קריית מנחם

שיר לשבת במדור השירה באסטה
מיכאל סולסברי כורך

על ברזלים,
ברחוב הנורית
שחודר כמו מחט
לקוסטה ריקה וגואטמלה.

מרחב שרעב
לעצמו, בניינים קפואים
מריחים שמות
מארצות אחרות. ילדים מתפקדים
על סוליות
של כחולים
שעולים לבקר בלילות – צו של בית משפט – אבל אני
מכור לטקסטורה שלך
קריית מנחם
שמתבשלת בתוך כפית,
לעמוד הענן
שמיתמר
מניירות כסף.

אני נרדם נמרח בזולות
מוח שעף
מחרא חזק חופש, חופש ורוח.

שקיות פלסטיק הופכות לצמיגים בוערים
באנגים לבקטבי"ם.
מבנים מפנים את עצמם מריקנות
ומשחררים מחוסרי בית תחנות אוטובוס פורשות כנפיים,
עפות קמיקזי לבנייני ממשלה ואני כל כך חולה
עלייך
קריית מנחם.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.