• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מדיניות רווחה או התעללות במוחלשים

מאז שהנהיגו את קצבאות הילדים, בעקבות המאבק בוואדי סאליב, מעת לעת מפלגות אנטי-חרדיות או אנטי-ערביות או אנטי-עניים מצליחות להקטין את הקצבה ודוחקות משפחות רבות לחיים בעוני. התוצאה היא חיים בחוסר ודאות מתמיד
שלמה סבירסקי

מדינת רווחה, ה"המצאה" הפוליטית-כלכלית הגדולה של שלהי מלחמת העולם השנייה, באה לעגל את הקצוות החדים והדוקרניים של הקפיטליזם. המדינה תדאג לאלה ששוק העבודה אינו מספק להם בסיס מחייה מינימלי. קפיטליזם נאור. קפיטליזם עם פני אנוש. הישג גדול לאנושות. אלא שלעתים מתברר כי מדינת הרווחה איננה אלא הבטחה ערטילאית, אשר כאמרת ראש הממשלה לשעבר לוי אשכול, "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים." ישראליות וישראלים רבים, בעיקר מעוטי הכנסה, חווים את זה כהתעללות לשמה. זהו סיפורה של קצבת הילדים, שבימים אלה מדברים על קיצוץ תקציבה בכמחצית.

קצבת הילדים שימשה מראשיתה כלי במשחק הפוליטי-מעמדי העדתי והלאומי. את גלגוליה היטיב לתאר הסוציולוג זאב רוזנהק בעבודתו הקלאסית על מדינת הרווחה בישראל. הקצבה אושרה בכנסת חודש לאחר הפגנות ואדי סאליב ושלושה חודשים לפני הבחירות לכנסת הרביעית; היוזמה באה כמובן ממפלגת השלטון דאז, מפא"י, שחששה מן ההשלכות האלקטורליות של ההפגנות. היא נועדה, כפי שציין זאת שר העבודה, מרדכי נמיר, לתושבי מעברות שקיבלו תמיכות סעד: רובם היו עולים מארצות ערב ששוק העבודה לא הצליח לפרנסם בכבוד. ואכן, הקצבה שימשה לעתים לפיצוי על הקפאות שכר ועל עלייה באינפלציה.

קצבת הילדים אושרה בכנסת חודש לאחר הפגנות ואדי סאליב ושלושה חודשים לפני הבחירות לכנסת הרביעית. הפגנה מול מטה משטרת מחוז חיפה, 9.7.1959. צילום: משטרת ישראל
קצבת הילדים אושרה בכנסת חודש לאחר הפגנות ואדי סאליב ושלושה חודשים לפני הבחירות לכנסת הרביעית. הפגנה מול מטה משטרת מחוז חיפה, 9.7.1959. צילום: משטרת ישראל

לאחר מלחמת ששת הימים, שהקפיצה את רמת החיים של רבים מן הוותיקים האשכנזים, הוחלט לפצות את המזרחים הרבים שנטלו חלק בלחימה אך נהנו פחות מן השגשוג החדש, באמצעות תוספת ייחודית למשרתים בצבא – דבר שיצר אפליה בין יהודים מזרחים ובין האזרחים הערבים של ישראל. החרדים הצליחו לקבל גם הם את התוספת, כאשר שיכנעו את בג"ץ כי אצלם מדובר בדחיית שירות צבאי במסגרת הסדר "תורתו אומנותו". אפליית הערבים נמשכה עד 1992, כאשר ממשלת יצחק רבין הורתה להשוות את הקצבה לכל האוכלוסייה. בשנת 2000 ניצלו השותפים החרדים בממשלת שרון שעת כושר והקפיצו את הקיצבה לילד החמישי ומעלה. עד מהרה התברר כי הטבה זו חזרה אליהם כבומרנג, כאשר שר האוצר בממשלת שרון, בנימין נתניהו, הנהיג קיצוצים תקציביים חסרי תקדים שבמסגרתם קוצצה קצבת הילדים באופן דראסטי. משפחות שקיבלו אלפי שקלים עבור ילדיהם קיבלו מעתה מאות שקלים. בשנת 2000 שילם המוסד לביטוח לאומי קצבאות ילדים בסכום כולל של 9 מיליארד שקלים (במחירי 2012); בעקבות הקיצוצים של נתניהו, ב-2005 הסכום ירד ל-5.3 מיליארד ש"ח (במחירי 2012). את הסכום הזה מבקש האוצר לקצץ בכמחצית.

קיצוצים אלה נעשו על ידי ממשלות ישראל באופן שרירותי למדי, למרות שקצבת הילדים היא קצבה ביטוחית שעבורה גובים מאיתנו מס – דמי ביטוח לאומי, שאותו משלמים כל העובדים ומעסיקיהם, בעוד שעצמאים משלמים עבור עצמם.

ממשלת אולמרט וממשלת נתניהו השנייה, שכללו שותפות קואליציוניות חרדיות, הגדילו מחדש את הקצבה וסך התשלומים עמד (ב-2011) על 7 מיליארד שקלים (במחירי 2012) – אך הקצבה כיום נמוכה משמעותית משהיתה. לפי נתונים של המוסד לביטוח לאומי, הקצבה עבור 5 ילדים ירדה מ-2,661 שקלים (במחירי 2009) לפני קיצוצי נתניהו ל-1,291 שקלים ב-2009, והקצבה עבור 4 ילדים ירדה מ-1,642 שקלים ל-939 שקלים. ערכה של הקצבה ל-2 ילדים ירד מ-407 שקלים ל-318 שקלים. אם יתממשו השמועות המופצות כיום בתקשורת, משפחה עם 4 ילדים הזכאית כיום ל-939 שקלים עלולה למצוא את עצמה עם חצי מזה. עבור משפחה שהכנסתה "קצת למעלה מ-20,000 שקלים", כמשפחת ריקי כהן של שר האוצר החדש, פגיעה בסך של מאות שקלים היא כואבת אך לא קריטית; עבור משפחה שהכנסתה הכוללת היא 6,500 שקלים, כהכנסתן של כשליש מן המשפחות (ב-2010), זוהי מכה קשה.

מכה קשה לא פחות היא חוסר הוודאות המלווה את כלכלת המשפחה והנובע ממשחק היו-יו הפוליטי: יום אחד הוא יום דבש, כאשר אינטרסים אלקטורליים או קואליציוניים גורמים להעלאת הקצבה ויום למחרת הוא יום בצל, כאשר מפלגות אנטי-חרדיות או אנטי-ערביות או אנטי-עניים או אנטי סתם אנשים שלא מסוגלים להרוויח יותר, מצליחות להקטין את הקצבה.

הגיע הזמן להפסיק את מסכת ההתעללויות במשפחות בנות יותר משלושה ילדים. אפשר ואף רצוי לקיים דיון מעמיק בסוגיית דירוג הקצבאות – למשל, מי ראוי לקצבה הגדולה ביותר, הילד הראשון או הילד החמישי ומעלה, או בשאלה האם הקצבה צריכה לשמש לצריכה שוטפת או שמא לחיסכון לקראת נישואין או השכלה גבוהה. אולם מרגע שההחלטה מתקבלת, יש לכבד את ההבטחה המדינתית הגלומה בה ולהפסיק לשחק בה כביו-יו. עד אז יש לכבד את המצב הקיים ואף לשפרו – אך בוודאי שלא לפגוע בו עוד.

שלמה סבירסקי הוא המנהל האקדמי של מרכז אדוה

עוד של שלמה סבירסקי

כנראה שיעניין אותך גם: