ישעיהו ליבוביץ והמזרחים

אף מילה

הסדרה התיעודית "ליבוביץ – אמונה, אדמה, אדם", ששודרה באחרונה בערוץ 8, עוררה מחדש את העיסוק בדמותו הבלתי-שגרתית של ישעיהו ליבוביץ. גם בעיני מעריציו הרבים וגם בעיני שונאיו הרבים, נתפסת דמותו כנון-קונפורמיסטית ואמיצה. בעיקר התבטאויותיו ונבואות הזעם שלו באשר להשלכותיו ההרסניות, שלא לומר המפלצתיות, של הכיבוש. שמו נישא על גלי ההערצה (המוגזמת לטעמי) שסוחפת גם את יוצרי הסרט, אורי רוזנווקס ורינת קליין, אשר הוציאו מתחת ידם משדר שירות לא-אמין שבו מקפידים חסידיו של ליבוביץ להלעיט אותנו ב"נבואות הכיבוש" הזועמות והעקשניות שלו. אלה קרמו עור וגידים אל מול עינינו המשתאות, והיו למציאות היום-יומית במקומותינו. הכל אמת ויציב. כמעט.

אלא שניסיון חיי, מה לעשות, לימד אותי להתייחס גם לדברים שלא נאמרים. לעתים משקלם של הדברים הלא נאמרים אינו נופל מאמירות שעשו להן כנפיים, התקבעו והשתמרו בחברה. כאלה הן שתיקותיו התמוהות של ליבוביץ בנושא שכמעט כל השמאל האשכנזי שותף לקשר השתיקה סביבו: ההיררכיה החברתית היהודית בישראל, הנקבעת על פי מוצא וצבע עור. קל יחסית לשמאל הישראלי להגיב לכל עוולה ולכל אפליה הננקטת כלפי האוכלוסייה הערבית – בישראל, בשטחים, או לא משנה היכן. לא משום ששמאל זה מחבב פלסטינים יותר ממזרחים. האוכלוסייה הערבית, בשונה מהמזרחית, אינה מגלמת פוטנציאל של איום על הסדר החברתי הקיים. מכיוון שבהגדרתה, מדינת ישראל היא מדינה יהודית, הערבים (והלא יהודים בכלל) אינם משתתפים במשחק. השמאל האשכנזי מודע היטב לכך, שהתפתחותו של שיח חברתי ביקורתי נוקב, כפי שאפשר היה לצפות משמאל אמיתי, עלולה לייצר דינמיקה שבסופה יוטו העטינים השמנים, שהוא כה מורגל לטעמם הערב והעשיר, לחתך יהודי אחר. בזאת, ואני יכול להבין זאת, הוא אינו מעוניין.

אולם, השאלה הגדולה היא, האם ליבוביץ, שנעמד על רגליו האחוריות כל אימת שמעשה או מחדל בהקשר של הכיבוש איים לכרסם בדמותה המוסרית של המדינה, על יושביה, היה חלק אורגני מהשמאל הזה, או שרק נדמה לנו כך. מבחן התוצאה אינו משקר. תולדות המאבק המזרחי, כפי שהן מועלות באתר זה, בספרים, במחקר אקדמי, בעדויות של הקורבנות, בתיאורים של המדכאים, באופן שבו מוצגת דמות המזרחי בספרות הקנונית, בקולנוע, בפרסומות, בתשדירים, בתת הייצוג (המדהים כל פעם מחדש) באקדמיה ובמפעלים היוקרתיים והמשפיעים של המדינה – כל אלה לא יכלו להיעלם מעיניו החדות והזועמות של האינטלקטואל הביקורתי והבלתי מתחשבן זה. ליבוביץ ראה, שמע וחווה את כל הפרגמנטציה האתנית בישראל. הוא ידע על הגירוש האלים והמתנשא של התימנים בכנרת מעשה ידיה של בריונות אשכנזית מבחילה, ולא מצא לנכון להקדיש ולו מילת גינוי אחת למעשים אלה.

צילום: Bracha L. Ettinger, cc-by-nc-2.5
האם רק בכוחו של הכיבוש להשחית ולעוות את יפעת פנינו המוסריות? צילום: Bracha L. Ettinger, cc-by-nc-2.5

הוא בודאי היה מודע לקיומו של מרד בואדי סאליב, לרקע התרחשותו ולאלימות הקשה שהופעלה נגד המורדים מצדם של אבא חושי ובריוני מפא"י, ודממת אלחוט מכיוונו. הפגנות הפנתרים השחורים, שחלקן התקיימו בככר מנורה בירושלים, מרחק שלושים מטר מביתו של ליבוביץ, גם הן לא הצליחו לחלץ מפיו ולו אמירה ביקורתית אחת. תפיסותיהם הגזעניות של הקולגות שלו, פרופ' קרל פרנקנשטיין וההיסטוריון פרופ' יעקב טלמון, שלא פעם הביעו את דעתם בדבר היעדר יכולת הפשטה אצל המזרחים, גם הן לא ריגשו אותו לכלל תגובה. ועוד ועוד ועוד…

כל השנים שאלתי את עצמי שאלה, שכל זמן שקיים סביבי שמאל אשכנזי, כנראה שלא אקבל עליה תשובה סבירה. האם רק בכוחו של הכיבוש להשחית ולעוות את יפעת פנינו המוסריות? אני בטוח שיש לכך משקל לא מבוטל. אבל, האם אין בלתו? אין בי ספק, שהאשכנזי המתרבת מגליציה, זה שלימד את שייקספיר כיצד לאיית באנגלית (ואינני מכוון לליבוביץ, אלא למתנשא הריקני הממוצע) יחוש סיפוק אם נחשוב כך. השיח הביקורתי שלנו, מזרחים ואשכנזים שאינם מוכנים לקבל את ההפרדה המלאכותית והמגמתית בין סוגיות פוליטיות ובין נושאים חברתיים, ובין המבנה החברתי לבין מאפייניו העדתיים – אינו יכול להתייחס להתעלמותו של ליבוביץ משאלת דיכוי המזרחים בישראל בהבנה. גם אם ליבוביץ היה עוף מוזר, בסופו של יום הוא היה שותף לאג'נדה של השמאל האשכנזי. אפילו ששמאל זה מכיל גוונים וניואנסים, התייחסותו העקרונית לשאלה המזרחית והשקפתו של ליבוביץ היו כמעט זהות. גם בחלוף כמעט שני עשורים מאז לכתו של ליבוביץ, ברור לי כשמש שהוא לא היה פוצה את פיו גם היום לנוכח הנומרוס נולוס של המזרחים במרצ. כך גם התנהגותו הגזענית של מאיר פעיל כלפי סעדיה מרציאנו המנוח לא הייתה זוכה לאיזכור או לחשבון נפש.

כי ליבוביץ, ככלות הכל, קיבל את עיקריה של הציונות הקלאסית, שמעולם לא ספרה את היהודי המזרחי. בסדרה הנ"ל ליבוביץ מחווה את דעתו, שדחיית פרס ישראל כמוה כגסות ושחצנות. למען האמת, אמירה זו גימדה את דמותו בעיניי. איך קורה, שליבוביץ הגדול אינו מנצל את ההרמה להנחתה ואומר להם (ולשיטתו, בואו נעזוב לרגע את המזרחים): רק שניים-שלושה ערבים קיבלו את הפרס עד היום? תדחפו אותו לתחת! לא מעוניין! ליבוביץ רצה את הפרס, כי בניגוד לתדמיתו הוא, למעשה, התאווה להתבודד בקצה הקונצנזוס הציוני. להיות בפנים ולהרגיש אאוטסיידר. לחץ ציבורי ואיומיו של ראש הממשלה דאז, יצחק רבין המנוח, כי לא יגיע לטקס אם ליבוביץ יקבל את הפרס, אילצו אותו לוותר עליו. חבל שכל חבורות המתלהמים, כולל רבין, לא הבינו אז עד כמה, למעשה, הוא אחד משלהם. כל מרדנותו הייתה בערבון מוגבל, בודאי כשהיה מדובר במזרחים.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סלים בריק

    השאלות שלך אכן חשובות ונוקבות. לייבוביץ לא עסק במזרחיים ולא מובן לי מדוע. כנראה שבעיניו זה עניין יהודי פנימי, וכמו בכל חברה יש מעמדות. ייתכן גם שהוא מסכים עם ההיררכיה הקיימת בקרב היהודים: אשכנזים, מזרחיים, ואתיופים בתחתית (יש היררכיה כמובן בתוך האשכנזים ותוך הספרדים).
    אז ייתכן שבגלל שאינו סוציולוג, הוא לא ראה עצמו כמי שצריך להילחם באפליית הספרים. אבל אני רוצה לשאול אותך: האשכנזים השמאלנים אינם אמינים בכל הנוגע להגנה על הערבים והעוולות שנעשות להם: רוב העוולות נעשות בידי אשכנזים (כולל השמאלנים שבהם), וכל הזעקות שאתה מתפעל מהן, אינן אלא מס שפתיים ודמי צביעות. אבל היכן אתם? המזרחיים שמבקשים מלייבוביץ ואחרים להתקומם נגד אפלייתם, הם עצמם מבטאים עמדות ימניות, מעודדים אפלייה ודוגלים בשנאת האחר, הערבי (כמעט כל המזרחיים מצביעים למפלגות שנאה: ש"ס הליכוד וכדומה). יש קומץ קטן של מזרחיים שמצביעים למפלגת העבודה, וגם שם, הם לא לוחמי צדק ולא יוצאים נגד אפלייה.
    אז, מה בביוף: אתה נגד אפלייה או אפליית מזרחיים בלבד? ואיך תבקש שלא יפלו אותך אם אתה עצמך מתכחש לזהותך ושורשיך? תחזרו לשורשים הערביים שלכם, תשתחררו מהדסוננס העמוק שאתם שרויים בו, תפסיקו לתמוך במפלגות וכוחות פוליטיים גזעניים ומפלים, ואז תבואו בטענות לכל העולם, כולל לייבוביץ ז"ל.

    1. אברהם

      מרתק העשרתה אותנו בדברים שלא היו מובנים מאליו.

    2. אדם

      דברים בעלמא, לא רואה לימינך ולא לשמאלך..

  2. גור

    אנחנו צריכים לפעול בלי קשר לדרך שבה רואים אותנו, ובטח לא לאמץ את גישת אילו שאנחנו מבקרים!

  3. כרמלה

    הוא לא דיבר גם על מעמד האשה ועל מצב החסה בשטחים, אגב.

    1. נטלי מסיקה

      דווקא על מעמד הוא דיבר. ועל השטחים (לאו דווקא על החסה) – גם !

  4. גילה

    מאיר, תודה על הדיון המעניין. אף פעם לא חשבתי על לייבוביץ בהקשר לשתיקתו לגבי הנושא, וזה כנראה חלק מתהליך הבניית המיתוס ביחס אליו שגורם לרבנו להקשיב לדבריו ולקרוא אותו בשקיקה ואפילו במידה של הערצה. שתיקתו אכן רועמת ומקוממת.

  5. נטליה

    להאשים את ליבוביץ' שהוא "אחד משלהם" עם רבין – זו השטחה של מורכבות המציאות הפוליטית. זה שהם ראו עין בעין בענין המזרחי לא הופך אותם לתאומים פוליטיים. השתקת הענין המזרחי היא לא הפקטור היחיד דרכו כדאי, לדעתי, לשפוט דמויות היסטוריות. ומה עם אלו שרגישים לעוול המזרחי ועיוורים לעוול הפלסטיני, ויש כאלו כידוע? האם נתעלם מרגישותם לאי-השיוויון העדתי? כמובן שלא. תמיכתו של ליבוביץ' בסרבנות היתה רדיקלית, בטח לזמנה, ולזווגו עם רבין, רק על בסיס התעלמות שניהם מן המזרחיים, זה מעט מופרך.

  6. אברהם

    הוא זכה לכבוד ופרסום "על לא עוול בכפו". איני בטוח שהוא היה ראוי לכך. חכמתו של אינטלקטואל ניכרת גם בסף הסובלנות שהוא מגלה כלפי האחר ובמיוחד כלפי מתנגדיו. ליבוביץ אולי היה אינטלקטואל אבל היה יהיר, מתנשא, חסר סבלנות ובוטה. די לקרוא את הספר על אחותו נחמה ליבוביץ ולהבין מה היה כר הגידול של המשפחה. אל נלך שבי אחר האינטלקטואל הלבן כאילו אין בילתו. אנשים העריצו כל מילה שיצאה מפיו למרות שאת מרבית מילותיו לא הבינו. הראיה לכך היא כי אין לו מורשת ואין מי שימשיך את מורשתו.

  7. שרלי

    הוא היה אשכנזי אוטנטי, כזה שבכלל לא שם לב שרבע משכניו הם מזרחים, מה? באמת? אני לא מסתכל על דברים כאלה.

  8. nir hayat

    הרבה סתירות היוו את חיו של המלומד המחוספס והשנון להפליא .כאלו הם החיים , סתירות השואפות להתקיים אחת על חשבון רעותה ובכל זאת חיים זה לצד זה – ליבו הנציח זאת ללא פילטרים אך ככל שניסה לא להיות אישי הוא היה אבהי . "חושך בנו שונא שבטו …." כמה עצוב לשנן את דבריו גם היום ולהווכח שאנו מגשימים חלק ניכר מ"נבואותיו " או מדוייק יותר לומר הערכותיו כל יום בדרך לגוג ומגוג שאנו כל כך מאמינים בו ומיחלים לו ..

  9. יושי

    אז יכול להיות שהוא לא חשב על מיזרחיים
    או שהיה גזען
    או שהסוגייה הזאת לא עיניינה אותו
    אז מה?
    למה לסווג אותו כאשכנזי גזען ו"לא משלנו" או "נגדנו"
    למה זה מועיל? זה מקדם אותך – כותב המאמר- או אותנו – ה"מיזרחים" לאנשהו?
    במקום להתעסק במי אהב אותנו פעם ובמי הפלה והפקיר אותנו
    למה לא להתעסק במה קורה עכשיו ? ואיך המיזרחים לא מייבבים על כמה אין להם וכמה מופלים הם (כי זה כבר לא שנות ה60) ולעסוק באיך פאקן אנחנו סוגרים פערים – באקדמיה, בהנהגה, באומנות . אנחנו ב2013! ואנחנו מתבכיינים על קום המדינה! תתבגרו! ותתחילו להזיז את גלגלי המהפכה במקום להתבכיין.

      1. אדם

        מילים כדורבנות

  10. תום מהגר

    תודה מאיר

  11. נפתלי שם טוב

    על אף האמור, יש לדייק. קיימת התייחסות של ליבוביץ למזרחים בספר "ישיעיהו ליבוביץ: על עולם ומלואו, שיחות עם מיכאל ששר". בעקבות שאלה של המחבר מיכאל ששר שמציג את הדיעה הקדומה מכיוון שהמזרחים מצביעים לימין אין שלום, לייבוביץ כועס עליו ועורך הפרדה בין המזרחים כמצביעי ימין, שעברו חינוך ציוני לאומני, לבין הנהגת הימין שהיא אשכנזית וקיצונית והיא זו שמובילה את המדינה למצב המדיני הקיים [השיחות נערכו בסוף שנות ה-80]. לצערי הספר לא בידי כרגע אבל בהמשך אני אביא את הציטוט המדויק. כמובן שאלה היו דברים מעטים ולא אמירה נוקבת כפי שאולי בביוף היה מצפה מאישיות כמו ליבוביץ.

  12. ג. אביבי

    מאמר יפה ונכון, ולעזאזל מי שמנסה לסתום לכותב את הפה.
    לייבוביץ' לא לבד, גם אבנרי, גם אשכנזי חד"ש, ושלא נזכיר את הסמול הציוני – כולם עוקפים את המזרחים בקשת – כי למה להם לכרות את ענף ההגמוניזם עליו הם יושבים.
    אני מסכים חלקית עם בריק ועם יושי (לא על הטפת המוסר, צריך ועוד איך להזכיר את העבר הגזעני שטרם הסתיים, עדיין לא הכל נאמר) – רצוי להכניס לתכנים של 'העוקץ' עוד שני סוגי מאמרים:
    א. איך מבטלים את האפליה הכל כך גדולה נגד המזרחים והפלסטינים ומביאים לשוויון אתני מלא, תוך ביטול קבוע של ההגמוניזם האשכנזי בכל התחומים.
    ב. לנתח את היחס הבעייתי ('הדיסוננס' ע"פ בריק) של רוב הציבור המזרחי לפלסטינים, שנמצאים באותו צד של המטבע הציוני.

    1. יושי

      אני באמת לא רוצה לדעת למה אתה מתכוון שעדיין יש גזענות?
      מה מונע ממך כמיזרחי להצליח היום בארץ?
      אם אתה רוכש השכלה ומוכשר אין שום סיבה שלא תצליח
      אני לא עיוור לכך שהאקדמיה שלנו לא מאוכלסת מספיק במיזרחים ובתי הכלא מלאים בהם עד אפס מקום.
      אבל הפער הזה שגם אחרי כמעט 70 שנה לא מצטמצם הוא גם תעודת עניות לנו המיזרחים
      ואני מציע לך באמת לחשוב רגע על מה שאני אומר כביקורת בונה ולא הטפת מוסר כאחד שכואב לו הנושא
      לצד הרטרוספקטיבה על המתחים והגזענות במדינתנו יש מקום גדול יותר ,לדעתי, להתסכלות מעמיקה על ההווה ועוד יותר על הראייה לעתיד

      1. ג. אביבי

        (הניסוח שלך קצת בעייתי, אבל אני עונה ע"פ מה שהבנתי.)
        אני מסכים עם משפט הסיום שלך על הסתכלות עצמית מעמיקה מצד המזרחים על ההווה עם ראיית העתיד. תמיד, גם באתר זה, דיברתי על כך שהמזרחים לא נרתמים מספיק להשגת שוויון, גם במישור האישי/משפחתי וגם במישור הציבורי/פוליטי. ההסללה היעילה של הממסד האשכנזי עשתה את שלה, ורבים מדי מקרב המזרחים, גם היום, עוד לא החליפו את הדיסקט באשר לרכישת השכלה. נכון גם שמי שלא שואף ולא מתאמץ לא מתקדם, אלא שזה רק על צד אחד של המטבע.
        "מה מונע ממך כמזרחי להצליח היום בארץ?" – אם אתה מדבר על פתיחת באסטה בשוק לממכר פיסטוקים ושאר ירקות – באמת שום דבר לא מונע. כשמדובר במשרות המשפיעות במשק, הסיפור שונה לחלוטין.
        "אם אתה רוכש השכלה ומוכשר אין שום סיבה שלא תצליח" – תצליח, השאלה כמה ביחס לכישורים שלך וכמה ביחס לאשכנזי עם אותם כישורים.
        יש אינדיקציות שמראות, שבקבלה לג'וב אקדמי ובעיקר הנדסי, מזרחים עם כישורים מסוימים ומתאימים נדחים בד"כ לטובת אשכנזים עם פחות כישורים. מהכרותי עם הרבה חברות עתירות ידע, האפליה הזאת נמשכת גם כשנקלטים ומנסים להתקדם במשרות. רוב אנשי השכבה הקובעת היום במשק ובתעשיות עתירות הידע הם אשכנזים, ויד רבים מדי מתוכם קלה על הדק האפליות הגזעניות נגד המזרחים. כך במשרות בכירות בתעשייה, וכך בכל מוקדי הכוח והפוליטיקה של ישראל. מבחן התוצאה לא משקר: יחס של פי 10 – 20 באקדמיה ובמערכת (השלטונית) המשפטית ובגופי השלטון השונים, לא יכול להתקיים בלי מנגנוני אפליה גזענית שיטתיים. רק עיוור מוחלט לא יבחין בכך.
        עד שנות ה-90 לא הוקמו בתי ספר תיכון עיוניים (שמכינים לבגרות ולהשכלה אקדמאית) בעיירות הפיתוח. מאז הוקמו כמה בתי-ספר עיוניים – רק בעקבות הגעתם של מהגרים רוסים לשם. עד אז בכל עיירות הפיתוח היו רק תיכונים מקצועיים וחלק ניכר מהלומדים בהם היו במסלול תלת-שנתי. כך המצב גם באזורים עירוניים בהם רוב האוכלוסייה מזרחית.
        לכן המאבק צריך להיות כפול:
        מחד, ליצור לחץ כלפי הממסד בישראל להעדפה מתקנת בכל תחומי החיים,
        ומאידך, העמקת ההשכלה – בעיקר במקצועות ריאליים ובמדעים מדויקים – בקרב המזרחים.

        1. נעה

          בקשר לתיכונים העיוניים, כדאי להבהיר את הקשר בין החינוך הממ"ד לבין התופעה שאביבי מציין כאן. איכשהו, מאז חוק חינוך חובה, הממ"ד יוצא כמו טפלון, כאילו לא היה קיים בכלל בשטח ולא השפיע על ההסללה. במקומות מסוימים בארץ ההבדל בין הסללה לאפשרות מעבר לעיוני, היה ההבדל בין מ"מ לבין ממ"ד.
          תבדקו את זה.

  13. Racheli Gai

    Important observations. Thank you!

  14. מנחם

    זה לא נכון, לייבוביץ' בכמה מקומות התייחס לאפלייה הזו, הוא אמנם לא הפך אותה לנושא עיסוקו, אבל כמה פעמים הוא דיבר על האפליה הקיימת במדינה, בעיקר בקשר לילדים התימנים שהעבירו על דתם.

  15. בפלשת

    מעניין אם הכותב אי-פעם קרא משהו של ליבוביץ', מהכתוב לא מסתמן הדבר. הרי לשיטתו, נאורתו של אדם מסתכמת ביחסו למזרחים, ואם לא הייתה לו עמדה רשמית בנושא הרי הוא ימין בזוי, ואם לא הייתה לו עמדה רשמית לגבי מצב הבדואים בנגב? הרי הוא תומך בנישולם! ואם אין לו עמדה רשמית לגבי אלימות כלפי נשים? הרי הוא גבר מכה, או לפחות תומך בהכאת נשים! איזו פרשנות גאונית.

    בקיצור, כשהכותב יגיע לרבע מהשיגיו של ליבוביץ', זה מתי שנוכל אולי לקחת את דבריו באיזו רצינות מינימלית.

  16. דן כוכבי

    אכן כך הדבר . השתתפתי באחד הקורסים שלימד ומילא פיו מים אשר לנושא המזרחיים בנימוק "שזה לא נושא הקורס" בשעה שגלש למחוזות רחוקים מנושא הלימוד בשאלות שאהב לעסוק כגון עמדתו שיש לקבע את הנורמה אצל אוייבנו שלמרות שיפסידו בקרב לא ינזקו קרקעית. אגב , גם ז'בוטינסקי וחבריו לא אמרו דבר כנגד טיהור עמק הירדן מתימני כנרת.הסכמה שבשתיקה לשמירה על העקרון המקודש שיהודי לא פוגע ביהודי.

  17. מאיר עמור

    ללייבוביץ היה מעט לומר על מזרחים. הוא לא ראה את העיניין המזרחי כמוקד משמעותי. שאלתי אותו שאלה ישירה במפגש בתיכון עירוני ד' בתל אביב בקיץ של שנת 1988. התשובה שלו היתה פחות או יותר מה שנפתלי שם טוב אומר. "יהדות המזרח מובלת על ידי קיצוניים ימניים מהשטעאטל היהודי של מזרח אירופה". זהו. הניתוח שלו את חלוקת העבודה האתנית והמעמדית בישראל היה רחוק מלהיות נאמן למתודה שייחס לעצמו. הוא טען כי הוא פילוסוף "מאטריאליסט קיצוני". הוא לא היה כל כך קיצוני ולבטח לא מאטריאליסט בעיניין הפריבלגיה האשכנזית בישראל. ההשערות מדוע הוא לא ראה זאת יכולות להיות רבות. אבל, לדעתי הן חשובות פחות מעצם השאלה שמאמר חשוב זה של מאיר בביוף מעלה. לישעיהו לייבוביץ היו חורים במשנה. מה שחשוב הוא לא מה ישעיהו לייבוביץ חשב אלא מה אנשים כמונו הרואים את החורים ברשת של לייבוביץ עושים. אני לא חושב שהביקורת של סלים בריק עיניינית. גם לסלים יש "ארסנל" של שאלות והתייחסות אשכנזיים. העובדה שמישהו ערבי אינה עושה אותו בהכרח צודק והופכת את שאלותיו לשאלות ברורות מאליהן ולרטוריות. אין "המזרחים" עם הא' הידיעה. יש מזרחים. בדיוק כפי שיש אשכנזים ובדיוק כפי שיש פלסטינים. אין "הפלסטינים". כל ההגדרות הללו הן יצירות מקומיות. וישנן ואריאציות על הנושא המרכזי הזה. האם אתה צריך דוגמאות? אם יש לך, סלים בריק, הצעה לביקורת החברה הישראלית אתה יכול להציג אותה. אשמח לשמוע מה יש לך לומר על נושא חלוקת העבודה האתנית בישראל. חלוקה אתנית היא לא בהכרח חופפת לחלוקה מעמדית. לי יש עמדה בקשר לפלסטינים ולסכסוך בין ישראלים לפלסטינים. הצהרתי עליה. ישבתי בכלא כפועל יוצא מכך. אשמח לשמוע מהי העמדה המנומקת שלך בקשר לשיתוף פעולה פוליטי וחברתי בין מזרחים ופלסטינים. אשמח גם לדעת מהו המחיר שאותו תהיה מוכן לשלם, בחברה ממנה אתה בא, על מנת להגן על העמדות הפוליטיות שלך בקשר לשיתוף פעולה עם מזרחים.

  18. נטול חרטא

    ליבוביץ' התייחס ועוד איך לסוגיה ויצא פעמים רבות כנגד אפליית המזרחים. בשנות ה-50 היה חבר בשורת המתנדבים שעזרו במעברות (כנראה עזרו ליותר אנשים מאשר מאמרים כאלה עוזרים).
    תימני כינרת, פרשה מ-1912. ליבוביץ' שהיגר לישראל בשנות ה-30 לישראל התעלם ממנה. ממש קו קלוקס קלאן. למה הוא צריך להתייחס לכל עוולה אנושית?
    הביקורת שלו על מדינת ישראל גם לא התחילה בששת הימים אלא לאחר קיביה.
    יש הרבה ביקורת שניתן להטיח בליבוביץ' על משנתו בנושאים רבים אבל המאמר הזה פשוט פוליטיקלי קורקט מהזן האמריקאי המאוס שלא עושה דבר מלבד לשמר את הגזענות תחת מעטה של הגינות.
    עניין אחרון- ההתקפה על כל אשכנזי שמאלני וההגנה על כל ימני מזרחי (כולל יגאל עמיר ושורפי דירות הסודנים) הם הגזענות בהתגלמותה. אתם שופטים אדם לפי עדתו ולא לפי מעשיו. האתר הזה הופך לבמה לריאקציונרים.

    1. יפת

      משחקי מילים והתפלפלויות במקום עיסוק במהות. התבוססות מאוסה במי-אפסיים על גבול הרכילות- כן או לא רצה לקבל את פרס ישראל, יחס השלטונות וכו". ניחוח של תיאורית קונספירציה בפסקה השניה (פשטנית עד-כדי עלבון. אם זו רמת התחכום של האשכנזים בעיני הכותב, הוא נגוע בגזענות. למעשה, כל הטקסט הזה מדיף ניחוח גזענות). ניכר שהושקעו מאמצים למצוא התבטאויות גזעניות של לייבוביץ עצמו- באין כאלה (לפחות לא מתועדות) נתלה הכותב בשתיקתו מול התבטאויות של אנשים אחרים ומול התרחשויות אקטואליות בזמנו. לייבוביץ בחר שלא להתעמק בנושאים אלו, לכן לא היה לו שום חידוש לדיונים הרבים שהתנהלו אז. מכאן שתיקתו. למה לא התעמק? סיבותיו עימו- אולי גזענות, אולי הצורך בריחוק אקדמי… הניחוש שלי- הנושא פשוט לא עניין אותו במיוחד.
      נטול חרטא נתון תגובה קצרה ולעניין. "פוליטיקלי קורקט מהזן האמריקאי המאוס…" הזן שמסתיר מאחוריו גזענות.
      פרט לכך, הטקסט הזה נגוע במיטב הרעות החולות שהפכו את ההגות השמאלנית בישראל לכל-כך מעיקה ולא רלוונטית.
      מצטער על ההשתלחות- בד"כ הטקסטים של מאיר בביוף טובים, גם אם גזעניים (בהכרח- הרי הוא כותב כמעט בלעדית על אפליה עדתית), אבל הטקסט הנוכחי הצליח להוציא אותי מכלי.

      1. ג. אביבי

        טוען מר "נטול" חרטא: "ההתקפה על כל אשכנזי שמאלני וההגנה על כל ימני מזרחי (כולל יגאל עמיר ושורפי דירות הסודנים) הם הגזענות בהתגלמותה. אתם שופטים אדם לפי עדתו ולא לפי מעשיו. האתר הזה הופך לבמה לריאקציונרים." – תמצא כותב אחד או מגיב אחד מהמחנה המזרחי כאן שמצדיק את רצח רבין או את יגאל עמיר או את שורפי הדירות! עד שתמצא אתה מעליל נטול רסן. על פי מה החלטת ששורפי הדירות (שלא נמצאו) הם מזרחים? רק בשל גזענותך.
        יפת: "…פוליטיקלי קורקט מהזן האמריקאי המאוס… הזן שמסתיר מאחוריו גזענות." – את הגזענות שלו עצמו ושל כמותך הוא מנסה להסתיר ע"י התקפה על חושפי הגזענות האשכנזית.
        "… בד"כ הטקסטים של מאיר בביוף טובים, גם אם גזעניים (בהכרח- הרי הוא כותב כמעט בלעדית על אפליה עדתית), …" – לשיטתך מי שכותב על אפליה עדתית וחושף את עומק הגזענות האשכנזית בישראל הוא מפיץ גזענות. זה הגיון מייצג של אוכלוסיית גזעני-אשכנזית.

  19. דודו

    ישנם מעט מאוד מזרחיים ומעט מאוד דובר בם.
    כאשר מוזכרים שם בהרחבה, כל עורך דין או רופא או רב באיזה עיירה אירופית נידחת .

  20. שוש

    יוצאי עדות המזרח, הגיע הזמן שתפסיקו לקונן על מר גורלכם ותתחילו באמת להתערות. כן, אני אשכנזיה. כן, בסביבתי הקרובה ביותר יש נישואין מעורבים בין אשכנזים למזרחים ואף אחד לא נותן על כך את הדעת בכלל. אני מתגוררת בשרון בבניין שיש בו דיירים כאלה וכאלה, הילדים משחקים כולם ביחד, הולכים בחדווה לאותו הגן ולאותו בית ספר, והישגיהם אישיים לגמרי בלי קשר למוצא.
    אני לומדת באוניברסיטת ת"א ואינני חושבת שמישהו טרח לבדוק מאיזה מוצא כל סטודנט.
    שאין מזרחים בהנהגת מרצ? אולי מפני שמזרחים אינם מעוניינים לקחת חלק במפלגה שמאלנית?

    1. ג. אביבי

      א. מי שם אותך להטיף מוסר למישהו או לקבוע למי אסור להביע דעה מסוימת שלא נראית לך?
      ב. למרות שאת תופסת כאן גובה, אמירותייך/טיעונייך נשמעים פרימיטיביים ולא חכמים. יהירות של אדם נבער.
      ג. האם גם לקורבנות השואה וצאצאיהם את מטיפה להפסיק עם 'אכלו לי שתו לי'?
      די לנו ממגיבי זבל, מכחישי פשעים נגד האנושות וממי שליבם גס בקורבנות שאינם אשכנזים.

      1. יפה

        מעניין שהעריקאים, הסורים והמצרים והאירנים שהגיעו מלומדים יותר התקדמו מציון- רב הצמרת הבנקאית מיאושת בעיראקים- לא נראה לי שהם בתחתית המעמד. אני מכירה את יהדות צרפת המורקאית היטב ותאמין לי שיש מעמדות ,בין מלומדים ואנשים הפשוטים והמסורתים( יש לציין שהחרדיות הלטאית והחבדית תפסה חזקה בצרפת) הם קוראים "לערסים " שלהם -שאללות- שמעת את הביוטוי ? זה בדיוק אותם נערים מאמנים עם מדני דוד אדום שלרוב נושרים מתיכון והולכים לעסקים.

        1. ג. אביבי

          העירקים, סורים מצרים ואיראנים המשכילים שציינת, התקדמו יפה (מי שהצליח) למרות החסמים והמסננים הכבדים ששמו להם, בגין היותם מן השבט הלא נכון. על כל מזרחי משכיל שהצליח למצוא משרה הולמת את כשוריו, נדחו הרבה מזרחים אחרים עם אותם הכישורים. לעומתם, לאותן משרות באותן שנים נכנסו אשכנזים שלרובם היו פחות כשורים והשכלה.
          בסוף שנות ה50 החליטה הממשלה ליישם מדיניות העדפה בקליטת אקדמאים עולים. מן המצרים שהגיעו באותה עת (56, 57) והעירקים שהגיעו מספר שנים לפני כן (51, 52), רק מעטים זכו למשרה הולמת, ורוב האחרים (עם אותן תעודות ויכולות) נשלחו לעבודות מע"צ, בניין או למשרות פחותות בהרבה מכישוריהם. בקרב המזרח אירופאים, נקלטו גם האקדמאים וגם רבים ממי שלא הייתה להם דריסת רגל באוניברסיטאות (ובוודאי לא הכישורים).
          את מכירה את יהדות צרפת המרוקאים עם ה"שלאלה" וכו'. השאלה הרלוונטית היא: מה אחוז ה"ערסים" מקרבם בצרפת לעומת המקבילים בישראל. התשובה: אחוז קטן עד זניח בצרפת, בהשוואה לקרוביהם בישראל. ושאלה נוספת: מה אחוז האקדמאים במקצועות הנדסיים/מדעיים, כלכליים ורפואיים מקרב המרוקאים בצרפת ומהו אצל המרוקאים בישראל? התשובה היא יחס של סדרי גודל לטובת המרוקאים בצרפת. ההסבר: צרפת לא הנהיגה הסללה גזענית נגד היהודים המזרחים (וגם לא נגד האשכנזים), בניגוד גמור למדינת ישראל.
          בוודאי שיש הבדלים במעמד ובהישגים בין המרוקאים בצרפת. אבל חלקם היחסי של מי שמצבם טוב מבחינה סוציו-אקונומית והשכלה גבוה הוא לאין שעור בהשוואה לאחיהם שבישראל.

  21. דן

    כשקראתי את המאמר, ההרגשה שעברה בגוף היא מגננה, ממש כמו כשדיברתי על ליבוביץ עם חבר חוזר בתשובה – הוא אמר "ידעת הוא היה עם ערביה?" (כך אמר הרב שלו). אז כמו עכשיו הרגשתי שאני צריך להגן על הגיבור – הסמן המוסרי.
    ונראה שאני לא היחיד מאוסף התגובות (המתגוננות) אפשר לראות שהן נעות בין הכחשה לבין הסרת חשיבות מהנקודה שמועלה במאמר – מההתעלמות מסוגיית המזרחית, הכל כדי להגן על הדמות – שבהחלט נערצת.

    לטעמי זו חשיבותו של המאמר – השבירה של המיתוס, ההודעה בכך שאין גיבור! לא לייבוביץ ולא אחרים.
    המורכבות של עצמנו ובטח של הגיבורים שלנו, והחשיבות של הביקורת עליהם ועל עצמנו זו צריכה להיות ה!מסקנה מהמאמר. אין מי מאיתנו שלא טועה שלא גזען או בעל דעות קדומות שלא בוחר גם בבחירות שדורסות אחרים.
    לכן כולנו חייבים להמשיך לדון על העמדות ולהיות פתוחים לביקורת גם על עצמנו – גם על התנועות שאנחנו פעילים בהן.

    ולפרקטיקה, החשיבות בדיון פוליטי מתמיד – במקביל לעשייה כמובן, גם בבמות אינטרנטיות אבל ובעיקר פנים אל פנים הן מה שעולה מהמאמר הזה. המורכבויות בתוכן אנחנו חיות ופעילות צפות רק מתוך דיון ביקורתי ורפלקסיבי – השבירה של הגיבורים גם. העניין הוא שפעילים רבים מסתכלים על הדיון כ"מה מבלבלים את השכל" בוא נעשה. עשייה ללא דיון וביקורת תמיד תהיה חסרה כי לעולם לא תוכל להמשיך ולחשוף את המורכבות ולעולם לא תוכל לבנות אלטרנטיבה ראדיקלית.

    ובכך אנחנו בשמאל שוגות – הדיון הרפלקסיבי במקביל לפעילות צריך להיות המסקנה מהמאמר!

    אגב, גם כותבים מזרחים, כאן בהעוקץ, יצאו להגנתם של קפיטליסטים דורסניים כמו שלמה מעוז שדיברו על הנישול המזרחי – "שלמה מעוז הטוטם והטאבו". האם שגו בכך – כמובן שלא אותם פיטורים נעשו על רקע ההדרה המזרחית וכאן שוב עלתה וצפה הגזענות נגד המזרחים. האם זה הפך את שלמה מעוז לגיבור – כמובן שלא, הוא עדיין אליטה-מזרחית אמנם – אבל, שגם דורסת מזרחים. (כמו שניתח את הדברים עמוס נוי גם כאן בהעוקץ)

    בתקופת הנערות שלי חשבתי שהצ'ה הוא גיבור, שהוא מסמן את הטוב המוסרי ואז גיליתי שגם הוא היה אדם. היום גם לייבוביץ נהייה אדם.

  22. ת.י

    פתחת נושא מרתק וחשוב לדיון ולדעתי פגעת היטב!

  23. יצחק מסינג

    ההשמצות של בביוף אינן ראויות כ"כ לתגובה.
    אציין דבר אחד: היהודי הנערץ ביותר על לייבוביץ' היה ספרדי בשם משה בן מימון שבביוף בטח שמע עליו.
    חוץ מזה ליבוביץ היה חסיד של רעיונות ולא של אנשים אשכנזים כספרדים. לכן גם התנגד לכך שיכנוהו הומניסט.

  24. סמולן

    אכן, מדהים שליבוביץ לא ראה לנכון לעסוק במזרחים שחיו אחרי הרמב"ם. מאמר מעולה.

  25. מאיר בביוף

    ליבוביץ' באמת היה הגרופי של הרמב"ם. אז איך יתכן שאני מעלה טענות כה מופרכות? וואלה! לוגיקה פשוטה וגאונית. גם הליטאים, שייבאו את חוקי נירנברג לעמנואל הוגים יומם וליל במשנתו של הרמב"ם, כך שהטיעון באשר לגזענותם מקרטע על כרעי תרנגולת, על פי לוגיקה זו. איך לא חשבנו על זה?

    הגיע הזמן, סמולן קטן שלי, שבטרם תהדס בין רגלינו, תכין שיעורי בית.

    1. סמולן

      המאמר מרתק. הזכרתי את הרמבם כדי לתחום בזמן את אי-העניין של ליבוביץ במזרחים ("רק" שמונה מאות השנים האחרונות). למעשה, העניין העצום של ליבוביץ ברמבם רק מדגיש את היעדר העניין שלו במזרחים. הדבר היחיד שאני חושב שאפשר לומר בהקשר הזה, ואולי לזכותו, הוא שהוא מעולם לא תקף את המזרחים והמזרחיות. גם זה מוזר.

    2. מגיבה

      הרבה אלימות מילולית בתגובה אחת
      חוקי נירנברג בעימנואל?
      מהדסים בין רגליך?
      מה זה הסגנון הזה?

  26. אלכס

    הנה שני ציטוטים מויקיציטוט:
    "אינני מפחד ממלחמת אחים, וייתכן שהכרחית מלחמה כזאת“.
    „בהיסטוריה של עמים גדולים- גדולים לא רק בכמות, אלא גם ברמתם- מלחמות אזרחים היו מהמומנטים הגדולים והנשגבים ביותר בהיסטוריה שלהם“.

    זהו העקרון, למה חייבים להגיד מזרחיים? הנה לגיטימציה מליבוביץ לצאת ולהלחם על הערכים שלך

  27. יצחק מסינג

    ליבוביץ', למרות שלא אמר זאת במפורש ניסה לעשות סינטזה של האמונה הדתית והנאורות החילונית. לכן העריץ מצד אחד את הרמב"ם על שגילה פתיחות לפילוסופיה היוונית והדגיש את המימד הפילוסופי של הדת היהודית ומצד שני את הפילוסוף קאנט מגדולי הנאורות החילונית שייחס תפקיד "מעשי" לדת כבולם את האדם מגלישה לברבריות.
    יותר מכל תיעב ליבוביץ את הלאומנות.

  28. ליאור טל

    ניתן לדון בכך שליבוביץ לא הרבה לעסוק בנושא אך לא נכון להגיד שלא עסק בו. כך או כך, ליבוביץ מיעט מאוד לעסוק בבעיות חברתיות הקשורות בפערים בחברה, עוני וכד'
    התייחסות מעניינת לנושא המזרחי ניתן למצוא במאמרו על היהדות הדתית, המוסר והבנות –
    "הטענה שבת-ישראל מסתופפת בצל קורת הבית והמשפחה ואינה יוצאת ל"שוק" ול"חוץ", טענה המתקשטת באינטרפרטציה הפולקלוריסטית של "כל כבודה בת מלך פנימה" ובמאמרי חז"ל כגון "אין דרכה של אשה לצאת לשוק". אימתי ואיפה קיימה היהדות המסורתית הווי כזה, כשהיא היתה קובעת את אורח-החיים בקהילות- ישראל ? איזו בת-ישראל היתה זוכה להסתופף בצל קורת הבית והמשפחה – בית אביה תחילה ואח"כ בית בעלה – ולהיות מוגנת בפני מגע ב"חוץ" וב"שוק" ? הווה אומר : רק בת הגביר, וכן גם בת הרב – במידה שהלה היה חתנו או גיסו של הגביר. ואילו רובן המכריע של בנות-ישראל בכל קהילות- הקודש שבהן שלט "ההווי המסורתי" המהולל היו נאלצות להשתתף בכל כוחן במלחמת-החיים ב"חוץ" וב"שוק", ועכ"פ בין זרים ומחוץ לביתן. בכל בתי בעלי-הבתים הכשרים, נושאיו ועמודיו של "ההווי המסורתי", היו מצויות משרתות ומבשלות ומיניקות מבנות-העניים, ורבבות נשים נשואות היו נאלצות לעסוק בחנוונות וברוכלות, בחנות ובבית-המרזח ובשוק, בכדי למצוא טרף לביתן. מעולם לא ראינו ולא שמענו שדבריה ונושאי-דגלה של היהדות הדתית לחמו לשינוי משטר חברתי זה. לפיכך יש לקבוע ש"ההווי המסורתי" לגבי מקומה של האשה בעבודה ובשירותים, יותר משהיה בו מן האופי הדתי היה בו מן האופי המעמדי. אף היום נמצא בין היראים והחרדים, שלוחמים את מלחמת-הקודש נגד שירות-הבנות, שאין הם נמנעים מלהשתמש בשירותה של נערה כורדית או תימנית ל"ספונג'ה", נערה הנעקרת עי"כ מביתה ונלקחת לבית זר ; משמע שרק בתם היא "בת-מלך" שמקומה "פנימה", ואילו בת הכורדי או התימני – שאני".

  29. נטע אלקיים

    http://www.youtube.com/watch?v=7x0BaQJnHFc

    מעניין מאוד לצפות בזה במיוחד ב20 דקות האחרונות
    שיחה שאמנם לא היה לה שום נגיעה בעניין המזרחי, אך הפגישה
    את המזרחים עם לייבוביץ' לשיחה על הציונות. זהו לדעתי מסמך אנושי נדיר שמעיד על הפער בין העולמות, שימו לב לקריין שמציג את החשש האם "העם" יעדיף לראות משחק כדורגל חשוב ששודר בטלויזיה או שיגיע למתנ"ס לשיחה אינטלקטואלית על ציונות?
    דבר חיובי נוסף שלקחתי מהסרט, זה הגעגוע לימים שבהם טלויזיה הייתה פחות פורנגרפית ומתערבת במצולם לצרכי אג'נדה. כל כך נעים לראות מזרחים לא בתחפושת המוקצנת והמכוערת שהם מקבלים היום במדיה.
    עלתה לי תובנה עד כמה תמיד המזרחים בסכ"ה רצו להיות בסדר עם כולם ולכבד ולרצות, גם את האשכנזים ותפיסת העולם הציונית, שלא הייתה דומה בדיוק לשלהם וגם את הערבים, כפי שמעיד שם הפלאח מהמושב ליד מעלות, שהיה מאוד מרגש לשמוע את דבריו. בקיצור, מעניין ושופך אור עוד קצת על הנושא המובא בפוסט.

  30. מאיר עמור

    נטע אלקיים, תודה רבה על הקישור. זהו סרטון נוסף על ישיעיהו לייבוביץ ועל היכולת שלו להציג בפני אנשים הבנה, אשר הם מסרבים בתוקף רב להבין. זאת משום העובדה שרצונם הוא לא להבין את שהוא אומר. זהו סיקור של הביקור של פרופ. לייבוביץ במעלות. נלווה אליו הדר. ישראל אלדד. האחרון צועק כל הדרך ומביע אמיתות קטנות ביותר בשארית האויר שנותרה בריאותיו. המפגש בין ראציונליסט אינדיוידואליסט שאינו ירא להתמודד עם המציאות (לייבוביץ) ובין אמוציונליסט, פאטרניליסטי שעושה כל מאמץ להכחיש את מהותה של המציאות (אלדד) אינו פורה במיוחד. אך, בסך הכל ישנם כאן לפחות ארבעה אולי חמישה אשכנזים המנהלים דיאלוג בינם לבין עצמם. תושבי הגליל ובעיקר תושבי מעלות הם אך ורק רקע לדיון. השאלות המוצגות על ידי ה/נשים במעלות הן שאלות יסודיות. לייבוביץ מספק תשובות לשאלות שהוא נשאל. הבעיה היא שאין רצון להבין את התשובות שלו. הנושא המזרחי לא עולה על פני השטח. מזרחים, זהו חומר המרצף את קרקעית הים בשנות ה-80 של המאה הקודמת. כולם יודעים שמשהו קיים. אך הוא מופיע רק באופן עקיף ומרומז. לפרופ. ישעיהו לייבוביץ הדברים הללו (מזרחים אשכנזים) אינם חשובים כלל וכלל. הוא באמת מתייחס אל הקהל שלו כקהל ותו לא. האפשרויות היחידות שקיימות על פי לייבוביץ עדיין שרירות וקיימות: או מלחמת חורמה (שבה היהודים בחשבון אחרון יפסידו) או חלוקת הארץ ונצחון ההגיון ולא הרגש. אין אופציה שלישית. כך לייבוביץ. לדעתי ראייתו עדיין נכונה, שרירה וקיימת.

  31. שוֹעִי רז

    ליבוביץ' שירת כצלף בגדודים הדתיים של ההגנה בימי המרד הערבי של (1938). בתפקיד זה הגנו ליבוביץ' וחבריו על תושבי הרובע ללא הבדל של מוצא אשכנזי/ספרדי/ירושלמי או אחר. אני מניח כי ליבוביץ' היה בקיא יותר בספרות הלכה אירופאית ואשכנזית קאנונית (למשל "קצות החושן" החביב עליו) ברם, כזכור דווקא סעיפי "שולחן ערוך" (לר' יוסף קארו), וכתבי הרמב"ם מלווים את רוב כתביו. יתר על כן כמה וכמה מתלמידיו-חבריו של ליבוביץ' שנאספו ללמוד בביתו היו יהודים ומלומדים ממוצא תימני (חלקם ממוצא דרדעי, תלמידי-תלמידיו של הרב יחיא קאפח). עוינותו של ליבוביץ' כנגד ספרות הקבלה לגילוייה ועוינותו כלפי התיאולוגיה המשיחית של גוש אמונים קירבה אליו יהודים דתיים שהיו בעלי חיבה יתירה למדעים מבית, להשכלה ולביקורת, וכאן, למיטב ידיעתי, גם יוצאי מדינות האסלאם התקבלו בברכה.
    נכון הוא שליבוביץ' לא הצטרף לפנתרים השחורים ולא עודד את פעילותם, כשם שעודד את סרבני מלחמת לבנון ב-1982. אפשר גם כי ליבוביץ' לא חרט על דיגלו
    את המאבק החברתי לקידום עיירות הפיתוח בדרום, וגם לא שהה עם פעילי שכונות בקטמונים בירושלים (איני יודע). לכל אדם ישנם דברים הקרובים לליבו יותר והקרובים לליבו פחות. בשביל הדברים הקרובים ללבו הוא משקיע את מיטב מאמציו בשביל הרחוקים יותר הוא משקיע קצת מאמציו וזמנו. לא ניתן לגזור מדברי בעל המאמר אלא את המפורסמות לפיהן ליבוביץ' לא היה פעיל-מנוי-ומצוי במאבק המזרחי. זוהי עובדה ידועה. שאר המסקנות שמגיע אליהן הכותב נראות לי בבחינת "היה לי קל הרבה יותר לאהוד את ליבוביץ' אילו הוא רק היה קשוב יותר כלפי העניין המזרחי והיה חלק מן המאבק…". ובכן, ליבוביץ' היה ליבוביץ', ובעל המאמר הוא בעל המאמר. והמסקנה לפיה ביקש ליבוביץ' בסתר ליבו להימנות על הממסד האשכנזי או שהיה עוין לקהל היהודי שלא עלו מאירופה,נראית לי רחוקה מאוד, שכן כלל ידוע הוא שאין מוציאים מסקנות משתיקה. יימצא נא בעל המאמר את כל אותם ביטויי עוינות לייבוביצ'יאניים כביכול כלפי המזרחים ומאבקם, ואז ישוב וירצה את מחקרו.

  32. כפיר אזולאי

    זאת כיוון שתפיסתו הדתית הייתה שהיהדות פירושה מצוות ללא פשר והיגיון.. האדם המקבל את הסט החוקי הזה חייב לקבלו בלי תנאי, בלי רגש ובאופן טוטאלי. המצוות לדידו של ליבוביץ מנותקות לחלוטין ממערכים, השקפה ועולם היומיום החילוני. המזרחיות מציגה מודל הפוך, של אמונה יהודית, פטריוטיות ורוחניות, לצד הכרעה אישית בנוגע לקיום מצוות באופן משתנה. ליבוביץ' בז למסורתיות המזרחית וראה בה פולחן אלילי ותו לא. זה היה חלק מהמטען התרבותי של אותו איש מריר, שונא ומתנשא שהשמאל כה מהלל ומשבח.

  33. ליאת

    בני אדם שאנחנו הופכים לגיבורים תמיד יאכזבו אותנו. ליבוביץ לא היה אלוהים וגם לא נביא. אבל הוא היה איש מיוחד במינו, ובדורנו אין אחד שישווה לו. נכון, הוא כמעט שלא התייחס ישירות לנושא אפליית המזרחים, ובטח שלא הקדיש את חייו למלחמה בעוולות נגד המזרחים, כפי שעשה בנושא הכיבוש ובנושא מעמד האישה. אבל מכאן ועד ללהפוך אותו לאחד משמאלני הכיבוש ה"הומניסטים", שנלחמים ללא חת בכיבוש המשחית ולא רואים ממטר את השכן המזרחי המושפל שלהם – מכאן ועד שם המרחק גדול.
    אינני יודעת מדוע הוא לא שם לו למטרה למחות כנגד ההשפלה והאפליה שהן מנת חלקם של המזרחים, האתיופים וגם של ערבים ישראלים, אבל אין לי ספק, ולו הקל שבקלים, שבניגוד לשמאלני הכיבוש הריקנים והמתנשאים, כפי שהיטבת לתאר, הוא לא חשב לרגע שנחיתות המזרחים היא מהותית. ברור, התרבות המזרחית היתה זרה לו, לברלינאי הזה מהאליטה, אבל גם גזענות היתה זרה לו, ומכל מה שקראתי שהוא כתב ושכתבו עליו, הוא שמח לדבר עם כל אדם, ולא חשב, בניגוד לשמאלני הכיבוש הממוצע, שהמזרחי הוא אדם נחות בבסיסו, חסר כישרונות ונועד לחטוב עצים ולשאוב מים, כפי שאכן חושבים "שמאלנים הומניסטים" אשכנזים רבים שלעולם לא יודו בכך.
    באחד הפרקים בסדרה, בעוד הוא נוסע בדרכו לעוד שיחה עם קהל, שואל אותו המראיין לאן הוא נוסע ומי יהיה שם. ליבוביץ נראה כמשתומם על השאלה – יהיו שם מי שיהיו שם, הוא עונה. אחת היא לו אם יהיו שם שועי ארץ או עמך ישראל. הוא בא לדבר עם בני אדם. והגישה הזאת שלו ניכרת בכל דבר שאמר וכתב.
    התייחסות ישירה למזרחים אפשר למצוא בספרו של מיכאל ששר, "על עולם ומלואו".שם שואל אותו ששר שאלה אופיינית לשמאלן כיבוש – אם הכיבוש הוא תוצאה של הרכב האוכלוסייה הישראלית, ימנים מזרחים ושמאלנים אשכנזים. ליבוביץ עונה לו שהוא "חולם חלומות". שהאצ"ל והלח"י היו מורכבים מאשכנזים טהורים ושהחל מ-67 התקבלה האידיאולוגיה שלהם על ידי כל הציבור. והיוצרת של מצב זה היא גולדה, אשכנזייה שבאשכנזים, שטענה שאין דבר כזה עם פלסטיני. חיסול הפלסטינים כיחידה לאומית הוא קו שנקבע מן הלאומיים האשכנזים ולא מן התימנים והמרוקאים, ומיישמים אותו גוש אמונים, האשכנזים.
    "חבל שגם אתה נתפסת לשקר הזה" – אומר ליבוביץ לששר.
    בהסכמתו לקבל את פרס ישראל בנימוק כי סירוב יהיה גסות רוח, אני רואה לזכותו ולעוד פרט מן הפרטים שהופכים אותו בעיני לאדם גדול. ליבוביץ, בלשון המעטה, לא כיבד את דעותיו ומהלכיו של רבין, ואפילו את הסכם אוסלו הוא לא הסכים להגדיר כיותר מ"צעד בכיוון הנכון", אבל דחייה של פרס ישראל היתה בעיניו מעשה של חוסר כבוד לבני אדם שרוצים להעניק לו כבוד. וכן, הוא היה ציוני, וככזה אולי לא היה מתקבל כחבר מן המניין בשמאל הרדיקלי של זמננו, אך ככזה רצה בהכרה גם מהשלטון שהוא ביקר בחריפות. ההתנהגות האנושית הזאת לא הופכת אותו לאחד מהחבר'ה גסי הרוח, הגזענים והשוביניסטים של מפאי. להפך.
    הגדולה של ליבוביץ, בעיני, איננה רק בחוכמתו, בעומק ורוחב ידיעותיו, בחריפותו, בנכונותו לחלוק את ידיעותיו ודעותיו עם כל דכפין – אלא גם, ואולי בעיקר, ביושרו, באורח חייו הצנוע, בטוב לבו שניכר ממכתביו לבני אדם במצוקה וליחסו אל המבקרים הרבים בביתו. אין הרבה אנשים כאלה, ומעשה שטות הוא לדחות את כל תורתו כי לא נלחם באפליית המזרחים.
    # הכותבת היא מזרחית בת מזרחים, מודעת היטב לעומק האפליה וההשפלה, וחוותה אותה לא אחת על בשרה.

  34. כהנא שלמה

    מבחינה מוסרית אפליה היא תופעה שלילית,בפועל כל בכל חברה אנושית יש היררכה ,וזה כולל את העם היהודי, ואת החברה הישראלית.התרבות המערביתנחשבה ועדין נחשבת כתרבות מתקדמת יותר ביחס לתרבויות אחרות.זה היה נכון לפני 50 שנה וזה נכון היום,רמת ההשכלה הכללית של יהדות אירופה היתה הרבה יותר גבוהה,ההיתנהגות יותר מרוסנת יותר מאורגנת. לעומת תרבות מיזרחית יותר אינפולסיבית פחות רציונלית ופחות מקצועית. טבעו של האדם הוא לנצל את החולשות של הזולת לטובתו. זה איפשר לחברה האשכנזית יותר גישה למשרות ליותר פריבילגיות על חשבון השכבות החלשות יותר,שברובם היו ממוצא מיזרחי.אין בהיתנהגות זאת שום דבר מוזר. אני הייתי בצד הלא נכון של הסיפור אימי הגיעה בתחילת 1950 ללא מקצוע ללא השכלה וברור היה שלא יהיו לה חיים קלים. למזלי הרב לא היו לה 5 ילדים להזין כך שהעוני היה הופך למנת חלקי .פרט לסיבות האחרות ריבוי הילדים במשפחות המיזרחיות היתה אחת הסיבות העיקריות לרמת חיים נמוכה ומכאן רמת השכלה נמוכה כתוצאה מכך.אין לזה שום קשר להפליה , זה יותר קשור לסוציולוגיה ולכלכלה. ולא לשום דבר אחר. לי מותר להגיד את הדברים כוון שאני מיזרחי ואף אחד לא יחשוב שמדובר בגזענות סמויה שמסתתרת מאחורי הסבר הגיוני. מה שהיה מובן מאילו היה מובן גם לישעיהו ליבוביץ. צריך היה לחכות 50 שנה שיחול שינוי משמעותי והשינוי חל לפחות באופן חלקי, לדעות הקדומות יש חיים ארוכים ,ולחלק מן הדעות יש גם סיבה. אני חי באירופה ויש הרבה דעות קדומות לגבי ערבים לגבי אפריקאים, ולגבי חלק מהם זאת מכשלה, לגבי אלה שמוכנים לעבוד קשר ושיש להם שכל בראי הם כן מצליחים להיסתדר טוב מאוד בחברה עם הרבה דעות קדומות בכל הקשור אלהם. הדבר היחידי שחורא לי מאוד שעדין יש נוכלים ופוליטיקאים שעדיין מנצלים את האוכלוסיה המזרחית החלשה כדי לאגור כח כלכלי ופליטי ואותה אוכלוסיה שלא היצליחה לממש את עצמה עד היום . ממשיכה להיות מנוצלת עלידי המנהיגים המיזרחיים כמו שעשו קודם הפוליטיקאים האשכנזים.

    1. שאול סלע

      כל הזכויות שמורות לעמוס נוי

      במסגרת פינתנו: "היה לי חלום מוזר, קמתי בבוקר וגיליתי שוב שאני טיפש":
      ==================================================

      חלמתי חלום מוזר. חלמתי שאני שר התרבות של ישראל (!). חלמתי שאני נושא נאום, קודם בעברית ואחר כך בערבית (אולי אפילו ערבית-יהודית-עיראקית. ככה זה בחלום). חלמתי שאני אומר ככה:

      כידוע, הכריזה אונסק"ו על המקאם העיראקי (المقام العراقي) כ"מורשת לא-מוחשית עולמית", תואר השמור לאוצרות תרבות לא חומריים.

      ההכרזה הזו היא תעודה של כבוד גם למוסיקאים היהודים של עיראק שמילאו תפקיד מכריע בגיבושה של מורשת עולמית זו – אלה שניגנו, שימרו, יצרו, הרחיבו, העשירו ולימדו את המקאם העיראקי במהלך מחציתה הראשונה של המאה העשרים.

      אי-אפשר לדמיין כלל את המקאם העיראקי בלי שיתוף הפעולה הפורה בין מוסיקאים מוסלמים, נוצרים, ויהודים בעיראק. במשלחת של עיראק לקונגרס המוסיקה הערבית בקהיר ב 1932 היו כמעט כל הנגנים יהודים: נברך ונזכיר, בין רבים אחרים, את יוסף חוג'י פתאו, סאלח שמולי, יוסף זע'רור, עזרא אהרון (אהרון עוזרי – שזכה במקום ראשון מכל העולם הערבי בתחרות העוד בקהיר!), יהודה שמאס, איברהים סאלח, נחום יונה, יוסף אפנדי חורייש, ג'אמיל אל עזאמי , דאוד וסאלח אלכוויתי, יוסף אל עוואד, שפיק סלמן, סלים אל-נור, הזמרות סלימה מוראד, סולטנה יוסף, נד'ימה איברהים… ועוד רבים אחרים.

      אמנם, שום תוצר תרבותי של מדינת ישראל לא נמצא ראוי עדיין להכרה דומה על ידי אונסק"ו. אבל כמדינה מזרח תיכונית שרבים מיהודי עיראק מצאו את דרכם אליה, אנו חשים גאווה מסוימת על ההכרה הזו בתרומתם של חלק מאזחינו לתרבויות האזור.

      ברכות לעם העיראקי!
      ברכות ליהודים העיראקים באשר הם!
      כבוד ויקר למורשת התרבותית המשותפת שנוצרה וטופחה על-ידי יהודים וערבים!
      זה היום נגילה ונשמחה בהכרה של אונסק"ו במורשת הזו – המאפשרת לנו לחלום, לקוות, ולפעול למען חידושה של היצירה המשותפת, ההפרייה, הכבוד ההדדי, והשיתוף במרחב תרבותי רבגוני ותוסס, למרות חשבונות הדמים ומלחמות ההווה!
      —–

      ואז התעוררתי וגיליתי (שוב) שאני סתם טיפש חסר השפעה, במדינה שהמשטר, הממשלה והשרים שלה רואים בכל דבר ערבי – גם כשהוא יהודי – אוייב שטני ו/או נחות. מדינה שעליה אמר נגן העוד יוסף אל-עוואד (יוסף שם-טוב) "העלייה לישראל היתה המכה הכי גדולה שקיבלתי… כל יום הוא גיהנום". זו המדינה שמיד עם הקמתה הדיחה את אהרון עזרא, נגן העוד והפסנתר (שניגן בוירטואוזיות את שוברט וצ'ייקובסקי) מתפקידו המנדטורי כאחראי על כלל המוסיקה בשירות השידור, ודחקה אותו למשבצת "המוסיקה בערבית" (והוכיחה שהשאלה אינה מזרח-מול-מערב מדומיינים, אלא בין מי שמסוגל להכיל את שניהם, לבין מי ששולל צד אחד כדי להאדיר צד אחר). זה המשטר שהפך את הפסקול הכי אינטימי של יהודי עיראק למסוכן, לא ראוי, מבוזה, נלעג. זה המקום שבו הסרט היפה "צ'לרי בגדד" מעלה רק דמעות ואכזבה. לא כבוד ולא גאווה.

      אוי, חלומות של טיפש. שוא, שוא ידברו…..

      http://www.unesco.org/culture/ich/RL/00076

      1. יוסי לוס

        האם זו לא הייתה צריכה להיות תגובה לפוסט אחר?

        1. שאול סלע

          אם הייתי כותב שלמזרחים יש עליונות במוסיקה הדברים היו נשמעים אנמיים ואמורפיים , זה כמו מסעדה בלי אוכל.

    2. שרלי

      כמה דיעות קדומות וכמה גזענות שמבוססים על כמות ענקית של שקרים?

      לא אדוני, לא. ההשכלה במזרח אירופה לא היתה ברמה יותר גבוהה מאשר במרוקו. אתה פשוט משקר.

  35. אלון

    שהשמאל הוא "אשכנזי". כל מי שרוצה להצטרף למעגל השמאל – סוציליזם, אהבת האחר ושונה, וכו' – מוזמן. מזה משנה מזרחי או שכנזי ? מזו ההתעסקות הדבילים הזו בגועל מלפני עשרות שנים ? כולנו מקשה אחת במדינה הזו, מזרחים שכנזים וגם ערבים, כן כן. הכותב בעצמו גזען כשהוא קורא לציבור שלם אחר גזען.

    בימינו אנו כבר אסור לשים תוויות על אנשים.

    1. יפת

      כאשכנזי טהור- ראיתי מול עיני לא פעם ולא פעמיים גילויי גזענות. השד העדתי חי ובועט- הוא רק למד לכסות את עצמו בווילון של פוליטיקלי קורקט. הטקסטים של בביוף בהכרח נגועים בגזענות (במקומה), כי כתיבתו עוסקת בד"כ בגזענות המושרשת בחברה הישראלית- ואיך תכתוב על גזענות בלי לעסוק ב… ובכן, בגזענות?
      אני לא מכיר אף אדם חף מגזענות. אני מעדיף אדם שמסוגל להכיר בדיעותיו הקדומות, לדון בהן ולהתבדח עליהן, ותוך כך להבין את השפעותיהן על התנהגותו, על אדם שטוען שאינו גזעני, ורק במקרה כל שותפיו לעבודה, למשפחה ולחוג החברתי הקרוב נראים ונשמעים כמוהו. חברי המזרחיים חוטפים ממני בדיחות עדתיות שפלות על ימין ועל שמאל- וכך גם האשכנזים, ואני ומשפחתי במיוחד (ויש על מה לצחוק- אני רוסי, פולני, אוסטרי וגרמני. כל השטעטל בגוף אחד). אף אחד עוד לא ניתק איתי קשר או (זהירות- בדיחה עדתית לפניך!) דקר אותי בגלל זה עד היום. בקיצור- יש סיבות טובות ל-"התעסקות הדבילית הזו בגועל מלפני עשרות שנים".

  36. אלון

    אם בן אדם מתרכז בהצלת חיות הבר או עולם הצומח זה אומר שהוא בז לבעיות האדם כגון מלחמות עוני וכו' ? לייבוביץ התרכז בסכסוך הישראלי ערבי וטו לא.
    בנוסף, עם כל הכבוד לאפליה כלפי מזרחים, אין עימות צבאי בין מזרחים לאשכנזים לעומת הסכסוך הישראלי ערבי. לפעמים כשאין משו חכם להגיד אולי עדיף פשוט לא להגיד ?

  37. הרצל

    באיחור ניכר חיפשתי ,"כבוד הציבור" אצל ליבוביץ בעיניין עליית אשה לתורה והגעתי לעוקץ לאיציק ספורטה וליוסי דהן מכינה 1975
    על אף היותו בן אשכנז לא חדל אף לא לרגע מלהיות דבק ברמבם הספרדי גדול המאמינים שלאחר האבות וכלום דבר של מה בכך בעינך
    ……. בניסוח פשטני ביותר ניתן לומר שהפילוסוף הוא האדם השואף להכרה אבל
    הרמבם לא שאף להכרה הוא שאף להכרת אלוקים והכרת אלוקים איננה פרט בהכרה האנושית הכללית אלא היא דבר אחר. היו בתולדות ההגות האנושית
    חכמים שהגיעו להכרות עמוקות והם לא הכירו את אלוקים כלל ….. אין הוא שואף
    להכרה כשלעצמה ואין הוא מעוניין בה כלל משום שאין הוא מחשיב אותה
    אין הוא מחשיב אותה משום שאינו מוצא לה אוביקטים במציאות שהאדם מגלה בעולם אין הוא מוצא לה שום אוביקטים מתאימים משום שאין הוא רואה משמעות תכליתית בכל העולם הגשמי והרוחני על כל ערכיו והשגיו המטריאליים המוסריים והאינטלקטואליים גם יחד הרמבם שולל משמעות מכל המציאות
    המשמשת אוביקט להכרה פילוסופית ומתוך כך גם מההכרה הפילוסופית עצמה
    מאחר שהוא מכיר את אלוקים במיצוי מלא של הכרה זו ,אלוקים הוא המציאות שהיא אמת ונוכח אמיתת הימצאו מה ערך ומה טעם יש בכל דבר שאינו מצוי אמת…. מתוך אמונתו של הרמבם
    לכאורה הוצאתי דברים מהקשרם אך ניתן להכילם על עולמם של יהודי
    המזרח בפרט ועל המזרח בכלל

  38. יונתן

    אומנם הוא לא עסק בזה הרבה, כפי שלא עסק בכלכלה – כיוון שהעסיקו אותו יותר ההגות היהודית והשלטון הצבאי – אבל הוא כן התייחס מספר פעמים לעוולות ששלטון מפא"י ביצע כנגד האוכלוסיה המסורתית ובני עדות המזרח.
    הוא היה אחד מהמבקרים הגדולים ביותר של שלטון מפא"י ושל שיטת המפלגות שזיכתה אוכלוסיות מאוד ספציפיות במנעמי השלטון ומנעה מאחרים את חירותם והרווחה שיכלה להיות להם. הוא כותב על זה באופן כללי הרבה, למרות שאכן לא ציין "בני עדות המזרח" באופן מפורש כמעט לחלוטין.

  39. דן כוכבי

    מאיר בביוף היקר ! ניתן היה למנוע את שואת תימני כנרת אילו היו אינטלקטואלים אשכנזים רוויזיוניסטים מרימים קול אלא שאלה כמו הסוציאליסטים נתנו את הסכתם בדרך של שתיקה שהכשירה את המעשה הנפשע . כך הדבר ביחס לכל האינטקלטואלים האשכנזים מאז ועד עצם היום הזה. כך הדבר ביחס לאשכנזים החרדים . כולם חברו יחד בקשר שתיקה לשלוח את תימני כנרת לתוך ביצת ההריגה בשנת 1911 והנה משיכלו לכל הקשיים ורוו נחת משותפם הסורי שמכר בשוק בדמשק את תוצרתם החקלאית , גרשו אותנו ברכבות בשנת 1930 כדי שנשמש פועלים טבעיים לאשכנזים רחובות וקיבוצי הסביבה . תודות לאנשי מוסר כמוך נצליח לקבל בחזרה את אדמתנו בטרם תתממש נבואת הרב דוד ישראל צאירי שרעבי זצ"ל מנהיד תימני כנרת , שארץ ישראל תיחרב . ושוב תודה על המאמר מקרב לב דן כוכבי