטניה, לאחר הוספת עלויות ההובלה והגיזוז (חימום הנוזל חזרה לגז), תהיה בסביבות 9 דולר ליחידה טרמית, מחיר הנמוך מהמחיר שחברות בריטיות משלמות כיום לגז מנורבגיה, מקטאר וממקורות אחרים.

ההתפתחות הרביעית שיהיו לה השלכות מהותיות על השימוש בגז טבעי היא הפיתוח של תאים סולריים מודרניים המשולב עם ירידה במחירם. התפתחות זו, שצפויה להימשך בשנים הבאות, עשויה להביא לכך שחשמל סולרי יתחרה בחשמל מיצור קונבנציונלי, כולל מגז טבעי.

עוד לא דיברתי על מאגר אפרודיטה בקפריסין בו התגלו כ-6-9 טריליון רגל מעוקב גז, הרבה מעבר לצריכה האפשרית של קפריסין בעשרות השנים הבאות. אזכיר שגודלה של הכלכלה של קפריסין הוא כעשירית מזו של ישראל. להפקת גז משדה אפרודיטה יכולות להיות השפעות מהותיות על יצוא הגז מישראל. קפריסין חייבת לייצא את הגז שמצאה, והדרך הסבירה לכך היא בניית מפעל הנזלה ומכירת הגז לאירופה בצורה נוזלית. זה פותח אפשרות מעניינת לשותפים בשדה לווייתן שיוכלו להשתתף בהקמת מפעל ההנזלה בקפריסין ו/או להתחבר אליו ולייצא את הגז מלוויתן דרך קפריסין.

ייתכן מאוד שאנו עומדים בפני תקופה של ירידה במחירי הגז הטבעי. אם הנחה זו נכונה, עדיף לייצא ולמכור את הגז מלווייתן מוקדם כל האפשר, ולשמור את ההכנסות שהממשלה תקבל בקרן יעודית דוגמת הקרן הנורבגית. כדאי להזכיר אפשרות נוספת של יצוא גז מישראל לירדן. ירדן נפגעה קשות, הרבה יותר מישראל, מעצירת הגז המצרי. אספקת גז סדירה מישראל לירדן ברמות המחירים שנחתמו עם חברות ישראליות, יש בה יתרונות רבים גם לשותפויות הגז וגם למדינה.

* * *

גילוי הגז הטבעי בחופי ישראל הינו ברכה גדולה. חשוב שלא נהפוך אותה לקללה. בכל מקום בעולם, חוץ מאשר בנורבגיה, הגיאות הכלכלית שבאה בעקבות גילוי גז או נפט הביאה לשיטפון של כסף שניפח את שער המטבע, הביא לעליית מחירים ולהרס היצוא, לאובדן מקומות עבודה טובים, לאבטלה גואה ולגידול באי-השוויון. זו תופעה הידועה בשם ה"מחלה ההולנדית", לאור הנסיון הקשה של הולנד שבה התגלה גז בשנות ה -1970. נורבגיה מנעה את ה"מחלה ההולנדית" בכך שהקפידה שמרבית הרווחים מהנפט בים הצפוני יגיעו לנורווגים, ולא לחברות הנפט הפרטיות. הממשלה מפקידה 96% מכספים אלו בקרן הון לאומית (Sovereign wealth fund). כספים אלו אינם מושקעים בנורבגיה אלא רק בחו"ל. אפשר יהיה להשקיע כספים אלו בנורבגיה רק אחרי שהנפט יאזל. כך נמנעה המלכודת האינפלציונית שפגעה במדינות עתירות אנרגיה רבות. בניגוד לנורבגיה, בריטניה תחת תאצ'ר השתמשה ברוב כספי הנפט להפחתות מס לעשירים ולהגדלת רווחים של חברות פרטיות, במקביל לקיצוצים בהטבות עבודה ו"יצור" אבטלה למיליוני אנשים. ישראל החליטה להקים קרן יעודית דוגמת הקרן הלאומית הנורבגית. חשוב שהחלטה זו לא תתמסמס.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר, המכללה החברתית כלכלית

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליכודניק

    המאמר המקורי שלך פתח את עיניי בנושא ההשכלות המקרו-כלכליות של תגליות הגז, והוא המאמר הפובליציסטי הרלוונטי ביותר שקראתי מעולם.

    בדיעבד, הייתי אומר שהיה לו- ולכן המאבק סביב ועדת ששינסקי- חלק בהכנת הקרקע למחאה החברתית. שם נראה לראשונה כוח הציבור מול ההון-שלטון. תודה!

  2. איציק

    המושחתים לאורך השנים ששיתפו פעולה עם משפחות של פושעים בשוד כספי ונכסי הציבור?

    אולי מחכים שהציבור יעלה עם קילשונים אליהם הביתה באופן אישי?

    1. ליכודניק

      מה קשורים הרגולטורים? עד ועדת ששינסקי, העלאת התמלוגים נחסמה בכנסת ולא במשרדי רגולטור כלשהוא..
      למשל: "בשנת 2002, הרבה לפני גילוי מאגרי הגז הטבעי בתמר ובדלית, החליטה הממשלה לקבוע היטל או מס פרוגרסיבי נוסף בשיעור של עד 60% על הרווחים ממכירת נפט או גז טבעי. עוד הוחלט לבטל את ההקלות במסים לחברות האנרגיה. ההצעה נפלה בועדת הכלכלה בלחץ הלוביסטים של החברות, שעדיין מתייחסות לניסיון השינוי הזה כגורם סיכון"
      http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3415155,00.html

  3. שושנה גבאי

    מאמר מעמיק וחשוב . תודה רבה לך אמנון וגם לספורטא . עוד יכירו לכם תודה בדורות הבאים על מפעלותיכם.

    1. אמנון

      לשיקו

      כפי שכתבת דיוויד וורמסר הינו מהשורה השניה של הניאו-שמרנים האמריקאים. גם אשתו מירב בחבורה זו.
      וורמסר היה יועץ של סגן הנשיא צ'ייני לעניני המזרח התיכון, ומהדוחפים למלחמת עיראק השניה.

      וורמסר כתב את המאמר נכתב מזוית ראייה ימנית כוחנית שהביאה הרבה צרות על ארה"ב. וכך צריך לקרוא אותו. עם זאת רוב העובדות נראות לי בקריאה מהירה כנכונות.
      הפרשנות וההצעות שלו זו אופרה אחרת. כך למשל הוא כורך את אירן בכל מקום אפשרי כולל כאחד הגורמים שאחראים לכך שלא הפיקו גז מול חופי עזה.

      הקטע המעניין הוא הניתוח הלקוח מד"ר סטריינגלב . הנחת/קביעת היסוד היא שישראל חייבת לייצא גז ומכאן הצורך להגדיל את הצי הישראלי בים התיכון ובים סוף כדי לאפשר ולהגן על ייצוא הגז מישראל.
      אף לרגע לא עולה הרהור שאולי שכרו יוצא בהפסדו. לפי וורמסר הדברים ברורים,, ישראל חייבת לייצא גז וכדי לייצא גז, ישראל צריכה להגדיל את תקציבה הצבאי, לכונן חיל ים גדול שיפעל בשתי זירות וכו'.

      מתוך המאמר:
      It will also require Israel to establish and expand a Red Sea fleet with a blue water capability and significant convoy capabilities.
      At the same time, the significant destabilizing forces at work in the eastern Mediterranean – where the production fields are actually located – and the decreasing role of the U.S. navy in securing the area will create a void and danger to Israel’s offshore assets there. This, too, will demand a significant expansion in the size and capability of Israel’s Mediterranean fleet.
      In short, Israel’s navy will become one of the Israel Defense Force’s most important arms to secure the natural gas and potentially oil trade which will change Israel in the coming decades.

      אמנון

  4. דרור רשף

    1. עובדה אחת היא שמחיר הגז הראלי עולה כבר 60 שנה. התייקרות של פי 2 כל 20 שנה. בשנים האחרונות המגמה הזאת החריפה. כל הסיפור של פצלי הגז בארה"ב , שיכול להיות שנמכר במחירי הפסד, הוביל לא להוזלה של הגז, אלא למיתון התייקרות הגז. בהשוואה לשנות ה90 הגז ביפן התייקר פי 3, ופי 4 באירופה. בארה"ב הוא עלה פי 4 ואז הפרקינג הוריד אותו להיות פי 2. 3 דולר המחיר הראלי של שנת 2005 לעומת 1.7 דולר (נתוני הבנק העולמי) . המחיר של הגז לא ירד, אפילו לא נשאר קבוע. הוא עלה בצורה מטורפת. כי הכלכלנים אוהבים לדבר על מה שמוריד את המחיר – טכנולוגיות חדשות וגילוי מרבצים חדשים, אבל לא על מה שמעלה את המחיר – צמיחה כלכלית לנפש וגידול אוכלוסין.

    אם נניח שימצאו פצלי גז בכמויות דומות לאלו שנמצאו בארה"ב, מחיר הגז העולמי יפסיק לעלות פי 4 ויגיע רק לעליה של פי 2.

    2. אם נתייחס למחירים של היום, הגז הטבעי המקומי עולה 5 דולר יחידית אנרגיה, גז מיובא מנוזל או דיזל עולים 18-25 דולר ליחידה. במחירים שיש היום, ללא חישוב התייקרות דלקים, התחליפים שנקנה במקום הגז שנייצא יגרמו למשק להוציא 900 מיליארד ש"ח. זאת לעומת 200-300 מיליארד שנקבל תודות לתמולוגים מייצוא. 300 מיליארד ש"ח זה אחלה, אבל הנזק שיגרם של 200-250 אלף ש"ח לכל משפחה הוא בכל זה דבר שצריך לחשוב עליו.

    3. סה"כ מחיר האנרגיה בעולם התייקר פי 3.5 בעשור האחרון. כי גם הדלקים האחרים לא במצב מי יודע מה. באופן רשמי יש לנו יחס עתודות צריכה להספקה של פחם לדוגמה ל 112 שנה. אבל זה יחס מאד מבלבל. בשנות ה 70 זה עמד על 400 שנה, ב 1990 זה ירד ל 200 שנה. עברו 20 שנה בין 1990 ל2010 וזה ירד ל 118 שנה. איך זה ? איך עוברות 20 שנה אבל מגולחות מהמאגרים 80 שנה? הסיבה היא שיש עליה מטרופת בביקוש, הרבה יותר גבוהה יחסית לגידול במאגרים (שלפעמים גם קטנים בגלל שמגלים קשיים בהפקה שלא העריכו קודם). כל שנה שעוברת מורידה בממוצע 4 שנים. אם הקצב הזה של הירידה בעתודות הפחם יחסית לצריכה, נגיע לגמר עתודות הפחם עד 2040 – שלושים שנה מהיום.

    קצב הירידה בעתודות הפחם לא רק נשאר דומה אלא התחזק – בשנה האחרונה ירדו 6 שנות מאגרים מ 118 ב2010 ל112. ב2011.
    (הנתונים מסקר האנרגיה של BP).

    4. לגבי סולארי – כולנו מקווים שיהיה כאן כמה שיותר סולארי, אבל צריך להיות זהירים. יש עניין של מחירי היצף לדוגמה שבה הסינים מנסים לדחוק את הגרמנים מהשוק. בכל מקרה לסולארי יש CAP – אי אפשר להוציא ממנו יותר ממה שיורד במטר רבוע של אדמה אור שמש. בימים מעוננים ובלילה צריך לנצל אנרגיה שנשמרה איכנשהו תוך איבוד אנרגיה. טוב שיהיה לנו רזרבה גז לימים המעוננים של משק האנרגיה העולמי.

    5. זה לא רק חשמל , תחבורה ותעשייה. אנרגיה זה גם מזון. רוב המזון היום מיוצר באמצעות דשן כימי. אוכלוסיית העולם גדלה, ו-3 מיליארד אנשים רוצים לאכול מזון יותר עשיר ומנסים להפיק דלק ממזון. כל אלה מעלים את הביקוש. ההיצע קצת מגמגמם בגלל שורה של בעיות כמו סחף קרקע, בצורות ושינויי אקלים, ייקור תשומות ובגלל האטה בגידול בפריון הקרקע לדונם. (בארצות המעותשות הפריון לא מצליח לגדול). סה"כ יש עליה במספר הרעבים בעשור האחרון ועליה של מחירי התבואה פי 2. בישראל ובמדינות מתועשות רוב הכסף על מזון הולך לתובלה, עיבוד ושיווק, ולכן אנחנו לא מרגישים את זה (כי משלמים רק 15 לחקלאי, וייקור פי 2 שלו זה רק עלייה של 20 אחוז במחיר המזון שלנו). במדינות אחרות כמו הודו או מצרים או סוריה העליה מורגשת הרבה יותר ובהתאם יש מהומות נגד השלטונות.
    (ממליץ על הספר "עולם מלא, צלחות ריקות" של לסטר בראון שמציג את הנתונים הללו בצורה ברורה מתוך נתוני הארגונים הבינל" כמו הבנק העולמי וארגון המזון העולמי)

    הדשן הכימי מיוצר באמצעות 3 משאבים – גז טבעי להפקת אמוניה, אשלג ופוספט. אם יתקבלו המלצות וועדת צמח נגמרו אותם תוך 25 שנה, 20 שנה ו20-35 שנה בהתאמה. במקביל ישראל מייבאת את רוב הערך הקלורי שלה . אם לייצא דלק כדי לייבא אותו אחר כך במחיר גדול פי 4 זה לא חכם (מה שקרה לבריטניה), לייצא חומרי גלם לדשן מהר מהר בעולם שבו יש אי וודאות גוברת במחירי החיטה וסין קונה אדמות באפריקה, זה מאד מאד לא חכם.

  5. דרור רשף

    מחיר הגז בעולם הוא ראלי לפי שנת חישוב 2005 של הבנק העולמי.
    בשנות 1990 המחיר היה 1.7 דולר בארה"ב, לעומת זאת בשנת 2011 הוא היה 3 דולר. כאמור – לא הוזלה של המחיר, אלא רק מיתון של התייקרות. לא התייקרות פי 4 אלא "רק" פי 2.

  6. שחר דולב

    יפה כתבת, אמנון, אך הרשה לי לחלוק עליך במספר נקודות הקשורות בייצוא הגז הטבעי.

    השאלה הגדולה בעניין הייצוא הינה מה מחיר הטעות. במקרה ששמרנו את הגז באדמה ובעוד 20 שנה יתברר שיש תאים סולאריים שמספקים את כל תצרוכת המדינה, או כור היתוך במרתף שמספק חשמל לכל בית, אז הפסדנו את 76 מיליארד הדולר (כפי שאתה הערכת) שיכולנו להרוויח, אולם הרווחנו בינתיים גז זול (כי הייצוא היה מעלה את המחיר בישראל), תעשייה תחרותית ונקייה יותר, חשמל נקי וזול יותר, ותחבורת גז נקייה. מאידך, אם התחזיות האופטימיות שלך בנוגע למשק הגז הגלובלי תתבדנה, ויתברר שבעוד 20 שנה העולם נמצא במצוקה אנרגטית, אזי המחיר שנשלם יהיה אסטרונומי, אם לא קיומי. בראייה הזו בלבד, לדעתי, אין לייצא כמויות משמעותיות ממאגרי הגז – ז"א ייצוא מוגבל לירדן או לרשות הפלסטינית הוא מעולה, אך לא הקמת מתקן הנזלה ב-10 מיליארד $ וייצוא מעל מחצית מאגרי הגז.

    ובנוגע לתחזיות האופטימיות:

    ארה"ב עדין אינה "יצואנית גז". הויכוח שם עדין בעיצומו והמכסות ליצוא הן מזעריות. כמו כן, מומחים לפצלי גז טוענים שבתוך עשור תצנח תפוקת הפצלים בארה"ב מסיבות טכניות שונות, והמחיר יעלה לכדי עלות הפקה של 8$ ליח' (בישראל, במי ים עמוקים, העלות היא סביב 1.5$ ליח'…). כך שלא מומלץ לישראל לבנות על משק גז מבוסס פצלים בטווח הארוך.

    בנוגע לאנרגיית שמש – הלוואי ואתה צודק. אך ניראה לי שאין להסתמך בנושא זה על משאלות לב. אם ועדת צמח היתה מציבה מתווה בו, בתוך 30 שנה, ישראל תקבל, נאמר, 80% מסך האנרגיה הנדרשת ממקורות מתחדשים, ובמקביל ישמרו מאגרי גז עבור צריכה של 30 שנים, אני חושב שכולנו היינו חותמים על כזו תכנית בשמחה. אך היות וכרגע התוכנית היא רק לשרוף ולייצא את הגז, ואולי נגיע ל-10% מתחדשות עד שיגמרו המאגרים, לדעתי (ולצערי) אין להסתמך על האופציה המתחדשת ולכן יש לשמור את הגז לימים סגריריים.

  7. שחר דולב

    עוד שתי נקודות בנושא:

    1. גם אם נפתח את לוויתן בשיא המרץ, הוא לא יהיה מוכן לייצוא לפני 2017-2018. כך שבכל מקרה היצוא יתחיל בתקופה של שפל מחירים. ואם התחזיות שכתבתי קודם נכונות, יצא שנמכור בזול, ואח"כ נצטרך לקנות ביוקר רב. לא המעשה החכם ביותר.

    2. אם המיסוי על היצוא היה סביר (נאמר, 80%), אז אפשר היה לומר שכדאי לייצא כי המדינה תצא נשכרת מכך. אבל, כידוע, המיסוי על יצוא הגז יהיה כאילו נמכר במחירים ישראליים. ז"א היזמים ימכרו הגז ב-16$ ליח' (במקרה הטוב), אבל המיסוי יהיה כאילו מכרו ב-6$ (המחיר בישראל). כך יצא שההכנסות למדינה לא יגדלו מפעולת הייצוא, אלא רק הכנסות היזמים. בראייה זו למדינה אין שום אינטרס לקדם יצוא, אלא להפך.